סיפורו של ורנון סובוטקס חלק 2 – דפנט
מתפללת לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
סיפורו של ורנון סובוטקס חלק 2 – דפנט
לקרוא את החלק השני בטרילוגיה הנפלאה, “סיפורו של ורנון סובוטקס” זה כמו לפגוש בשמחה חברים מוכרים מהעבר, ולנסות לגלות מה הסוד שהוסתר ממני ומשאר החברים של ורנון.
החלק הראשון העביר ביקורת נוקבת ללא רחמים על החברה הפריסאית והמערבית בכלל. החלק השני גם הוא בעל ביקורת ישירה, קצת מרוככת, ויש בה עמדה פילוסופית ופסיכולוגית.
דפנט לוקחת את הקורא למסע בעקבות ורנון והשינוי שחל בחייו, מסע בפריס (התענגתי על המקומות המוזכרים ועל הבר ליד פארק בוטש ומון), מסע עם החברים. זה מסע סוציאלי חברתי פסיכולוגי. מסע בעל ביקורת נוקבת.
דפנט אינה פוחדת להגיד הכל, אין לה ממה לחשוש, מה כבר תפסיד? כי היתה הכל, עזבה בגיל צעיר את ביתה, עברה אונס, עסקה בזנות, התמכרה לאלכוהול , סמים, יצאה מהארון רק בגיל 35, היתה דיירת רחוב והפגינה נגד אלימות. היא כל אחת מהדמויות שבספר.
היא היתה בתחתית החברה והצליחה להגיע למעמד של סופרת מוערכת זוכת פרסים, ובמאית מכשרת. היא מכונה “בלזאק של הרוקנרול” וכמי שכתבה את הקומדיה האלוהית של המאה ה-21.
דפנט בוראת עולם עשיר של דמויות ססגוניות במגוונים צבעים שמטרתם היא להעלות למודעות את תחלואי החברה. היא בוראת עולם עם דמויות צבעוניות וססגוניות. לדמויות שהכרנו מהחלק הראשון, חברו התסריטאי, חברו המפיק, כוכבת הפורנו, חברו הטרנסקסואל, חברתו הטראנסית ועוד, נוספות דמויות חדשות משולי החברה, אנשי הפארק ההומלסים. יחד הם יוצרים בליל מיוחד של אנשים שלכאורה אין ביניהם קשר. דפנט מצליחה לחבר בין האנשים השונים בדרכה שלה.
ורנון בן החמישים היה בעל חנות תקליטים “רבולבר” שהיתה פופולרית ומוצלחת בפריס. בשנות האלפיים עם ההתפתחות הטכנולוגית והשינויים הדיגיטליים במוסיקה, שבהם הלכו ונעלמו התקליטים, ורנון נאלץ לסגור את חנותו. למחיתו הוא התפרנס ממכירת חפצי החנות ודמי אבטלה. חברו הטוב הוא הזמר המפורסם ורב התהילה, זמר שחום עור ויפה תואר, אלכס בליץ’. בליץ’ שילם עבורו את שכר הדירה, ביום שהוא מת ורנון נשלך לרחוב, חבריו נוטשים אותו ואינם מוכנים להלין אותו אצלם.
בתחילת החלק השני אנחנו פוגשים את ורנון חבול כולו, חולה, חי כמו הומלס, מתקלח בברז, ישן במקומות שונים, אנשים מביאים לו אוכל, כולו מרופט, סמרטוט, ממש כמו הומלס. כשהוא מגיע לפארק בוט שומון (פארק יפיפה רחב ידים) הוא מוצא חברים אחרים, שונים, הוא הופך לדמות שמאגדת סביבו את דיירי הפארק הומלסים כמותו.
הרכוש היחיד בעל הערך הכספי והרגשי שהיה לו הוא קלטת של אלכס בליץ’ שיש בה סוד. כל חבריו של ורנון ובליץ’ סקרנים לדעת מה יש שם בקלטת וכולם מוכנים לעשות הכל על מנת להשיגה. את ורנון לא מעניין מה מספר אלכס, הקלטות מבחינתו הן מקור רווחי, עוד קצת כסף כדי לשרוד.
הקלטת היא הסוד והסקרנות של חבריו מהעבר של ורנון, כולם מעוניינים בה, הקלטת היא סמל. דפנט תולה עליה את כל תחלואי החברה המודרנית. לא אגלה מה יש בקלטת, כי אנחנו כמו החברים סקרנים ורוצים לדעת מה הסוד שכולם מוכנים לעשות הכל, ורק ורנון אינו מתרגש ממה שיש בה. בקלטת נגלה גם את הסיבה לאדישותו.
המרדף אחר השגת הקלטת נעשה על ידי כמה אנשים וחברים כשלכל אחד מניע משלו. ההפתעה היא שכאשר הקלטת נמצאת היא עושה דרכה לידיים שלא ציפינו שיגיעו. זו ההפתעה והנקמה של דפנט לחברה.
בבניית העלילה דפנט מצליחה ללכת בשביל לכאורה, ואז היא סוטה ממנו, יוצרת בלבול והפתעה שיוצרת ביקורת חברתית. ביקורת שמזעזעת את הקורא. היא מצליחה לרמוס ולפגוע בה – כל, איסלאם שמתפשט באירופה, מהגרים, אימהות, נישואים, אמון, בגידה, זוגיות, חברות, פוליטיקה, עליית הימין הקיצוני. הביקורת שלה היא כמו חלקי פאזל שמתאחדים לתמונה שלמה, תמונה לא נעימה שאותה היא מעמידה מול הקורא.
אבל אל תטעו, היא לא רק מעבירה ביקורת ומשאירה את הקורא עם טעם רע ומר, יש לה מתחת לפני השטח אפשרות של תיקון חברתי.
ורנון הגיבור שעושה בחייו שינויים הוא זה שנושא את הבשורה, לפחות בחלק הזה של הטרילוגיה.
ורנון כמו ישו, מקבץ סביבו את כל האומללים והמסכנים מהפארק, ואת חבריו שהם אומללים בדרכם בתחפושת של אנשים הגונים שגרים בבתים, מתפרנסים ותורמים לחברה.
חששתי מקריאת החלק השני, ברוב המקרים ספר שני הוא פחות מהראשון. ורנון 2 אינו נופל מהחלק הראשון, הוא אומנם עדין יותר ואלגנטי, אבל הקול הביקורתי שלו נוכח, הדמויות נשארו ססגוניות ואחרות.
זהו רומן רב קולי בועט באלגנטיות בכל מפגעי החברה. יש בו אירוניה כואבת, לעג מסוגנן. בשפה ייחודית וציורית מצליחה דפנט לזעזע את הקורא. תוך כדי הקריאה הקורא סקרן לדעת מה יהיה בסיום, ואינו שם לב לביקורת הנוקבת, רק בסיום הקריאה הטעם העוקצני המריר במסווה של אירוניה מחלחל ומשפיע.
רומן חברתי עם דמויות מיוחדות ושונות, דמויות שגם אם לא מזדהים איתן הן נכנסות ללב.
כיוון שאין לי סבלנות אני מקוה שהחלק השלישי יתורגם במהרה ולא אמצא עצמי לומדת לקרוא צרפתית בקונסוליה כדי לקרוא את ספריה.
עוד מילה על הכריכה, ההוצאה החליטה לשנות את כריכת הסידרה ולא להישאר בכריכה המקורית כפי שיצאה בצרפת. אישית אהבתי את הכריכה הקודמת, אפילו שהיה בה משהו לא נעים, היה בה משהו עוצמתי.
סיפורו של ורנון סובוטקס, ספר שני. דפנט
מצרפתית: רמה איילון
עורך התרגום: אמיר צוקרמן
הוצאת: מודן, 2024
מה חשבתי על סיפורו של ורנון סובוטקס חלק 1 סיפורו של ורנון סובוטקס- ספרה הנועז והבועט של דפנט
קוקושקה- ספרה המרתק של שרית אלקון
תפילה חמה לשובם בשלום לבתיהם של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
קוקושקה – שרית אלקון
קראתי את הספר ימים רבים, לא כי לא היה מעניין. להפך, הוא ריתק אותי, תרתי משמע. מתחתי אותו ולא רציתי להיפרד מהבנות ומהבתים שבהן חיו. הרגשתי כאילו אני בת משפחה שלהן, חייה איתן, מקשיבה להן, שמחה וכואבת איתן. מזמן לא הרגשתי שייכות שכזו בקריאת ספרים, התחושה הזו זכורה לי מקריאת “מלחמת ושלום”, “שידוך הולם”, “החברה הגאונה.”
שרית אלקון בראה עולם מוחשי ונערות מציאותיות ואני כל כולי הייתי איתן. נשאבתי למילים, לאותיות, לפיסוק, כאבתי את התבגרותן, עליתי וירדתי במדרגות הבית, ישבתי על הספסל לצידן, ולא יכולתי להניח להן עד לנקודת הסיום.
זהו ספר התבגרותן של שלוש נערות בירושלים בשכונת מהגרים בסוף שנות השמונים עד מבצע צוק איתן. זהו סיפור התבגרותה והתפכחותה של המדינה בין הקסטות הפירטיות שנמכרו בשוק לחלום על ליוויס 501 הנחשק. החלומות מתערבבים בריחות האוכל והמוסיקה, האינתיפאדה והפיגועים, מכוניות ישנות ללא מזגן.
שלוש נערות בבניין אחד ומדרגות שמפרידות בין הדירות. נטליה בת לעולים מרוסיה גרה בקומה ראשונה עם הוריה, אווה ויאשה ובבושקה שמתכסה בשאל בכל ימות, השנה מביטה אל החלון ובעיניה עצב שחור על מה שעברה שם. אמה עובדת כאחות בבית אבות סיעודי, האב יאשה, עובר ממקום עבודה אחד לשני, מאבטח, מדביר מקקים, ועובר גם בין מאהבותיו. יאשה מעריץ את כהנא וכועס שגרשו אותו מהכנסת. “אם בא ערבי עם סכין ישר לירות בבטן.” אמה אומרת “אם בא ערבי עם סכין ישר לברוח.” תחביבו הוא לתקן לַמְפּות, כדי לראות אור. אבל אין אור.
בטי, גרה בקומה רביעית, משפחתה עלתה מגרוזיה, אחותה דיאנה נישאה ובורחת בכל שבוע מבעלה אל הוריה ומנדה את בטי מחדרה. אחיה הגדול אלברט נזרק מבית ספר ובנה לעצמו חושה על הגג. בטי אינה יפה, מרכיבה משקפיים ושומעת ללא הפסק כמה היא מכוערת ואיך יחתנו אותה, הם ודודותיה עסוקות לחפש לה חתן לפני שתסיים את לימודיה. מורידות לה את המשקפיים במפגשי ההיכרות, כדי שתהיה יפה, או כדי שלא תראה את המציאות.
אל השכונה מגיעים אמיליה ואביה מארגנטינה. אמיליה השאירה מאחור בארגנטינה את אמה, אחיה ואת עברה, חיים שלמים וסוערים. תפסה מהר את השפה אבל עקום, שיבשה מילים, זמנים, זכר ונקבה, כתבה בשגיאות, כמו פרא אדם. והיופי שלה מטריף את כולם וגם אותה. ״החברה שלך קיבלה יותר יופי ממה שכפר שלם של נשים צריך.״
נטליה מקנאה באמיליה שמעיזה לעשות את כל מה שהיא לא מצליחה לדמיין. היא, נטליה, עדינה, שברירית אפילו המחשבות שלה בתוליות ותמימות.
שלושתן יחד יושבות על הספסל מאחורי השיחים חולמות על אהבה גדולה כמו בתוכנית של יוסי סיאס “אהבה יומיומית”, על ליוויס 501 ולא חיקוי, שלושתן מחפשות שייכות, ושלושתן מאוחדות בשנאתן וקנאתן למרב חדד הבת זונה שעושה כרצונה.
״התבוננו במירב חדד שנוסעת לאן שלא יהיה ורצו לברוח, לא חשוב לאן, רק לא להיות פה, על הספסל ליד בלוק 410 כניסה א תקועות.״
ומה הן רוצות בסך הכל? שיראו אותן.
נטליה רוצה שיראו אותה, שיבינו מה עובר עליה, אבל לא, אמה עסוקה בהישרדות שלה בעבודתה וביחסיה עם בעלה שהיה ונעלם ולא רואה מה עובר על בתה.
גם בטי לא נראית אצל אמה, החתונה והבעל חשובים לה, העיקר שתהיה מסודרת לפי העדה.
את אמיליה בכלל לא רואים. רק כשהיא נעלמה אביה גילה את החוסר ומחפש אחריה.
הבנות גדלות כל אחת בבית שמעצב את אישיותה. ״ עד שמתרגלים צריך ללכת. אנחנו הולכים והסודות נשארים״ בבושקה אומרת.
הבנות נושאות סודות, אמיליה את עברה העצוב, את מה שקרה בארגנטינה וזו הסיבה שכלום לא איכפת לה.
וסודות נוספים של השכונה ויש הרבה.
״צריך כוח כדי לזכור ויותר כוח כדי לשכוח ולי שני הכוחות נגמרו״ אומרת בבושקה ונטליה מבינה בדיוק על מה היא מדברת, כי גם היא רוצה לשכוח, רוצה להיות קוקושקה, לגדול בקן אחר, כמו שנאמר “אתה יוצא מהבית, אבל הבית לא יוצא ממך.” נטליה לא מצליחה להוציא את השכונה, את החברות, ואת הבית גם שלושה עשורים מאוחר יותר, במקום אחר שראתה בחלומה.
שרית אלקון בראה עולם דמיוני ומציאותי יחד, עולם פסיכולוגי שלם ומדויק של נערת מתבגרות השזור באירועי המדינה.עולם שנע קדימה ואחורה, הווה ועבר, חלום ומציאות.
בשפה מיוחדת, באוצר מילים מושלם היא הכניסה אותי אל ביתן ונפשן של הגיבורות, אל עולמן התרבותי והחברתי, כשלכל אחת בראה עולם פנימי עשיר ושפה משלה. הכתיבה של שרית אלקון מרתקת. היא מתארת כל דמות, כל איבר בגוף, כל קמט של בגד או בטן שנופלת מהמכנסיים בדיוק כל כך, שאפילו מצלמה לא מצליחה להעביר את הפרטים הקטנים האלו. הכתיבה המוחשית, המפורטת, מעוררת הזדהות אצל הקורא, נותנת תחושת מחנק ודחיסות של השכונה והדירות, מחנק נפשי ופיסי. גם אני רציתי לברוח איתן מהספסל, מהדירות, מהריחות ומהמורה המפלצתית בבית הספר. אבל מעל לכל רציתי לחבק אותן, לומר להן שגם מרב חדד שנראית כאילו העולם שלה מרגישה בפנים עמוק בודדה.
ציור הכריכה המדהים הוא הוא של שירה זכים. “ליאלי חולמת בהקיץ” ואין מתאים יותר ממנו, הוא דומה לנטליה החולמנית והעדינה ומסתיר רבדים רבים מתחת לעינייה המהרהרות כמו רבדי הספר. לי היא מזכירה את הסופרת.
אני מצטערת שהספר הסתיים, רציתי עוד ממנו,מהבנות, אז בינתיים אני מושיבה אותן איתי בדמיוני במטבח לקפה או לחצאפורי ומשוחחת איתן.
אחד מספרי המקור המושלמים שנכתבו בתקופה האחרונה. בעיני.
פנו לכם זמן, אוויר, והיכנסו לעולמן של נטליה, אמיליה ובטי.
קוקושקה, שרית אלקון
עורכת: אביבית משמרי
ציור העטיפה: שירה זכים
הוצאת: פטל 2024
קונגלומרט – איל חלפון
מי ייתן וישובו בשלום החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
קונגלומרט, איל חלפון
ספר שונה, פילוסופי בעל דיון פנימי עמוק שמזכיר את הסלעים של שמם נקרא הספר.
קוֹנְגְּלוֹמֵרָט, התלכד לכדור או תַּלְכִּיד, הוא סוג של סלע משקע המורכב משברי סלע מעוגלים שחוברו יחד. הקונגלומרט הוא סלע אפיקלאסטי, סלע שנוצר משברי סלעים קודמים ועבר את כל ארבעת השלבים העיקריים ביצירת סלע משקע: בליה, הסעה, השקעה ומילוט. (ויקיפדיה)
כך הרעיון של הספר.
היתה לי ציפייה לספר אחר, את ספרו הקודם “בת דודתי לילי” אהבתי מאוד. ספר עלילתי שמגולל את תולדת המדינה ממלחמת ששת הימים דרך עיניו של הגיבור. ואילו בספר “קונגלומרט” כמעט ואין עלילה, אין דרמות מתפרצות גלויות ובעלות אמוציות. הכל מתרחש במינוריות והדרמה מסתתרת מתחת למילים, בדיוק כמו השכבות הגיאולוגיות.
שלושה גברים הנקראים על שמות האבות,אברהם יצחק ויעקב. ההקבלה בינם לאבות המקרא היא ברובד הגלוי והסמוי. כמו הסלעים והרבדים שנוצרים מהם בטבע כך ספרו של איל חלפון. כל דמות מספרת את סיפורה,שלושה סיפורים לכאורה נפרדים המשתלבים בזמן האירוע אחד בשני עד לאיחוד בפרק שנקרא “אברהם, יצחק ויעקב.”
אבי מסליתי, נהג שופל מיומן מתמודד עם טיפולי פוריות שאינם צולחים, הוא משוכנע שהכל בגלל הסלע. סלע עם נשמה שמתנקם בו. הוא מקבל מסר שהרס ה”ממותה”, סלע שכך מכנים אותו חבריו לעבודה, זה הרס התקוה שלו ושל אלונה אשתו.
יצחק, מפיק סרטים לאתרי מורשת, אב לבן שמחפש את עצמו. ביום שבו התגרש הוא מחליט לנסוע למדבר ושם מחליט לעשות ״סרט תיעודי על ציורי סלע בנגב, “איפה שהכל התחיל, כל מה שאנחנו עושים פה״ אומר לגרושתו.
יעקב המכונה גריני, איש מוסד לשעבר, שכל את בנו בתאונת אופנוע, נוסע לערבה שאותה אהב הבן, להביא אבנים מנחל הערבה לבניית מצבה לבנו. הוא לא ידע איזה סלע הוא מחפש. אבל כשייתקל בו הוא ידע שזה הסלע הנכון.
שם במדבר כל אחד מהם מגלה את עצמו ואת מהותו, את ייעודו והשינוי שעליו לעשות.
המדבר הוא בראשית, חזרה למקורות, אולי אלינו כעם.
הכתיבה של איל חלפון מאופקת, מינימליסטית. היא אינפורמטיבית ברובה, מה שנקרא הגדה בלשון הספרותית. הדמויות אנושיות כואבות, הן בניגוד לסלע שבירות, אך כלפי חוץ מראות חוסן.
שלושה אבות שנקראים כשמות האבות המקראיים. ההקבלה בינם לבין אבות המקרא אינה מקרית, אברהם מתפלל ומייחל לבן. יצחק, בנו יעקב בורח ללבן. יעקב משוכנע שבנו מת. כל אחד בדרכו שלו מוצא את עולמו הפנימי ואת התיקון האישי שלו ביקום.
כל אחד משלושת הגברים מייצג. אבי מסילתי מייצג את האמונה והנשמה הפנימית של האדם. יצחק מייצג את הקשר האישי והתרבותי שלנו למדבר כעם, יעקב מייצג את הקשר לאדמה והחיבור האישי של האדם.
שלושת הגברים מתבוננים בקשר בינם לבין דור ההמשך שלהם. מסיליתי מצפה בכליון לב לבן, יצחק מחפש את בנו כשהוא בעצמו מחפש את עצמו, ויעקה מתמודד עם חסר הבן שנהרג.
זהו ספר על הקשר של האדם עם הטבע, על הבנת מהותו כחלק מהיקום. על קשרי משפחה ואבות ובנים, ועל הקשר של האדם עם עברו.
הדמויות בספר הן גבריות ורק בסיומו ניתנה האפשרות לנשים לדבר ולהביע את מחשבותיהן, מה שיוצר איזון.
לאורך הקריאה לא יכולתי שלא להדהד בתוכי את שירה של דליה רביקוביץ.
אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,
וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה.
שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בַּחֹם וּבַקֹּר,
שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,
כִּמְעַט נוֹצָר רֹשֶם שֶׁל שַׁלְוָה.
אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים.
מֵעֵין גַּאֲוָה.
קונגלומרט, איל חלפון
עורכת: נועה מנהיים
הוצאת: כנרה זמורה 2024
משפחה – נטליה גינצבורג
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
משפחה – נטליה גינצבורג
אחרי קריאה ברצף של כמה ספרים לא מאתגרים, החלטתי לחזור לקריאה מאתגרת. מניסיוני ידעתי שנטליה גינצבורג תעשה את העבודה ותחזיר אותי למסלול הקריאה הרגיל שלי.
למה?
נטליה גינצבורג יודעת לכתוב, יודעת לתאר את הדמויות בעולמן שלהם, והתחושה היא שהיא מעריכה את הקורא וסומכת עליו.
אני אוהבת את הכתיבה של גינצבורג, בשפה יומיומית ובתיאורים אינפורמטיביים היא מצליחה להכניס את הקורא אל ביתו ונפשו של הגיבור, דרך הפעולות והמחשבות הפשוטות של הדמויות הקורא לומד עליה ומבין אותה. המשפטים העניינים והמשעממים לכאורה, מצטרפים אחד לשני ויוצרים רצף פסיכולוגי מדהים. דווקא הפרוט של האירועים, החפצים, הפרטים הקטנים יוצר תחושה של עושר נפשי ועושר ספרותי. הפירוט והכתיבה הבנאלית, לכאורה, הם כמו יצירה מוסיקלית שכל תו מצטרף לזה שבא אחריו, ולאט לאט נוגע בנפשו של הקורא עד לסיום.
הדיוק בפרטים, התיאורים היומיומיים והבנאלים הם שיוצרים עושר.
הספר “משפחה” מאגד בתוכו שתי נובלת, שפורסמו בעבר ועכשיו נערכו מחדש. (עריכה שמיטיבה עם הנובלות)
לשתי הנובלות יש מאפיינים מקשרים ומאחדים. שתיהן מתארות חיים של אנשים בודדים המחפשים קשר.
הנובלה הראשונה נקראת “משפחה”. כותרת שהיא אירונית, אך בעלת משמעות. בקריאת הכותרת הקורא מבין שהוא יקרא על משפחה. וכך לכאורה מתחילה הנובלה.
“גבר ואשה הלכו, באחר־צהריים אחד, לראות סרט. היה יום ראשון והיה קיץ. היו איתם נערה בת ארבע־עשרה ושני ילדים בני שבע. הגבר היה גבוה, יפה, בעל שיער שחור ומתולתל, פנים גדולות ושחומות ופה גדול ורציני. היו לו משקפיים שחורים וחליפה תכולה מקומטת מאוד. האשה היתה נמוכה, לא יפה, עם פנים קטנות בצבע זית, שׂערה השחור היה קלוע מעל לראשה, אפה היה ארוך ודק, והיו לה עיניים ירוקות וגבות עבותות, כתפיים שמוטות ומותניים רחבים. היא לבשה חצאית ג’ינס וטי־שירט תכולה דהויה מאוד.”
פיסקה שנפרמת בהמשך, הגבר והאשה אינם בעל ואשה, הילדה שלה הילד שלו וילד נוסף הוא חבר. קרמינה ואיוואנה היו זוג בעבר. נולדה להם ילדה שמתה. הם נפרדו היא ילדה את אנג’ליקה לבחור יהודי והוא התחתן עם נינטה נולד להם דודו.
גם כאן שוברת נטליה גינצבורג את הכותרת, הקורא ממשיך לדמיין ולחשוב, אולי היום הם זוג נאהבים, גם מחשבה זו מתנפצת.
קרמינֶה דונאטי, ארכיטקט בן ארבעים נשוי ואב לילד. איוואנה ריביירה, בת שלושים ושבע, מתרגמת ואם לילדה.שניהם היו זוג, חיו יחד ונולדה להם בת שנפטרה בגיל שנה וחצי, הם נפרדו, אך נשארו בקשר הדוק. אל הזוג מתחברים חבר של איוואנה, הומסקסואל, שכנה, אשתו של קרמינה שהופכת להיות חברתה של איוואנה. כולם יחד מהווים מעין תא משפחתי קטן ותומך.
הקשר בין איוואנה וקרמינה מתואר כקשר הדוק והוא קשר חברי ולא אינטימי. הוא מבין שאיוואנה ואנג’ליקה הן החברות הנאמנות היחידות שיש לו בעולם. מחברים בינהם זיכרונות רבים.
״מהרהר בכך שאיוואנה עם כל מה שסובב אותה, היא החלק הכי מוצלח בחיים שלו, המחוז היחיד שממנו הוא שואב דבר מה שעושה אותו נבון יותר מוזר יותר חזק יותר.” ואכן הקשר הנפשי ביניהם כל כך הדוק עד שאנג’לקה בשיחה קטנה כדרך אגב אומרת “כשהייתם יחד רבתם ועכשיו לא, אולי הייתם צריכים להישאר ובסוף הייתם מפסיקים לריב ומתרגלים לפטפט בשלווה.” על השאלה למה נפרדו עונה״ אני לא יודעת עבר כל כך הרבה זמן.״
הנובלה “בורגנות” מתארת בנין אחד שבו גרים בני משפחה אחת.
אילאריה, אלמנה, אם לבת נשואה, מקבלת משכנתה, דבוטו, במתנה חתול, “חתול משרה תחושה של יציבות, שקט ושלווה,” כך אמרה לה. אבל החתול הזה דווקא גרם לאי שקט ודאגה, הוא היה חתול עצבני, שניתר וזינק לכל פינה והסתתר מתחת לארונות. החתול מת בתאונה לאחר שבועיים. אילאריה לוקחת חתול אחר ,פליצ׳ה. תוהה שכל מה שקושר בין בני אדם לבעלי החיים ובין בעלי החיים לבני אדם הוא מוזר עצוב מסתורי ועלוב.
וכך החתולים ובעלי החיים מתערבבים בחיי הדמויות. אנשי המשפחה שגרים יחד. אילאריה אלמנה ותיקה הגרה בדירה סמוכה לבתה, אורורה, וחתנה, אלדו, מעליה גר פייטרו גיסה הרווק, שמפרנס את כולם. הדיירים יודעים הכל על כולם, עולים ויורדים במדרגות, נכנסים ויוצאים בין הדירות ומקיימים חיי יומיום מורכבים. הקורא יודע עליהם הכל, על אהבותיהם, קנאותיהם, אכזבות שלהם ואפילו מי שאינו יודעת לבשל או לגהץ.
יופיה של הנובלה הוא מערכות היחסים בין הדמויות שנפרשות בבניין המשותף והחתולים שמהווים מטונימיה לדמויות האנושיות. גם החתולים עוזיים, נוטשים, מתים, מתאהבים. דרך אהבה ודאגה לחתולים לומד הקורא לדעת על אופיון של הדמויות, על רצונן בקרבה אנושית על מנת להפיג את הבדידות. על העצב והכאב שבנטישה, עזיבת בעל את אשתו או מוות.
ממליצה בחום, כי נטליה גינצבורג היא נטליה גינצבורג ואינה מאכזבת.
משפחה, נטליה גינצבורג
מאיטלקית: מירון רפפורט
עריכה מאיטלקית: מנחם פרי
הוצאת: הספריה החדשה, 2024
הרוצח האחרון בפתח תקוה – לימור נחמיאס
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
הרוצח האחרון בפתח תקוה – לימור נחמיאס
המסקנה הפרטית שלי היא ש”הרוצח האחרון בפתח תקוה” אינו ספר מתח, זה ספר ארספואטי בתחפושת של ספר מתח, בלש, רציחות ועוד.
בבניין משותף בצפון הישן של תל אביב, רחוב אחד מעבר לכביש מגורי, מתים אחד אחר השני והשנייה הדיירים. כל אחד.ת מיתה אחרת, אחד טבע באמבטיה כשנרדם, אחר בלע רעל עכברים אחרת קבלה אירוע מוחי ונפטרה אחרי זמן.
אחד הדיירים מחליט לחקור, רושם במחברת את כל החשודים ומי החשודים? כל דיירי הבניין שנותרו בחיים.
המשותף לדיירים שמתו הוא הבניין שבו הם מתגוררים, או התגוררו וסדנת כתיבה שבה הם משתתפים. את הסדנה מנהלת נויה, בתה של אחת הדיירות, סופרת מתח מצליחה שמחפשת באופן אובססיבי בן זוג.
דיירי הבניין, פלג דדון, מתרגם וסופר שספרו “הרוצח האחרון בפתח תקוה” נדחה על ידי הוצאות לאור. פלג מתוסכל, מחפש רעיונות לכתיבה. פלג דדון הוא הגיבור הטראגי שמשלם מחיר כבד על חטא ההיבריס שלו.
אמה של נויה שבדירתה מתקיימת סדנת הכתיבה “רצח במשיכת קולמוס” (זוכרים, היתה סדרת טלוויזיה בשם זה) היא כותבת מוכשרת ונויה מסרבת להעניק לה בכל פעם פרס הצטיינות.
גברת וולף, זקנה נרגנית, שמסרבת לביצוע פרויקט תמ”א.
כרמית מקומה ראשונה יוזמת במלוא המרץ ומובילה את הבניין לפרויקט תמ”א. היא נלחמת בדיירים שמסרבים לחתום על אישור ואינה נכנעת.
ביקור אחד של פלג דדון בדירתה של גברת וולף מוביל אותו לרעיון לספרו. מספר ימים לאחר ביקורו היא מתה. מרגע זה כמו ריקוד סוער של משתתפים רבים יוצאת העלילה למסע הזוי.
“תמיד יש מניע” מלמדת נויה את תלמידיה, זה משפט ששייך לספרים ולעלילה, אבל הוא מרכיב באישיות של כל אחד מדיירי הבניין. לכל אחד מניע משלו וכולם יחד מתאחדים לעלילה קולחת, דרמתית, קצת אפלה ומורבידית ובעיקר בלתי הגיונית. “מה יש בבניין הזה שכל הזמן מתים בו? “שואלת הדיירת. “יש בנינים שלא מתים בהם?” עונה האחרת.
בנין אחד, דירות זהות, דיירים שונים.
זה ספר על אנשים, חברויות, ביטחון עצמי ומציצנות. ספר שעיקרו הוא הבדידות וחיפוש אחר אהבה וקשר. יש בו דעות פילוסופיות ורמזים לזוג ספרותי פילוסופי סארטאר ובובאר. (יש בספר רמזים ספרותיים רבים) ספר שמציג את עולמם האנושי של הגברים והנשים.
יש בו טרנד אקולוגי שאותו מייצג בשיא הציניות ואדיקות אופיר, חברו של פלג דדון. טבעוני קיצוני שרואה בכל אדם רוצח. כשהוא אומר לו על כך שיש לו, לפלג, דם על הידיים והוא הרוצח, פלג משוכנע שהוא גילה את מעלליו, אבל אופיר התכוון לרצח חיות.
וכמו שאמרתי, לדעתי הספר הוא ארספואטי, מתאר תהליכי כתיבה, מניין שואבים השראה, מתאר את נבכי נפשו ואישיותו של הסופר והיוצר, את רקיחת העלילה, את התיסכול האישי של כל סופר מהצלחה של אחר, או מאובדן הכישרון היצירתי, דחיית הספר על ידי ההוצאות וביקורות על הספר, מספיק ביקורת אחת של עורך, מבקר נחשב והספר ימריא.
גם אנחנו הקוראים, הסופרים, העורכים כולנו נמצאים באותה קלחת, או נכון יותר באותה העלילה הספרותית שטוותה בחן ובגאוניות הסופרת.
“אני לא רוצה לשמוע על המציאות, קחו את האמת כנקודת מוצא ותמריאו״ מלמדת נויה את תלמידיה. וזה מה שקורה בספר. האמת, המציאות, הבדיה, העיר כולם מתערבבים לעלילה אחת.
הדמויות שבראה לימור נחמיאס הן אנושיות ופגומות החיות בתוך עצמן וכאבן. כל אחת מהן מתנהגת בהתאם לאופייה. מלבד הדמויות החלשות יש ציניות וביקורת על עולם הספרות ובעיקר על הביצה הספרותית הקטנה במדינתנו. היא משתמשת בכל האמצעים האפלים על מנת להעצים את הרעיון. קנאת סופרים, יובש כתיבה, גניבות ספרותיות ובעיקר לועגת לסדנאות הכתיבה. קנאה כעס תחרות מרדף אחר הכרה ופרסום. הספר הוא תרגיל מצוין לאוהבי הספרות, הקורא מזהה יצירות ספרותיות רבות שמוזכרות וזוגות ספרותיים שחיו יחד.
יחד עם ציניות לעולם הספרות היא מתארת את העיר תל אביב על פגמיה בהווה, והם בניות התמ”א שצצות בכל מטר בעיר.
ספר קריא, בלתי הגיוני בעליל, היה שלב בעלילה שעצרתי, כי הספר לא המריא לדעתי, ולאחר מכן הוא תפס תאוצה ורציחות קצת מוגזמות. מי שרוצה לברוח מעט מהיומיום והמרקע שמציפים אותנו באירועים אמיתיים מוזמן להגיע לתל אביב ולקרוא על הרוצח האחרון בפתח תקוה.
הרוצח אינו מפתח תקוה והאירועים אינם מתרחשים בפתח תקוה, הם מתרחשים בסביבת מגורי, ממש מעבר לרחוב שלי. אהבתי לטייל ברחובות שבהן אני עוברת, ארלוזורוב, סוטין, פומפידיתא, בארי והגינה המרווחת שבו. עכשיו אני הולכת לחפש את הבית שעבר תמ”א ואולי לשתות קפה באחד מבתי הקפה שבסביבה ולקרוא את שאר ספריה של נחמיאס שטרם קראתי.
מומלץ למי שאוהב מתח, בלש, רציחות וספר קריא.
הרוצח האחרון בפתח תקוה, לימור נחמיאס
עורכת: נועה מנהיים
הוצאת: כנרת, זמורה, 2024
המלצות ספרים לשנת תשפ”ה
מתפללת לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
מחבקת את הפצועים והמשפחות השכולות.
היי טובה ומיטיבה שנת תשפ”ה
זו היתה שנה של סרט רע. שנה שקראנו על כמותה בספרים והנה היא הופיעה במדינתינו.
קשה לסכם שנה מורכבת שכזו, רק אומר לה – לכי.
השנה הזו היתה שנה שונה עבורי בקריאת ספרים, היו ימים שלא יכולתי לקרוא, והיו ימים שהקריאה מילאה אותי ויצרה עבורי בועת בריחה. מצאתי את עצמי קוראת ספרים מאתגרים לצד ספרים קלים שנקראו באחת.
כמו בכל שנה אני מודה לכם, קוראי הנאמנים, על הקריאה שלכם בבלוג, על התגובות החמות שמציפות את ליבי.
לפניכם רשימה חלקית של המלצותי על ספרי מקור וספרים מתורגמים.
רשימת ההמלצות אינה לפי דירוג הספר, אלא לפי סדר הקריאה שלי במהלך השנה.
לחיצה על שם הספר תוביל אתכם לסקירה שלי עליו.
שוב, מאחלת ומתפללת לשנה טובה יותר מקודמתה. שנה של רוגע שבה נוכל לקרוא ספרים.
לינקולן אקספרס, אמור טאוולס, הוצאת מטר
רוזאנה וי , מעין רוגל, הוצאת מרווחים
הפנימייה, סֶרהִיי ז’אדאן, הוצאת הפועלים
ספר הריצות , יפתח אלוני איורים תמי בצלאלי, הוצאת אפיק
הבית בים התכלת, טי-ג’יי קלון, הוצאת אופוס
בִּמקום פרידה, זיו יונתן, הוצאת הפועלים
סודו של הצורף, אליה ברסלו, תשע נשמות
נתראה באוגוסט,נובלה רגישה ועוצמתית של גבריאל גרסיה מארקס
תפילה לשובם של החטופים, החיילים והמפונים.
רפואה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.
נתראה באוגוסט, גבריאל גרסיה מארקס
נובלה הכתובה כיצירה מוסיקלית. לא רק כי מוזכרות בה יצירות מוסיקליות, בעיקר “אור ירח” של דיביסי והדמויות משתייכות לעולם המוסיקה, אלא שהכתיבה היא בעלת קצב פנימי, לפעמים נוגה, לפעמים קצבי ויצרי.
מלבד הקצב שגורם לקורא לקרוא את הנובלה באחת, יש רבדים לסיפור וסמלים רבים,ורק בקריאה שנייה ניתן להבין את הרבדים הנוספים, כמו למשל שם הגיבורה.
בכל 16 לחודש אוגוסט מגיעה אנה מגדלנה באץ’ (באך) בנסיעה של ארבע שעות במעבורת לאי, שבו קבורה אמה. שלושה ימים לפני מותה ביקשה האם להיקבר באי עני ודל. אנה מרמזת בשמה על אמה של מרים, אמו של ישו ועל מגדלנה, החוטאת. רמז לכך ששתי ישויות חיות בדמותה של הגיבורה.
באחת הפעמים מעיזה הגיבור ומזמינה לחדרה את הגבר שפגשה בבר. כשחזרה במעבורת ידעה, שלעולם לא תחזור להיות היא עצמה והיא תוהה על מה שמצפה לה בחייה הרגילים.
אנה מגדלנה חיה במשפחה של מוסיקאים, אביה היה מורה לפסנתר מנהל קונסרבטוריון. בעלה מנהל תזמורת, איש מושלם, נאה, חכם, בעל חוש הומור ואף כתב ספר. בנם בן העשרים ושתיים צ’לן, בתם בעלת כישרון גאוני למוסיקה, אבל מייעדת עצמה להיות נזירה ועד שתכנס למנזר היא מתהוללת. אנה ובילה נשואים באושר ומבינים זה את זו, והתשוקה בינהם לא דעכה. דמות הבעל מנוגדת לדמויות הגברים שהיא נפגשת עמם.
אנה לא סיימה את לימודיה לתואר באומנות וספרות כיוון שנישאה. היא קוראת הרבה, וספרים רבים מוזכרים בנובלה מרמזים על פנימיותה של אנה מגדלנה.
המפגש החד פעמי עם הגבר ביום השנה למות אמה, הרחק מהבית משפיע עליה. רגשות האשמה שלה מתחלפים בהאשמות על בעלה, שעליו היא עושה השלכה ממצבה והחששות שלה. על השאלה הישירה שלה אם הוא בוגד בה הוא משיב: ״אם אומר לך שלא, אני בטוח שלא תאמיני,״ אמר, ״ואם אגיד שכן, לא תסבלי את זה. אז מה נעשה?״
בהמשך היא חוזרת לאי מידי שנה ומיד מרגישה בשינוי שחל בה. היא אינה נוסעת באותה המונית, ואינה לנה באותו המלון. גם כשהיא חוזרת מהאי לביתה היא אומרת “על הסדר הקודם השתנה מיום שחזרה מהאי.” היא אף עורכת השוואה בין שנים ובין ההרפתקאות.
מפגישה לפגישה לומד הקורא על אנה.כל הרמזים שנפרשו לאורך הנובלה מתגלים אט אט עד לסיום המפתיע שמוביל את הקורא להבנת הסודות והרמזים שנפרשו לאורכה.
נובלה קצרה, שקטה, אך רועשת, לא בזכות המוסיקה והדמויות ששייכות לעולם המוסיקה, אלא במנעד הרגשות שהיא מעוררת אצל הקורא. מארקס מצליח להעביר את תחושותיה של הדמות באמצעות מעט מילים. המאבק בין הארוס וטאנטוס מאוד חזק ומובלט בעוצמה אצל הגיבורה. הפחדים מגילויי התשוקה שלה מטלטלים אותה. הרגשות הפנימיים שלה מעוצבים בעזרת תיאורי הטבע.
“אחרי השעה שתיים זעזע רעם את יסודות הבניין, והרוח פרצה את בריח החלון. היא מיהרה לסגור אותו, ובהבזק האור הפתאומי של ברק נוסף ראתה את הלגונה הסוערת, ומבעד לגשם ראתה באופק את הירח העצום ואת האנפות הכחולות מרחפות בלי אוויר בסופה. הוא ישן.”
“אבל הבכי שלה ריצה כנראה את רוחם הסרה של השמיים. הם התבהרו פתאום והיא הניחה את הפרחים על הקבר.”
“היא חזרה אל המלון מרובבת בבוץ ובמצב רוח רע, בהנחה ברורה שאבדה לה עוד שנה.”
בדידותה של הגיבורה מתוארת בעדינות עד לכאב הבנתה על חייה של אשה בעולם של גברים.
זו ביקורת חברתית על החברה ובעיקר על הגברים מול הנשים, אנה אינה מסיימת את לימודיה כי היא מתחתנת, בתה מעדיפה להיות נזירה והגברים שעמם היא נפגשת שונים מבעלה המושלם.
הנובלה פורסמה לאחר מותו של מארקס, אני מניחה, שלו היה חי היה שוקד עליה ומעבה אותה. אך עדיין יש בה איכויות רבות, הגילויים של הקורא על הדמות נעשים באיטיות ומסקרנים. המתח הפנימי של הגיבורה מועבר בעוצמה בעזרת תיאורי הטבע. הכתיבה של מארקס מעולה והנובלה נקראת באחת, לא רק כי היא קצרה, אלא כי היא סוחפת ומסקרנת, ואינה נופלת לקלישאות.
ממליצה.
נתראה באוגוסט, גבריאל גרסיה מארקס
תרגם מספרדית: משה רון.
הוצאת: עם עובד, 2024
שיעורים באהבה, ספרה הרומנטי של שרה אדמס
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
שיעורים באהבה – שרה אדמס
אתחיל מהסוף. מי שאוהב רומן רומנטי מתקתק אופטימי וקריא “שיעורים באהבה” הוא הספר עבורו.
לקחתי איתי את הספר “שיעורים באהבה” לפריס העיר האהובה עלי. את ספרה הקודם של שרה אדמס “כל הדרכים לרומא” גם הוא ספר רומנטי מאוד אהבתי. הנושא אומנם שבלוני, כמו כל ספרי הרומנטיקה, אבל הכתיבה היתה טובה, דמויות חכמות ושיחות אינטליגנטיות כך שהייתי בטוחה שלא אתאכזב.
אנני, אחותו הקטנה והביישנית של נואה, גיבור הספר “כל הדרכיםמובילות לרומא”, רוצה ללמוד איך להתאהב ואיך להתנהג בפגישות עם גברים. אנני מעידה על עצמה שהיא השקטה במשפחה, זו שאפה תקוע תמיד בספר, ותמיד בספרים רומנטים. היא מעדיפה לקרוא על מערכות יחסים מאשר ליצור אותן. אנני בעלת חנות פרחים, שקועה בעצמה וכמעט שאינה מדברת עם הסביבה.
בפגישת דייט היא שומעת את הבחור אומר בטלפון לחברו, שהיא פשוט משעממת ואין לה אישיות. אנני שכל רצונה הוא להתחתן ולהקים משפחה, פונה לוויל, שומר הראש של גיסתה לעתיד ומבקשת ממנו שילמד אותה הכל על דייטים והתנהגות מול גברים.
אבל מה לעשות שוויל, הבחור שבחרה כמורה הופך להיות אהוב ליבה בסתר וגם וויל מאוהב בה, ובכל זאת הוא המורה שלה. זה אחד הסיבוכים בסיפור העלילה, וכידוע ברומן הרומנטי הסיבוך ייפתר, אבל איך? העלילה ממשיכה להסתבך כאשר תושבי העיירה מתערבים בחייהם. שאלת השאלות היא האם ניתן ללמד או לתת שיעורים באהבה?
הסיפור רומנטי וידוע עם סיבוכים והתרות, הדמויות אנושיות ואי אפשר שלא להתאהב באנני העדינה והמקסימה או בוויל המחוספס דמות המנוגדת לה. אי אפשר שלא לעקוב אחר התאהבותם ואפילו הסבל שהם עוברים כשהם אינם יכולים לספר על האהבה שלהם אחד לשנייה.
יש בספר אהבה, אנושיות, התנהלות של אנשי עיירה שמציצים לחייהם הפרטיים של התושבים, אבל עדיין מבחינתי הוא נשאר רומן רומנטי שוודאי אשכח אותו בעוד שבוע. לטעמי “שיעורים באהבה” אינו עומד בסטנדרטים של “כל הדרכים מובילות לרומא.”
וכמו שאמרתי בפתיחה. מי שאוהב רומן רומנטי מתקתק אופטימי וקריא “שיעורים באהבה” הוא הספר עבורו.
שיעורים באהבה, שרה אדמס
מאנגלית: ניצן לפידות
הוצאת: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2024
לינקולן אקספרס, ספרו רב ההרפתקאות של אמור טאוולס
תפילה לשובם בשלום של החטופים,החיילים והמפונים.
החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות השכולות.
לינקולן אקספרס – אמור טאוולס
ספר הרפתקאות מסוגנן ומיוחד.
אני לא טיפוס הרפתקני בכלל, אני מקנאה במי שיצר המסעות פוקד אותו. בניגוד לאופיי המקובע משהו, אני אוהבת לצאת להרפתקאות בספרים, כך נדמה לי שאני אולי שותפה למסע של הגיבורים.
הספר “לינקולן אקספרס” הוא מסע מרתק בזמן ובמרחב, מסע שלקח אותי להרפתקה עשירה בדמויות ותיאורים.
העלילה מתרחשת במשך עשרה ימים צפופים שבהם אירוע רודף אירוע. הרומן הוא רב קולי, אבל רק מעט דמויות הן המרכזיות שכל אחת מספרת את סיפורה מנקודת מבטה.
הספר עוקב אחר שתי דמויות מרכזיות, אמט ודאצ’ס. אמט חוזר לביתו לאחר שריצה עונש במוסד לעבריינים צעירים. הוא הרג בשגגה. בתחילת העלילה הוא מוחזר לביתו במכוניתו של מנהל המוסד. אביו נפטר המשק והבית עוקלו על ידי הבנק.
אמנט מתכנן להגיע לעירה לאסוף את אחיו ולצאת למסע חיפושים אחר אימם שעזבה לפני שנים. תוכניתו היא לחצות את אמריקה בכביש לינקולן, הכביש המהיר הראשון שחוצה את אמריקה.
לאמט ואחיו תוכנית מדויקת, אלא שלגורל יש תוכניות משלו. במכוניתו של מנהל המוסד מסתתרים דאצ’ס וווילי, שני עבריינים שעומדים לסיים את עונשם אך מעדיפים לברוח.
על פניו זהו מסע פיסי שבו יש כמה גיבורים ודמויות רבות, אבל למעשה זהו מסע פנימי של כל אחת מהדמויות. מסע אפל, ססגוני, מלא בתקוה ובחיפוש אישי שלהן. בכל תחנה בדרכם הם לומדים משהו על עצמם, בכל צומת יש מפנה בעלילה ומפנה בדמויות והבנתם הנפשית.
זה מסע אל ארה”ב של שנות החמישים, מסע חברתי וכלכלי, מסע שבו הקורא לומד על הדמויות ועל הבחירות שלהן.
אמט ודאצ’ס הן שתי דמויות מנוגדות, האחד רודף אחר השני. הם הזכירו לי את טום וג’רי. אמט הוא הדמות החיובית, הוא דואג לאחיו, משתדל לעשות טוב, אינו רוצה להיקלע למריבה או תיגרה, מאוד מנומס.
דאצ’ס, הדמות היחידה שמספרת על עצמה בגוף ראשון. לקורא יש תחושה שדאצ’ס מספר למי שעומד מולו, אולי לקורא. דאצ’ס, בנו של שחקן כושל שמופיע בקרקס הוא דמות צבעונית. הוא לוקח הכל בקלילות. נקודת המבט שלו שונה ומיוחדת, הוא מפטפט עצמו לדעת ללא הפסקה וללא סינון. הוא הדמות המסקרנת בספר וזו שהקורא נשבה בקסמה למרות שהוא עבריין שאינו מפסיק לעבור על החוק.
דמות נוספת משמעותית היא בילי, אחיו הצעיר של אמט. ילד חכם שגדל ללא אם. התמימות ושלו מאוד נגעה ללבי ובייחוד האמון שהוא נתן בכל מי שעמד מולו.בילי בקיא בספרות ומצטט ספרים רבים. בילי החכם כותב במחברת את אירועי הימים, הוא מתלבט במה עליו להתחיל לספר ומבין שעליו לספר על עשרת הימים האחרונים, עשרת ימי המסע.
דאצ’ס מחפש את אביו, אמט ובילי מחפשים את אמם ויליי מחפש אחר קרן הנאמנות שלו שאותה יחלוק עם אמט ודאצ’ס. ויש דמויות נוספות. סאלי בת העיירה שמאהבת באמט, ילדה עדינה ורגישה.
אמור טאוולס לוקח את הקורא למסע מרתק. מסע בנסיעות. במכוניות שמתחלפות וברכבות. אמור טאוולס בונה עלילה בעלת רבדים והתמקדות בעיקר בדמויות ובנפשן. המסע החיצוני מקביל למסע פנימי של הדמוית, בכל צומת דרכים כל דמות מוצאת עצמה מתלבטת באיזו דרך לבחור.
כל דמות מאופיינת נפלא לפי האופי שלה. הדמויות כל אחת באופיה כובשת את הקורא. ווילי, אינו מוצא את מקומו בגלל בעיות אופי ואישיות ואולי הפרעות פסיכולוגיות.
אמט, הילד הטוב שבטעות הרג, ממשיך להתנהג ולהתהלך בעולם בטוב, מנומס אינו רוצה להסתבך, הוא שקט, מקבל את עול החיים. הוא ידע שעליו לדאוג לאחי, הוא ידע שהוא עצמו הסיבה למזל הרע, הוא אומנם שילם את החוב שלו לחברה, אבל עליו להקדיש את חיו למעשים שיוכיחו לאלוהים שהוא ראוי לרחמיו.
״התחלה חדשה היא לא רק עניין של כתובת חדשה בעיר חדשה….התחלה חדשה דורשת דף חדש. זה אומר לשלם את כל החובות שלך ולגבות כל מה שחייבים לך.״
בילי הילד החכם והתמים.
דאצ’ס זה שתמיד מסתבך במודע, הולך מכות, גונב, בורח, פטפטן.
האם בילי ואמט ימצאו את אמם? האם דאצ’ס יפגוש את אביו ויתעמת איתו? האם ווילי יגיע לקרן הנאמנות שבעבורה ברח מהמוסד לפני שחרורו?
הרבה שאלות וסודות.
הכתיבה של אמור טאוולס משובחת,יש בו את היכולת לאפיין כל דמות לפי אופייה, אולם חולשתו של הספר היא בתיאורים ארוכים ומפורטים, לפעמים בלתי מובנים מדוע הם שם, כי הרי אפשר היה בלעדיהם.
מודה, אני כמעט נשברתי בתחילת הקריאה ,אבל כיוון שידעתי, שטאוולס הוא מספר נהדר בעל כתיבה יחידות, שאותה זכרתי מספרו “ג’נטלמן במוסקווה” המשכתי ואיני מצטערת. זכיתי בספר הרפתקאות מיוחד עם דמויות מרתקות וסיום שבו החסרתי הרבה פעימות.
מי שיש לו סבלנות לרומן ארוך ומפורט מוזמן לצאת למסע הרפתקאות חוויתי.
אני אהבתי ולאחר שהתגברתי על עומס התיאורים, הרגשתי כאילו אני בסרט קולנוע בורחת יחד עם הגיבורים.
לינקולן אקספרס, אמור טאוולס
מאנגלית: אסנת הדר
עריכת תרגום: רינה גרינולד
הוצאת: מטר, 2024
פינלי דונובן מהממת אותם – אל קוזימנו
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ותנחומים למשפחות השכולות.
פינלי דונובן מהממת אותם – אל קוזימנו
תמיד אני שמחה לפגוש חברים אהובים. את פינלי פגשתי בספר הקודם “פנילי דונובן מחסלת”. אז היא היתה גרושה טרייה, שבעלה עזב אותה למען אחרת, שקועה בחובות ובעיקר בהתחייבות לסיים את ספרה.
עכשיו פגשתי אותה לאחר שספרה התפרסם, את ארוסתו של בעלה היא שלחה לכלא ו”על הדרך” נפטרה מאנשים נוספים. אם חשבתי שמצבה יהיה טוב ויציב הרי שטעיתי.
ורו, חברתה מהספר הקודם עברה לגור איתה ועוזרת לה בטיפול עם הילדים.
כמו בפעם הקודמת היא נפגשת עם העורכת שלה לשיחה על תקציר הספר שעדיין אינה יודעת מהו וכשהיא מסתבכת במתן תירוצים בלי לשים לב היא בונה עלילת מתח לתפארת. בהמשך היא מזהה נתיבים רבים לעלילה, מניעים, כיוונים, זירת רצח.
סטיבן, בעלה לשעבר, אשר לפני שנה ראתה בשאפתנות שלו, ובביטחון העצמי קסם, מבינה היום שהוא ידע איך לגרום לה להרגיש שהיא צריכה אותו. עכשיו בפורום באינטרנט היא מגלה שרוצחת שכירה מתכננת להתנקש בחיי בעלה לשעבר פנילי לא יכולה לערב את המשטרה כל העבירות שעשתה בספר הקודם יתגלו. לכן היא מנסה להתחקות אחר מי שמעוניין לחסל את סטיבן בעלה, למרות שהיא אינה מתה עליו היא גם אינה מעונינת שיירצח.
ורו שיש לה סודות משלה מצטרפת לפינלי בחיפוש אחר מי שמעונין לרצוח אותו. מכאן העלילה מתפתלת ומסתבכת, כקוראת ניסיתי למצוא ולחשוב מי מעוניין ברצח בעלה ובכל פעם, שהיה נדמה לי, כי אני קרובה לפתרון היתה תפנית בעלילה.
בספר “פינלי דונובן מהממת אותם” היא יותר בוגרת, בטוחה בעצמה. היא כבר אינה בעלת רגשות הנחיתות שהיו לה בעקבות עזיבת בעלה, וכן, יש רומנטיקה והתאהבות, המשך לספר הקודם.
אהבתי אותה בספר הראשון, את הרעננות שבהתנהלותה הקצת גמלונית, רציתי שתצליח כסופרת ותמצא את בן זוג שיעריך אותה. כן, הרגשתי קרובה אליה, קצת חברה, וקיוויתי שתיקח אותי למקומות חדשים.
תחילת הספר כתובה כשידור חוזר של הספר הקודם, אותו פורמט, אותן דמויות. יש כאן מעט גודש של דמויות, עלילה מפותלת ומסתבכת, לא תמיד הגיונית. יש גם ביקורת על פורומים והכרויות באינטרנט. אני לא השתעממתי לרגע, כי פינלי הוא באמת מהממת ומקסימה ומסתבכת עם עצמה ועם הידיים והרגלים של כולם.
ספר קריא, לא מסובך, עם דמויות אנושיות ואוהבות ופינלי אחת שאי אפשר שלא להתאהב בה שוב.
לי הקריאה העבירה שעות של מחלה בהנאה. מי שמחפש ספר המשך שונה מקודמו, או לפחות באותה הרמה, אזי שיסתפק בקריאת הראשון, מי שמעוניין, כמוני, לקרוא מה קרה לפינלי מוזמן לקרוא. אני מחכה לספר השלישי ואולי לסרט.
פינלי דונובן מהממת אותם, אל קוזימנו
מאנגלית: אביגיל בורשטיין
עורכת תרגום: יעל ינאי
הוצאת: כנרת, זמורה 2024