הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

השבועה הנמהרת שלנו – ברין גרינווד

“השבועה הנמהרת שלנו” הוא אגדת אבירים מודרנית עם דמויות שאינן מהאגדות, אלא מהמציאות.

אני ילדה של נסיכות ואגדות. אגדת סינדרלה מועדפת עלי ומשרה עלי קסם עד היום. אבירים, שריון נוקשה, חרב ומגן לא מדברים אליי.

ברין גרינווד עשתה לי “תרגיל” והכניסה אותי לעולם של אבירים מודרני עד שהתאהבתי באבירות ובשבועת האביר. שלא לדבר על הגיבור האביר שהקסים אותי והגבירה שלו השונה מכל גבירה או נסיכה שניתן לדמיין.

“השבועה הנמהרת שלנו” הוא ספר דיכוטומי, יש בו הכל, טוב ורע, אמת ושקר מכוער ויפה, אבל אין ספק שיש בו קסם ועניין.

ספרה הקודם של ברין גרינווד “כל מה שקרה שם באמת” היה אחד הספרים המרתקים והמדוברים ברשת. ספר שמאוד אהבתי. לצערי, לא כתבתי עליו סקירה, כי הרשת היתה מוצפת והעדפתי להניח לו. ל”שבועה הנמהרת שלנו” נגשתי בחששות. מי יודע איך יהיה האח הצעיר של אחיו המבוגר, זה שיש לו כבר מקום בעולם.

שני הספרים דומים ושונים. שניהם טובים.

ברין גרינווד בונה עלילה מודרנית קשוחה עם מציאות מדומה של אבירים.

ז’ורז’ה המכונה זי , ג’ינג’ית גבוהה וגדולה, מלצרית שבנוסף עוסקת בעבודות מסחר מפוקפקות על מנת לממן את הוצאות הדירה שבה היא ואחותה לה ריין חיות, ואת ההוצאות על מרקוס בן החמש בנה של לה ריין.

 זי צולעת וכואבת בעקבות תאונת דרכים פוגשת במכון לפיזיותרפיה בג’נטרי, בחור צעיר, נמוך שנמצא על הספקטרום. הוא משוכנע שהוא אביר. ג’נטרי מחליט שזי היא הגבירה שעליה הוא צריך להגן ונשבע לה אמונים .פונה אליה בשם גבירתי, תואר שמעולם לא שמעה, “גבירתי ,האם תוכלי להסתייע בי?” הוא שואל אותה. “לכבוד יהיה לי לשאת אותך למחוז חפצך.” מוסיף.

 ג’נטרי הוא אביר מודרני, בעל תכונות אביריות, ג’נטלמן, מדבר יפה בשפה אבירית גבוהה, שלפעמים מעלה חיוך על השפתיים. הוא שומע קולות, את קולו של האביר השחור, קולה של המכשפה והם שמנחים אותו. יש לו טירה מחוץ לעיר ושם הוא מתאמן.

זי וג’נטרי שתי דמויות שבאו מהשוליים החברתיים. משפחתה של זי אינה משפחה נורמטיבית, אביה ישב בכלא שנים. רק בסיום הרומן יתברר למה. אמה היא אגרנית כפייתית שחיה בתוך הזבל שהיא אוספת, אחותה לה רין מתאהבת בגברים הלא נכונים, מה שלא רק שמסבך אותה, אלא את כל המשפחה.

לג’נטרי שתי משפחות, האחת הביולוגית שהוא אינו גדל בה והשנייה משפחת אומנה עם אמא אפרו-אמריקנית היודעת להכיל אותו לנווט אותו.

הסופרת לוקחת את הדמויות הנמצאות בשולי החברה של ארה”ב ומחברת ביניהן באופן הכי טבעי שיכול להיות. היא בוראת גיבורים שהם אנטי גיבור. זי אינה זקוקה לאף אחד, אבל נעזרת בג’נטרי. ג’נטרי הבחור הצעיר והשונה אינו כמו דמות גיבור וודאי שלא כמו האביר שבאגדות.

אחרי שג’נטרי הצהיר בפניה של זי שהוא האביר המגן עליה הוא נצמד אליה ואינו זז מטווח הראיה שלה.

ואם חשבתם שהספר הוא סיפור אהבה רומנטי הרי שלא. לאחר שאחותה מסתבכת בכלא, הסיפור הופך להיות סיפור שיש בו פשע, מרדף, בריחה.

ומי יהיה שם תמיד? הרי ברור, ג’נטרי יעמוד לצד הגבירה שנשבע להגן עליה תמיד.

ג’נטרי, דמות של אביר בחיים המודרניים, חי בעולם מציאותי בדיוני. ג’נטרי שומע קולות, ביניהם את קולה של המכשפה שהיא המצפן הפנימי שלו שמנחה אותו. ג’נטרי הוא דמות שכולם מתאהבים בו. הוא מדבר בשפה גבוהה ובסגנון שייקספירי, “שמרי על עצמך, לכבוד הוא לי, ואם יעלה הצורך….אמור נא לי”. צורת הדיבור שלו למרות היותה ארכאית היא רעננה ברומן. היא מיוחדת וכל הזמן חיכיתי לשמוע את דבריו. אפילו הקללות שלו מנומסות וגבוהות ״ הרפי ממני מרשעת אין בינה בקודקודך יותר מאשר אבן בשדה, ולאבן יש שימוש, בניגוד אלייך.״

קראתי חלק מדבריו במקור והמקור הרבה יותר גבוה. כמו שאומרים לו ״אתה שקוע בעולם הפנטזיה, אתה צריך לחזור לעולם שלנו עולם שלא מדברים בו אנגלית שייקספירית.”

הספר אינו רק אגדה מודרנית של אבירים וגבירות, הספר מביא את הצד הקשה והנוקשה של ארה”ב. את אמריקה הגזענית, ולא רק מול האפרו אמריקאים. את אמריקה האלימה והקשוחה.

 הספר מעמיד בקידמת הבמה את מוסד הנאמנות. כמו שהאביר נשבע אמונים להיות נאמן לגבירתו או למסדר שאליו שייך, כך מציג הספר את הנאמנות למשפחה ולמי שאוהבים.

״ ככה זה בחיים. מי שאין לו בעולם מישהו שחשוב לו עד כדי כך שיעשה בשבילו משהו מטורף לגמרי, הוא בטח מרגיש חלול מבפנים.״

זי וג’נטרי שונים זה מזו ולעיתים גם לי כקוראת  לא היה ברור מה הם עושים יחד. אבל לג’נטרי מאוד ברור, תפקידו הוא לא רק להיות נאמן לגבירתו, אלא גם ללוות אותה במסע שהיא עושה ולשמור עליה. תפקידו הוא לרכך את נוקשותה וללמד אותה מהי נאמנות.

ספר שהוא קסם ואגדה, ספר שהוא מציאות כואבת.

באגדות האבירים הטובים מנצחים והסוף טוב.

האם יהיה כך באגדת האבירים המודרנית שלפנינו?

ממליצה בחום לקרוא ולגלות.

בכלל, ממליצה מאוד על סידרת הספרים של עם עובד בעריכת ארז רווה. סידרה משובחת ואיכותית שכל ספר היוצא לאור בה הוא מצוין.

המלצה שלי על הספר  בתוכנית הרדיו “סופרים ספרים ומה שבינהם.השבועה הנמהרת שלנו, בתוכנית הרדיו

השבועה הנמהרת שלנו, ברין גרינווד

מאנגלית, מרב זקס-פורטל

הוצאת עם עובד, 2020

תגובות בפייסבוק

לזיכרו של קינו – אביה של מפאלדה

מפאלדה, הילדה הנצחית התייתמה השבוע. אביה ויוצרה קינו, נפטר השבוע.

עצוב להיפרד מיוצר גדול שמוכר בכל העולם בזכות ילדתו האהובה.

חואקין סלבדור לוואדו תחון הידוע בכינויו, קינו, כינוי שקיבל להבדלו מדודו המאייר, נולד ה-1932 בארגנטינה, כל חיו חלם להיות קריקטוריסט. הוא החל את עבודתו כצייר פרסומות. בשנות השישים חברת מוצרי חשמל ביתיים הזמינה ממנו פרסומות מאוירות, כך נולדה דמותה של מפאלדה. החברה לא השתמשה בדמות הילדה ובפרסומות. ומטור הפרסומות היא עשתה דרכה לטור בעיתון.

מה יש בילדה הזו שהפכה למפורסמת בכל העולם ונשארה צעירה נצחית כבר שישים שנה?

מפאלדה אינה ילדה רגילה לא בחיצוניות שלה ולא בחוכמתה. היא שונה ואחרת.

מפאלדה ילדה תמימה מבריקה ושונה. היא אומרת כל מה שעל ליבה במעט מילים, בהרבה חן ובפגיעה ישירה. בקיצור, יש לה אומץ לומר את מה שאנחנו חושבים ולא מעיזים.

היא מביעה דעתה על הכל, על העולם, על פוליטיקה על משפחה וחברים, לכן, לא פלא שבשנת 1979 נבחרה דמותה של מפאלדה כדמות הייצוגית של הוועידה לשלום הילד של יוניצ”ף.

מפאלדה היא הילד הפנימי שנותר בכל אחד מאיתנו המבוגרים, רק שבניגוד אלינו היא אומרת את מחשבותיה ודעותיה, החינוך והאמרות “לא יפה, כך לא מדברים” אינם חלים עליה.

לפני שנה תורגמו ספרי הקומיקס של מפאלדה על ידי יוסי טל שהצליח לשמור על הדיוק והשנינות של המקור. הספרים, שלושה: הפוליטיקה על פי מפאלדה, המשבר הכלכלי על פי מפאלדה, המשפחה על פי מפאלדה, יצאו לאור בהוצאת תשע נשמות ובעריכתו של אוריאל קון.

התרגום הביא את מפאלדה אלינו הביתה, למטבח, כי היה לה מה להגיד על האוכל. לחצר, דבריה על העולם והטבע נאמרו גם. מפאלדה צופה בטלוויזיה, מתעניינת בגורלו של העולם ובני האדם שחיים בו ואינה חוסכת מילותיה על הפוליטיקה. יש לה מודעות פוליטית וחברתית גבוהה.

בימים אלו כשבחוץ סוערות הרוחות וגועשים הרחובות למפאלדה הנצחית יש מה להגיד. והיא אומרת, בחיי שאומרת. לפני שנה כאשר קראתי אותה חייכתי, בבטן הרגשתי את אמיתות דבריה. היום אני מתפללת יחד איתה “תחלים, תחלים עולם נהדר, אם לא היום, אולי מחר.”

מפאלדה דמות בדיונית, אך אמיתית לחלוטין.

מפאלדה נשארה יתומה מאב ביולוגי, אבל נשארה ילדה של כולנו. ילדה נצחית שלא רואים עליה בכלל שהיא כבר בת 60.

תודה לך קינו שבראת את המפאלדה הפנימית שלנו.

ממליצה לכם לקרוא אותה ולחייך. כי הכל אמת.

 “בסופו של דבר האנושות היא בסך הכל סנדוויץ’ בשר בין שמים וארץ.”

הפוליטקיה על פי מפאלדה, הוצאת תשע נשמות

ניתן לרכוש את הספרים בחנות המגדלור

 וגם ישירות מההוצאה.מפאלדה תשע נשמות

בשנה שעברה כאשר רכשתי אותם, קיבלתי מתנה תיק מפאלדה. איני יודעת אם היום התיק כלול בערכה.

תגובות בפייסבוק

ממזרת – סיפור אהבה מרגש וכואב מאת מיכל פנקל

“ממזרת” הוא ספר עדין ופוצע. סיפור אהבה רגיש עם כאב שנובע בגלל כבלי מנהגי הדת.

“ממזרת” הוא ספר שמביא לקידמת הבמה והתודעה את אחד הנושאים הדתיים החוקתיים הסבוכים.

ממזר הוא בעל אות קין ועשרה דורות קדימה ממנו יישאו את אותו האות. עד היום לא הצליחו לפתור את סוגיית הממזרים.

הספר מביא את הסוגיה בכאב וצער. הוא מעלה את הדיון בפני הקורא ושופך אור על אהבה של שני זוגות ,שני דורות שאינה יכולה להתממש בחברה היהודית והישראלית.

מעבר לכך הוא מעלה את השאלה המגדרית הכואבת. מה עושה אשה נשואה אשר בעלה נעלם, נעדר במלחמה, האם שנים לא תוכל לממש אהבה אחרת? האם שנים תאלץ להישאר בגפה ולא תוכל להביא ילדים לעולם בעוד הגבר גם אם הוא נשוי יכול לפזר זרעו?

לא בכדי נקרא הספר “ממזרת” ללא יידוע, כמו בא לומר לנו שאין ממזרת אחת, שהממזרת אינה רק זו גיבורת הרומן, אלא ישנם עוד ילדים הנושאים את אות  הקין. והיא הגיבורה נושאת את הדגל בשמם על מנת למחות על העוול הדתי חוקתי.

נעמי גיבורת הרומן מגיעה למשרדי הרבנות על מנת להירשם לנישואים עם יואב בחיר ליבה. להפתעתה היא מגלה שהיא אסורה לנישואים. הרב שולח אותה לבדוק עם אמה את הבעיה.

אירוע זה בפתיחת הספר מוביל את נעמי למסע. מסע חיפושים אצל הוריה. נעמי גדלה כבת יחידה בבית אוהב ותומך אינה מסוגלת לעכל את הידיעה שהיא ממזרת. היא תוהה כיצד הגיעה למצב זה ומדוע הוריה הסתירו זאת ממנה.

המסע הוא מסע כפול של נעמי ושל הוריה, רות ובועז. גם זמן הסיפור הוא כפול, תנועה בין עבר להווה.

איני רוצה לכתוב פרטים על העלילה על מנת לא לפגום בקריאת הספר היפיפה והעדין.

ובכל זאת מעט.

שנות השישים המאוחרות. רות בת השלושים מגיעה מחיפה לשכונה קטנה בירושלים, רות, עולה חדשה מרומניה. מגבלות השפה והפחדים האישיים של רות גורמים לה להתרחק מאנשי השכונה, עד שבועז פוגש אותה.  לאט לאט ובצעדי ריקוד מהוססים נרקם ביניהם סיפור אהבה.כמה יפה הסיפור ובכמה עדינות עוצמתית הוא מתואר.

בהווה אנו פוגשים את נעמי, בתם של רות ובועז. נעמי סיימה את לימודי האדריכלות בבצלאל. נעמי מאורסת ליואב, רופא. סיפור האהבה ביניהם מקביל ביופי ובאהבה האינסופית של הגבר לאשה לסיפור אהבתם של רות ובועז.

אלא שעל אהבת שני הדורות ושני הזוגות מאפיל סוד, מאפיל חוק הלכתי שמונע מהזוג הצעיר לממש את אהבתם.

ממזרת הוא ספר כל כך עדין ורגיש. ספר שהקריאה בו קולחת ומרתקת. העבר וההווה שזורים זה בזה באופן טבעי. כתיבת העבר מסופרת על ידי מספר יודע כל  כתובה בשפה גבוהה על מנת להבדיל מזמן ההווה, סגנון כתיבה המותאם לכתיבה באותה התקופה. מה שיוצר אמינות. כתיבה שאינה מאולצת, אלא נראת באופן טבעי. בתקופת העבר מצליחה מיכל פנקל להחיות את התקופה הזכורה לי מנעורי. השלג הכבד שירד בירושלים בסוף שנות השישים, אני זוכרת שאבי גויס לפנות אותו, התושבים היו סגורים בעיר, ואנחנו תלמידי כיתה ח’ נסענו לראות  את הבוץ שנותר ממנו. ובאותה נבנית רחבת הכותל המערבי, הסידרה חדוה ושלומיק משודרת בטלוויזיה בשחור לבן, ואיך אפשר לשכוח את המיני שפרץ לרחובות וחשף זוגות רגלים לרוב.

נעמי גיבורת הספר זו שחושפת את עברה היא המספר בלשון יחיד את סיפורה. היא זו שמתמודדת בכאב רב עם עברם של הוריה. כמה נחמץ ליבי על אהבתם. אהבה כל כך מרגשת ואמיתית.

הדמויות ברומן עגולות ומתפתחות, אמינות ומרגשות הגורמות לקורא להתאהב בהן. בחירת שמות הגיבורים: נעמי, בועז ורות היא בעלת משמעות מקראית הנותנת מקום למחשבה על הסוגיה שבספר.

מיכל פנקל טוותה עלילה שנדמה ואיש לא כתב עליה לפניה. בכתיבה חכמה ומרגשת היא מצליחה ללפות את הקורא ולגרום לו להתקומם על עוול שנעשה. זה מה שקרה לי, עוול שניתן לפתור אותו.

מיכל פנקל היא עורכת דין העוסקת בצד המשפטי של הממזרות. לכן הכתיבה והעובדות של הספר מאוד אמינים, סיום הספר גם הוא פתרון הגיוני.

איך נפתרת סוגיית הממזרות בספר? תצטרכו לקרוא בעצמכם ולגלות כיצד, עד שתגיעו לסיום הנפלא תהינו מסיפור אהבה עדין ויפיפה, רגיש ונוגע ללב הנשזר על רקע היסטורית המדינה.

סיפור מרגש, ממליצה בחום.

ממזרת, מיכל פנקל

הוצאת סביונים, 2020

תגובות בפייסבוק

שירת הנדודים – שירי נדודי הלב של אירן דן

“שירת הנדודים” הוא ספר שירים רגיש של משוררת בעלת קול יחודי. שירים המתארים מציאות לירית ביופי עדין ובעל עוצמה.

יש ספרי שירה שאני יכולה לגמוע שיר אחר שיר, יש ספרי שירה שאני חייבת הפוגה בין השירים, צריכה לתת לרגשות המשורר לחלחל ולשקוע בתוך מחשבותיי וליבי.

כך קרה לי עם ספר השירים “שירת הנדודים” ספרה החדש של אירן דן. רציתי לקרוא את כולו, ללגום אותו לרוויה במהירות, אבל לא. הרגשתי כמו הלך במסע, עצרתי לאחר כמה שירים ונחתי, רוויתי אותם שוב, ושוב והנחתי לשירים להיכנס אל ליבי.

 “שירת הנדודים” הוא ספר שהשירים בו הם מעין חשבון נפש של המשוררת. אולי חשש מהזמן שאוזל, פחד שלא יוותר מאום.

השיר הפותח את הספר החסיר אצלי פעימת אויר. שיר השואל : “אָדָם מַהוּ…. מְקַיֵּים בּו אֶת הַנִּסְתָּר וְהַנִגְלֶה אוֹהֵב מוֹצֵא, מְעַט מִן הָאוֹשֶר.” תמצית התהיות והשאלות הפילוסופיות לקיומנו.

הסופר דן בניה סרי אמר לי “אדם כותב מתוך כאבו”. כך גם אירן ״הכאב שלי מולד, אני נושאת אותו בתוכי״

בשיר אחר מתנצלת אירן על היותה משוררת, על כך שמלאכתה אינה מלאכת כפיים נוטפת זיעה. ״אֵין לָה שֶָדֶה לְעַבֵּד״ כל מה שיש לה הוא אהבה.

האהבה שזורה בכל שיריה, אהבה לאהוב, אהבה למשפחתה, אהבה לאדמה ולקיום. האהוב נוכח בכל השירים.

האהבה היא מרכז חייה היא זו שנמצאת בתוכה טרם בריאתה והיא מלווה ומנחה אותה.

“טֶרֶם הָרּוחַ כִּסְּתָה פָּנַי /טֶרֶם שֶנִּתְעַבַּרְתִי /…שֶרָחַקְתִּי מִבֵּיתִי …בָּאתִי בְּאֶרֶץ הַלִֵדָה וְהַמִיתָה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּך” 

מאמינה שאהבתה לאהוב ליבה היתה מצויה בה עוד מאלפי שנים לפני שהכל נכתב.

זו אינה אהבה רומנטית של נערה מתבגרת. זו אהבה בשלה של אשה שחשה שבן זוגה הוא האחד שאיתה, מראשית הבריאה.

“כַּאֲשֶר תִּתְבּוֹנֵן בִּי / אֶהְיֶה מְצוּיָה בְּךָ”

השירים של אירן דן מדויקים, שירים קצרים. היא בוררת את המילים, בוחרת בקפידה כל מילה וכל אות. נדמה שאפילו לרווחים שבין השורות היא נותנת תשומת לב בהקפדה. המטאפורות השיריות בשלות ומעניינות. צירופי המילים שבשיריה אחרים ושונים מהמוכר לנו.

יש שירים שהם משפטים ארוכים ואפילו שיר שהוא משפט אחד ארוך, ללא פסיקים. זאת על מנת לתת לקורא תחושה של המשכיות ואורך, כך גם הפסיחות הרבות בשיריה. פסיחות שמאפשרות המשכיות וגלישה טבעית לבית הבא.

הספר מחולק לשערים, אחד מהם נקרא “נדודים”. קול הקורא לה לעזוב ולנדוד, “עִזְבִי בֵּיתֵךְ / עִזְבִי הָהָר” אולי כמו אברהם אבינו.

אירן עלתה לארץ מבירות, על מסע נדודי הוריה כתבה בספרה הקודם “מספר הסיפורים”.

השיר “עיר הבארות”( בירות) מתאר את העיר והגבעות שבה נולדה וגם את היותה כאן ושם. בשיר “עברתי” מתארת את הדחף לכתיבה. “עָבַרְתִּי נְהָרוֹת וְשָדוֹת / אֲנִי מִילִים נִסְחָפוֹת בָּרוֹח כָּל תוֹכִי אוֹתִיּוֹת.”

ובתוך כל שירתה תמיד נמצא האהוב האחד המלווה ״שְמִי בְּשִמְךָ״ והוא זה כמו מעיין המשיב לה חיים ״ וּבּוֹנֶה אוֹתִי כְּשֶהָיִיתִי.״

 בשירתה היא פונה אל גוף שלישי ״אל תגיד…אל תעמוד״, ניתן לראות בכך פניה אל אהוב. אך אני רואה בפניות הללו גם פניה לכוח עליון לנעלם נסתר.

מתארת את עצמה כיוצרת בעלת יכולות לברוא עצמה ״הייתי יהודיה ספרדיה, חייתי בספרד…הייתי שחורה ולבנה…״

שירי הנדודים של אירן דן אינם רק נדודים ממקום למקום, מעבר מארץ לארץ. אלא גם נדודים בין הזמנים בין עבר להווה, נדודים בין העונות, נדודים בין שנות חייה של הדוברת בין הילדות לבגרותו ואולי כעת, נדודים בין החיים והמוות, ובתוך כל הנדודים הללו האהבה היא היציבה היא זו שנשארת איתה.

“בָּחַרְתִי בְּךָ מִן הַצָפוֹן / עַד הַדָּרוֹם / עָנַדְתִי אוֹתְךָ / עַל לִיבִּי הִמְתִַנְתִּי לְךָ / עַד תֹם.”

שיריה של אירן דן ייחודיים. במילים מעטות היא מצליחה להעביר את רגשותיה לקורא והקורא אכן חש באותן החוויות של אירן. לעיתים הוא צועד איתה באותם המקומות. וכל זאת בזכות הלשון הציורית והדיוק במילים.

בקריאת השירים הרגשתי יציבות, נוכחות חזקה. חשתי כאילו אני עומדת על אבנים חזקות בשביל השירים, שהם כמו אבנים סלעיות מוצקות שאני יכולה להלך עליהן בבטחה.

ואולי שירת הנדודים היא החיפוש העצמי של אירן החיפוש אחר מקורות שירתה.

יופיים של שיריה הם ברגישות העדינה שלה לזכרונות, לנדודים, למציאות היומיומית, אבל מעל לכל יופיים הוא הכוח הפנימי שלה שמניע אותה וזו האהבה.

את אירן דן פגשתי לראשונה לפני שנים ברחבי הפייסבוק שם התודעתי לשיריה העדינים. לימים פגשתי אותה במציאות בהרצאה של אלי אליהו. חיברנו יחד זיכרונות מנוף ילדותנו בחולון.

תודה לך אירן על ספר בשל, נדיר באיכותו השירית. רגיש בתחושות ובעיקר מקרב את הקורא אלייך ואל עצמו.

“שירת הנדודים” שירים שינדדו מלב המשוררת אל ליבכם, ממליצה בחום.

שירת הנדודים, אירן דן

עורך, אדם קדם

הוצאת ספרי עיתון 77, 2020

מוזמנים לקרוא דעתי על ספר השירה הראשון של אירן דן מספר הסיפורים

תגובות בפייסבוק

סליחה

סליחה !

 מכל הספרים שלא קראתי.

מכל הספרים שנערמו אצלי.

מכל הספרים שתכננתי לקרוא.

מכל הספרים שהעמדתי אותם בראש הערמה ונדחקו במהירות לתחתיתה.

מכל הספרים שלא התחברתי אליהם.

מכל הספרים שרציתי לקרוא שוב.

סליחה מעצמי שהבטחתי לקרוא יותר ולא קיימתי.

סליחה מהסופרים שציפו, שאקרא אותם ונותרו ממתינים לדעתי.

תודה.

תודה ענקית לספרים הנפלאים שקראתי השנה.

תודה לספרים שלימדו אותי.

תודה לאלו שהנעימו לי את הימים ובייחוד את חצי השנה האחרונה.

תודה לסופרים שכתבו בדם ליבם ופתחו בפניי עולם אישי גדוש ומלא.

מאחלת לכולנו גמר חתימה טובה.שנה מלאת ספרים מרגשים וימים טובים.

תגובות בפייסבוק

הרג קומנדטורה – הרוקי מורקמי

הרומן האחרון של מורקמי “הרג קומנדטורה” הוא מחווה אישי של הסופר לכל ספריו ורעיונותיו.

“הרג קומנדטורה” ספרו החדש של מורקמי הוא כמו כניסה לבית מוכר, האור, הצללים המתארכים בהתאם לזמני היום, הפרוזדורים והחדרים, כאילו חיכו לי, ובכל זאת היו הרבה פרטים חדשים, אך מתאימים עצמם להרמוניה של הבית. בכניסתי אליו הבנתי שאני צריכה לבדוק באיטיות כל פסיעה שלי.

אם אתם חושבים שאני יכולה לתאר לכם את הבית, אתם טועים. אני יכולה להראות את הפרוזדור ואת קצה הבית בלבד, כי כולו סבוך ומיוחד, מעניין ומרתק, אור ואפלה, אמיתי ולא מציאותי.

הספר “הרג קומנדטורה” מאגד בתוכו את כל תמצית ספריו של מורקמי.

זהו ספר על אומנות, על יצירה, על תהליך היצירה, על מטרת היצירה, ועל הקהל הפוגש באומנות.

ספר שיש בו את קולו הארספואטי של מורקמי.

ובתוך הארס פואטיקה מתבל מורקמי את קוראיו בעלילה שיש בה מיסתורין, מציאות, עולם מקביל, (לא פנטזיה כלל ) אומנות, מנהרה מיסתורית. פסנתרן. רוחות מהעבר שאינן נחות ואינן מרפות. אמן שמחפש את דרכו. מוסיקה קלאסית.

בין לבין מושחלות דעות פילוסופיות על הקיום ועל חיים מחוץ לקיום.

במהלך השיחות יש משפטים פילוסופים, על הגלוי והנסתר, על תגובות שמגיעות בעקבות תת מודע,

״הנראה איננו המציאות היחידה״ אומר הגיבור לידידו, מנשיקי.

גיבור הספר בן ה-36 הוא צייר פורטרטים מצליח. הוא מסוגל לצייר את האדם המצויר מבלי שישב מולו. מספיקה לו שיחת הכרות והמידע מתת ההכרה מועבר לדף. בתחילת הספר הצייר נפרד מאשתו, “אני מצטערת, אבל לא נראה לי שאני מסוגלת להמשיך לחיות איתך.” אמרה לו אשתו. הוא  עזב את דירתם המשותפת ללא רכוש ועבר להתגורר בביתו של אבי חברו בהרים. האב הוא צייר נודע שחי בוינה בנעוריו וחזר ליפן, ומאז צייר בסגנון יפני. היום האמן המפורסם מבוגר וחי במוסד סיעודי כשזיכרונו נעלם ממנו.

הספר נפתח כאשר הגיבור מתעורר ורואה איש ללא פנים המבקש  שיצייר את פניו.

״ מעולם לא ציירתי דיוקן של אדם ללא פנים.״

״ לפי מה ששמעתי אתה אמן דיקנאות יוצא מן הכלל ויש פעם ראשונה לכל דבר.״

תיאור זה הוא המפתח ליצירה כולה. איך ניתן לצייר / ליצור יש מאין, והאם האין הוא ריק או מחשבות שהיו במוחו של האמן או, מראות שראה וחוויות שחווה ומהם יוצר?

הגיבור מעביר ימיו בהתבודדות עד שיום אחד הוא מגלה בעליית הגג ציור עטוף היטב בשם “הרג קומנדטורה”. את הציור צייר אמדה, אביו של חברו, בעל הדירה. הציור משחרר תיבת פנדורה.

הציור הוא סצינה  מהאופרה “דון ג’ובאני” של מוצרט (למי שחזה באופרה זו אחת הסצינות המהפנטות והחזקות שביצירה). בציור מצוירים הקומנדטורה ודון ג’ובאני שנועץ בו את חרבו, המשרת ההמום, לפורלו. ודונה אניה היפה, המכסה על פיה בתדהמה, ובפינה השמאלית התחתונה של הציור תוחב את ראשו מבעד לפתח המרובע, ארך פנים בעל המראה המצמרר. ארך פנים היא דמות שהוסיף הצייר שאינה קיימת ביצירה של מוצרט.

הציור מטריד את הגיבור, אינו נותן לו את המנוחה, והשלווה שרצה להגיע אליה בהרים ניטלה ממנו.

דמויות מהעבר ובעיקר הקומנדטורה עולות ממוחו ומחשבותיו והופכות מציאותיות. עולמות מקבילים במחשבה ,בדמיון, ראיית אנשים כאילו הם נוכחים בחדר, כל אלו מופיעים בחיו של הגיבור.

אל חיו ניכנס מנשיקי, פירוש שמו הוא המנעות מצבעים. מנשיקי הוא שכן אמיד שחי בצד השני, הוא מבקש ממנו לצייר אותו. למרות החלטתו להפסיק לצייר, הסכום המפתה משכנע אותו לצייר.

הופעתו של מנשיקי בחיו מובילה אותו לשבילים מתפצלים ואירועים מיוחדים, כמו פעמון נסתר שמצלצל מהאדמה, מערה נסתרת, נהר שצריך לחצות. נערה צעירה. איש עם מכונית פורסטר לבנה. כל האירועים שהוא חווה במהלך תשעת החודשים מעלים מחשבות פילוסופיות.

החיפוש אחר משמעות ציור “הרג קומנדטורה” גורם לו לכאוס פנימי ואף חיצוני, גורם לו לתהיות וניסיונות להבין מהי האומנות.

הקומנדטורה אומר לו ״ כידוע לך העולם האנושי נשלט על ידי שלושה גורמים, זמן מרחב והסתברות. הרעיונות, לעומת זאת, מוכרחים לשמור על עצמאותם ביחס לשלושתם.״

אולי גם האומנות היא עולם מקביל, יצירת יש מאין, יצירת עולם אחר בעולמנו.

הדמויות שצצות ועולות מול עיני הגיבור וגורמות לו לפעול הן דמויות מהציור, מהעבר, והן מהוות עבורו סימנים ארספואטים. מצא חן בעיני שאמצעים אומנותיים לבשו צורה של אדם ודיברו באופן ישיר ומעורפל יחד.

הקומנדטורה הוא הרעיון, ״אני רעיון, ידידיי. צורתי משתנה בתלות באדם ובסיטואציה״

ארך פנים הוא מטאפורה שאומרת לו שהדרך שונה מאדם לאדם וכל אחד צריך לגלות בעצמו. מציע לו לקחת אור כי הוא יהיה בדרך של חושך.

ואכן זהו סיפור מסע, מסע ארספואטי מטאפורי ופילוסופי. מסע של אומן בדרכי האומנות האישית שלו. מסע בעולם מציאותי שמוביל אותו לעולם מקביל במציאות אחרת. מסע שבו יעבור שינויים, המנהרה, המערה מזכירים את “אליס בארץ הפלאות” שבו גם היא עוברת שינויים פיסים ונפשיים.

מורקמי ידוע בכך שסדר יומו הוא קבוע, בכל יום הוא רץ. הספר הזה הזכיר לי ריצה למרחקים ארוכים. מתחילים לאט, יש עדיין יכולת פיסית להביט על כל הפרטים שבדרך. בהמשך הריצה הופכת למטרה, מגבירים את המהירות לקראת הסיום.

כך הספר “הרג קומנדטורה”. הספר עמוס בפרטים שנראים כלא חשובים, צירופם אחד לאחד נותן בסיום הקריאה תמונה שלמה. בתחילה אוספים את הפרטים שנראים לנו ארוכים ומפורטים, אך כולם חשובים לשליש האחרון של הספר. החלק האחרון הוא סיחרור של חושים, צבעים, מוסיקה, מיסתורין.

הרומן שלי עם מורקמי הוא מיוחד. כשקראתי את “יער נורווגי” הייתי אולי היחידה שלא התלהבה, בלשון המעטה. לאחר הקריאה ב”יער נורווגי” לא התקרבתי אל מורקמי, עד שקראתי את “קפקא על החוף”, ספר שהשפיע עלי, אין מילה שיכולה לתאר מה חשבתי והרגשתי עליו. אפילו ציירתי את תחושותיי מהספר. “קפקא על החוף” פתח לי שער רחב לכל ספריו. ומאז אני שבוייה בקיסמו וחוכמתו של מורקמי.

הכתיבה של מורקמי היא כתיבה חכמה, הוא יודע לשזור בתיאוריו יצירות אומנות אחרות, שירה, מוסיקה, ציור והשזירה אינה מוטלאת או מודבקת, היא נמצאת במקום הנכון בטקסט. תיאורי הנוף שלו הם אלגוריה לגיבוריו. בחלקם הם מהווים אמצעי מיסתורי לעלילה.

הרומן “הרג קומנדטורה” אולי לא עוצמתי בחווית הקריאה כמו “קפקא על החוף” או “iq84” אך יש בו את כל מאפייניו ויכולתו של מורקמי המופלא. הספר הוא ריקוד על חושי, פיסי ומטאפיסי שנותן לקורא חווית התבוננות על העולם. לעשות לו הצצה על מה חשוב ומה לא, על המיסתורין שביקום ובקיומנו, על האומנות כמעצבת את חושינו.

ומעל לכל הוא ספר שמאפשר לקורא הצצה אל עולמו הפנימי והבנה מה הם הדברים החשובים באמת. מה תפקידה של האומנות בחיינו.

זה ספר חכם שנותן לקורא הבנה מה הם הדברים החשובים באמת.ספר שאיפשר לי להביט פנימה אל עולמי הפנימי, לתהות על משמעות האומנות, מה תפקידה בחיינו והאם הקיום שלנו סופי או לא.

את התשובות תמצאו בספר במהלך קריאה חוויתית.

אני אהבתי. ממליצה.

הרג קומנדטורה, הרוקי מורקמי

מאנגלית, שאול לוין

הוצאת כתר, כנרת, זמורה

במהלך הקריאה זימזם במוחי שירו ​​של  יזהר אשדות- במרחק נגיעה

“בעולם מקביל, הסוסים בדם
הפנינים זורחות שם על קרקע הים”

 

תגובות בפייסבוק

השושבין – ספרה החדש של סביון ליברכט

“השושבין” היא נובלה על אשה חזקה הנלחמת בעולם של גברים בעדה מסורתית. אשה ההופכת מאדלה לאדל.

זהו ספר המתאר את תהליך הכתיבה או כמו שכתב ביאליק הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי?

מיכה גבר בגיל הארבעים חי שנים רבות בארה”ב. מגיל תשע הוא חולם להיות סופר ועד היום לא מימש את חלומו. בינתיים הוא מסתפק בלהיות סופר צללים המספר את סיפורם של האחרים. כעת מיכה חוזר לישראל על מנת להיפגש עם אדלה, אשתו דודו. הוא משוכנע שהיא תבקש ממנו לכתוב את סיפור חייה.

אדלה התייתמה בגיל עשר וגדלה בפנימה בגבעת עדה. רינה בת דודתו המלמדת שם הציעה למשפחה לחתן את אדלה עם משה, האח הצעיר היפה, אך הנכה, זה שאינו  רגיל שפונים אליו או שואלים אותו לרצונו. האחים הם שמחליטים וקובעים עבורו.

תוך כדי טיסה לארץ נזכר מיכה באותה פגישה שבה ראה את אדלה לראשונה. היא ישבה מכונסת כמו ציפור רטובה ופגיעה בכורסה הירוקה, כל האחים ובני משפחותיהם אמדו אותה במבטים נוקבים. חוו דעתם עליה בנוכחותה. בדקו אם היא מתאימה לחיות עם האח, ואם היא מתאימה למנהגים של העדה הפרסית, אליה הם שייכים.

כשקראתי את תיאור המפגש בין אדלה לאחים ובדיקתה האם היא מתאימה למשפחה, נחמץ ליבי, לא האמנתי שבשנת 1985 התנהגו כך. (זה שלא האמנתי אינו מעיד שלא היו טקסי שידוכין שכאלה.)

אבל אדלה שישבה בעליבותה מטעה את בני המשפחה. אדלה למרות היותה צולעת וחצי עיוורת היא יודעת לעמוד על שלה בשתי רגליים ורואה את עתידה.

היא זו, הראשונה שהורידה את המשפחה הגאה על ברכיה.

המספר שהיה בן 9 באותם הימים  גאה על המאבק של אדלה בעדת המבוגרים. הוא זה שמצא דרך אל ליבה בהושיטו לה שני שקדים מצופים בסוכר ורוד ” לב שהגיש לה שקדים…” כך כינתה אותו.

מיכה שמגיל צעיר יודע שהוא רוצה להיות סופר ולכן הוא נוצר את הפגישות עם אדלה כגרעין לסיפוריו מוצא עצמו עכשיו בדרך לאחר שנים לפגוש את אדלה.

במפגש המחודש עם אדלה שהפכה מברווזון מכוער לאדל,  שם בעל ניחוחות של חו”ל, מגלה מיכה על עצמו, על היכולות הספרותיות שבו. כמו שמיכה  היה השושבין של אדלה בחתונתה כך הופכת אדל לשושבינה של מיכה בנישואיו עם הספרות והכתיבה.

 מיכה, סופר צללים שחלם להיות סופר מגיל קטן. עד היום לא פירסם ספר משלו, אלא רק סיפורים של אחרים, עכשיו בדרכו חזרה לארה”ב הוא נושא באמתחתו סיפור שיהפוך לסיפור הראשון משלו. לא רק סיפור הוא נושא עימו, אלא גם סוד שמרעיש אותו.

מה הסוד? על כך בספר.

זמן רב עבר מאז פרסמה סביון ליברכט משהו חדש משלה. והנה לכבוד החג הגישה לנו תשורה יפיפייה, פנינה קטנה המכילה עולם ומלואו, סיפור קטן גדול על עוולה, על אשה חזקה הלוקחת מגיל צעיר אחריות על חייה, על יכולתה לנווט את חייה בעולם סגור של גברים.

סביון ליברכט היא אמנית הסיפור הקצר. היא בוראת דמויות יחודיות בעולם יומיומי. בשפתה הייחודית  היא מצליחה להעביר לקורא את נפש הדמויות. דמותה של אדלה העצמאית נכנסת ללב הקורא בדיוק כמו שנכנסה לליבו של מיכה.

“השושבין” הוא ספר על יחסי משפחה, על עוול, על כוח נפשי המצליח להניע את הגיבורה אל מעבר לקשת בענן.

מעל לכל זהו ספר על תהליך היצירה, על חיפוש אחר מקורות הכתיבה, על סוד מהעבר שבגללו מגרשת אדל את מיכה בחזרה לארצו.

למה? על כך תקראו בעצמכם בספרון הקטן המקפל בתוכו עולם ומלואו. חלומות, תקוות כעס, עלבון ואולי נקמה.

השושבין, סביון ליברכט

הוצאת כתר, הסדרה הקטנה, 2020

תגובות בפייסבוק

ברוכה הבאה לחיים שלך – נטע חוטר

ברוכה הבאה לחיים שלך הוא רומן על חברות, אומץ, פחדים. רומן בעל תובנות ורבדים רבים הכתוב בהומור.

אחרי כמה ספרים מעמיקים שקראתי לאחרונה רציתי ספר קל, כזה שאין בו צורך בהתעניינות והתעמקות מרבית. בייחוד בימים החמים והמהבילים האלו, שאפילו לי הם סיוט.

ניסיתי כמה ספרים מהערמה הגבוהה שלי ואף אחד לא עניין אותי להמשיך מעבר ל-50 עמודים.

עד שספרה של נטע חוטר אמר לי ״ברוכה הבאה…״ אז באתי.

הספר תפס אותי מהמשפט הראשון. ככה בלי הכנות הכניס אותי לעולמם של גלי ונעמה. שתי חברות טובות קרובות, שהקשר ביניהן נותק לפני 13 שנה.  גלי ביקרה את נעמה בבית החולים לאחר שילדה, הלכה להביא לה קפה ולא חזרה.

 מיד הסתקרנתי מה קרה? על רקע מה היתה הפרידה? רצו לי הרבה סרטים בראש לסיבות, ותאמינו לי שהופתעתי בגדול מהסיבה אשר מתגלה בסיום הספר.

סיבה שאף אחד לא יכול להעלות על הדעת.

“ברוכה הבאה לחיים שלך” הוא סיפור על חברות, על אומץ, על פחדים, ובעיקר על סודות ועבר שמכביד על ההווה.

זהו סיפורם של ארבעה חברי ילדות. גלי על סף גיל הארבעים, אם יחידנית שילדה לפני שבוע וחצי. נעמה גרושה ואמא לתאומים בני 13 שנסעו ללונדון לאביהם. נעמה כתבה בעבר ספר הדרכה גרוע שהפך להצלחה. הדר הוא שחקו כושל.

גלי, נעמה, הדר וגיא גדלו בישוב נידח וחם. הם עזבו אותו במטרה לא לחזור. גלי ונעמה היו חברות קרובות ביותר, חברות שמספרות על הכל, נפגשות כל יום אחר הצהרים. הדר הוא בן הכיתה שהצטרף אליהן וגיא הוא החבר של אח של נעמה המבוגר ממנה בשלוש שנים.

חבורה של גיל הילדות וההתבגרות, וכמו בכל חבורה יש קנאה חיצונית ופנימית באחר, בבית היפה יותר, במוצלחות של השני.

יום אחד הם נפרדו ולא נפגשו שוב. עד לרגע שבו גלי מסמסת לנעמה ומזעיקה אותה למפגש בהול בעקבות הזמנתו של גיא להיפגש.

מהמפגש ההזוי בבית הקפה המלווה בשיחה צינית הם נכנסים למנהרת הזמן. הדר, נעמה, גלי והתינוקת יוצאים למסע אל הצפון לבית שבו גרו בעבר. זהו מסע בזמן, מסע התבגרות או כמו שהם חזרו ואמרו “לסגור מעגל.”

מסע שבו יצטרכו לעמוד מול אירועי העבר על מנת להבין את ההווה שלהם. הבזקי העבר יעלו ויצוצו כמו הבזקי אור מאיימים שאותם יצטרכו לפענח.

לאט לאט יאספו תמונות מאותן שנים שהיו יחד. מאותם אירועים שחווה והדחיקו. הם יזכרו בבית מיסתורי בקצה הישוב ובסודות האפלים שהיו בו. התיאורים של ההצצות אל תוך הבית הזכירו לי את ספרי “השביעייה הסודית”. חבורת נערים שמחפשת דרכי פתרון לתעלומה.

החבורה לא הצליחה לפתור את התעלומה בעבר וכעת בהווה הם מנסים לחזור בזמן למצוא פתרון על מנת שיגאל אותם.

“ברוכה הבאה לחיים שלך” הוא ספר שבעזרת ההומור שבו מתאר מצבים וחיים שאינם קלים. הספר כתוב בשפה קולחת. מתאר את עולמם של הצעירים בני השלושים על סף הארבעים. הומר סלנגי זורם. הומור של צעירים כמו : מישהו שואל את גלי על הריונה. “מאיפה ? וממשיך בנק? ידיד הומו? תקלה?” כששומע שההריון הוא מבנק עונה: ” וואלה של הביוקר.”

יש בו שיחות והחלפות מילים מהירות, חצאי משפטים וקודים ששייכים לשכבת הגיל. מה שהזכיר לי שאיני שם, אבל ילדיי שם בהחלט.

הספר מתחיל בהומור והחלפות משפטים שנונות. “ירידות” אחד על השני כמו ״חלאס הגר, תמצאי חיים.״  ובהמשך מתחילת המסע הוא הופך לבעל רבדים מעמיקים, יש בו ביקורת  על האומנות וניסיונות כושלים להפוך לאמן, עולם קשה וקשוח. מציג את בעיית הזוגיות. הבחירה ללדת ללא בן זוג. ביקורת על ההורים.

זהו  מסע אל העבר, עבר  שיש בו סודות, מריבות, כל אחד מסתיר את בדידותו.

״ כולם מסתירים דברים? ככל שגדלים יש. יותר מה להסתיר, פשוט עוד לא התחילו להיות לנו הרבה סודות״ גלי אומרת.

ספר על חברות שיש בה הרבה כאב והדחקות של  לאורך שנים.  על בגידות ,אשליות שהתנפצו ובעיקר בדידות.

נטע חוטר היא תסריטאית והספר כתוב כמו סרט קולנועי קצבי ומהיר, אירוע רודף אירוע. דמיינתי אותו כסרט.  יש בו מתח על גבול האימה. אבל אל דאגה יש סוף טוב, כל הקצוות נסגרים והקורא מסיים את הקריאה כשחיוך על פניו.

פנו לכם זמן, התרווחו לכם בנועם עם כוס משקה טעים וצאו עם החבורה למסע שסיומו המפתיע ישאיר אתכם פעורי פה.
למה?  תצטרכו לקרוא ולגלות בעצמכם.

ברוכה הבאה לחיים שלך, נטע חוטר

הוצאת, תכלת 2020

תגובות בפייסבוק

חוג החברים של ברנהרד – אנמארי שוורצנבך

ספר שהוא מסמך רגשות ותאור תקופה של בני נוער בין שתי מלחמות עולם.

תיאור של דור שחי לאחר המלחמה הגדולה והיה קצת אבוד. דור שחיפש את עצמו, נע ונד בין מקצועות, ערים, ארצות ואפילו מיניות.

אין בספר עלילה, זו שאנו רגילים אליה, עם סיבוך והתרה. אבל, לדעתי אפשר ליצור עלילה בעזרת השלמת פערים.

אבי נהג לומר לי “תגיד לי מי החברים שלך ואגיד לך מי אתה.”

הספר מספר  ללא עלילה את סיפורה של חבורת אנשים, ברובם צעירים שהמשותף להם הוא ברנהרד.

ברנהרד נער בן 17 נגן פסנתר מוכשר. תווי פניו נאות, בעל אישיות פתוחה ועדינה. הוא כשלעצמו אינו רואה אותו כפי שחבריו רואים אותו. חבריו אהבו אותו ״החבר בלונדיני שלנו.” קראו לו. אבל כל זה לא מנע מברנהרד להרגיש זר ביניהם.

ברנהרד אינו היחיד המרגיש זרות, כל חבריו סביבו מרגישים כל אחד את הזרות האישית לו.

אינס וגרט זוג חברים, גרט מצייר את ברנהרד ומאוהב בו בסתר.

 אינס נערה פקחית עם תפיסות עולם נבונות וברורות, בתקופה האחרונה הביטחון שלה מתערער. נחשבת לאינטילגנטית. היא הבחורה היחידה בהתכנסויות של גרט וחבריו.

פרדינננד מאוהב באינס.

שארל, חברו לדירה של ברנהרד, נער בן 19 מכוער רגיש ופגיע.

ז’ראלד המבוגר ביניהם, בן 45 למד רפואה התמחה בכירורגיה.

כריסטינה הפסלת, יפה, חצופה, בעלת תעוזה וביטחון.

קבוצת חברים שנפגשת יחד, נעים ממקום למקום, חלקם עוברים מדינות וערים. החוט המקשר ביניהם הוא ברנהרד שמייצג את אותו דור אבוד שלאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהוא אינו יודע שמלחמה נוראית עומדת להתרחש.

“הרי אין להתכחש לעובדה שהם שייכים לדור צעיר חדש, לא עוד הנוער של אחרי המלחמה שנשאר תקוע לנצח עם הסער והפרץ ובכל זאת גם בהם  עוד ניכר חוסר מנוחה עמוק, מין רחש מציק שאינו פוסק. ועם כל יראת הכבוד מפני ערכי העבר הרי עליהם בכל זאת להשיג קודם כל את מבוקשם בכוחות עצמם, להוכיח את עצמם לבדם בהגשמת רצונם הפנימי.״

דור מיוסר, שאינו מוצא את עצמו. לכל דמות כאב אחר. כל אחד מחפש את מקומו בחברה ואת עצמו.אבל לכולם יש רצון לחפש אחר עתיד ומשמעות אישית. אחר תקוה וחיים טובים יותר.

הדור מרגיש שיש קריסת ערכים שנחשבו נצחים.

 ״עכשיו אנחנו חייבים להשתחרר כדי לחפש את אלוהים.״

הספר נע ונד בין מחשבות הדמויות אחת על השנייה. אינס חושבת על גרט כסטודנט ומהרהרת בכך שהוא רגיש וקל לפגוע בו.

הספר עוקב אחר מחשבותיהם תיאור חיי היומיום שלהם. יש תיאור מדויק של התקופה, וכמו מצלמה שנעה מתארת אנמארי שוורצנבך את החדרים, מבואת כניסה, קולב הבגדים, המנורות, השטיחים.

התיאורים אינם רק חיצוניים אלא גם תיאורי נפש והתלבטויות של צעירים הרוצים למרוד בהוריהם ולפרוש כנפיים.

כולי התפעלות על כך שהספר נכתב על ידי אנמארי כשהיתה בת 23.  מפתיע כיצד בחורה צעירה מגיעה לתובנות פסיכולוגיות וחברתיות בגיל צעיר. כיצד הצליחה ללכוד ברגישות את תחושות האנשים וחוסר השייכות שלהם. יש בספר יסודות ביוגרפים לחייה של אנמארי שוורצנבך.שהיתה עיתונאית, צלמת, סופרת. גם היא נעה ונדה באירופה, בעטה במוסכמות, היתה בעלת חזות נערית עדינה וקיימה קשרים אינטימיים עם אריקאה מאן.

כישרון הכתיבה שלה הקדים את זמנה. היא מופיעה כמספר הכותב רשמים על החבורה, לעיתים חלק מהחבורה והיא משמשת כמספר עד וכמספר מתערב בתוך העלילה, “נותר לי חוב תיאור דירתו של זראלד……עכשיו נלמד להכיר את כריסטינה הפסלת. …כבר ציינתי.”

הכתיבה שלה רגישה, מדויקת, חודרת לנשמות הדמויות ולתיאור נפלא של התקופה.

לא רק בכישרון הכתיבה הקדימה את זמנה אלא בעיקר בתיאורי מגדריות, מערכות יחסים מיניות בין גברים לגברים, גברים לנשים ונשים לנשים.

מי שמחפש עלילה לא ימצא אותה בספר, אבל יגלה עולם של תובנות וערכים המתארים תקופה. עולם של דור העוסק בחיפוש עצמי.

הספר הזכיר לי את ספרו של חררד רווה “שעות הערב”. ספר שמתאר דור אבוד שלאחר מלחמת העולם השנייה. מענין למצוא הקבלות ושוויון בין שני דורות בתקופות שונות.

מסמך אנושי של תקופה. ממליצה.

חוג החברים של ברנהרד, אנמארי שוורצנבך

מגרמנית, חנה לבנת

הוצאת רימונים, 2020

תגובות בפייסבוק

חיי השקר של המבוגרים, ספרה החדש והמרתק של אלנה פרנטה

חגיגה !!!!

זו ההגדרה הכי מדויקת עבורי בתום קריאת הספר.

לכל מי שאוהב את אלנה פרנטה ומכור לכל מילה שלה כמוני, הספר הזה הוא חגיגה. מי שלא קרא מספריה  מוזמן לצלול לתוך דפי הספר ולהתענג.

אלנה פרנטה יודעת לכתוב. נקודה. היא יכולה לקחת את העלילה הכי פשוטה ולהפוך אותה לעונג רצוף של קריאה.

בסוף דצמבר 2019 ביקרתי ברומא, ראיתי ערמות של הספר בכל חנות ספרים, בתחנת הרכבת ובשדה התעופה. הצטערתי שאיני יודעת לקרוא איטלקית.
כשנודע על מכירה מוקדמת של הספר מיד רכשתי עם שליח במסירה מיוחדת. לא יכולתי להתאפק. (הספר גם נשלח אלי על ידי סיגל זלאייט  ישירות מההוצאה -יש לי שני עותקים )

מודה, חששתי לקרוא את ספרה האחרון,  פחדתי שהוא יהיה חיוור מול הרומנים הנפוליטנים. שמחתי שהחששות לא אומתו. אלנה פרנטה הצליחה לרתק אותי עם דמות מיוחדת ומעניינת. הצליחה לגרום לי לטייל שוב ברחובות נאפולי, בפיאצות של העיר. צללתי אל הספר, הדמויות, המקומות ולא נחתי לרגע.

זהו סיפור וידוי אינטימי חושפני של ג’ובנה הגיבורה. תיאור נפלא של חיי הנפש של נערה מתבגרת במשך 5 שנים. מגיל 12 עד 17. תיאור אישי ופנימי מאוד ישיר על חוויות הגיל, שבו עליה להתמודד עם עצמה. גילויי שינוי הגוף, יחס המבוגרים אליה כמתבגרת, יחסה לסביבה, לחבריה.

הרגשות הפנימיים שלה בתוך נבכי נפשה, אותם רגשות סוערים, אלו שאינה יכולה לגלות לסביבה החיצונית, מקבילים לגילויים שהיא מגלה על מה שנעשה מאחורי דלתות המשפחה שלה.

בוקר אחד היא שומעת את אביה אומר לאמה שהיא מכוערת מאוד. אין ספק שלנערה מתבגרת בגיל שבו היופי החיצוני משמעותי, אמירה שכזו מפי האב הנערץ הופכת למשמעותית ואפילו הרת אסון.

מרגע זה מתחיל מחול שדים עבור ג’ובנה. היא מנסה להבין למה התכוון אביה באומרו זאת, ובעיקר בכך שהוסיף “היא מקבלת את הפרצוף של ויטוריה.” ויטוריה אחותו זו שהם אינם בקשר איתה.

ג’ובנה יוצאת אל העולם על מנת לגלות האם היא מכוערת או לא, ומיהי הדודה שהוריה מתעבים. במהלך השנים הבאות, השנים הקריטיות של גיל ההתבגרות, שנים שבהן העולם החיצוני משמעותי לבניית נפש המתבגר, תגלה ג’ובנה לא רק את עצמה וכוחותיה, אלא את עולם המבוגרים.

וכמו הגירוש מגן עדן, מהבית החם והמגן עם הורים אוהבים היא תחשוף שקרים וסודות. שקרים על משפחתה, סודות על אחות אביה, ויטוריה, סודות של מבוגרים וגם שקרים של בני הנעורים.

ג’ובנה מבקשת מהוריה להיפגש עם הדודה ויטוריה. דודה ויטוריה פותחת בפניה תיבת פנדורה בדמות צמיד. הצמיד השזור לאורך כל הרומן  הוא סמל לאהבה, לקנאה לשנאה ושקרים. צמיד שעובר מיד ליד.

 המפגש עם הדודה מוביל אותה ומלמד אותה לשקר, להסתיר דברים, אפילו לספר שקרים לְבָנִים. מפגש שמעמיד אותה בפעם הראשונה מול הבדלים של נאפולי של מעלה שם היא גרה מול נאפולי של מטה, איזור התעשיה, מקום מגוריה של הדודה.

לשקר להורים גורם לה לחרדה. לשקר לחברותיה זה תענוג. איתן בעזרת השקר היא מרגישה עליונה או לפחות שווה.

 “חיי השקר של המבוגרים” הוא ספר שמעמיד את הקורא מול האמת.

״מה קרה בעולם של המבוגרים, בראשיהם שלאנשים בעלי הגיון בריא, בגופיהם העמוסים ידע?״

מה קורה לנערה בגיל ההתבגרות שבו היא מגלה עד כמה הוריה הנערצים הופכים להיות אנושיים ובעלי חולשות כמו כל בני האדם

מה קורה לה כשהיא מגלה שקרים וסודות במשפחתה.

מה הכוח שיש בידה כשהיא לומדת לשקר.

האם הכיעור של ג’ובאנה שאביה חושש ממנו הוא כיעור חיצוני או פנימי.

היחס שלי לג’ובאנה הוא דואלי, מצד אחד הבנתי את נפשה הסבוכה מול משפחתה וחברותיה, מצד שני כעסתי על התנהלותה ובעיקר על הרוע הפנימי שבה. וגם  הערצתי אותה על האומץ לעשות את מה שהיא רוצה ללא מחשבה. על היכולת שלה לנסות להרחיק לכת אך לעצור בזמן.

“חיי השקר של המבוגרים” הוא ספר הכתוב באופן מרתק, מתאר את נבכי הנפש של נערה מתבגרת לפרטי פרטים. מתאר את הטלטלות וסערות הנפש במנעד רחב של רגשות. רגע צוחקת ורגע כעוסה. הקריאה בספר החזירה אותי לימי נעורי, גיל שבו מתביישים בניצני הגוף הנשי, לא יודעים כיצד להתנהג מול המבוגרים, בושה מבני המין השני, גילויי מיניות. גילויי העולם החיצוני. הגילוי המרכזי שהוא נושא הספר זו ההתמודדות עם עולם המבוגרים והכניסה לעולם זה. כשהמין ובני המין השני תופסים מקום נכבד בחייה של ג’ובנה.

הכתיבה של פרנטה מדויקת, מעמיקה, יש בה יכולת לרדת לפרטי הפרטים ולנבכי הנפש של הגיבורה. כתיבה שמשאירה את הקורא מיוסר, מעמידה אותו מול דמות עם רגשות מעורבים כלפיו. מצד אחד כעס ומצד שני חמלה. כתיבה מהפנטת, מכשפת משפט רודף משפט וככל שמתקדמים בקריאה פשוט נשאבים אל הדמות והעלילה.

אני הרגשתי כאילו אני מטיילת בתוך המוח של ג’ובנה וכל קו מחשבה מתפצל לקו אחר.  משפט רודף משפט. כל כולי הייתי שאובה בדמותה הסבוכה והמשתנה של ג’ובנה.

התהייה של ג’ובנה היא מדוע הוריה שחינכו אותה לא לשקר, מתגלים כנושאי שקר של שנים. גילוי שהופך את חייה ואת אופיה. השקר גורם לה להיות חזקה.

בספרה “המצאות מזדמנות” כותבת אלנה פרנטה על השקרים.

“בילדותי הייתי שקרנית גדולה מאוד, אמרתי שקרים מכל הסוגים. שיקרתי כדי להיראות טובה יותר מכפי שהייתי. שיקרתי כדי להתהדר בדברים שהייתי רוצה לעשות אבל בפועל לא עשיתי…

אני מזהה את המצוקה בילדים שמשקרים כדי להגן על עצמם, כי העולם מלא במלכודות והשפלות, והשקר יכול להעניק במקרים מסוימים הפוגה כלשהי.”

אלו משפטי מפתח להבנת דמותה של ג’ובנה.

סיפורה של ג’ובנה הוא סיפור אנושי, אמיתי וכן עם המון אומץ ותעוזה. אומץ לספר לנו מה עובר על נערה מתבגרת בדיוק מופלא, תעוזה להעמיד בפנינו מראה לא נעימה על חיי המבוגרים.

הבנתם נכון. רוצו לקרוא את הספר “חיי השקר של המבוגרים” ספרות מופת במיטבה.

חיי השקר של המבוגרים, אלנה פרנטה

מאיטלקית, אלון אלטרס

הספריה החדשה, 2020

“חיי השקר של המבוגרים” צולם ברומא דצמבר 2019

תגובות בפייסבוק