הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

חולצות אדומות, ספרו השנון והמשעשע של ג’ון סקאלזי

חולצות אדומות – ג’ון סקאלזי

כל מה שאני מתכוונת לומר לכם על הספר הוא ש- :

אני ממליצה בחום על הספר השנון והמיוחד הזה. ספר שהצחיק אותי, מה שאינו קל בימים אלו, והוא לא רק הצחיק אותי, אלא גם גרם לי לריכוז.

לצערי, על מנת למנוע ספוילרים לא אספר על העלילה, אולי בכמה מילים.

זהו ספר שנחשב למדע בדיוני, כן. אני יודעת שלא כולם אוהבים את הז’אנר הזה. גם אני לא במיוחד, פרט ליוצאים מהכלל. “חולצות אדומות” הוא  יוצא מהכלל. ואם אני קראתי ואהבתי, גם אתם תאהבו. למה? כי זו סאטירה  וביקורת על  סדרות הטלוויזיה, על עולם הקולנוע, על התסריטים, על ז’אנר המדע הבדיוני ששבוי בעצמו.  הוא כתוב בחן וקסם עם הומור שנון וחכם.

אנדרו דאהל מגיע לספינת החלל אינרפיד, הוא חיכה זמן רב להגיע לספינה וקיווה לקידום משמעותי. מיד עם הגעתו הוא מתבונן סביבו בנסיון ללמוד על הספינה ולהפתעתו הוא מגלה, שכל החילים הפשוטים מסתתרים ומתחבאים בעיקר מהקפטן, ואלו שאינם מסתתרים מתים כמו זבובים.

למה? כי המונח “חולצה אדומות”  (אנגלית: Redshirt) הוא כינוי האופייני לדמות בדיונית בסדרות מדע בדיוני שייעודה היחיד הוא מוות מהיר ואלים זמן קצר לאחר הצגתה. לובשי החולצות הם כלי עלילתי שנועד להמחיש את הסכנות הרבות שבפניהן עומדות הדמויות הראשיות מבלי להורגן. מקור המושג בסדרת הטלוויזיה “מסע בין כוכבים”: קציני האבטחה לבשו חולצות אדומות ובדרך כלל נהרגו בנסיבות אלה.(ויקיפדיה)

“החולצה האדומה”, אמר אבנט. “את יודעת, במסע בין כוכבים המקורי תמיד היה להם את קירק, בונז וספוק, ואיזה בחור מסכן בחולצה אדומה שהושמד לפני הפסקת הפרסומות הראשונה. מוסר ההשכל הוא לעולם לא ללבוש חולצה אדומה או לצאת למשימות מחקר כשאתה הבן אדם היחיד שהשם שלו לא מופיע בכתוביות הפתיחה”.

כולם הבינו זאת ולכן הם נמנעים מלשהות בקרבת אותם אנשים. הם ניסו להסביר ולהגיד אפילו פנו לעיתונות  אבל אף אחד לא הקשיב להם.

“כי מישהו מאיתנו צריך למות”, אמר קאסאוויי. “ככה זה במשלחות המחקר. אם ק׳אינג עומד בראש המשלחת, מישהו ימות. מישהו תמיד מת. אבל אם מישהו ימות, אז האחרים מוגנים. ככה זה עובד”.

כשדאל מגיע לספינת החלל העניינים משתבשים. איך, ולמה, והפתרונות, על כך בספר.

ג’ון סקאלזי יוצר מצבים אירוניים ובלתי הגיוניים, עם ניבים ושיבושם מה שגורם למשפטים מצחיקים. הוא כותב בחוכמה מתוך אהבתו לז’אנר מדע בדיוני, ולדמויות המשמשות תפקידם בסרטים ובספרות. הוא אפילו מכתיב לקורא כיצד לקרוא חלק מהדיאלוגים באמצעות מילים הכתובות בהטייה ואותן צריך לקרוא בהדגשה.

הספר נע בן זמנים ובין מציאות לדמיון ובדייה. בין אמיתי לסדרות טלוויזיה, ובזה יופיו. יש בו ביקורת על סרטי וסדרות הטלוויזיה מדע בדיוני ואירוניה, בעיקר על הסידרה “מסע בין כוכבים”.

זהו מסע בזמן ובין סדרות. לשאלה האם ניתן לשנות את העבר? התשובה היא כן. בסדרות טלוויזיה זה אפשרי.

נהניתי, צחקתי ודמיינתי לעצמי הלואי שההווה  שלנו הוא  סידרה והגיבורים יכולים לשנות בו את העלילה.

ג’ון מייקל סקאלזי השני הוא סופר מדע בדיוני אמריקאי, וכיהן בעבר כנשיא אגודת סופרי המדע הבדיוני והפנטסיה של אמריקה. נודע בעיקר בזכות סדרת ספרי “מלחמת האדם הזקן”. הוא בעל בלוג מאוד פופולרי ונחשב. סופר חכם שיודע מה הוא עושה ועל מה הוא כותב ובעיקר איך הוא כותב.

יתכן ואנשים, שהם יותר רציניים ממני בשטח המדע הבדיוני יאמרו, שהספר הוא קליל בהשוואה לספרים אחרים מאותו הז’אנר, וכנראה שהם צודקים. אבל, אני אהבתי, נהניתי וממליצה לכם לנסות.

ומילת תודה ל עברית שהעניקו את הספר ועוד אחרים וטובים בתקופה הראשונה של המלחמה כמתנה. תבורכו על כך שחייכתם ונתתם לי  רגעי שפיות.

מאחלת לנו ימים טובים והלוואי כמו בסדרות ובסרטים הסוף יהיה טוב.

חולצות אדומות, ג’ון סקאלזי

מאנגלית, צפריר גרוסמן

הוצאת אופוס,2015

תגובות בפייסבוק

בוקר וערב, ספרו העדין והפיוטי של יון פוסה, זוכה פרס נובל

בוקר וערב – יון פוסה

“בוקר וערב” הוא סיפור על מחזור החיים שבו כל אחד יימצא את עצמו.

את הספר קראתי לפני שנתיים וכתיבת סקירה נשכחה ממני. כשפורסם שמו של יון פוסה   כזוכה בפרס נובל לספרות החלטתי לקרוא בו שוב ולהמליץ עליו. ואז הגיע השבעה באוקטובר הנורא. לא הייתי מסוגלת להתרכז או לקרוא ודווקא הספר הזה קרקע אותי לדפיו, זכרתי שהוא איטי, חכם  ונקרא במשורה. זו הסיבה ששוב נטלתי אותו לידיי והתענגתי על כל מילה.

ספר שהזכיר לי, רעיונית את “סטונר” המופלא. כותרת הספר מקפלת את תוכנו. העלילה מתחילה בבוקר ומסתיימת בערב במובן המטאפורי ולא רק במובן הפיסי וההגדרתי של המילון.

“בוקר וערב” כל כך פיוטי ועדין, ספר ששם את האדם הפשוט היומיומי שיכול להיות כל אחד מאיתנו במרכז היקום והקיום.

הפרק הראשון מתאר את לידתו של יהונס, גיבור הספר, דרך עיניו של אוֹלִי, אביו של יהונס. לידה רגילה כמו שהתנהלה בימים עברו, אם ומיילדת והאב שממתין. בזמן הלידה חושב אוֹלִי על מהלך החיים. ברגע שהתינוק מופרד ממרתה, אשתו, הוא יהיה לבד כל החיים, ובבוא יומו הוא יתפורר ויהיה ללא כלום ויחזור למקום שממנו בא, מכלום לכלום, זה מהלך החיים. בוקר וערב.

“אבל יש משהו אמר מֵעֵבֶר אבל, מהו?” תוהה  אוֹלִי

החלק השני מסופר על ידי המספר דרך עיניו של  יוהנס, שמספר על מה שמֵעֵבֶר, על החיים. יוהנס מבוגר ומזמן אינו יוצא לדוג. זהו סיפור עדין על מהלך חיים של אדם דייג. יוהנס דייג כמו אביו וכמו סבו. כל עולמו הוא הדייג והסירה שלו. בין עבר להווה בין ערות לחלום בין מציאות להזיה מספר יוהנס על חייו המצומצמים והמלאים, על אהבתו לאשתו, על בתו על חברו, על מחשבותיו.

יוהנס מבוגר, הוא כבר בא בימים והחל לקבל קצבת זקנה ״ בכל בוקר הוא חושב אותו הדבר״ מה הוא עוד יכול לחשוב, או לעשות.

באותו הבוקר מתגלים פרטים עליו ועל חיו, וכל זאת תוך כדי תיאור  פעילות שעושה, אוכל שותה ממלא קומקום מים. נזכר בעברו. עכשיו הבקרים האלה שוממים ועצובים. מחשבותיו מתערפלות ולא ברור אם הן בהווה או בעבר, אולי הוא מדמיין, לרגע תוהה אם הכל בדמיונו.

ואז מגיעה ההבנה שיותר לא ייראה את כל מה שסביבו והמראות יישארו בתוכו.

הכתיבה של יון פוסה סגפנית ומצומצמת אך, בין המילים מלאה בהתרחשויות. החיים “הלכאורה” אפורים מרגשים את הגיבור. תיאורי פעולותיו יוצר תחושה שהקורא רואה את הגיבור מול עיניו. במעט מילים, בשפה פשוטה כמעט יומיומית, בהעדר פעמים רבות סימני פיסוק   יוצר יון פוסה מחשבה פילוסופית על החיים. מחשבות על מה בין הבוקר והערב של החיים. ולא שלא קראנו על מחשבות ומשמעות החיים ומהו המוות, אלא שיון פוסה מצליח להפוך את היומיום לפואטי, פיוטי ומטאפורי.

מחשבותיו של האב אוֹלִי מהדהדות את האמונה הנוצרית, יוהנס וסירתו מתכתב עם ה”הקומדיה האלוהית” ולי הספר הזכיר ספרים נוספים משובחים כמו, “סטונר”, “הציפורים”, “חיים שלמים”.

מה שריתק אותי בקריאה, ואפילו בקריאה שנייה הוא בילבול בין מציאות ,חלומות ודמיון שמתערבלים במוחו של יוהנס.

 מה אמיתי מה מציאותי ומה היה או מה בהווה. את זה הקורא מנסה לבדוק.

ספר מהרהר ומלא ברגשות שהדהד בי. סיפור על היום והלילה ומה שבינהם.  שמחתי לקרוא אותו בשנית.

ממליצה מאוד.

בוקר וערב, יון פוסה

מנורווגית, דנה כספי

ספרית הפועלים,2021

תגובות בפייסבוק

סוד הקמע מדמשק, סיפור היסטורי משפחתי סוחף של רינת גל

סוד הקמע מדמשק – רינת גל

ספר מרתק שקריאתו נקטעה. התחלתי לקרוא בחול המועד סוכות ורק בשבוע האחרון המשכתי. לא כי הספר  לא עניין אותי, להפך הוא סוחף ומרתק ומרגש. אלא בגלל הנסיבות הנוראיות של אותה שבת שחורה. כשסיימתי לקרוא חשבתי לעצמי כמה סמליות יש בקריאה הזו של הספר.

לכל אחד יש סיפור שעליו לספר, כולנו אומרים יום אחד אכתוב את הרפתקאותי, אך סיפור כמו שמסופר בספר “סוד הקמע מדמשק” לא קראתי ולא שמעתי.

הסיפור סיפור אמיתי, הסופרת היא נינה למשפחה שעליה היא מספרת. הסיפור חיכה כמעט עשרים שנה שיסופר.

רותי גאון אחותה של רינת גל חזרה מירח דבש וטיול בארגנטינה ובידה  דפים דהויים הכתובים בספרדית שנמסרו לה על ידידי דודתה, אחות אביהן. הדפים נשכחו משתי האחיות אך דרכן של דפים סודיים הוא להתגלות. רינת מצאה את הדפים שנשכחו, קראה, נדהמה ויצאה לחקור את משפחתה. התוצאה היא סיפור משפחה סוחף.

זהו סיפור חוצה גבולות, סיפור מרתק ומסקרן אפוף צבעים וריחות, מסתורין וסודות. סיפור שנע בין מדינות יבשות ודמויות רבגוניות כשהמאחד ביניהם הוא סוד.

״ סודות מסוכנים הם האבנים הכי כבדות שסוחב ליבנו״

 מואיז,  בן דודו וגיסו של הרב הנערץ יהודה נואה גאון הדור נעלם. מואיז יצא לקזבלנקה,  כדי להעביר קמע לרב טולדנו.מואיז נעלם בדרך.  ביולי 1919ארבעה שליחים יוצאים למסע על מנת למצוא את מואיז. ארבעה שליחים לארבע קצוות תבל, מנשה יוצא מדמשק  לרומא למשפחת רומאנו, שמואל לאיסטנבול, אפרים למרסאי, יצחק לקהיר. הארבעה קיבלו משימה למצוא את מואיז ולהחזיר את הקמע. עליהם לשוב בעוד חצי שנה.

אם המשפחה, ריינה, אמו של מואיז חוששת שלבנה נודע סוד ולכן בחר להסתלק.

העלילה עוקבת אחר הארבעה שיצאו לחפשו. הקמע ושאר הקמעות הופכים להיות דמות ונושא בעלילה. ארבעת נושאי הקמעות מחפשים אחר מואיז. בכל מקום שמגיע השליח הוא נפגש עם רואה עתידות שמדברת עם המתים. מגדות עתידות שמספרת פרטים על מואיז, כל אחד מהשליחים נחשף לפרטים נוספים.

״איך פיסת מידע מהעבר בכוחה למוטט חיים שלמים במיוחד אם נארגו מפיסות בודדות של אמת, שזורות ביריעה רחבה של מרקם שקרי״

ומה קורה בבית, מאחור? המשפחה מטלטלת בין ודאות לחוסר ודאות, חיי הביטחון שהיו להם התערערו.

ריינה מעולם לא סיפרה על ילדותה ועכשיו לאט לאט נפרמים חוטי העבר ומאיימים. סוד נורא שמאיים על המשפחה. ריינה  יוצאת לפגוש איש מסתורי. בילדותה הוכרחה ללמוד לחשים מפי סבתה  שברכה אותה שתוכל להשפיע על העולם סביבה היא תשמור על כולם בעזרת שיקויים ודבקות בשם. המפגש המסתורי גורלי עבור ריינה.

באיסטנבול מגדת עתידות מגלה שקללה איומה רובצת עליהם, אימו של מואיז נושאת חטא גדול והטילה עליהם וצאצאיהם קללה.

עם מידע שכזה הקורא גם הוא יוצא למסע. הקורא סקרן לדעת מה עלה בגורלו של מואיז ומהו הסוד הנורא שמטיל קללה על המשפחה. הסקרנות הנוספת היא האם הקמע יחזור בחזרה. המסע שעוברים השליחים והגיבורים הוא מסע מטלטל נפשית ותלאות פיזיות רבות. המפגשים בין העולם היהודי לעולם המוסלמי משאירים את הקורא חסר אוויר.

העלילה מרתקת ומושכת לקריאה לא רק כי רוצים לדעת מה עלה בגורלו של מואיז ומהו הסוד ואיך יתגלה, אלא גם בזכות הידיעה שזהו סיפור אמיתי, בסיום הספר מציגה רינת פרק מהיומן שכתבה סבתה בבואנוס איירס שבו היא מביעה תקוה לכתוב את סיפורם המופלא. שרה נואה לא הספיקה, אך נכדתה רינת קיימה את הבטחתה.

העלילה רבת משתתפים ואירועים נארגת כמו שמיכת טלאים צבעונית מלאת כל החושים, עלילה סוחפת  מיסתורית ומיסטית, שמעלה שאלות רבות האם הגורל מוכתב וידוע מראש?  אנשים שהיו משוכנעים שייעודם אחד מתבדים, הבטחות לנישואים מופרות ומומרות באחרות. זוהרה מגדת העתידות מייצגת את הגורל המוכתב המנבא עתיד שונה לשמואל מזה שתכנן.

מסתוריות ופחד מהלא נודע כשמעל לכל אמונה באל, אמונה בכך שאין מקריות וכל מה שקורה יש לו סיבה.

סיפור שנסוב בעיקר על הצלה ושמירת העם היהודי.

“סוד הקמע מדמשק” הוא יצירה נפלאה החוצה גבולות, שנים, ומגוון דמויות שלוקחת את  את הקורא במסע לזמן אחר עד לימנו אלו.

סוד הקמע מדמשק, רינת גל

עורכת, נחמי קרמר

הוצאת ניב,2023

תגובות בפייסבוק

החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו, דומניקו סטרנונה

החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו, דומניקו סטרנונה

ספר רב גוני, אנושי, חכם ובעל רבדים רבים.

איני מאוהדי הסופר דומניקו סטרנונה. הבעתי עמדתי בסקירות שלי על ספריו, “שרוכים” ו”שבועת אמונים.”

ספרו “החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו”  הוא החשוב והטוב ביותר שקראתי משלו. התחושה שלי היא שסוף סוף דומניקו סטרנונה אמר את דעותיו בנושא ספרות, פילוסופיה חיים ומוות ולא פיזר אותן טיפין טפין בספריו, כמו שעשה עד עתה.

למה אהבתי? בזכות קולו של הסופר. העלילה בספר  מאוד מצומצמת ופשוטה. מה שיש בספר הוא קולו הפנימי של הסופר ודעותיו על הקיום, על המוות כנוכח ותופס מקום נכבד אצל הגיבור. כבר משם הספר ניתן להסיק שהמוות הוא אנושי, הוא לא רק שם עצם, החיים הופכים להיות אנושים ובני תמותה. שם הספר המשונה והארוך מקפל בתוכו את נושא הספר ואין מתאים ממנו.

מימי, גיבור הספר מספר את סיפורו כשהוא מבוגר. ההווה והעבר נשזרים בחייו. סבתו שמייצגת את העבר היא הדמות שהשפיעה עליו ביותר, היא זו שפותחת בפניו את הדלת למכסה האבן של בור המוות. כבר מגיל צעיר המוות מעסיק אותו ומציף את מחשבותיו. הוא שבוי בסיפורו של אורפאוס היורד לשאול להחזיר את אהובתו, אורידיקה. מימי מאוהב בסתר בעמנואלה, ילדה שגרה מול חלונו. כשראה אותה מקרוב בפעם הראשונה הוא נפעם, שערה השחור עורה השזוף ושיניה הצחות והבהירות הפנטו אותו, ילדה שמהווה עבורו מודל לשלמות. המרפסת שלה ססגונית בניגוד למרפסת ביתו, משפחתה מתיחסת אליה בחיבה, היא ואמה מדברות בשפה עשירה באיטלקית ולא בדיאלקט. מידי פעם היא רוקדת על המעקה והוא שאהבה ומוות נראו בעיניו כצרוף כבול מפחד. הריקוד שלה על המעקה מבהיל אותו, כי הוא מעין מחול המוות, מצד אחד חשש שתיפול ותמות, מצד שני זו היתה עבורו הזדמנות להחזירה מעולם המתים.

וכמו בכל הסיפורים הרומנטיים של ספרות האבירים יש נער נוסף המאוהב בילדה, ללו, היריב שלו, נער מוכשר בלימודים, בעל ביטחון עצמי ומנוגד באופיו לגיבור. מימי מרגיש מאוים “אז אסור לך לדבר איתה יותר. אחרת אני אקח את מקל ההליכה של סבא שלי, עם החרב בפנים, ואני אהרוג אותך.” כדי לזכות באהדתה, מימי  מקיים מבחני אומץ, כמו בתקופות קדומות של ההיסטוריה, וכמו בספרות האבירים. הוא רצה שתאהב אותו כמו שסבתו אוהבת אותו.

סבתו אהבה אותו אהבת נפש, מרחבי חייה היו המטבח, הכיור, הכיריים, השולחן, החלון. מעולם לא פיקפקה בו, תמיד האמינה ביעודו, ובעתידו הזוהר. האהבה שלה אליו היתה טהורה ופשוטה. היא תמיד גוננה עליו, מצד אחד מספרת לו על  בור המתים והעולם הבא, אך בהמשך אומרת לו “אסור שילדים ידעו משהו על המוות, אם אתה יודע על המוות לא תגדל יותר.”

הספר ” החיים בני התמותה ובני האלמות של הילדה ממילאנו” אינו רק ספר על אהבה ומוות, זהו ספר על ילדות, התבגרות והבחירות של הגיבור.

אהבה ומוות שזורים בהתבגרותו של הגיבור, אך לא רק אהבה ומוות. הספרות והמילה הכתובה השפיעו על חיו וניווטו אותו. סיפורי המיתולוגיה ששמע מסבתו, ספרות האבירים הם שהציתו את דמיונו והיוו עבורו אור. את הדיאלקט הנפוליטני הוא מחליף באיטלקית ולומד בלשנות באוניברסיטה.

“הנפוליטנית, שקלטתי ודיברתי מאז הולדתי, המשיכה לחתור תחת האיטלקית שלמדתי בעיקר מקריאה, נפטרתי משפתי הראשונה, רכשתי לי שפה כמו זאת שבספרים, זאת הייתה מלחמה קטנה שעדיין נמשכה, כאילו פקדתי על עצמי — לא ברור מתי — ללכת לכבוש”

באוניברסיטה הוא מגלה את ייעודו – הכתיבה. זהו ספר ארספואטי. “מסיבות מסתוריות נראה לי שהכתיבה היא הדבר היחיד שאוכל להשאיר לאחר מותי, בלי להרגיש שחייתי לשווא. ביטאתי בשירים ובסיפורים קטנים בעיקר את הצורך לפרוש לפני שהכישלונות והאכזבות יובילו להידרדרות הבלתי נמנעת.” הכתיבה בעיניו היא אלמותית.

ללו נעלם מחייו וחוזר וגם עמנואלה הילדה נעלמת לו. לא אפרט באילו נסיבות,  אך השפעתה עליו רבה, היא זו שמניעה אותו, היא גורמת לו ללמוד איטלקית בשפה גבוהה. היא זו שמהווה עבורו את אידאל האהבה. אהבה רומנטית נצחית, אהבת ילדות  שקיימת באגדות ולא במציאות.

דומניקו סטרנונה הצליח לכבוש את ליבי במחשבות שלו על אהבה ומוות. לימוד ורצון להצליח, השפעות החיים האישיים על הכתיבה. דמותה של הסבתא ריתקה, היכולת שלה לבטא את אהבתה לנכדה, להאמין בו ובכוחו למרות שהיא כמו לכלוכית, כל היום במטבח ואיש מבני הבית אינו מתייחס אליה, האב אף מתעמר בה ולועג לה. היא זו שמספרת למימי סיפורים, משלים, מלמדת אותו על החיים והמוות.לדעתי מגיע לה ספר משלה.

לא רק המוות הוא דמות בסיפור, אלא גם נאפולי הופכת להיות נוכחת כדמות ביצירה, תיאורי הרחובות, העיר, השכונה, האנשים והילדים מאוד מוחשיים.

התרגום המשובח של שירלי פינצי לב מצליח להעביר לקורא את הבדלי השפה האיטלקית הגבוהה לשפת הניב הנפוליטני, הדיאלקט. שירלי פינצי לב מצליחה להסביר באחרית דבר בסיום הספר את מלאכת התרגום של הניב הנפוליטני. סוף סוף הצלחתי להבין את הבדלי הניבים, והסבריה גרמו לי להשלמת הבנה בין הדיאלקט והשפה האיטלקית שהיו מרכזיים בסדרת “החברה הגאונה”.

ספר פיוטי ועדין עשיר ברגש ומחשבות על החיים ומה משאיר האדם אחריו. על משמעות הספרות בחיינו.

“אנחנו מעבירים מחצית מחיינו בחקר שרידי בני תמותה אחרים ואת המחצית השנייה בייצור השרידים שלנו.”

ממליצה מאוד.

החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו, דומניקו סטרנונה

מאיטלקית, שירלי פינצי לב

הוצאת, כתר, 2023

תגובות בפייסבוק

יומה של מיס פטיגרו, אגדה מודרנית מאת  וינפרד ווטסון

יומה של מיס פטיגרו –  וינפרד ווטסון

מבין כל האגדות האהובה עלי ביותר היא אגדת  סינדרלה. עד היום אני חולמת על נסיכה יפיפיה המסתחררת ברחבת ריקודים בארמון מפואר ועדיף פריסאי.

“יומה של מיס פטיגרו” הוא אגדת סינדרלה שיש בה היפוך מסוים.

מיס פטיגרו, אשה  שעברה מזמן את גיל הנעורים, ואינה מתאימה לדמות הנסיכה, להפך, היא  אשה בגיל העמידה אפרורית, לבושה מיושן וכולה חסרת ביטחון.  את חייה המשעממים והמשמימים  היא מפיגה בצפייה בסרטים רומנטיים.  הצפייה המרובה  הפכה אותה לבקיאה בהלכות לבושן והתנהגותן של נשים יפות הלבושות בטוב טעם.

בבוקר זה בחודש נובמבר האפרורי של לונדון היא מופנית לעבודה כאומנת אצל מיס לאפוס, רגע לפני כניסתה לדירה היא חושבת על כך שהיא עייפה מעבודתה ומחיים ותלות באנשים אחרים, מה גם שהיא משוכנעת שהיא אומנת גרועה, חרדתית, חסרת אונים ובעיקר אינה יודעת לעמוד על שלה.

עם תחושות ומחשבות עלובות על עצמה היא נכנסת לדירתה של מיס לאפוס, זמרת פאבים יפיפייה מלאת ביטחון ומאוהבת בגופה ובכמה גברים במקביל, בדיוק הפוך ממנה.

היום הזה והדירה ישנו את חייה ויוציאו ממנה את היכולות שהיו כבויות בה. מיס פטיגרו המבוגרת זו שרכשה את השכלתה בענייני נשים יפות מסרטים הופכת להיות מנטור של מיס לאפוס וחברותיה.

השעות הספורות בדירתה, גילויי החברה הגבוהה שאליה נחשפה אינם מבלבלים אותה. להפך היא נקשרת אל מיס לאפוס וחבריה ורוצה לדעת מה יעלה בגורלם בהמשך היום.

הם סוחפים אותה איתם. והיא, שמעולם לא חוותה פרפרים בבטן, אלא רק ידעה על קיומם, מתחילה לחוש ולהרגיש, היא לא רק טועמת מהיין וממשקאות אחרים, אלא טועמת את מנעמי החיים.

המפגש עם מיס לאופוס הופך עליה את כל סדרי עולמה, נורמות העבר משתנות מיס פטיגרו, האשה האפרורית המקובעת ושמרנית מגלה עולם חדש, מגלה את היכולת להשתחרר מנורמות, מגלה את חוכמת החיים שלה ואת מקומה בעולם. פתאום היא מקבלת תשומת לב, לא מתייחסים אליה כאל עובדת, אלא כאל אשה חכמה בעלת ניסיון וכחברה.

מיס פטיגרו עוברת מסע חניכות, נשף כניסה לחברה, אבל לא בגיל הנעורים אלא, בגיל מבוגר. פרקי הספר הם לפי שעות היממה, ככל שהתקדמו השעות הסתקרנתי לדעת מה יקרה בחצות. גם מיס פטיגרו תוהה  מה יעלה בסיום היום המושלם, יום של הרפתקה והתרגשות.

בנעורי, כמו כל חברותי קראתי רומנים רומנטיים, והרבה. הספר החזיר אותי לימים אופטימיים וחלומות נעורים, אל גיבורי ספרים שכולם מושלמים. ״בנוי לתלפיות, פנים מחוספסות, סנטר של מתאבק, מבט נוקב, ארשת נסערת. גבר כמו הרקולס. גבר כמו קלארק גייבל.”

הספר סחף אותי והסיט את מחשבותיי מהימים הקשים. בימים אלו בעלי קושי קריאה וריכוז שמחתי על הספר שהחזיר אותי לימי נעורי האופטימיים שבהם הסיום הטוב מרפד את הלב.

זו אגדת סינדרלה מודרנית עם היפוך מסוים, משרתת שפוגשת בנסיכה, אירועים שמקבילים לאגדת סינדרלה בהיפוך.

הספר פורסם בשנות השלושים, אני בספק אם הדור הצעיר של ימנו יתעניין בשבלונות וסטריאוטיפים של גברים ונשים. ובכל זאת בעיני “יומה של מיס פטיגרו” הוא סיפור קטן, אומנם, לא הכי אמין, אבל מצליח לגרום לאסקפיזם בייחוד בימים אלו, דמויות נקיות נטולות רוע עם אהבת החיים ואהבת הזולת. מה צריך יותר מזה? רק זמן ובעיקר ריכוז כדי להיסחף יחד עם מיס פטיגרו וחבריה החדשים לעולם קסום.

 האם מיס פטיגרו תהפוך לנסיכה? מה יקרה באותו היום ובעיקר בשעת חצות?

יומה של מיס פטיגרו, וינפרד ווטסון

מאנגלית, אורטל אריכה

הקדמה, הנרייטה טווייקרוס-מרטין

איורים,מרי תומסון

הוצאת הכורסא, 2021

תגובות בפייסבוק

סבתא טורבו של איריס אליה כהן חוזרת בשיטפון מפואר

 סבתא טורבו והשיטפון המפואר – איריס אליה כהן

איזה כיף ואיזו שמחה, חיכיתי, יותר מידי זמן חיכיתי להרפתקאה נוספת של סבתא טורבו והנה הגיעה אלי בשיטפון ענק ומפואר.

סבתא מזל הנקראת סבתא טורבו, כי אצלה הכל מהר ועכשיו היא סבתא אחרת ושונה. היא אינה סבתא רגילה בכלל, את הכל היא משנה והופכת, הכלב שלה נקרא פו והסנאי ברלה, היא אוהבת חיות ומכל העולם היא מצהירה, שהיא הכי אוהבת את נכדתה, קרן קרנינה מכל הנכדים בעולם, בהתחשב שהיא הנכדה היחידה שלה.

קרן קרנינה הנכדה האהובה קשורה לסבתא, התפקידים ביניהן מוחלפים, סבתא היא זו הילדותית שעושה שטויות וקרן היא ההגיונית ש”מאפסת” את הסבתא.

סבתא טורבו ,קרן ואלברט נגן הטובה צריכים לנסוע לקונצרט בירושלים. קרן מנסה להתחמק, אבל כמו שאנחנו מכירים את סבתא טורבו היא לא תצליח. כשלפתע בתקרת הסלון התווה כתם   ואז רגע לפני שהם שוקלים לנסוע לתחרות התקרה החלה לנטוף. סבתא טורובו פותחת בצהלות שמחה של “אמרתי לכם”.

מה עושה סבתא טורבו? מזיזה את הרהיטים בעצמה, מדברת בלי הפסקה ושוקלת לא לנסוע לתחרות. באמצע הבלאגן שבסלון והשיטפון שהחל, מגיעים אורחים, טובה ושלמה. הם ההפתעה של הסיפור. לא אגלה כדי שתופתעו ותהינו מהחוויה ומהציור המקסים של רמי טל. ציור שחייך אותי מאוד. תמונה משעשעת של  סבתא טורבו וטובה העומדות זו מול זו כמו מראה.

ספר מצחיק ומקסים הכתוב ברגישות שגורם לקורא לחייך בזכות הפעלתנות הנמרצת והצבעונית של סבתא טורבו. בין החיוכים וההנאה הספר מתאר מערכת יחסים אוהבת בין סבתא לנכדה. נכדה שמכילה את הסבתא על כל שגעונותיה באהבה, אחוות אחים ופחד מכישלון.

סבתא טורבו היא דמות שכל ילד יאהב וירצה סבתא כמותה, אחרת שונה, כזו שמרשה לנכדה לעשות כל מה שהיא רוצה.

קרן אהובה גם עלי היא זו שתמיד מצילה את המצב, “מיישרת” את הסבתא התזזיתית והפעלתנית.

איריס אליה כהן מצליחה לגרום לקורא הצעיר והמבוגר הנאה רבה, הספר כתוב בשפה קריאה, בשפה עשירה, לפעמים גבוהה, אך מותאמת לילדים. צורת הדיבור של סבתא טורבו משעשעת למשל לבלאגן היא קוראת עיצוב אקולוגי, סגנון טבעי. שיבושי הניבים ויצירת מילים חדשות מצחיקה.

הציורים של רמי טל המוכשר משמחים את העיניים בצבעוניותם ובתנועתיות שלהם, ממש טורבו.

ספר שגרם לי הנאה וחימם את ליבי בדמוית המקסימות שלו ובצבעוניות הנפלאה שנכנסה אל ליבי.

מתאימה לי מאוד עכשיו סבתא טורבו עם שיער כחול שמים.

איך סבתא טורבו מצליחה לשאוב את השיטפון שבבית, האם תספיק להגיע לקונצרט?

על זה תקראו ותתענגו בספר הקסום הזה.

למי מיועד הספר?

ברור מאוד – לילדים ולהורים ולסבים ולסבתות.

הקראה לגיל 5-6

קריאה עצמית כיתה א’-ד’

סבתא טורבו והשיטפון המפואר, איריס אליה כהן

איורים, רמי טל

עריכה, יותם שווימר

עריכה לשונית, ניצה פלד.

הוצאת טל מאי, 2023

תגובות בפייסבוק

יצורים נבונים להפליא – שלבי ון פלט

מה מחבר ומקשר בין תמנון פסיפי ענק קשיש  החי באקווריום, מנקה מבוגרת בת שבעים, ובחור צעיר שאינו מוצא את מקומו?

שלוש דמויות בודדות המחפשות קשר עם הזולת ואהבה.

טובה, מנקה באקווריום בשעות הערב, לאחר שבעלה נפטר היא החלה לעבוד  כמנקה באקווריום, על מנת להגדיל את הכנסותיה. בשעות הפנאי היא סורגת עם חברותיה, אך מרגישה חריגה בינהן. בנה אריק, נעלם ביום הולדתו ה-18. טובה סורגת עם עוד כמה חברות ולא מרגישה שייכת אליהן, מרגישה חריגה בינהן, היא אינה אוהבת את השיחות השטחיות, אין לה נכדים להתגאות בהם.

אריק בנה נעלם ביום הולדתו ה18. אריק עבד בקיץ ברציף, הוא נעלם כשתיקו נשאר בתא, כסף לא נגנב, אמרו שבחורה מעורבת בכך. אחכ מצאו סירה שטביעות האצבעות של אריק על ההגה. כולם אמרו לה שהתאבד, טובה מעולם לא האמינה. טובה הגיעה משוודיה בגיל צעיר, היא אישה סגורה, קצת מחוספסת ונוקשה, אך מתחת למעטה החיצוני הנוקשה היא עדינה ורגישה.

מרסלוס, התמנון כלוא באקווריום וסופר את ימיו למותו, לפי חישוביו נותרו לו 160 ימים לחיות ולפניו מש/ימה חשובה. מרסלוס הוא יצור ימי שחושב, מבין, רגיש וקשוב. בין מרסלוס לטובה נקשרים קשרי ידידות, עד כמה שניתן ליצור קשרים שכאלה מעבר לזכוכית האקווריום. טובה מדברת אליו ומשוכנעת שהוא מבין אותה ומגיב לדבריה. מרסלוס, שרגיל היה לחיות בחופש בים יוצא מידי פעם מהאקווריום שלו. נקודת המבט של מרסלוס היתה בעיתית עבורי, הוא מתואר כמי שחושב כבני אדם, ציפיתי לחשיבה אחרת, שונה.

 “קָמֶרוֹן קַסמוֹר רוקר בן שלושים,  גדל אצל דודתו ג’ין ורק שניהם מהווים משפחה. הוא לא מצליח להחזיק מעמד באף עבודה. לאחר מערכת יחסים כושלת הוא מחליט לעזוב ולנסוע. הוא מגיע לסאוול ביי.

מקבל מדודתו קופסה עם חפצים של אמו, מחפש בהם אולי יש משהו שווה ערך שיעזור לו למשכן, בין החפצים הוא מוצא תמונה של אמו.

שלושה שלא ברור מה הקשר ביניהם. כל זמן הקריאה רציתי לדעת מה מחבר בין טובה המבוגרת לצעיר שהגיע לעירם ולתמנון האנושי. נכון היו הרבה רמזים שפוזרו כמו פירורי עוגה בעלילה. ובכל זאת למרות שחשדתי היה בי הרצון לדעת איך כל הפירורים יתחברו לשלם.

לא רק הרצון לדעת כיצד יסתיים הסיפור ואיך כל הקצוות יתחברו והדמויות יתאחדו ריתקו. אהבתי את האנושיות של הדמויות. שלוש דמויות בודדות שמחפשות אהבה. דמויות שרוצות קשר אמיתי וחם. כל דמות נוגעת ללב. טובה ומסירותה לעבודה מתגלה כאשה אוהבת ורגישה. אפילו בעלת חוש הומור, השיחות שלה עם התמנון מחייכות ממש, למרות שידעתי שאינו עונה לה הייתי משוכנעת שהוא כן מדבר איתה. מרסלוס, התמנון הקשיש והבודד נקשר אליה. הוא מגלה לנו שיש לו סוד כמו הים. הוא יודע שיש לו משימה להשלים לפני מותו. קמרון, הבחור האבוד שרוצה להיות מיושב כמו כולם מכשיל את עצמו פעם אחר פעם. הוא עובר תהליך של התבגרות ושינוי.

“ככלל, אני אוהב חללים. חלל בקצה המכל שלי מעניק לי חירות .אבל, אני לא אוהב את החלל שבלב שלה. יש לה רק לב אחד, לא שלושה כמו לי. אני אעשה הכל למלא את החלל שלה”  משפט שהדמיע אותי. כמה רגש ורגישות לתמנון ענק.

ספר שעוסק בנושאים רגישים של אובדן, צער, בדידות, הזדקנות. ספר שנוגע ללב.

“יצורים נבונים להפליא” הוא ספר ביכורים, אפילו קצת בוסרי מבחינה ספרותית, כיוון שהרמזים מונחים מול עיני הקורא. אבל הסיפור עצוב וכואב עם הרבה חמלה ובעיקר קריא ואינו מאתגר, בדיוק מה שהייתי זקוקה לו בימים אלו.

יצורים נבונים להפליא, שלבי ון פלט

מאנגלית, דנה אלעזר-הלוי

עורכת תרגום, נאוה צלר

הוצאת כתר, 2023

תגובות בפייסבוק

חנות הספרים האחרונה בלונדון – מדלן מרטין

הקריאה עבורי היתה תמיד מפלט, נחמה, עידוד. תמיד קראתי. הימים האחרונים שבהם נפלו עלינו השמים והציפו את הלב עצב בלתי נגמר, הקריאה קשה לי. אני קוראת ואיני יודעת מה, אני מנסה להתרכז בכוח ואיני מצליחה.

כרוניקה של עלילה ידועה מראש. זה מה שחיפשתי בימים אלו, לא ספר מורכב, מאתגר. ספר שהמילים ייקראו מעצמן, שהעלילה תהיה ברורה ולא מפותלת ולא מעיקה.

חיפשתי בערמת הספרים שלי ספר, שאולי ינחם, אם יש נחמה, או אולי ירחיק אותי מהמסכים ומהפחדים. היד נפלה על “חנות הספרים האחרונה בלונדון”.

“חנות הספרים האחרונה בלונדון” הוא סיפור מתוק, סיפור אגדה.

גרייס בנט חלמה לגור בלונדון. ערב מלחמת העולם השנייה היא נאלצת לעזוב את הבית שבו גרה מינקות. אמה נפטרה והבית שייך לדודה, אשתו אילצה אותה לעזוב. מזכיר את האגדות והאימהות החורגות המרשעות? כן.

גרייס מגיעה ללונדון עם חברתה הטובה ויו לפני תחילת המלחמה כשהעיר בהכנות. מטרתה לעבוד חצי שנה כדי לקבל מכתב המלצה, כדי שתתקבל לעבודה בהרודס. גרייס מתלהבות להגיע להייד פארק ולראותו כמו שהיא וויו תארו לעצמן. כשהן מגיעות הן  ציפו לראותו מוצף בכיסאות נוח צבעוניים, במקום זאת היו בו תותחים, תזכורת למלחמה הקרבה.

גברת ותרפורד, חברתה הטובה של  אמה, שאצלה היא גרה מוצאת לה משרה אצל מר אוונס בעל חנות ספרים אפרורית ומאובקת.

גרייס לא קראה ספרים, היא רק זכרה כמה מאגדות האחים גרים ועכשיו היא נדרשת לנהל חנות מאובקת ושרויה באי סדר. מר אוונס נרגן ורוטן אינו מתפנה אליה והיא לאט לאט מתחילה לשנות את החנות. גריס בעדינות שלה ובחושי האסתטיקה הטבעיים מצליחה להפוך את החנות מחנות הנראית כמו ברווזון מכוער לברבור. לקוח אחד מצליח לגרום לה לקרוא, היא מתחילה לקרוא ספרים ונשבית בדפים ומוצאת בהם עניין ואתגר.

לאחר שצרפת נכבשת ולונדון מופצצת היא מתנדבת להיות  פקחית פשיטות אוויריות, שבהם היא  מובילה אזרחים למקלטים ובהמשך בהפצצות הקשות על לונדון היא עוברת בין הריסות הבתים ומחפשת ניצולים.

 לקראת סיום הרומן היא מוצאת את עצמה מקריאה ספרים לאחרים ומעניקה מאהבת הקריאה.

אכן, כל הסכרין של האגדות קיים ברומן הזה. יש אהבה, חברות, נאמנות, פחד ברגעי ההפצצות הגדולות על לונדון. מתח ויריבות בין חנויות, כאב ועצב אישי של הדמויות.

הרומן צפוי, קריא. הכתיבה אינה ספרותית ובכל זאת נשבתי בדמותה העדינה והתמימה של גרייס, ביכולתה למצוא אור בתוך השברים של חייה והשברים של סביבתה.

בטוחה שבימים רגילים לא הייתי ממשיכה לקרוא אותו. דווקא בגלל חוסר הריכוז יכולתי לקרוא אותו ולתת לעלילה להוביל אותי, למרות שידעתי את סופה.

“אם החנות לא תתקיים יותר,” אמרה גרייס ואימצה את ‘ג’יין אייר’ אל חזה, “זכרו שתמיד יהיו לנו ספרים, ולכן תמיד יהיו לנו אומץ ואופטימיות.”

מאחלת לכולנו ימים טובים.

חנות הספרים האחרונה בלונדון, מדלן מרטין

מאנגלית, דורית בריל-פולק

מודן, הוצאה לאור, 2022

תגובות בפייסבוק

העצב אין לו סוף

העצב אין לו סוף.

אשת מילים אני ואיני מוצאת מילה אחת, שתוכל לתאר את ההווה שלנו.

ליבי כולו חור ענק ושחור שפועם בקושי.

העיניים מסרבות למראות הזוועה.

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

מי היה מאמין שנחווה זאת שוב.

ליבי עם המשפחות הכואבות.

כולי תפילה שיגיעו עלינו ימים טובים במהרה.

תגובות בפייסבוק

מוצב המזח: סיפור על כניעה וגבורה מאת ד”ר נחום ורבין

סיפור שעוסק בקבלת החלטות גורליות של חיים ומוות.

את הספר “מוצב המזח, סיפור על כניעה וגבורה” השארתי לקריאה ביום הכיפורים תשפ”ד. חמישים שנה חלפו מאותה מלחמה שהותירה בנו צלקת.

חלקים מהספר קראתי בבלוג של נחום ורבין לפני עשר שנים. והפעם התפניתי לקרוא את הספר כולו כולל תוספות ותובנות.

במלחמת יום הכיפורים היה ד”ר נחום ורבין  רופא צעיר שהתקבל להתמחות בכירורגיה באיכילוב. הוא היה  נשוי טרי ועמד להפוך לאב. בספטמבר 1993 זומן לשירות מילואים ברחבי סיני. בימי המלחמה הוא היה הרופא של מוצב המזח.

ד”ר ורבין פותח ואומר   שהסיפור מסופר מנקודת המבט האישית שלו. כיוון שכתב את זיכרונותיו היום, בזמן הכתיבה הוא יכול להתבונן על העבר במבט של ידע מההווה.

״ כמה תמים הייתי, כמה אטום הייתי למציאות שבחוץ ולמה שעוד מחכה לנו” כך חשב אחרי שהגיעו הפצועים הראשונים והוא ביקש עזרה לפינוי מוטס.

עם פרוץ המלחמה ספג המוצב ירי וניזוק, במשך שבוע הוא היה מכותר בחילים מצרים, לאט לאט הקשר עם המעוזים בסביבה אובד. נחום ורבין מטפל בפצועים הרבים ופונה  להעביר  את האנשים שבמוצב. הוא מונה “חמישה הרוגים עשרים פצועים ושבעה עשר כשרים למלחמה.”  הטייס עונה לו, “טוב למות בעד ארצנו.”

בקשר הם לא שומעים דברים מעודדים, אלא רק גמגומים של “נחזור אליכם, תחזיקו מעמד.”

מעמדת התצפית הוא רואה את צבא מצרים מקיף אותם, בכל מקום צבא והיכן שלא היה ים סוף והתעלה היו ביצות גדרות תיל ומוקשים. במשך שבוע הם ניסו להילחם, ידעו שהכוחות שניסו לחלץ אותם נפגעו. התחמושת אוזלת, התרופות גם כן, שלא לדבר על מזון.

את המזח היה קשה לחלץ, הוא הוקף בשתי לגונות, נתיב גישה צר שנמשך לאורך המים הוביל אליו, המצרים מיקשו את הכניסה. אי אפשר היה לפנות אותו. את זה יושבי המזח לא ידעו, לכן הבחירה הרציונלית להיכנע היתה נכונה.

 הברירה היתה בין להיכנע או למות. הבחירה שלו היתה כניעה מסודרת, מאורגנת בנוכחות הצלב האדום, שכל העולם יראו אותם שהלכו לשבי על הרגלים, זו הצלת חיים עבורו.

״כניעה אינה השפלה, חיינו איבדו את ערכם עבור מי ששלח אותנו, עבור מי שנתן לנו תפקיד. אנחנו לא קמיקזות יפנים שלהתאבדותם היתה משמעות מבצעית ברורה, ואנחנו לא לוחמי מצדה שהתאבדותם חסכה מהם חיי עבדות״

תפקידו הוא כרופא, כמציל חיים, כמי שהחיים הם ערך עליון וראשון. ורבין הבין שפצועים רבים ימותו ללא טיפול, והגיע מיד למסקנה שמבצעי החילוץ לא יצליחו ויגרמו לאבדות נוספות. כבוגר אחראי ואב לעתיד  הוא מבין שהכניעה  נתפסה כאפשרות גרועה ממוות. גישה שלא רק חלק מאנשי המוצב האמינו בה,  אלא גם בדרגים הגבוהים יותר.

הוויכוח לא היה רק אם להיכנע או לא, אלא ויכוח מהותי פילוסופי בעל אסטרטגיה צבאית. צ’יץ לא רצה שהמקום ייפול בידי האויב כתוצאה משבי, אלא ממוות. היו שחלקו על דרכו של ורבין, על השיחות שניהל בעניין הכניעה, כי אם דנים בכך זה מצב מסוכן שעלול להוביל לרפיון, לחוסר רצון להילחם.

תהיתי איך מפקד המעוז שהיה בן עשרים,  היה צריך לקבל החלטות גורליות? הוא רק ילד. ורבין עצמו היה הבוגר בין החילים, והוא רק  בן 29.

ורבין מתאר את הלבטים בינו לבין המפקדים, שר הביטחון אינו מסכים לכניעה, בספר מתועדת שיחת המזח עם האלוף גדעון.

ואז רגע לפני הכניעה הם מקבלים הודעה בקשר שאינם חייבים להיכנע, הם סומכים על שיקול דעתו של מפקד המזח.

ורבין בטוח שהכניעה תציל אותם וכי אין טעם להמשיך להילחם.

הספר בנוי פרקים המתארים את חוויותיו האישית השזורות עם חוויות החילים ושאר האירועים במלחמה והימים שלהם בשבי. הוא עודד את החילים לעמוד על רגליהם ולא לאפשר למצרים להראות כנועים. ורבין מתאר את התחושות שלו ברגעי השבי הראשונים. רגעים שאינם קלים. את רגעי החקירות והבנת התודעה שאין לומר “איני יודע” כתשובה.

בתיאור כן וישיר, בכתיבה מדויקת ומפוכחת מלאת רגש הוא מעלה על הכתב את השתלשלות האירועים שהובילה אותו לקבלת ההחלטה להיכנע.

בספר משובצות תמונות, ומשובצים מכתבים.

הספר פותח בהקדמה אישית של ישי שריד, אחיינו של נחום ורבין שהיה בן 8 כשדודו נפל בשבי. אירוע שנצרב במוחו. הוא מבין את הרגשות של דודו “זהו סיפור גבורה מיוסר וקורע לב- מלא לבטים, חרטות ורגשות אשם. גיבורו הרופא בחר בחיים על פני אידאל הקורבן והמוות.”

אישית אני חושבת שנחום ורבין היה אמיץ ביותר, צריך עוז רוח על מנת לקבל החלטה שכזו.

היום במרחק של זמן, נדמה שההחלטה של נחום ורבין היתה הנכונה ביותר. הצלת חיי אדם מול מוות חסר תועלת.

ממליצה מאוד על הספר, שנותן אור על אירועי אותה המלחמה, על קבלת החלטות ברגעים קשים.

הספר עובד לסרט שיצא לאקרנים בקיץ האחרון ולסדרת טלוויזיה, שתשודר בימים הקרובים. סידרה שמצטרפת לסידרה המצוינת “האחת”.

את הטקסט ערכה רָנָה וֶרבין  בתו של נחום ורבין. רָנָה נולדה לאחר שחזר מהשבי ונקראה על שם קוד הקשר של מעוז המזח, רנן.

מוצב המזח:סיפור על כניעה וגבורה, ד”ר נחום ורבין

עורך הספרייה וכותב פרק ההקדמה, אבי שילון

עריכת טקסט, רנה ורבין

הוצאת עם עובד, 2023

תגובות בפייסבוק