הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

אדמה אמריקאית – ג’נין קאמינס

כולם רוצים להגיע לארה”ב, ארץ החופש וארץ ההזדמנויות הבלתי נגמרות. יש אנשים שואפים להתעשר ויש שואפים להצליח. לידיה גיבורת “אדמה אמריקאית” אינה שואפת להתעשר או להצליח. היא בורחת לארה”ב על מנת להציל את עצמה ואת בנה לוקה בן השמונה.

לידיה, בעלת חנות ספרים קטנה באקפולקו, נשואה לסבסטיאן ,עיתונאי חוקר בעל עקרונות הומנים נעלים. היא היתה מעדיפה שהוא יהיה חי ולא בעל עקרונות. לידיה וסבסטיאן הם הורים ללוקה בן השמונה, ילד חכם ובקיא בגאוגרפיה.

משפחתה, בעלה, הוריה, אחיה ואחייניותיה נרצחים באכזריות ביום חגיגת ההתבגרות של ג’ניפר, אחייניתה. לידיה ובנה מסתתרים בשירותים ובכך ניצלים. לידיה יודעת שעליה לברוח ומהר, כי הקרטל, מי שאחראי לטבח יחפש אותם על מנת להשלים את המשימה.

לידיה אורזת מעט חפצים וכסף, רוכשת מצ’טה ומתחילה במנוסה. היא נעזרת בחברים, בורחת מכל מי שמציע לה עזרה, והופכת להיות חלק מהפליטים. בדרכה היא חוברת לעוד אנשים צעירים המעוניינים לחצות את הגבול. היא פוגשת בנשים שבורחות מגורל איום שהשאירו מאחור.

כל רצונה הוא להגיע לדנוור, היכן שגר דודה והפך לגרינגו

הספר מתאר את לידיה ובנה במצבים מסוכנים, בפחדים הרבים שלה ובעיקר החשש מכך שימצאו אותה. הוא מתאר את המצבים הקשים שאליהם הגיעה במילוט שלה, נסיעה ברכבות ועל גגות הרכבת. הליכה במדבר בתנאים קשים. עיקר הספר מתמקד בחוויות ההווה, אין בו סצנות מהעבר, תיאורים על חייה, משפחתה. כל כולו מתאר את ההווה של מקסיקו וכיצד הקרטל השתלט על כל חלקה טובה, שולט אפילו בנהגי האוטובוס, כולם צריכים לשלם מורדידיס, תשלום שגובה הקרטל.

זה אינו רק ספר על בריחה ומנוסה. הספר מעלה לתודעה את בעיית הפליטים בכל העולם. הגבול בין מקסיקו לארה”ב הוא גבול הידוע במספר הרב של המסתננים, אשר רוצים להגיע לחופש. הם בורחים ממדינה חולה, מדינה שאינה מספקת ביטחון לתושביה.

הספר, “אדמה אמריקאית” כתוב היטב, קשה להניח אותו מהיד וקשה להתעלם ממצוקת הגיבורה והדמויות. תיאורי התלאות והחששות של לידיה מציאותיים ואמינים, המתח שנוצר בספר אינו מתח שאנו מורגלים אליו בספרי מתח רגילים, שבהם אנחנו רוצים לגלות את זהותו של הפושע, את זהות הפושע אנחנו יודעים כבר בתחילה. המתח נוצר האם לידיה תצליח להציל את עצמה. במהלך העלילה נוספים פרטים על הסיבות להרג המשפחה, פרטים שמוסיפים עניין ועומק לקריאה.

הספר מצטרף לספרים נוספים המתארים את מאבקם של הפליטים וניסיונותיהם לחצות את הגבול.

ספר שאינו קל אך חשוב. יש בו מסר חברתי ופוליטי. דרכו אנחנו יודעים על אומללותם של אנשים פשוטים קשי יום, שכל רצונם הוא לחיות את חייהם הצנועים. ספר שמראה כיצד קרטלים משתלטים על מדינה וכולם חסרי אונים. בעיקר התושבים שכל רצונם הוא לחיות את חייהם ונולדו במקום הלא נכון.

לידיה  רוצה שכף רגליהם תדרוך על אדמה אמריקאית. ברגע שהם יגיעו לארה”ב היא תדע שחייהם ניצלו.

האם תגיע? האם הקרטל יניח לה? על כך בספר.

ממליצה. “אדמה אמריקאית” ספר שהוא מעבר לרק עלילה.

אדמה אמריקאית,ג’נין קאמינס

מאנגלית, עדינה קפלן

הוצאת אחוזת בית, 2020

תגובות בפייסבוק

עוד סיפורים עם כנפיים – אשכר ארבליך-בריפמן

בימים משונים אלו כשאי אפשר להיפגש עם חברים, היתרון בספרים הוא  שניתן לפגוש דמויות אהובות. שמחתי לפגוש שוב את טַייְגְּה וְטוּנְדְּרָה הפיות הקשישות והחביבות. פיות, אחיות תאומות, פנסיונריות שמספרות לילדים, פִיפִי, בֶּנְגִ’י וְבּוּלִי הגרים בשכנות סיפורים מרתקים, מלאי הרפתקאות וצבעוניים.

הילדים. שמחים תמיד להאזין לסיפוריהן וגם נהנים ממאפים ושתיה. האמת, גם אני שמחתי לשמוע על מבצעי ההצלה של שתי הפיות החביבות, שכל רצונן הוא לעזור לבני התמותה.

הספר כתוב פרקים פרקים כשבכל פרק הפיות, טַייְגְּה וְטוּנְדְּרָה וחברתן פְּרֶרְיָה אשר הצטרפה אליהן, מספרות לילדים על אירועים ומקומות. הילדים מהופנטים מהסיפורים.

על מה הן מספרות?

על אבני הירקן הקסומות, על עזרתן לתושבי ווייטנאם, על היווצרותם של המפרצים והשמות שניתנו להם, הָא לונְג׳ שפרושו המקום בו נחתה הדרקונית. מפרץ בָּאי טוּ לונְג׳ המקום בו עזבה הדרקונית את צאצאיה בָּאךְ לונְג’ זנב הדרקון הלבן.

על מעגלי הפיות המסתוריים המנקדים את ערבות נמיביה, אפילו מדענים אינם יודעים את הסיבה להיווצרותם. בּוּלִי שחונך להאמין במדע, טכנולוגיה, היסטוריה מגלה שלפעמים אין תשובה לשאלות וכעת הוא  מאמין בקסם פיות.

על איסלנד ותופעות הטבע, על הוויקינגים, טרולים וענקיים. אי הנחשים בברזיל, על הַסֶלְקִי האחראי לתופעת הים המנצנץ.

הספר כתוב בפרקים המספרים על אירועים שהיו, על תופעות טבע. אֶשְכָּר אֶרְבְּלִיךְ – בְּרִיפְמַן חקרה כל תופעה וכל אירוע, בשפה מתאימה היא מנגישה את העובדות לילדים ובכך מעשירה את הידע ואת עולמם.

אֶשְכָּר אֶרְבְּלִיךְ – בְּרִיפְמַן גרה עם משפחתה וחיות אחרות והרבה, בגבול של יערות הכרמל. מי שמביט בתמונות שהיא מעלה ומפרסמת, יכול להיות בטוח שהיא חיה ביער קסום. הסיפורים שלה קסומים צבעוניים ומעוררי סקרנות.

הספר “עוד סיפורים עם כנפיים” מצטרף לאחיו “סיפורים עם כנפיים”, שאותו אהבתי מאוד.  הספר  כתוב בעושר לשוני נפלא, בשפה תיקנית ויפה. הוא מלווה באיורים הקסומים של רמי טל המוכשר. הציורים צבועים בצבעי פיות, ענוגים וקסומים, מה שמאפשר לילדים תחושה של “להיות בתוך הציור”. הציורים מהווים השלמה לסיפורי הפיות.

מלבד העשרת הידע, הספר מעביר את ההנאה שבהכנסת אורחים, מלמד מהי חברות, עזרה לזולת ובעיקר לחלשים. אהבתי את הרעיון של איך מספרים סיפור? ״ את פשוט צריכה להתחיל לדבר, ברגע שלא תחשבי על זה יותר מידי ייצא לך סיפור״ אומרת פיפי הילדה.

והפיה מוסיפה בהמשך ״לרוב אין אנו יכולים לבחור סופים לסיפור שלנו. הם פשוט מתרחשים ללא שליטה ובוחרים את הסוף של עצמם.״

לקרוא את הסיפורים זה כמו להיכנס לממלכה קסומה מבלי לרצות לצאת ממנה.

הסיפורים מתאימים לילדי כיתה א’-ה’ בקריאה עצמית.

ניתן להקריא לילדי כיתה א’

לדעתי רצוי להקריא לילדים, גם אם הם קוראים עצמאים. הקריאה המשותפת היא זמן איכות וכן זמן העשרה להורים ולילדים.

הלוואי ויכולתי לפגוש את הפיות החביבות ולבקש מהן שתפזרנה אבקת קסם על כל הגלובוס ותציל אותנו מהקורונה. בינתיים אאלץ להסתפק בציפייה לסיפורים נוספים שלהן.

ממליצה בחום.

עוד סיפורים עם כנפיים, אֶשְכָּר אֶרְבְּלִיךְ – בְּרִיפְמַן

איורים, רמי טל

הוצאת, דני ספרים הוצאה לאור, 2021

תגובות בפייסבוק

אשת החלום – וילקי קולינס

וילקי קולינס, יהונתן דיין ונובלה קטנה – בעיניי הם שילוש / שילוב מנצח ומבטיח.

אשת החלום הוא ספר פנינה שכתוב היטב לפי המסורת הקלאסית. ספר על גורל, בריחה מהגורל, אמונות טפלות, פחדים.

וילקי קולינס נחשב לאבי ספרי המתח והמיסתורין, קולינס נחשב לחדשן בתקופתו. את ספרו “האשה בלבן” קראתי לפני שנים רבות והוא עדין מהדהד בי.

זוהי נובלה קצרה הכתובה בארבעה פרקים,  שלושה אנשים מספרים על אותו אירוע, אבל זה אינו רשומון, אלה נקודות מבט שנותנות אור על האירועים ובעיקר משלימות פרטים.

פרסי פירנבק ואשתו נאלצים לקטוע את מסעם ולהגיע לעיירה הקרובה שכן סוסה של גב’ פינברק נקע את רגלו והם אינם יכולים להמשיך.

בעיירה שאליה הם מגיעים הם מחפשים סיס שיטפל בסוס. באורווה של הפונדק הם מוצאים את, פרנסיס רייבן, הסייס, פרנסיס ישן וכולו מסויט, הוא חולם, הוזה וצועק בפחד נוראי, כי הוא עומד להירצח.

מכאן  העלילה תנוע קדימה ואחורה, היא גם תסופר מנקודת מבט שונות.

כדי לא לפגום בפרטי העלילה ובמתח הקריאה לא אספר מה קרה. הסיום? הסיום אולי בנאלי ואינו עומד בקנה המידה של מתח שאנו מורגלים אליו. כי מה כבר יכול להפחיד אותנו כיום?

ובכל זאת, אני ממליצה מאוד על קריאת הנובלה. למה? זו נובלה קצרה, יש בה חן ושנינות.

וילקי קולינס הוא יוצר פורה, וחשוב, כתיבתו שנונה, ראליסטית ומדויקת ממחישה היטב את התקופה. תיאורי הרחובות, האנשים, הכרכרות, הלבוש, הטבע והמעמדות מוחשיים. תיאורי מחשבותיו וחרדותיו של הסיס משרים סוג של מיסתורין וסקרנות על הקורא.

 הדמויות השונות ממחישות את הבדלי המעמדות ואת הבדלי הגישות והשקפות העולם. למשל אמו של פרנסיס הסייס, אשה ראליסטית מול אחותה ששקועה בעולם המיסטי והקלפים.

מיהי אשת החלום? אשה חלום? אשה מהחלומות? אשה מהסיוטים? על כך בנובלה.

הנובלה “אשת החלום” פורסמה בפורמט קטן. לפני שנים הוצאת עם עובד הוציאה ספרוני קריאה קטנים בגודל הזה. “נישואי גבריאל” של וילקי קולינס פורסם בזמנו.

נובלה קלאסית הכתובה היטב לפי המסורת של הספרות הויקטוריאנית. תרגומו של יהונתן דיין משובח ביותר, הוא מצליח להעביר את השפה והתקופה האנגלית לשפה שלנו ולימנו.

אשת החלום, וילקי קולינס

מאנגלית יהונתן דיין

הוצאת, מקום לשירה,2020

תגובות בפייסבוק

זוליכה פוקחת עיניים – גוזל יכינה

זוליכה פוקחת עיניים היא יצירה רחבת יריעה הפוקחת את עיני הקורא על רוסיה בראשית המהפכה.

רומן רחב יריעה המספר את סיפורם של אלו שנעקרו מאדמת מושבם בשם המהפכה ובשם הקולקטיב.

בכפר יולבש, כפר טטרי מוסלמי, דרה זוליכה בת השלושים, היא נשואה מחצית מחייה למורטזה, גבר בן ארבעים וחמש המתייחס אליה כאל חפץ ומתעמר בה. ולא רק בעלה מתעלל בה, אלא גם אמו הזקנה, שהיא כולה רשעות כלפי זוליכה. הזקנה אומרת לה שהיא עצלנית ואינה אשה טובה לבנה, לכן אלוהים לא לוקח אותה כי היא זו שצריכה לשמור על בנה.

בבוקר שבו אנו פוגשים בזוליכה לאחר שפקחה את עיניה, היא מתפללת לאל שיעזור לה לבצע את מה שתכננה. היא מבצעת את כל עבודות הבית כולל טיפול באם הזקנה, האכלת השדים שלא יכבו את האש, כדי שהזקנה לא תכעס עליה.

המשפחה חיה תחת איום מתמיד של לקיחה.  באים ולוקחים מהם הכל. תבואה, זרעים, צאן. היא מכנה אותם מונופולתבואה ,החרמתמזון, מסמצרכים, הצבאהאדום.

עד שיום אחד מגיעים חיילים ולוקחים אותם. לאן? לסיביר, אנשי הכפר, קולקים, נחשבים לא נחוצים למהפכה, לוקחים אותם להקמת קולחוז.

מכאן מתחיל מסעה של זוליכה, דווקא עכשיו ברכבת ובכלל במסע, הצייתנות שהיתה מנת חלקה בביתה עוזרת לה. היא אינה מדברת לא מרגישים בה.

זוליכה צנועה, ענווה, מקבלת הכל לא בהכנעה, אלא בהבנה ובהשלמה. אומרת לעצמה שהמוות נמצא בכל, בעלים בפירות באפרוחים. וכך גם היא מחכה למוות.

שנים יעברו על זוליכה ועל האנשים שהיו איתה ברכבת ובהקמת הקולחוז.

לפעמים לוקח לדמות זמן ואירועים עד שהיא נכנסת ללב שלי. זוליכה היא בין הדמויות הבודדות, שפרצה לא בכוח, אלא בעדינות לנשמתי. ברגע הראשון שפגשתי אותה, כשהיא פקחה את עיניה והורידה את כפות רגליה העירומות לרצפה הקרה, הרגשתי כאילו שהיא ירדה מהמיטה בשבילי. כמו חברה שרוצה לספר לי את אשר על ליבה.

וזוליכה סיפרה לי סיפורים. סיפרה על עברה, על ההווה האומלל בביתה ולקחה אותי למסע כואב של נידוי מהאדמות שעליהן גדלה למען מטרה נעלה, שווין.

ביד אמונה מובילה אותנו המספרת ומתארת את האירועים הכואבים בהיסטוריה של ברית המועצות, על מות אנשים בשם המהפכה, על גזלת אדמה ורכוש ואפילו גזלת הרוח של האדם.

התיאורים הם כמו צילומי מצלמה, הקורא רואה מול עיניו את יופי השדות שמשתנים בהתאם לעונות השנה. כואב את כאבם הפיסי של אנשי הקולחוז. סובל וכואב איתם את מאבק ההישרדות והניסיון לשמור על צלם אנוש ובעיקר לשמור על עצמם כחברה מתפקדת ותומכת.

זוליכה עד לאותו בוקר שבו הגיעו הבולשביקים מעולם לא יצאה מיולבש, אלא רק ליער או לבית הקברות. מוצאת עצמה נודדת קילומטרים רבים. המסע שהיא עושה אינו מסע פיסי בלבד אלא מסע נפשי שבו היא תפקח עיניים, תגלה עולם חיצוני ועולם פנימי עשיר.

זוליכה פוקחת עיניים הוא ספר עב כרס הנקרא בשטף, ספר שבו הקורא שותף לתהליכים הפיסים והנפשיים של הגיבורה ושאר הדמויות. ספר שמביא לקורא תיאור ממשי ומדויק של הקמת קולחוז מכלום, ללא כלי עבודה, איכרים שוורים, רק מכמה עצים וענפים ובעיקר מתושייה.

זו יצירה הכתובה בציורי לשון ותיאורים מרהיבים. תיאורים שמאפשרים לדמויות להתערבל ולהתמזג בטבע ולהיות חלק ממנו.  “ורוד חיוור וכחול רך נוגעים בחולשה בשמי המזרח השחורים.”

חמוטל בר יוסף תרגמה את הרומן מרוסית. תרגום נפלא ופיוטי. חמוטל בר יוסף היא משוררת רגישה מה שניכר בתרגומה. הספר נקרא כמו שירה, היא יצרה צירופי מילים ציוריים כמו “ספטמבר הגיע שטוף שמש. צהוב ואדום נשמו על הגבעות.” או יצירת מילים מעניינות, לדוגמה “איך העריב היום.”

“זוליכה פוקחת עיניים” הוא רומן קריא ונפלא, רומן שנותן לנו פרספקטיבה נכונה על החיים ועל אומללות וכיצד ניתן למצוא קרן אור בתוך הכאוס.

הספר נכתב בהשראת סיפוריה של סבתה של הסופרת. הוא אף עובד לסדרה והוקרן ברוסיה.

ממליצה.

זוליכה פוקחת עיניים,

גוזל יכינה

מרוסית, חמוטל בר יוסף

הוצאת כרמל, 2020

תגובות בפייסבוק

נעדרים קרים – אסף קוגלר

“את לא קוראת בלש, ועוד ישראלי, את באמצע ספר מצוין” אלו היו המחשבות שלי כאשר הצצתי בספר “נעדרים קרים” שהגיע אלי. ואכן כל התשובות נכונות.

איני יודעת מה גרם לי להתחיל לקרוא את הספר. אבל, מה גרם לי להישאב אליו מיד בפתיחה היה ברור !!!

זהו ספר חצוף, פרוע, שנון ומצחיק עם דמות מקסימה. דמות שהקורא מיד נשבה בקיסמה.

שירה, נערה דתית מבאר שבע בוגרת אולפנה. שירה מחליטה להתגייס לצה”ל ליחידת נ”ק. בדמיונה היא חושבת שתגיע ליחידה כמו בסרטים, חדר עמוס בשולחנות שמאחוריו שוטרים שעמלים על פיענוח היעלמויות.

חלום לחוד ומציאות לחוד. שירה מגיעה לבניין שבו אין חיילים נוספים פרט ליוראי, המשרד שלה הוא קרוון קטן ומלוכלך, והגרוע הוא שלא מלמדים אותה איך לחקור. היא מקבלת תיק הדן בהיעלמותו של אביתר לימור. אביתר נראה בפעם אחרונה על האוטובוס לאחר שחרורו המוקדם מהצבא. ומאז נעלם.

שנים רבות עברו וספק אם הוא בחיים. שירה מרגישה שחסר לה חומר ופרטים.

שירה אינה עוסקת רק בחקירת הנעדר, היא עסוקה בניווטה בחיים החילוניים שאליהם נחשפה.

 במהלך הימים הקרובים תגלה שירה,הנערה התמימה מהאולפנה, עולם אחר, עולם שאינו כמו העולם הדתי ועולם האולפנה שממנו הגיעה. את החיים החילונים היא מכירה ויודעת, אבל לחיות בתוכם, עבורה זה עניין אחר. שירה מוצאת עצמה מתלבטת איך לדבר, ועוד התנהגויות שאינן זרות לה, אך מעולם לא עמדה מולן. ושירה מתמודדת עם האירועים והמצבים בדרכה שלה. נערה בטוחה בעצמה, נערה שמעיזה להגיד כל מה שהיא חושבת, אבל לא בגסות. לשירה חוש הומור נפלא ומצאתי עצמי צוחקת מהתבטאויותיה ובעיקר מהמצבים שאליהם נקלעה.

העיסוק בחקירה אינה מרפה ממנה. היא מנסה למצוא רמז, פרט קטן שיוביל אותה להבנה. והיא עושה הכל על מנת להוכיח שהיא חוקרת טובה.

בכתיבה קולחת מלאת הומור ואנושיות מעלה הספר נושאים כמו הבדלי התנהגות של חילונים ודתיים ואיך ניתן בקלות לגשר בין הפערים. נותן הצצה לעולם של הנעדרים. בני נוער שיום אחד אינם חוזרים הביתה. איך מוצאים אותם? איך מגלים מה הניע אותם להחליט להעלם?  האם נעלמו? הועלמו? או נרצחו?

לשירה אין ספק שאחרי שנים רבות יתכן ולא יימצאו אותם הנערים/ות אבל היא אינה מרפה מהסיכוי לדעת מה עלה בגורלם. ״אז אין הבדל גדול בין העבודה שלך לרבנות הצבאית. מחפשים גופות״

הספר נעדרים קרים הוא ספר רענן. מאז הבלשית ליזי בדחי לא נתקלתי בדמות נשית שמנסה לפענח חקירות. שירה היא דמות אנושית, רגישה, בעלת לב זהב. האנושיות שלה מתבטאת בטעויות שהיא עושה ובעיקר במחשבותיה.

הספר כתוב בכתיבה קולחת, שואבת, מצחיקה, כואבת.

סגר לא סגר, רוצו לקרוא. לא תתחרטו. אם אני קראתי אותו ללא הפסקה זה אומר עליו הכל.

אין לי ספק שהספר יהפוך לסרט.

 ואני? מחכה להמשך עלילותיה של שירה.

נעדרים קרים, אסף קוגלר

הוצאת עם עובד, 2021

תגובות בפייסבוק

ארבע מדברות ואחת שותקת – גבריאלה אביגור-רותם

ספר על חברות. חברות נשים.

חמש חברות. שתיים מהחבורה הן חברות ילדות ושלוש האחרות הצטרפו אליהן  כשנפגשו בהפסקה בשירותי התיאטרון וגילו שכולן שרות נפלא.

הן מקימות להקה בשם דוגי”ת, שם המורכב משמותיהן, דרורה, ורדה, גילדה יפה תלמה. הן מופיעות במהלך כמה שנים. שנים שבהן הן מוצאות בני זוג, מקימות משפחה. שנים שבהן החברות מתהדקת ואף הופכת להיות חברות של הנשים והגברים.

היום הן עברו את גיל השבעים. דרורה היפה והדומיננטית שבהן נפטרה לפני שלוש שנים. והיום הן סועדות חברה נוספת, תלמה.

תלמה והמספרת, גילדה, היו חברות טובות מגיל בית הספר העממי. חברות הדוקה. גילדה מטפלת בתלמה במסירות רבה כמו אחות רחמניה. מוכנה לעשות הכל כדי שהיא תאריך חיים.

ארבע מדברות ואחת שותקת. דרורה היא השותקת אבל דבריה נשמעים גם כשהאדמה מכסה אותה. לפני שנים הן נשבעו לומר את האמת, השתיקה שלהן והאמת והשקרים פורצים עכשיו מכל מקום. כשהן על סף הגיל השלישי, הן מרשות לעצמן לומר כל מה שעל ליבן. והן אומרות.

כבר מתחילת הרומן מרגישים במתח שבין הבנות והבעלים. תחושה של אווירה כבדה, תחרות מי שרה טוב יותר מי מהילדים מוכשר. גם בין הגברים היתה יריבות, מי יותר שנים בצבא ומי היה ביחידה יותר מובחרת.

הקרקע הזו מצמיחה עוינות פנימית, גם אם הן חברות של שנים המתח שם. מתח בין החברות ובין הזוגות ותאמינו לי יש הרבה מתח בינהם.

הקריאה בספר לא היתה לי קלה. היה קשה להתחבר לצורת הכתיבה ולהבין מי מדברת ומי זו ששותקת. זמן רב לקח לי לקרוא את הספר. בתחילה חשבתי שזהו בגלל משבר קריאה, אבל כאשר סיימתי אותו הבנתי שהסיבה המרכזית היא המועקה שהעלילה השאירה עלי. הרבה אירועים חוו הנשים, מתח רב ושקרים שמתגלים עכשיו מעיקים ומציקים. גילדה הגיבורה זו שכותבת ספרי מתח, דווקא ממנה מסתירים את הפרטים החשובים. היא האחרונה שיודעת ועל כך היא כועסת. “רק אני לא ידעתי כלום! חמישים שנה כולכם מקפיצים אותי לכל צרה ושמחה גילדה פה גילדה שם…אבל אף אחד לא חשב ליידע אותי במה שקורה?”

לא רק המועקה היא זו שמנעה ממני קריאה רציפה, משהו בריבוי האירועים הפריע לי. ההסתרה מגילדה היתה לא אמינה עבורי. השאלות ששאלתי האם זו חברות טובה? ובכל זאת ימים רבים לאחר תום בהקריאה הספר מהדהד בי. כאילו מושך בכנף חולצתי ומציק לי.

זהו אומנם סיפור על חברות, על אמת ושקר, על גלוי ונסתר, על השלמה והכלה של זיקנה על פרידה, על מוות והתמודדות עם הפחדים ממנו.

זהו ברובד הגלוי, ברובד הנסתר זהו סיפורה של מדינתנו. הנשים הן בנות גיל המדינה. את הלהקה המזמרת שלהן הן הקימו לאחר מלחמת ששת הימים, ימים של חדוות נעורים ואולי אופוריה וביטחון. הלהקה התפרקה לאחר מלחמת יום הכיפורים. אין סמלי יותר ממה שקרה לנו בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים ובעיקר השבר שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

הקושי בקריאה הוא החוזק הסיפורי של הספר. גבריאלה אביגור רותם שוזרת קולות נשיים וחברות אמיצה כמו מלאכת רקמה, לכל דמות קול וצבע ייחודי המאפשר מבט על תמונה שלמה. בתוך הקולות  אורגת הסופרת שירים מתקופות שונות ודרכם ניתן ללמוד על הדמויות ועל המדינה. כל זאת בשפה ססגונית ומעולה. העברית ,איך אומרים? מצוחצחת ונפלאה, ממתק.

אני הייתי מכנה את הרומן “ארבע מדברות ואחת שותקת” כרומן מאתגר. רומן שמביט אל תוך העיניים של הקורא ואינו עושה לו נוח.

ארבע מדברות ואחת שותקת, גבריאלה אביגור-רותם

עורך, יגאל שוורץ

הוצאת, כנרת זמורה, 2020

תגובות בפייסבוק

מצעד הספרים הלועזיים לשנת 2020

שנת 2020 תזכר לכולנו וגם לי, כאחת השנים היותר מוזרות והבלתי נשלטות. שנה שבה לא יכולתי לנוע ולטייל כמו שאני אוהבת, שנה שבה געגועי לפריס האהובה הועצמו. תכנונים רבים נדחו או נמחקו. אחד מהם היה לשהות בפריס תקופה.

גם הספרים האהובים עלי נפגעו. חשבתי שבגלל הסגרים אקרא יותר, איך אומרים, חשבתי. קצב הקריאה לא השתנה ובחודש האחרון התגלה אצלי משבר קטן.

צער רב הצטערתי על הוצאות הספרים שהאטו את פרסום הספרים. כאב לי על סופרים שהוציאו ספרי ביכורים והשקות של ספרם שלא התקיימו. השקת הספר “טל מחכה לרכבת” נדחתה ועל כך כאבתי ביותר, שכן, בתי, טל, היא אחת מהדמויות המצוירות בספר.

ובכל זאת בתוך הצער וחשרת העבים יש גם אור.

עברתי להרצות בזום, סגנון שהתגלה כפתרון נפלא. ארחתי בקבוצות הקריאה שלי בזום סופרים, סופרים ותיקים וסופרי ביכורים, על כך תוכלו לקרוא כאן. מפגשי סופרים

לסיכום זו היתה שנה שתחרט אצל כולנו. שנה שבה רוב מה שהכרנו השתנה. לשמחתי הספרים עדיין איתנו ומשמשים מקור נחמה.

לפניכם רשימת סיכום הספרים הטובים ביותר בעיניי שקראתי בשנת 2020.

הספרים הם ספרים מתורגמים, שכן זו שנה לועזית. הם מופיעים לפי סדר קריאתם ולא לפי סדר דירוגם. כולם טובים בעיניי. ממליצה לכם באהבה רבה.

מאחלת לנו שנה טובה יותר, שנה בריאה ותפילה שיחזרו הימים הטובים.

לחיצה על שם הספר תוביל לסקירה שלי באתר.

שירת סרטני הנהר, דליה אוונס

בית גולדן, סלמן רושדי

לא אזוז מכאן, מרקו בלצאנו

מכונות כמוני, ספרו החדש של איאן מקיואן

שעות הערב , ספרו הייחודי של חררד רווה

מכתב של אלמונית, ספרו המרתק של שטפן צוויג

אמנות השמחה ,ספרה רחב היריעה של גוליַארְדָה סַפְּיֶינצָה

וָקוֹלדָה -ספרה החכם והמצמרר של לוסיה פואֶנסו

המשרד לאושר עילאי, ארונדהטי רוי

פריחה שנתאחרה אנטון צכוב

עלמה בפריחה וסיפורים אחרים, טטיאנה טולסטיה

חיי השקר של המבוגרים, ספרה החדש והמרתק של אלנה פרנטה

הרג קומנדטורה, הרוקי מורקמי

השבועה הנמהרת שלנו, ברין גרינווד

אין דבר; ספרו החד והמיוחד של אדוארד סנט אובין  וספר ההמשך חדשות רעות; אדוארד סנט אובין

ילד יחיד ; ריאנון נאווין

הענק הקבור, ספרו החדש של קאזואו אישיגורו

תגובות בפייסבוק

אליאנה גולדסטיין – מרטין רכטמן

זוהי נובלה על בדידות וחיפוש עצמי, הרקע לאירועי הגיבור היא העיר בואנוס אייריס.

מרטין רכטמן הוא תסריטאי, במאי וסופר, מה שמאוד מורגש ביצירותיו הספרותיות. כמו בנובלה השונה והמיוחדת “שתי חברות”, גם כאן בנובלה  הסופר מעביר את הגיבור מסע התבגרות ברחובות העיר בונאוס איירס.

הסיפור נפתח על המדרכה מחוץ לחנות ספרים. המספר מגיע להשקת ספר, למרות שאינו מתעניין באירועים שכאלה הוא מגיע, כי ידע שבבר של החנות מגישים קפה סביר. היציאה למדרכה היא למטרת עישון וגם כדי להכיר אנשים. ואכן הוא פוגש בחורה, הם מדברים, מעשנים, ממשיכים לבר ומשם לדירתו ומיטתו לא לפני שהם מעשנים ג’וינט. למחרת הם מחליפים מס’ טלפון, הבחורה אינה מוסרת את שמה.

עד כאן נדמה לקורא שרומן אהבה יתפתח ביניהם, אבל לא. הבחורה השאירה בדירתו שאריות מהג’וינט והוא מגלה כי העישון מצליח לגרום לנגינת הפסנתר של שכנו הפסנתרן להישמע שמימית. הנגינה אינה מציקה לו יותר. עד היום הוא ברח מהדירה, כי לא יכול היה לשמוע את תרגולי הפסנתר של שכנו. עישון הגראס מצליח להרחיק אותו מהעינוי שהופך למעשה לסוג של הנאה.

אבל- מה קורה כאשר הגראס נגמר לו? איך יתגבר על העינוי? הפתרון עבורו הוא לברוח מהדירה ולחפש גראס. פתרון שהופך למטרה.

כל גראס שמנסה אינו מצליח לגרום לו להצליח לא להתענות מהמוסיקה.

המסקנה היא שהגראס של נשמה, אשה מסתורית כבת חמישים בעלת קול צרוד, זו שסיפקה לו את הגראס שהכי התאים לו.

הרצון לברוח מביתו בגלל נגינת הפסנתר,  הוא למעשה בריחה מעצמו, מחוסר היכולת להתמודד עם הצלילים הפנימיים שלו. מהעובדה שהפסנתרן מתרגל בדיוק מופתי והוא? אינו מצליח להתמקד.

מכאן יתחילו ניסיונות חיפוש אחר הגראס הטוב, החיפוש יוביל  למפגש עם אנשים, לאירועים מרתקים, לטיולים ושוטטות ברחובות העיר. ואליאנה? אומנם היא מקבלת את שם הנובלה, אך היא נמצאת ברקע, מלווה וצופה בגיבור.

האירועים שעוברים הגיבור וחבריו מבליטים את האומללות שלהם. אבל כמו שאמרתי זהו מסע התבגרות של הגיבור עד לסיום השנון. סיום שהזכיר לי סצינת סיום של סרטם של האחים כהן.

 מרטין רכטמן הוא תסריטאי ובמאי, הספר כתוב כמו סצינות השייכות לסרט, יש בהן קצב ואירוע רודף אירוע כמו תמונות של קולנוע.

אליאנה גולדסטיין, מרטין רכטמן

מספרדית, סוניה ברשילון

הוצאת זיקית, 2020

תגובות בפייסבוק

כשבא תמוז- אוסף ציוריי בשילוב שירה של איריס אליה כהן

 

אי שם באוגוסט 2020 יומיים לפני יום הולדתי. פרסמה איריס אליה כהן את השיר “כשבא תמוז”.

כְּשֶׁבָּא תַּמּוּז

אֲנִי פּוֹדָה אוֹתִי בִּתְאֵנִים

רַכּוֹת

וּמַשִּׁילָה דְּמָעוֹת

מָרוֹת וּמְתוּקוֹת

עַל כֹּל מָה שֶׁאָבַד

לָעַד.

מיד בקריאה הראשונה הוא נכנס לי ללב והתיישב לו טוב טוב אצלי. נוח היה לו וגם לי.

איני יודעת מדוע השיר הזה ,למה דווקא הוא, לאיריס המון שירים יפים, שירים רגישים, שירים שגורמים לי להזדהות.  תמוז הגיע אלי בהפתעה ותיאר כנראה משהו ממה שאני מרגישה בתקופת הקורונה.

את איריס הכרתי במסגרת היותי בקהילת ההמשך של הקוראים המשפיעים של ידיעות.  היא הגיעה למפגש איתנו והציגה בפנינו את ספרה החדש “גלבי”. עוד לפני שקראתי אותו התאהבתי בספר ובאיריס, התאהבתי בשפה שלה, בחום המילים, באנרגיות הטובות ובאהבת האדם שבה. בכתיבה, בעלילה המיוחדת ובעיקר ממה שהיה שם מתחת לפני השטח.

איריס היא קוסמת, מכשפת מילים (כך מכנה אותה חברתי, לי-את הלר ) היא ממציאה מילים ויוצרת צרופים חדשים שהם כמו ציור. נשבעת לכם, כשביקרתי אותה בביתה חיפשתי בבית ובחצר את באר המילים שלה ולא מצאתי.

מאז “גלבי” כתבה איריס עוד ספרים, למעשה היא לא מפסיקה לכתוב, אפילו בלילה הראש שלה מגלגל מילים ומטאפורות.

במסגרת לימודי קליגרפיה חופשית עם הגר קדימה השתרבב לו השיר לציוריי. כתבתי עוד משיריה, אבל בכל פעם כשהמורה אומרת:” עכשיו קחו משפט ותכתבו לפי ההנחיות”  מיד “כשבא תמוז אני פודה אותי בתאנים רכות” קופץ מהלב ליד ולצייר, כמעט כמו ביאליק.

משתפת אתכם בכמה מציוריי שבהן השיר הכתוב משולב בהם. הקליגרפיה חופשית לכן לא תוכלו לקרוא את המשפט, תוכלו רק לנסות לזהות.

מי יודע, אולי בתמוז הקרוב,  כשהשנה ההזויה, הזו תסתיים אעשה תערוכה משותפת עם שיריה של איריס אליה כהן “כשבא תמוז”.

איריס אהובה, מאחלת לי עוד שירים משלך, מתשרי ועד תשרי.

על שאר ספריה ומפגשיי עם איריס מוזמנים לקרוא  כאן איריס אליה כהן

       

       

   

תגובות בפייסבוק

הענק הקבור – ספרו החדש של קאזואו אישיגורו

“הענק הקבור” הוא קסם של ספר שכישף אותי. הייתי קבורה בתוך העלילה יומיים תמימים, מה שלא קרה לי זמן רב.

זהו סיפור אגדה. סיפור פנטזיה קסום המעלה שאלות פילוסופיות בנושא זיכרון ושכחה.

היה היו פעם נסיך ונסיכה, כך מתחילות כל האגדות. בספר כמו בכל האגדות יש נסיך נסיכה, מכשפות מפלצות ודרקונים רשעים שמחבלים באהבתם.

המקום הוא אנגליה. הזמן הוא המאה השישית לספירה, תקופה לאחר מלחמות עקובות מדם בין הבריטונים הנוצרים לבין הסקסונים עובדי האלילים.

 המספר החיצוני לעלילה הוא מספר יודע כל בן זמננו המספר לנו  “באחד האזורים הללו, בשולי מדמנה רחבת ידיים ובצילן של כמה גבעות משוננות, חי לו זוג קשישים. אקסל וביאטריס.”

אקסל וביאטריס הם זוג קשישים אוהבים שלא נפרדו מעולם. ביאטריס בטוחה שהם חיים יחד מינקות. האהבה שלהם חזקה עד כדי להתקנא.

בוקר אחד מחליטה ביאטריס, כי עליהם לצאת למסע  ולפגוש את בנם, שאותו לא ראו שנים רבות, הם אינם זוכרים מדוע בנם עזב ואפילו אינם בטוחים שהיה להם בן.

על הארץ נפלה קללת ערפל השכחה. הם אינם זוכרים והסביבה אינה יכולה לעזור להם, כי גם הם אינם זוכרים.

״ משונה איך העולם שוכח אנשים כאילו אחזה בכולנו מחלה״

״העניין הוא מה עוד אנחנו לא זוכרים״

המסע שעוברים אקסל וביאטריס ביער כדי לפגוש את בנם דומה למסעו של אודיסאוס ועוד מסעות של גיבורים, דון קישוט, הקוסם מארץ עוץ. אליהם מצטרפים אדווין, בעל נשמה של לוחם. ויסטאן, לוחם שאותו הם מציגים  כשוטה אילם, שקיבלו אותו מבעל חוב. גאווין האחיין של ארתור מאבירי השולחן העגול. בדרכם הם פוגשים יצורים דמויי אדם, עובדי אלילים בעלי אמונות טפלות. יצורים דמויי תרנגולת וראש נחש, דרקונית מפלצות בריכה מכשפת.

אישיגורו  בורא עולם מיסתורי ופנטסטי שלרגע ונדמה כי הוא מציאותי. את המציאות הוא בונה דרך דמותם של אקסל וביאטריס ואת הפנטזיה דרך המסע ויוצרי היער המשונים. אבל אישיגורו אינו מתכוון להגיש לנו הקוראים סיפור פנטזיה בדיוני. כמו במרבית ספריו עוסק אישיגורו בנושא השכחה, שכחה אישית ושכחה לאומית. עיקרו של הספר “הענק הקבור”  הוא נושא זיכרון ושכחה.

מה קורה לאומה ועם ששוכחים את ההיסטוריה שלהם? זה רע. אבל אולי שיכחה היא טובה כאשר צריך לשכוח את המלחמות והמריבות עם העמים השכנים, את הסיבה למשקעי השנים הרבות.

ומה קורה לזיכרונות האדם ולשכחה? אפילו אקסל וביאטריס חוששים ממה שכבר נעלם מזיכרונם. הזקנה אומרת לה לשמר את זיכרונותיהם ולעשות הכל כדי לזכור.

״ אולי אלוהים עצמו שכח הרבה דברים מעברנו… ואם משהו אינו בתודעה של אלוהים, מה הסיכוי שיישאר בתודעתם של בני תמותה?״ או אולי כמו שהיא אומרת בהמשך “אולי אלוהים מתבייש במה שעשו, שהוא עצמו רוצה לשכוח.”

אהבתם של אקסל וביאטריס כל כך יפה ועדינה. הוא פונה אליה בשם “נסיכה”. היא מפגינה כלפיו דאגה. אהבתם  מתבטאת לא רק בכינויי החיבה שלהם אחד לשני,  אלא בדאגה לשלומם ובהגנה. אקסל משביע את סר גאווין שאם יקלעו לצרה הוא יגן על אשתו, ביאטריס. גאווין אומר שהיא הולכת אחר בעלה, אקסל, כמו צל.

הכתיבה של הספר כל כך אמינה ומשכנעת עד כי כך, שלרגע שכחתי, שזהו ספר פנטזיה עם מפלצות, שדים ודרקונים. אישיגורו מצליח לשחזר תקופה באופן אמין ומדויק.  גדולתו של הספר היא בעלילה ובסקרנות אצל הקורא,ובעיקר הרצון לדעת מה בני הזוג העדיפו לשכוח, כיצד יתמודדו כשיגלו את הזיכרון, מיהו הענק הקבור?

מעבר לעלילה מצליח הספר לעורר שאלות אצל הקורא בנושא הזיכרון. שאלות שליוו אותי זמן רב  לאחר תום הקריאה. ואם אני חושבת על ספר לאחר שסיימתי לקרוא ומה הוא עורר אצלי זהו סימן לכך שהספר מעולה.

קחו זמן, תצללו לעולם דמיוני ופנטסטי וכשתחזרו למציאות תתחילו לחשוב ולשאול שאלות פילוסופיות. אני למשל הייתי רוצה לשכוח את שנת הקורונה.

הענק הקבור, קאזואו אישיגורו

מאנגלית,  אלינוער ברגר

הוצאת הספרה החדשה, 2020

תגובות בפייסבוק