הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
תיק כפול – נילי אסיא
תפילה לשובם במהרה של החטופים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
תיק כפול – נילי אסיא
זה הספר השלישי בסידרה ודווקא אותו קראתי ראשון. “תיק כפול” הוא ספר המוגדר כספר מתח / בלש, אך הוא אינו רק משתייך להגדרה הזו. “תיק כפול” הוא ספר רגיש ואנושי וזו הסיבה שהתלהבתי ממנו.
ספרי מתח הם לא בדיוק הקטע שלי. מידי פעם אני סוטה מהעדפותי וקוראת את הז’אנר הזה. על התיקים של נילי אסיא: תיק איה, תיק אודסקי, שמעתי רק שבחים. לפני מספר חודשים האזנתי לפודקאסט הבלשי “המפצחות”. שלה ושל מעין רוגל ומאוד אהבתי.
את “תיק כפול” רכשתי בשנה שעברה והנה עכשיו הגעתי אליו, אין יותר מתאים ממנו לקריאה בחופשה ביוון.
וכך בין הים האיגאי לים היוני ולים התיכון צללתי את העלילה.
המניע לרצח ומי רצח אינו מעניין אותי. מה שמשך אותי היתה הדמות של ליאורה החוקרת. דמות אנושית, לא גיבורה במובן הקלאסי, אלא אשה כמו כל אחת מאלו שאנחנו מכירים.
ליאורה בתחילת הריון מקבלת קידום דרגה במשטרה, ראש מפלג חקירות ימר מרכז. מקום שלטענתה הוא הכי פטריארכלי שקיים. קידום שהמתינה לו חמש שנים וכעת כשהיא בהריון היא אינה יכולה לשמוח בגלל ההריון.
בתחנה אחרת בבאר שבע ממנים את גור בן דב לראש הצח”מ של תיק ההימורים בדרום. בין גור לליאורה היה קשר רומנטי.
איך יפגשו? ברור, רצח וחקירה יאחדו ביניהם.
גופת גבר מתגלה ביער בן שמן, זהו אביהו כהן, קבלן אמיד מישוב בדרום, הוא ידוע כמהמר ובעל קשרים עם תעשיית ההימורים בדרום, כך שיש מניעים וסיבות לרצח. גם אירועים משפחתיים מסבכים את העניינים, כך שכולם הופכים להיות חשודים.
ליאורה וגור נפגשים שוב ומשתפים פעולה בחקירה. העבר מפריע להם כעת, אבל הם מתגברים עליו. שם הספר “תיק כפול” מרחף מעל עלילה וגרם לי להיות קשובה למשמעותו, לא שזה עזר לי לגלות מי רצח ומה המניע.
החקירה נעה בין הדמויות, מסתבכת ומתפתלת, כיאה לעלילת רצח. גם ליאורה עצמה מרגישה שהדרך אינה ברורה לה. “הרגישה שהיא כל כך קרובה לפיצוח והכי רחוקה שיש.” אבל כמו שאמרתי איני מתעניינת במניעי הרצח ובפתרון. נילי אסיא מצליחה לברוא דמות אנושית על כל גווניה, דמות שהקורא חש שהיא כמו חברה שלו ורוצה בטובתה ומעוניין שהיא תמצא את הרוצח ותצלח את ההיריון.
לטעמי הסיום היה מהיר מידי, הקצוות נסגרו בפזיזות וחבל. יחד עם זאת הכתיבה הקולחת והעלילה הצליחו לרתק אותי.
תיק כפול, נילי אסיא
עורכת: אורנה לנדאו
עריכה לשונית: צפי סער
הוצאת: שתיים, 2024
השקרן הקטן – מיץ’ אלבום
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
השקרן הקטן – מיץ’ אלבום
שוב מצאתי את עצמי קוראת ספר המספר על השואה, ושוב ריתק אותי הספר כך שלא יכולתי להניחו, קראתי אותו בטיסה, תרתי משמע. “השקרן הקטן” הוא ספר שאינו מרפה. ספר שבזכות הכתיבה המיוחדת והיצירתית שלו אי אפשר להניח אותו.
בכל פעם אני תוהה מה כבר יחדשו לי על השואה? והנה מגיע ספר נוסף (קדם לו “שלושה ימים בקיץ” של יוסי אבני לוי) שמצליח לחדש ולרתק.
ארבע דמויות ועוד אחת בסיפור שלנו. שני אחים, ילדה, אודו גראף, קצין גרמני. הדמות הנוספת והמענינת בסיפור היא האמת שמספרת את האירועים עד לרגע הסיום וההפתעה.
סלוניקי 1943 סבסטיאן וניקו שני אחים יהודים מאוהבים בפאני, פאני אוהבת אחד מהם. אל העיר מגיע אודו הגרמני שתפקידו הוא להעביר את היהודים ברכבות לאושוויץ. ניקו הצעיר שקיבל חינוך טוב מאביו אינו משקר “אתה אף פעם אל תהיה זה שמשקר”, מלמד אותו סבו וניקו משיב לו. “אני לא אשקר.”
כיוון שאינו משקר הוא מהווה עבור אודו מקור בלתי נדלה לפרטים וידע על האנשים והעיר. אודו אומר לו שעליו להיות בתחנת הרכבת ולהגיד שהם נוסעים לפולין לעבוד. ניקו התמים אינו חושב שמדובר בתרמית, הרי כל חיו דיבר אמת והאמין לכולם. במשלוח האחרון אומר לו אודו שזה שקר. “היית שקרן קטן וטוב, תגיד תודה שאתה בחיים.” כשניקו מבין את האסון שהביא על בני עירו ומשפחתו הוא אינו חדל לשקר. הוא אינו אומר פעם אחת את האמת. אם בתחילת המלחמה הוא שיקר מתוך אמונה שזו היתה האמת, הוא מבין שכדי לשרוד במלחמה עליו לשקר, מה שנהפך להרגל, לשפתו החדשה.
כל הדמויות הן דמויות חשובות בעלילה, אך מעליהן נמצאת הדמות שמספרת את העלילה והיא האמת. היא זו שרואה את הדמויות, מבינה את המניעים שלהן מעבירה עליהן ביקורת, ובעיקר מלמדת ומחנכת את הקורא בתובנות רבות. כיאה למספר היא מוליכה את העלילה כראות עינייה, מספרת את העיקר, מדלגת על הטפל, מביאה את הנקודות החשובות לקידום העלילה. היא אפילו מסבירה את המניעים שלה “כדי לקצר אגיע אל העיקר.”
ניקו עובר גלגולים רבים לאורך השנים, משנה שמות וזהויות כיאה לשקרן, סבסטיאן עובר את הנורא מכל, מגיע ברכבת לאושוויץ, באותה רכבת נמצאת גם פאני. היא מושלכת מהרכבת לא לפני שזר מזוקן אומר לה “תשרדי כדי לספר.” גם אודו שנותר בחיים מתגלגל לאחר המלחמה מופחד שיתפסו אותו.
“העולם הזה בלבל אותי, אם אנשים מביעים הערכה רבה לאמת למה שקרנים מקסימים אותם?” שואלת האמת.
כל ארבעת הדמויות האנושיות, והאמת הדמות המוסרית, שנמצאת מעליהם ומלווה אותם עוברות שינויים במהלך השנים. לכולן מטרה אחת להיפגש כשלכל אחד מניע אחר. “הבטחתי לכם סיפור מלא בתהפוכות ותפניות. לכן, ברשותכם אגלה עכשיו מה קרה לשלוש מארבע הדמויות על ציר הזמן.”
לכל דמות יש את האמת שלה הפנימית שמניעה אותה בחייה. אמת אישית שהדמות נצמדת אליה וגם אם היא שקר היא הופכת לאמת. “אנשים אומרים הרבה דברים. חלקם אמת. חלקם שקר. לפעמים אם חוזרים על שקר הרבה זמן, אנשים מתחילים להאמין שזו האמת.”
לאמת לאורך הספר תובנות רבות שמתאימות לכל אחת מהדמויות. האמת שבספר תוהה עם עצמה על האמירות המיוחסות לה, על בני האדם שמאמינים באמת ומשקרים.
קראתי הרבה על אירועי השואה. הספר הזה היה חידוש עבורי, לא בעובדות, אלא בעיקר בדרך הסיפורים ובעלילה המפותלת שעברו הדמויות עד לסיום. דמותה של האמת כישות הנמצאת מעל ומניעה את העלילה עבור הקורא היא דמות מעניינת, חכמה ומסקרנת.
מיץ’ אלבום מצליח להתעלות מעל לספרים שקראנו על השואה בכך שהוא נוקט חידוש בכתיבה שלו. והיא האפשרות לתת לאמת לדבר.
הכתיבה של מיץ’ אלבום סוחפת וחכמה. הוא מצליח לרתק ולגרום לקורא לאחוז בספר עד למילה האחרונה, ועד לסיום המפתיע. כשהבנתי אותו,את הסיום, נזכרתי בכמה משפטים בודדים שהיו פרורי הרמז של הסיום.
ספר מיוחד שמספר את אירועי השואה בדרך אחרת, שונה ומבריקה. יוצר עניין וסקרנות אצל הקורא.
ממליצה בחום.
השקרן הקטן, מיץ’ אלבום
מאנגלית: עידית שורר
עורכת: רינה גרינוולד
הוצאת: מטר,2025
בישנות וכבוד – דאג סולסטד
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
בישנות וכבוד- דאג סולסטד
המשפטים הראשונים של הרומן לפתו אותי והרגשתי הזדהות עם הגיבור, אליאס רוקלה. אליאס רוקלה
מורה לספרות בחטיבה עליונה, גם אני לימדתי ספרות בחטיבה העליונה, והבנתי בדיוק על מה הוא מדבר וחושב. אליאס רוקלה מנסה לעניין את הנערים מלאי ההורמונים במחזה הקלאסי “ברווז הבר” של איבסן. הוא עומד מולם, מביט בהם, חוקר את הבעות פניהם ומחשבות מציפות אותו. הוא מבין שהם משתעממים כי גם הוא בגילם השתעמם, לא הטרידה אותו העובדה שהם השתעממו, אלא הבעת העלבון על פניהם בשעה שהשתעממו.
הוא מבין שהם צעירים ונשלחו לרכוש ידע, והוא תפקידו להקנות להם ידע, הבעיה בעיניו היתה שהם לא מסוגלים לקבל את מה שהוא מעניק להם והוא יודע את זה ומצר על כך.
במהלך השיעור הוא מביא דמות שולית במחזה ומתעמק במוחו מדוע איבסן הביא אותה ומה תפקידה במחזה. בהמשך הוא יבין ויעשה השלכה של הדמות עליו.
דווקא היום ביום הזה הוא מרגיש שהנוער היושב מולו משתעמם באופן שונה מהעבר וממנו כשהיה צעיר.הם למעשה הוא. הוא משתעמם מהם ומהלימוד, מקנא בהם ובנעורים שחלפו ממנו.
תיאור השיעור, המחשבות שלו כמורה על היצירה, על התלמידים ועל מטרת הספרות היו נפלאים, זהו חלק מפעים של הסיפור, כל משפט בו הוא משמעותי ובעל פרשנות, כמורה לספרות סימנתי כמעט כל משפט והרהרתי בו. רוקלה מצליח להביא את הקורא להבנת מטרת לימוד הספרות כפי שנראית בעיניו. להזדהות עם מורה מתוסכל, שצריך ללמד תלמידים צעירים יצירה שאינם בשלים להבינה.
כשהוא עוזב את השיעור הוא יוצא אל החצר ושם הוא חווה אירוע התפרצות שמבחינתו הוא קשה ובל יעבור. אירוע שעבורו הוא בלתי הפיך. הוא מרגיש לא רק בושה , אלא גם שהמיט על עצמו אסון. אותו אירוע מעורר בו פלאשבאק אל עברו ואל סיפור חיו. חיו היו ללא דרמות, ובכל זאת הוא חי. הסקירה לאחור מעמידה מולו מראה על עצמו ועל התנהלותו. במסע השיטוטים שלו ברחובות העיר הוא משתף אותנו הקוראים באירועים של חיו, הוא למעשה הדמות השולית במחזה, בנעוריו הרגיש חוסר ביטחון, הוא לא התבלט למרות שרצה, הוא היה בישן והחיים התנהלו לצידו. הבחירה להיות מורה נבעה מכך שראה בהוראה משימה להנחיל לדורות הבאים הבנה עצמאית. במסעו הוא מהרהר על חיו, על לימודיו בעבר ובעיקר המפגש עם חברו ששינה את חיו. אבל הוא אינו מתעכב על האירועים החיצונים, אלא בוחן אותם בהתאם לאישיותו. הוא חושב אפילו שהוא יכול היה להיות דמות ברומן של תומס מאן. אבל מיד מבין שאינו דמות מיוחדת לרומן.
המחשבות כתובות בפיסקאות ארוכות כדי להמחיש את המחשבות שחולפות במוחו. המשפטים והניתוחים האישיים של רולקה מעוררים בקורא עניין רב. הניתוח הפסיכולוגי שלו על עצמו מעורר אהדה והבנה מצד הקורא. בשפה מדוברת, לא נמוכה כלל ובמשפטים הכתובים בדיוק מופלא, מצליח סולסטד לעניין ולרתק את הקורא, אין רגע אחד משעמם בקריאה.
דאג סולסטד בורא עולם פנימי עשיר של אדם הנראה אפרורי, רוקלה המורה עמוס במחשבות שאין לו עם מי לחלוק. המחשבות האלו מובילות אותו להבנת עצמו. אבל לא רק רוקלה מהרהר בפילוסופית הקיום, אלא גם הקורא.
“ביישנות וכבוד” הוא אחד הספרים המיוחדים שקראתי על התבוננות פנימית של הגיבור, יש בו חוכמה, הבנה, שנינות ואפילו הומור מסוים.
ספר אנושי, רגיש, ובעיקר נוגע ללב שאי אפשר להניח אותו מהיד.
זהו ספר שמצליח לעורר מחשבה אצל הקורא ובכך הוא מיוחד.
קריאה בספר של ספרית הפועלים היא הנאה מובטחת עבורי. אני קוראת באופן עקבי כל ספר שיוצא לאור בהוצאה שבעריכת אברם קנטור ונגה אלבלך ואיני מתאכזבת. גם הפעם הקריאה ב”בישנות וכבוד” לא איכזבה. התרגום של דנה כספי כמו תמיד משובח, למרות שלא קראתי את המקור, אני יכולה לחוש בדיוק של התרגום.
דאג סולסטד, סופר נורווגי שזכה בפרסים רבים, נפטר בחודש שעבר. זה הספר הראשון שלו שאני קוראת. עכשיו אתפנה לקריאת ספרו הראשון שתורגם לעברית “רומן 11 ספר 18.”
בישנות וכבוד, דאג סולסטד
מנורווגית: דנה כספי
הוצאת : ספרית הפועלים, 2025
נוכחות, – קרולין בונגראן
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
נוכחות – קרולין בונגראן
בשנים האחרונות יש הצפת כתיבה והוצאה לאור של ספרים העוסקים בשואה. לפעמים נדמה לי, שכדי לגרות את הקורא הסופר מספר את הסיפור באמצעות גימיק מיוחד. כך גם הספר “נוכחות”.
“נוכחות” הוא סיפור כפול, סיפור פנימי וסיפור חיצוני. הסיפור הפנימי הוא המעניין והוא החשוב מבחינה היסטורית.
ולנטיין, גרושה, אמא למילו בן האחד עשרה שאינו מדבר. הוא לא הוציא מילה אחת מהרגע שנולד. הוא מדבר בשפת הסימנים, הוא שומע אך אינו מדבר. בהמשך מתברר שולנטין בחרה בשם יווני לבנה מבלי שידעה זאת.
יום אחד הוא צופה בפרסומות בטלוויזיה מה שהוביל אותו להתקף דיבור בשפה שאינה מובנת לו ולאמו. ולנטיין הנרגשת אינה מרפה היא מביאה לו ספרים יווניים. באחד הספרים הוא נעצר על העיר סלוניקי ושוב מתחיל לדבר, בתחילה לא מאמינים לה חושבים שהיא הוזה אחר כך גם כשהיא מקליטה את בנה אומרים לה שזה לא הילד שלה מדבר אלא זה קול של ילדה. כשמתחילה לחקור את אביה מתברר שיש להם רקע מסלוניקי. סבא שלה התאהב בצעירה נולדו לו ילדים והוא גילה שהיא מנהלת רומן התגרש ממנה וביקש לחזור לצרפת עם הילדים שאולי לא היו שלו. הסבתא רבה שלה נשארה בסלוניקי.
ולנטיין נוסעת עם מילו וחברתה הטובה לסלוניקי להתחקות אחר עברה ובעיקר לגרום למילו לדבר שוב. במהלך השירות שלהם בסלוניקי הם מתחילים לחפש את הקשר של ולנטין למשפחתה מצד אביה מכאן מתגלגל כל הסיפור הוא מתאר סיפור של יהדות סלוניקי בתקופת השואה. סיפור שמתחיל הרבה לפני השואה והשמדת יהודי סלוניקי. סיפור שמתאר את הקשר בין יהדות סלוניקי לצרפת.
הסיפור הפנימי על אף שהוא ידוע ומוכר לי מההיסטוריה ומספרים אחרים הוא המעניין, כל הסיפור החיצוני למרות שהוא קריא, הוא שטחי ורדוד לטעמי. דמותה של ולנטיין נגעה לליבי באהבה ובדאגה שלה לבנה. בכאב ובסבל שלה על קרובי המשפחה מהעבר.
כמו שהעבר הושתק על ידי משפחתה של ולנטין כך שותק מילו עד לרגע שבו הוא חייב לספר את סיפורה של המשפחה. הסיפור עצמו מרתק.
המלצתי מסויגת מעט. הסיפור הפנימי שווה קריאה.
בפתיחת הספר מקדישה אותו הסופרת לזכר קורבנות ה – 7 באוקטובר, למשפחות, לאנשים, לקרובים “למעשה עלי להקדיש את הספר הזה לכולכם, באהבה עמוקה.” רק בשביל ההקדשה הנוגעת ללב צריך לקרוא את הספר.
נוכחות, קרולין בונגראן
מצרפתית: ארז וולק
הוצאת : כנרת, זמורה, 2025
ויפה היתה שעה אחת קודם – סמי ברדוגו
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
ויפה היתה שעה אחת קודם – סמי ברדוגו
לקרוא את הספר היה לי כמו לגור במוחה של שרי, כאילו ישבתי בראש שלה, התבוננתי דרכה אל העולם החיצוני שאותו היא רואה, וחוויתי גם את עולמה הפנימי.
ספר שאינו קל לקריאה, אינו מתמסר ומאתגר את הקורא מחשבתית ורעיונית. הדמות של שרי נשארת עם הקורא זמן רב לאחר סיום הקריאה, כי הרי גרנו יחד באותו הראש.
הסיפור מתחיל כחידה בלשית שהולך ומתפתח בהמשכו לכיוונים נוספים עד לסיום.
מי רצח את אדל בת ה – 9 שהגיעה מביתה לשכונת השרון הירוק, מרחק ארבעה קילומטרים מהגינה ועוד בסקייטבורד?
לשרי חליווה, שגרה בדירה בדיוק מול הגינה שבה נרצחה אדל יש שישה חשודים: שני פועלי בניין ערבים – אב ובן, שלושה צעירים, ואביה של הילדה, הפָּרוּד מאמהּ.
קדימה צורן מקום שקט, מי שהגיע לגור כאן הוא בעל עקרונות וערכים. אנשים בחרו לגור כאן והיו משוכנעים שהם בטוחים, עד יום שלישי. עד יום הרצח. שרי חליווה משוכנעת שעוד אנשים ראו את החשודים, אבל איך זה שאף אחד לא היה בגינת המשחקים.
שרי בת 45 הגיעה לקדימה צורן, שבעה חודשים קודם לכן. קדימה צורן שם שמרבה הסופר לחזור עליו שוב ושוב, כדי להדגיש את הישוב בשרון הרגוע כמאפיין את תושבי מדינת ישראל. היא עובדת כפקידה במשרדו של אליאס רואה חשבון, היא מקיימת יחסים מיניים עם בנו שצעיר ממנה, ועם חברתה סילבי שיחד שרתו בצבא.
הרצח ממול למרפסת ביתה מטלטל את עולמה וגורם לה לכאב. עיקר מחשבותיה הן על כך שאם לא היתה פה אולי היה נמנע ממנה הכאב והאכזבה, אבל עינייה ראו הכל.
מחשבותיה סוערות מבולבלות וחסרות החלטה וגיבוש. שרי בחורה רגילה ללא חוט שידרה, ללא צבעוניות ואומץ, מין טיפוס אפור ולא מגובש. החיצוניות הבנאלית שלה מנוגדת לעולמה הפנימי הגדוש והמלא במחשבות. אנחנו הקוראים מכירים אותה לפני ולפנים. מה חושבת על, מה עושה, איך היתה בעבר, ומה ההווה הלא ברור שלה. שרי אינה לוקחת אחריות על חייה ואינה נחושה ברצונה. אי שם בגיל צעיר היתה נחושה לשנות את שמה משרה לשרי. ובזה הסתיימה הנחישות שלה.חלומות העתיד שלה בסיום הצבא התאיידו ומחלום על עריכת דין היא הופכת להיות פקידה.
מול שרי ניצבת סילבי הנמרצת, ההחלטית והצבעונית עם נשיות וחושניות מתפרצת. לפני 15 שנה נולד הקשר עם סילבי. לשרי יש רגעים שהיא נבהלת ממה שלא קרה לה, ומה שהיא חשבה שלא יהיה, איך זה שהיא לא למדה מקצוע, ואיך היא לא אמא ואיפה הילד שלה, ומתי זה יקרה ואחרי רגע היא פשוט חוזרת להווה ומגלה שלא צריך לשנות כלום בחיים הפרטיים שלה, כי לפי תחושתה עוד יהיה לה זמן.
באמצע העלילה במדויק הופך הספר להיות פוליטי. מחשבותיה של שרי הן לא רק על מה שהיא רואה בחוץ, ביומיום, אלא תהיות על עברה של המדינה ומה נהיה ממנה. פירוט היתר שמופיע ושנראה לי מיותר ולא מובן, הופך להיות הסבר על ההבדלים בין מדינת ישראל של אז מול היום. המחשבות הפוליטיות הן על כיבוש ושיחרור והתרחבות, על יהודי וישראלי, על השינויים הפוליטיים והחברתיים.שינויים של הבתים מה קרה להם, איך אנשים התפתחו, עברו דירות רכשו דירות, מה קרה לאנשים שמעדיפים לגור בבתי יוקרה בשרון, אפילו העברית השתנתה.
בספר יש יותר מידי תיאורים, התעכבות על פרטים כמו ארוחת ערב, תפוחי אדמה, כפות מיונז של תלמה, מחשבות של האפשרויות על המאכלים משנות ה-70 ה-80 ה-90 שלא היה אז הצע. בתחילה נראה לי מיותר. בהמשף הבנתי יתכן והפירוט הזה הוא כדי להסביר את ההבדלים בין מדינת ישראל של אז, למדינת ישראל של היום. מה קרה לאנשים בדרך, כי הרומן באיזשהו שלב הופך להיות פוליטי.
אפילו העברית השתנתה ושירים קיבלו תפנית. “אוֹיש… מוזיקה מתפייטת שכזאת… מה הטעם האקטואלי שלה בשעה זו ובימים אלה, ובכלל בשני העשורים האחרונים שנפלו על ישראל ושינו את פניה של האוכלוסייה המקומית? או שבאמת יש משהו בצלילים העבריים הללו שאוֹצֵר רגש מֶלוֹדי של שייכות, של התמכרות אל הנועם השירי המליצי.”
אי אפשר להתעלם ששרי היא בת גילו של הסופר. המחשבות הפילוסופיות שלה על המדינה ועל אנשי השלטון מעלות מחשבות. השימוש בה למחשבות שלו הוא חכם וישר בפרצוף.(דעתי הפרטית שלי) שרי נזכרת “עד כמה אינה יודעת מה קרה איתה ב־2009. מפני שהיא, בעוונות שלה, נלכדה באותה שנה בבוסר, ולא הבחינה שאינה בְּשֵׁלה להיות… להיות…” 2009 היא שנה משמעותית מבחינה פוליטית.
בתחילה חשבתי שאולי לא הבנתי את הספר, רק לקראת סיומו יכולתי לזהות את האמירה. הכתיבה המצויינת, תיאור הדמות מדויק וראליסטי עד כדי פחד. אני לא יכולה להגיד שאהבתי את שרי, אבל לפחות אני יכולה להגיד שהבנתי אותה. ברדוגו מצליח ליצור דמות אמינה על כל הכשלים שלה, על כל האיכויות שלה, דמות שהיא בעצמה בקושי מבינה את עצמה, וככה גם לקורא קשה להבין אותה. דמות שהיא חצויה ולא יודעת מה להחליט, אם היא ככה, או היא אחרת. לא יודעת מה להחליט לגבי מגדריותה, מיניותה, עתידה כאמא. אפילו על אהבת הזולת אין לה דעה או יכולת הבעה.
הכריכה של הספר היא קטע מציור “דיאלוג חרישי” של יוסי ברק, שמזכירה לי את המלט “להיות או לא להיות”. כריכה מדויקת ומבטאת את נושא הספר.
הקריאה בספר אינה קלה, היא מאתגרת, כמו שציינתי, לרגעים מסוימים הרגשתי גודש במחשבות, בתיאורים, בפרטים רבים, עד שמגיעים לסיום ולפרק הנקרא “התערבות המספר”, שבו יש רמזים ברורים לכוונתו, ובמספר שורות הוא מסדר את כל המחשבות הבלתי מאורגנות של שרי, שלנו, של הסופר, בדיוק כמו שאליאס אמר לה “תאמיני לי, הכי קל יהיה לך ככה אם תראי את השנים מסודרות לפנייך.”
ממליצה למי שאוהב אתגרים וכתיבה משובחת עם מחשבות יומיום שמתערבלות עם מחשבות פילוסופיות.
ויפה היתה שעה אחת קודם, סמי ברדוגו
עורך: מנחם פרי
הוצאת: הספריה החדשה,
חלוצה במערב – אלינור פרויט סטיוארט
תפילה לשובם במהרה ובשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
חלוצה במערב, אלינור פרויט סטיוארט
“חלוצה במערב” החזיר אותי לימים שבהם קיבלנו מכתבים בדואר. מכתבים שנכתבו בכתב יד על ניר מכתבים מסוגים שונים, נייר שורות, נייר מעוטר. כמה ציפיתי לקבל מכתב לפתוח את המעטפה ולגלות את המילים שנכתבו עבורי. לכן הגעגועים לכתבי הנייר שהציפו אותי, גרמו לי להתייחס לקריאת המכתבים בספר כאילו הם נכתבו עבורי.
זהו ספר מכתבים אמיתיים שנכתבו על ידי אלינור פרויט סטיוארט. אלינור איבדה את בעלה בתאונת רכבת ויצאה למסע הישרדות עם בתה בת השנתיים. תחילה עבדה כמנקה וכובסת ולאחר מכן הפכה לסוכנת בית אצל מר סטיוארט שהיה מגדל בקר. היא רוכשת קרקע חקלאית.
מיד כשהגיע לביתו של סטיוארט בוויומינג היא מתחילה לכתוב מכתבים ארוכים למעסיקה הקודמת שלה, גברת קוני. במשך 13 שנים היא כותבת לגברת קוני ומתארת את קורותיה.
ההתרגשות של אלינור בכתיבת המכתבים ובסיפור על מה שהיא חווה אחזו גם בי. “חולצה במערב” הוא ספר קסום, עצם היותו סיפור אמיתי שבו המכתבים נכתבו על ידי אלינור, הופך את הקריאה בו לאמינה ומשכנעת.
אני עצמי הרמתי גבה כמה פעמים תוך כדי קריאה, קשה להאמין שאלו חוויות אינטליגנטיות ומרתקות שנכתבו על ידי אישה אמיתית בתקופה שבה לנשים לא היתה כמעט אפשרות ביטוי. אלינור עושה את הבלתי אפשרי, רוכשת אדמה, מטפחת גינת ירק, יוצאת למסעות עם בתה, מתפלאת שנשים אינן עושות כמותה, קוראת לנשים לצאת למערב ולהגיש בקשה לקרקע. “אני נלהבת מאוד מהרעיון של נשים המתישבות על קרקעות משלהן. גידול של יבול חקלאי לצורכי משפחה דורש פחות כוחות ועמל משדורשים יציאה לעבודה בשטיפת רצפות.”
הקריאה במכתבים יוצרים שלם. אלינור דמות כריזמטית ומיוחדת מצליחה להעביר לגברת קוני, הנמענת ולנו תיאור מדויק של חוויותיה ושל התקופה. היא מתלהבת מכל דבר חדש כמו ילדה קטנה, אפילו המסע שעשתה עד שהגיע אל מר סטיוארט מתואר בעיניה כחווית הנאה. “איזה מסע זה היה, הנאה שנהנתי מכל אינץ’ רבוע היתה גדולה מזו שהסבו לי אי פעם מארקט טוויין או סמנתה אלן.” היא חרוצה ואינה מתלוננת, נהנית מעבודתה ומהיופי שסביבה.
בזכות אופייה הנעים והמיוחד, ובזכות חוכמתה היא מתחבבת על אנשי המקום החדש.
אין ספק שהיא פמיניסטית חלוצה טרם עידן הפמיניזם. היא רואה בכולם שווים ואינה מוכנה שידברו אליה בהתנשאות. אפילו למעסיק שלה, מר סטיוארט אינה מאפשרת לרדות בה.
אלינור בעלת ידע ואינטליגנטית, למרות שלא רכשה השכלה ומעולם לא סיימה בית ספר היא מכירה סופרים רבים, משווה את ההרפתקאות שלה לג’ק לונדון, מארק טווין. אבל לא רק ידע יש לה. תיאורי טבע שאותם מתארת הם כמו היתה סופרת, ״מכל עברנו נמתחו המדבר האומלל, חסר התקוה, הלענה הזועפת, מזת הרעב הנחושה להמשיך לחיות למרות הכל. הצבעים נהפכו לענבר וורוד.״ מתגלה כמלאת שמחה, אישה אופטימית הרואה רק את הטוב, מנסה לעזור, לתת ולתרום מעצמה לאחרים ולסביבה.
כמעט בכל מכתב היא מתנצלת על כך שהיא מאריכה בתיאורים ובכתיבה. “אנה סלחי לי וזכרי כמה בורה אני וכמה קשה לי להביע את עצמי כיאות.” משפט שמתגלה כלא נכון. אלינור אינה בורה והיא מצליחה להביע את עצמה באופן הכי רהוט שאפשר.
לאורך הקריאה למדתי לאהוב ובעיקר להעריך את אלינור, לרגע היה נדמה לי שהיא חברתי, כל יום חיכיתי לקרוא מכתב ממנה ולא רציתי שהספר הקסום הזה יסתיים. האופטימיות שלה, התעוזה, ההומור כבשו אותי.
בקיצור, נכנסה לי ללב.
בכתיבה הומוריסטית, מלווה בשיבוצים ומשחקי לשון היא מצליחה להפוך את חייה לנוחים ונעימים. ” יש כאן שלוש עונות, חורף, יולי, אוגוסט.” היא מתארת לחברתה את מזג האוויר.
הספר גדוש בתיאור פרטי החיים, מזג האוויר, האנשים, הבישולים וסוגי המאכלים.
אלו הם אמנם מכתבים, אך אם קוראים אותם ניתן לראות בהם יומן ותיעוד של תקופה, של מקום, של נוף, של אנשים, של התנהלות. זהו תיעוד היסטורי יש כאן העברת רגשות וחוויות אישיות באופן כנה מאוד.
ממליצה בחום.
חלוצה במערב, אלינור פרויט סטיוארט
מאנגלית: יורם נסלבסקי
הוצאת: תשע נשמות, 2025
רוחמה אלבג התארחה אצלי בסלון
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
רוחמה אלבג, אליהו ועוד חברים אצלי בסלון
אתמול התארחה אצלנו במועדון הסופרת והחוקרת רוחמה אלבג. איתה הגיע גם אליהו, לא נביא הזעם מהתנ”ך, אליהו אחר שגם הוא עושה נסים. הוא ורוחמה עשו נס והצליחו להשכיח ולהרחיק אותנו מעולם החיצון.
רוחמה סיפרה לנו על ״ מחכים לאליהו״ ספר הסיפורים הראשון שכתבה לפני שנים, וכעת יצא בהוצאה מחודשת.
בצעירותה כתבה הרבה, לאחר שהספר פורסם היא הקדישה עצמה למחקר ולדוקטורט ובהמשך למסעות בעקבות סופרים ממזרח אירופה.
שמענו בשקיקה על עולמה הפנימי שלה כילדה, על אירוע מכונן שגרם לה לשבר. על הספרים שקראה שגרמו לה להפליג בדמיונות. על אותו אליהו שהיה מגיע מידי שבוע אל מגרש הכדורגל עם מסרטת קולנוע וגלגלי סרט ומקרין להם על קיר מכוסה סדין לבן סרט. אליהו היה מבטיח להם בכל פעם ש”היום זה סרט יפה.” צחקנו כשסיפרה לנו שהיה מסביר להם את הסרט, ההסבר שלו היה תיאור מה שרואים על הסדין. “עכשיו היא באה, עכשיו זה כך.”
יחד עם אליהו הגיעו גם : שאבי חבר הילדות שלה, ציון ואשתו, ג’ורג’ נֶפֶלָה (n’est pas là) אס”פ, לאון ועוד דמויות נפלאות שהרחיבו לנו את הלב.
גילתה לנו את מקורות ההשראה שלה, כמו שיחת טלפון שהאזינה לה בטעות והובילה אותה לכתוב על כך סיפור.
ישבנו קרוב לחמישים אנשים מהופנטים מהגילויים המרגשים שלה על חווית הכתיבה, על כך שאין דבר שיותר מסקרן אותה לדעת מה חושבת הדמות ואיך היא מתנהגת, לכן היא כותבת.
על השאלה “מדוע התמקדת בסופרי מזרח אירופה” ענתה שאלו היו הסופרים והמשוררים שאותם למדה וכבשו אותה בעולמות האחרים.
עולם הספרים העשיר אותה, הביא אותה למקומות אחרים, מופלאים.
בעיניים נוצצות שיתפה אותנו איך התאהבה באס״פ (עליו תצטרכו לקרוא בספר)
מהדמוית בדויות שבסיפורים הפלגנו יחד איתה לדמויות המשפחה המציאותיות, היא הצליחה להצחיק אותנו בתיאורים צבעוניים ומשעשעים.
תודה לך רוחמה על בוקר מרחיב דעת, מעניין, מרתק ומחייך.
מחכים לספר הבא שלך ולמפגש נוסף איתך.
ממליצה בחום על ספריה של רוחמה אלבג
מה חשבתי על מחכים לאליהו
מה חשבתי על נשארתי בשבילכם
שמים כחולים – ת.ק. בויל
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
שמים כחולים – ת.ק.בויל
לו הייתי קוראת את הספר בימי הקורונה הייתי מזדהה עם זיהום כדור הארץ והשמירה עליו. לא שאיני חושבת שעלינו לזהמו, אבל בשנה וחצי האחרונות סדר העדיפויות השתנה, כדור הארץ נדחק, ואני מצטערת שאין אנו מתעסקים בעולם ירוק יותר.
גם הדמויות בספר באחד השלבים עסוקות באני האישי הכואב מול בעיות הרות גורל של היקום.
ת.ק. בויל מתמקד בספרו “שמים כחולים, בנושא שמירת כדור הארץ, זה מעל פני השטח ובאופן גלוי, אבל הספר עוסק ברובו ביחסי בני משפחה, בינם לבין עצמם ובשאלות הרות גורל.
משפחה רגילה, אבא פרנק, אמא אוטילי, אח קופר ואחות קאט. משפחה שבאמצעותה מעביר ת.ק. בויל ביקורת חברתית על יחסי בני אדם, אנוכיות אישית, שאפתנות, קפיטליזם, ואת כל הביקורת הזו הוא עוטף בתפאורה נהדרת של שימור כדור הארץ.
אוטילי מנסה בכל כוחה לשמור על אחדות המשפחה, למרות שכל אחד מהם גר בצד אחר של ארה”ב. צד אחד של ארה”ב גשם וקור ובאותו הזמן בצד השני רותח. למרות נסיונותיה המרובים היא מרגישה בודדה.
כל הדמויות ברומן הן דמויות חסרות ובכך הן למעשה אמינות. לכל אחת פגם משלה, פגם שמוביל כל אחת מהן להרס מסוים בה ובסביבתה. הדמויות שבירות ומאוד נוגעות ללב. הזדהיתי עם אוטילי ורצונה לשמור על המשפחה, על כל מאמציה לעשות את הטוב ביותר ואפילו דברים שאינה מאמינה בהם על מנת שילדיה יעריכו אותה ויגיעו אל ביתם. קאט העדינה והשברירית מחפשת תשומת לב ורוצה להגשים את עצמה מול בעל חזק שעסוק בעצמו. היא מאמצת פיתון שבאמצעותו היא תהפוך למשפיענית רשת באניסטגרם. בהמשך היא תגלה שחיי הנישואים אינם כמו שחלמה עליהם. קופר שמושך את עבודת הדוקטורט בגלל פחדים אישיים שלו ומחפש את אישיותו בין נשים.
הרומן מבליט את הכלל מול הפרט. את הרצון לשמור על כדור הארץ ולצמצם קניות מיותרות שמזיקות לאוזון, מול מותרות של העולם הקפיטליסטי שזמינות ונמצאות בהישג יד, כמו מכונית נוספת לאיכות חיים. כשקאט מסתבכת ומוצאת עצמה באסון פרטי, לא מעניין אותה מה קורה בעולם, זה לא קשור בהשוואה למה שהיא עוברת עכשיו, לא חשובות ההפצצות, הפליטים שטובעים או דובי הקוטב. או מצד אחר, האם ניתן לשמוח ולחגוג במסיבה פרטית, כאשר חצי מכדור הארץ מוצף, אין יבולים ויש רעב.
הגשמים, החרקים, שינויי אקלים הם רק התפאורה של המשפחה. כמו במחזה של שייקספיר “הסערה” שבה הסערה היא מטאפורה ומטונימיה לדמוית ההצגה, כך גם ברומן “שמים כחולים”. ניסיון שימור כדור הארץ הוא ניסיונה של אוטילי לשמור על אחדות במשפחה. מצבי מזג האוויר הקיצונים הם סמל למצבי המשפחה והתנודות ביחסים שלהם, בינם לבין עצמם.
הכתיבה של בויל ממוקדת, לפעמים מפורטת יתר על המידה, אך כל זה למטרה אחת, שנרגיש כאילו אנחנו חיים עם המשפחה, מכירים אותם ומזדהים איתם.
הספר כתוב שכבות שכבות של רעיונות, כמו כדור הארץ עצמו. יש בו רבדים רבים, הוא נע בין תיאור בנאלי של התרחשויות לכאב עוצמתי של הדמויות, יש בו ביקורת והומור יחד.
ספר שעוסק בחיפוש עצמי של כל אחת מהדמויות מול היקום שגם הוא עובר שינויים.
קחו אוויר נקי, נשימה ארוכה וצללו בשמים כחולים.
שמים כחולים, ת.ק. בויל
מאנגלית: קטיה בנוביץ’
הוצאת: מודן, חרגול הוצאה לאור, 2025
עדן, ספרה הרגיש של נגה אלבלך
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
עדן – נגה אלבלך
אני אוהבת את הכתיבה של נגה אלבלך, הכתיבה שלה מדויקת, לפעמים סגפנית, אבל מלאת רגשות והתרחשויות מתחת לפני השטח. נגה מצליחה לשרטט ולהעביר לקורא את הדמוית שלה באופן מוחשי. היא כמו מצלמת רנטגן עבור הגיבורים שלה. מכירה ומבינה אותם.
בספר “עדן” שלושה סיפורים כשבמרכזם נשים. הסיפורים המתארים יחסי אנשים, נשים עם הסביבה ויחסים של הגיבורים על עצמם. הדמויות משעוות למגע אנושי, לא רק מגע פיסי, אלא בעיקר מגע רגשי.
רוני, גיבורת הסיפור “הכוננית הירוקה” היא עובדת בכירה במשרד ממשלתי, שהגיעה לטענתה בטעות לתפקידה. היא נפרדה מבעלה בגלל ההתרחקות של השנים ואחרי הפרידה הם התקרבו ונעשו חברים.
בינתיים היא מחכה לאהבה, חיה חיים רגילים, כהגדרתה. האם הם נטולי משמעות שאלה את עצמה? הבדידות מעיקה עליה, הדממה המוחלטת בביתה קשה לה, ההתבגרות אינה נעימה. על מנת להפיג את בדידותה היא משוטטת ללא מטרה. אחד הטיולים מוביל אותה לקבלת החלטה שנראית מוזרה לסביבה, אבל מאוד מתאימה לה.
דנה, גיבורת הסיפור השני “עדן”, בת להורים עם פיגור קל. הסבתא גידלה אותה והיא התביישה בהם למרות שהם מאוד אהבו אותה. דנה רוצה לפתוח בית קפה שכונתי, היא משתפת את רגב, ידידה, ברעיון ומושכת אותו בהתלהבות שלה למיזם. אין לה ניסיון, לא בבתי קפה ולא במלצרות והיא מחליטה לנסות את מזלה.
“בית קפה שכונתי בלי יומרות, בית קפה קטן שתוכל להתקיים ממנו, לקחת חצי מהרווחים בשביל לחיות, את החצי השני בשביל רגב שגם הוא יוכל לחיות חיים מונוטוניים חוזרים על עצמם.”
דנה ורגב מנסים לשרוד בעיר הגדולה ששואבת מהם כוחות. שניהם יחד רוצים להפיג את הבדידות המאיימת עליהם וגורמת להם להיות נעלמים.
“ואיך שורדים בתוך כל הבדידות ומה קורה עם הכסף, כי הכל מסתובב תמיד סביב כסף כולל אהבה. בדידות של צעירים בתוך העיר הגדולה בניקור בהישרדות שלהם היום יומית.”
“נועה נעלמה” הוא סיפור של חיפוש עצמי בתוך חי היומיום. נועה היא אישה שהייתה בעלת הרגלים קבועים, היא נעלמה במסיבה באותה שבת של הטילים.
בני המשפחה מנסים למצוא תשובה, מחפשים אותה בעבודה, אין להם את אנשי הקשר, כיוון שהטלפון איתה. הבעל מספר בתחנת המשטרה שהיא לא סיפרה הרבה, אבל דברים תמיד התבשלו לה בראש, פתאום צצו ופתאום היא עושה אותם. היא לא חסרת אחריות או קלת דעת, היא פשוט מחליטה מהר ומבצעת. כך הוא מגלה. בתחנת המשטרה הדמויות שהכירו אותה מספורות כל אחת על נועה, על מנת ליצור תמונה שלמה. הבעל ,החברה, הילדים, בעל בית הקפה כל אחד מספר מנקודת המבט שלו. זהו פסיפס אנושי של אנשים שמנסים להרכיב את דמותה החידתית של נועה על מנת לגלות היכן היא.
הנשים עומדות במרכז הסיפורים, נשים שמחפשות את המהות שלהן, עם עצמן ועם הסביבה. לאורך העלילה הן עוברות תהליך של התבגרות, ללא קשר לגילן הביולוגי. כמו שציינתי, נגה אלבלך מבינה את תהליכי הנפש של הדמויות שלה ואת המורכבות הפסיכולוגית שלהן. בכתיבה רגישה ועשירה היא מצליחה ליצור דמויות אמינות שהקורא מזדהה איתן.
עיצוב העטיפה של דוד בן הרא”ש הוא המנימליסטי ומדייק את רעיון הסיפורים, ארעיות החיים.
ממליצה מאוד.
עדן, נגה אלבלך
עריכה: ארז שוייצר
הוצאת: הקיבוץ המאוחד,2025
שמרי נפשך, ספרה המטלטל של קמה ורדי טהרלב
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
שמרי נפשך – קמה ורדי טהרלב
סיפור מסע פיסי ונפשי של שתי נערות השונות זו מזו ודומות.
אי אפשר שלא להתעלם משם הספר שהוא כשם השיר “שיר משמר” אותו כתב אלתרמן לבתו תרצה, שיר שבו הוא מונה בפניה אזהרות ממה עליה להישמר. לתמר והולי גיבורות הספר אין אב ששומר עליהן או מזהיר אותן מפני אסונות.
תמר חווה משבר בעקבות אובדנו של אביה, היא שוכבת חודשים במיטה וממאנת לצאת, ביום שהיא יוצאת מהמיטה ומהבית היא משאירה פתק, יצאתי, לא בטוחה מתי אחזור, אל תדאגי. בדרכה הוא פוגשת את הולי, נערה אנגליה שבאה לארץ לחפש את אביה בקיבוץ השכן. אין לה בדל של מידע מי אביה, יכולים להיות כמה.
שתי נערות שלכל אחת כאב, יוצאות למסע זהות. הולי, הוליווד ספנסר, מדורסט, בת יחידה לאם חד הורית, בעלת שם אצולה ללא הכסף שמתלווה אליו. אביה הופיע בחלום שלה ואמר שהוא מחכה לה בישראל בקיבוץ שבו הכיר את אמה.
תמר חוברת להולי הקפריזית, בעלת כריזמה ונוכחות, מחפשת את מקומה בעולם ״ אתה לא יודע מי אני הולכת להיות״ ואילו תמר מחפשת את עצמה. הולי אימפולסיבית על סף מאניה דיפרסיה, מתרגזת בקלות תזיזית, חסרת סבלנות מחליפה מצבי רוח, לרגע שמחה ומיד לאחר מכן דיכאונית. היא זו שמנווטת ותמר הולכת אחריה. שתיהן מגיעות לחבורת אנשים שקבעו את מגוריהם על גדות הבניאס. חבורה שהחברה דחתה. מצד אחד הולי מגוננת על תמר, אוחזת בה ואינה מרפה, אבל לרגע היא גם בועטת בה, תמר האבודה נקשרה בנפשה בהולי ועושה כמעט כל מה שהיא אומרת. מרגישה הכרת תודה להולי שחילצה אותה מהבדידות, מה היה קורה אם לא היתה פוגשת אותה, אם היתה מתעכבת ברגע.
המסע אינו נשאר בארץ אלא חוצה אל מעבר לים. הולי ותמר מגיעות לאנגליה.
מודה, עד לרגע שבו הן נוסעות לדורסט התעייפתי מהמסע של שתיהן, תהיתי מה לי ולבנות הנעורים שמחפשות את עצמן, אבל הכתיבה הפיוטית, של קמה ורדי טהרלב משכה אותי עד לאנגליה. שם הספר קיבל משמעות ואופי. הולי המשיכה בהתנהגותה ואילו תמר התחילה בתהליך של התבגרות, הקשר הבלתי ניתן להפרדה בינהן.
הולי נותנת לתמר מחברת, וזו כשהתחילה לכתוב לא הפסיקה, וכתבה במרץ את סיפוריה, התחלות ללא סיום, כמעט כמו חייהן.
הולי לועגת לה “זו עוד התחלה של סיפור קטנטנן ללא המשך?” ומוסיפה “את צריכה לכתוב על משהו משלך, משהו מהחיים שלך.”
קראתי בנשימה אחת את חלקו השני של הספר נקשרתי לשתי שתי נערות שבורחות מעצמן, בורחות מהתמודדות, נעות ונדות בין רצון להאיחז לרצון לנדוד. הולי נאחזת ברצון לפגוש את אביה, תמר נאחזת ברצון לברוח. קראתי עד שהגעתי לסיום שטופת דמעות.
קמה ורדי טהרלב מצליחה ללפות את לב הקורא בשתי דמויות שונות ורגישות. היא מצליחה לברוא עולם סגור שבו הדמויות נכנסות ללב הקורא. הכתיבה של קמה ורדי טהרלב אמינה ומשכנעת.
זהו ספר ביכורים שאינו ביכורים כלל, הכתיבה בוטחת וקולחת.
ממליצה.
שמרי נפשך, קמה ורדי טהרלב
הוצאת:עם עובד, 2025