הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

מכונות כמוני – ספרו החדש של איאן מקיואן

“מכונות כמוני” הוא רומן חכם על הרובוט כמכונה אנושית, על משולש אהבה שונה ועל שיכתוב היסטוריה.

צ’רלי גיבור הרומן נמשך לטכנולוגיה מגיל צעיר. את כל כספי ירושת אמו הוא מבזבז על רכישת רובוט אדם בשם אדם. אדם הוא אחד מ-25 רובוטים דגמי ניסיון שהוצעו למכירה בשנת 1982

לא בכדי בחר איאן מקיואן למקם את הרומן בשנת 1982 בבריטניה. שנה שבה פלשה ארגנטינה לאיי פוקלנד, ובעקבותיה פורצת מלחמת פוקלנד. בלונדון  כהי עור משתלטים על אזורים רבים. הפגנות על חזירות הבורסה, מחסור בהשקעות, סגידה למניות, שוק חופשי בלתי מרוסן.

הרובוט עבור צ’רלי הוא שיר הלל לכוח ההמצאה האנושי. אדם הוא צעצוע אולטימטיבי, חלום הדורות, ניצחון ההומניזם, או מבשר גוויעתו.

צ’רלי בחור בן 32 ללא עבודה ופרנסה מנסה לשרוד בהשקעות כושלות בבורסה. הוא מאוהב במירנדה הצעירה ממנו בעשור וגרה  בדירה מעל.

יחד שניהם מתכנתים את הרובוט אדם. בהמשך יספר הרובוט לצ’רלי כי הוא שיקלל את נתוני שניהם ויזהיר אותו מפניה. כיוון שמירנדה לקחה חלק בתכנות שלו היא בחרה תכונות שיתאימו לה ולכן שניהם, אדם ומירנדה נמשכים זה לזה.

אדם, רובוט נאה, בעל גוף אתלטי, עיניים מהפנטות, מתגלה כבקיא ברזי הבישול, הפוליטיקה, יודע לנהל שיחות ומתחיל לפתח רגשות. מצטט את שייקספיר וכותב שירי הייקו. בינו לבין צ’רלי מתפתחים יחסי קנאה על ליבה של מירנדה.

בדפים הראשונים חשבתי שהספר אינו עבורי. איני אוהבת מדע בדיוני, וביחוד בימים אלו שבו אנחנו מרגישים חלק מתסריט בדיוני והזוי חשבתי שלא אצלח את הספר. אבל בתום הפרק הראשון הייתי בפנים, בדירה של צ’רלי יחד עם אדם ומירנדה. מתח התחיל להיווצר אצלי, ובעיקר רצון לדעת מיהו אדם ואיך הוא ינווט את חיו של בעל הבית שלו.

איאן מקיואן הוא סופר מעולה ופורה. איני מחמיצה אף אחד מספריו. יש לו עמדה ודעות נחרצות והוא מצליח לשלב אותן בכל ספריו.

העלילה של הרומן “מכונות כמוני” והמשולש, צ’רלי אדם ומירנדה נעה בתוך עלילת ההיסטוריה. היסטורית המחשב והרובוטיקה והיסטורית בריטניה. אלא שאיאן מקיואן נוטל על עצמו חירות של סופר ומשכתב מחדש את ההיסטוריה. כמו למשל מפגש בין צ’רלי ל אלן טיורינג, מאבות מדעי המחשב. (הייתי צריכה לשפשף את עיניי על מנת להבין שמדובר בטריק יצירתי ספרותי.) או שינוי מערך הכוחות במפלגות והבחירות בבריטניה. איני מוסיפה פרטים על מנת לא לפגום בקריאה.

גדולתו של איאן מקיואן היא בכך שהוא בורא עולם מציאותי בתוך עולם לא מציאותי.

 איאן מקיואן מביע את עמדתו ומתפלסף עם עצמו על מכונות, מחשבים, בינה מלאכותית. לטעמי החלקים האלו ארוכים קצת. איאן מקיואן מביא את דעותיו האישיות על ההיסטוריה על המדע באריכות, אלו החלקים הפחות אחידים ברומן. יחד עם זאת שווה לקרוא את הרומן כיוון שהוא מעורר שאלות אנושיות.

“מכונות כמוני” הוא ספר לא רק על רובוטים ומשולש רומנטי, זה אינו ספר מדע בדיוני. זהו ספר שהרובד העיקרי שלו הוא פילוסופי. הוא מציג את הרובוט כשיר הלל לכוח ההמצאה האנושי.  ועוסק בעיקר  בשאלה המרכזית מה יקרה לרובוט העתידי, האם יתנהג כאדם חושב, או שהוא יישאר כמעבד נתונים. לא רק בעסקי מחשבים ובינה מלאכותית עוסק הרומן, אלא גם ברגשות אנושיים, אהבה, בגידה, חמלה, סליחה.

 ממליצה לקרוא.

מכונות כמוני, איאן מקיואן

מאנגלית,מיכל אלפון

הוצאת עם עובד 2020

תגובות בפייסבוק

עכשיו -רגעים אישיים של נורית מירב

את הספר “עכשיו” לא תמצאו במדפי החנויות, אבל תמצאו אותי בליבי.

נורית מירב היא חברת פייסבוק שלי, מעולם לא נפגשנו או שוחחנו פנים אל פנים. ואני מחכה לימי תום הקורונה כדי שניפגש כמו שהבטחנו אחת לשנייה.

נורית סיפרה לי על הספר שהיא כתבה ליום הולדתה העגול. כשהגיע אלי הספר הייתי מופתעת ונפעמת מיופיו החיצוני ולאחר מכן מיופיו הפנימי.

הספר מודפס על דפי כרום מבריקים מלווה בשירים וסיפורים הכתובים כשיר. בין הכתוב מצורפות תמונות שנורית צילמה. נורית היא צלמת מוכשרת עם עין מיוחדת, הצילומים שלה משמשים עבורי הרבה פעמים השראה לציוריי.

נורית כתבה את חייה ומחשבותיה. “פיסות מליבי, רגעים מחיי” כך כתבה לי בהקדשת הספר.

ספר מופלא שכתוב ברגישות ובייחודיות מפתיעה. כל קטע, כל חוויה שכתובה בו נכנסת ללב ומרגשת. פיסות חיים שנארגו לעלילת חיים שלמה.

 הכתיבה היא כמו ניצוצות אור של חייה. שמתחברים יחדיו לאור גדול טוב ומיטב וחם. בעדינות ובכאב מספרת על כך שכילדה חשה, כי נולדה על מנת למלא את החסר של המשפחה שנשארה מאחור, שם.

פרטי הביוגרפיה השירים המחשבות וההרהורים של נורית נארגים זה בזה ויוצרים פסיפס ורקמה אנושית נשית. על הכל היא כותבת על המילים שלה, על זיכרונות ילדות, על שיח יסמין שהופך להיות זיכרון מבית ילדותה. על הכעס הנמצא בתוך מבחר רגשות הפלטה. על היותה אם, על הנכדים, על עצמה, על הפגיעות. על הרעב לחיים, לנוע, לרקוד, לראות, לשמוע, להתמודד, ובעיקר להשביע את נורית.

זה אינו ספר ביוגרפיה במובן הרגיל שאנו מכירים, אך מתוך הקטעים צצה ועולה אישיותה העדינה של נורית. נורית כותבת ששמה אינו מהשם נורית של הפרח אלא נורה קטנה המנציחה את משפחת אמה. נורית העדינה שחשה את העולם ברגישות מיוחדת של אמן. העיניים שלה תרות מהחוץ פנימה ולהיפך.

השיר הלפני האחרון בספר הוא האהוב עלי מאוד

ספר מרהיב ביופיו, מרגש ונוגע. סיפור חיים שעולה ממילים והתמונות שלא השאיר אותי אדישה בכלל.

הלוואי ויכולתי לצלם לכם את כל הכתוב.

למרות שאינו מוצע למכירה, הרגשתי חייבת לשתף אתכם בחוויית הקריאה שלי, ואולי בתקוה שנורית אכן תחליט להוציאו לאור, אפילו במהדורה מוגבלת.

תודה נורית על הצוהר שנתת לי לעולמך העשיר הרגיש והיפה.

עכשיו, נורית מירב

ערכה ,לילך גליל

צילומים, נורית מירב.

תגובות בפייסבוק

הציידת – קייט קווין

הציידת ספר של 573 עמודים צד אותי. אני לא  מאמינה שגמעתי 573 עמודים ביום וחצי.

זהו ספר רחב יריעה המסופר על ידי שלוש דמויות בזמנים שונים.

המבנה והקולות השונים תורמים להבנת העלילה, למתח שנוצר סביבה ובעיקר למהימנות הגיבורים והאירועים.

איאן היה כתב מלחמה במלחמת העולם השנייה. הוא נטש את עבודתו לטובת מרדף מפרך אחרי פושעי מלחמה, כיוון שהרגיש כי הטורים שכתב לא עזרו ואילו תפיסת פושעי מלחמה הם  יעילים יותר.

איאן מחפש אחר די ירגן המכונה “הציידת”. לאיאן סיבה אישית למרדף אחריה.

אלא שחמש שנים אחרי המלחמה נראה שלאף אחד לא אכפת מהנאצים, עכשיו כולם מטפלים ברוסים. לכן איאן מחפש אחריה בכוחות עצמו.

נינה  גדלה ברוסיה בבית עם אב שיכור ואחיות. אחרי שנטשו אותה כולם, נתן לה אביה עצה אחת “לפחד רק מדבר אחד.” מלבד העצה הוא לימד אותה לשרוד ביער. נינה לומדת טיסה. לנינה גם סיבה אישית לחפש אחר די ירגן.

מעבר לאוקיאנוס, בבוסטון שלאחר המלחמה ג’ורדן בת השבע עשרה גרה עם אביה האלמן. אביה מתחתן עם אנליזה, אשה עדינה אם לילדה קטנה. אלא  שביום החתונה של אנליזה ואביה, ג’ורדן מגלה סוד בזר הכלה של אנליזה.

מה הסוד? האם ג’ורדן תאמין לסיפורים? האם איאן ונינה ימצאו את “הציידת” שעכשיו הפכה לניצודה ומתחמקת מהם?

כל אחת מהדמויות עברה טרגדיה או אסון במהלך המלחמה. כל דמות מתחברת לדמות אחרת בדרך כלשהי.

הספר נע בין תקופות. בין עבר להווה. תקופת המלחמה שבה נינה היא טייסת קרב נועזת, איאן  הוא כתב צבאי לבין התקופה שלאחר המלחמה. תקופה שבה הציידת הנאצית מחפשת אחר טרף ותקופה לאחר המלחמה שבה היא עצמה הופכת להיות טרף ואותה מנסים לצוד.

נותן אור על התקופה של העולם לאחר מלחמת העולם השנייה ובעיקר על היחס לנאצים. חלק היו בעד לכידתם והבאתם לדין, בעיקר כיוון שהזיכרונות היו טריים. חלק מהאנשים סרב ורצה להשקיע כוחות בשיקום עצמו ולשכוח את הטראומה של המלחמה.

הספר נע בין עבר להווה בין שנות המלחמה לשנים שלאחר ובכך שופך אור על התקופה . מעביר מידע על “מכשפות הלילה”, חבורת טיסות נשים אמיצות מברית המועצות שלחמו נגד היטלר ואף הפילו עליו פחד.

הסיפור מבוסס על חיבור של שתי דמויות אמיתיות. איני רוצה לפרט על מנת שלא לפגוע בקריאה ובעיקר במתח שבה. בכלל העלילה מאדירה ומעצימה את הנשים ותפקידן במהלך מלחמת העולם השנייה. אחת שפועלת נגד הנאצים והשנייה שפועלת עם הנאצים.

מודה, איני בטוחה שהייתי קוראת את הספר בימים אחרים. “הציידת” התאים לי במדויק לימים שכאלה. כל זאת בזכות הכתיבה הקולחת והדפים “הנבלעים” מעצמם. סיפור שיש בו אהבה, נקמה, פחדים ,היסטוריה, מתח, רצון לצמוח מתוך כאב.

הציידת,קייט קווין

מאנגלית, שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, 2020

תגובות בפייסבוק

לא אזוז מכאן” ספרו העדין ונוגע ללב של מרקו בלצאנו”

יש ספרים הכתובים בצמצום ואיפוק ונכנסים אל הלב והתודעה צעד צעד, לאט לאט עד שמציפים ונשארים  גם לאחר תום הקריאה.

כזה הוא הספר “לא אזוז מכאן”. סיפור נוגע ללב ואנושי המסופר כזיכרון מאמא לבת.

טרינה כותבת לבתה. כל מה שהיא יודעת הוא להשתמש במילים “האוצר הגדול ביותר, בעיקר בשביל אשה, הן המילים.”

״חשבתי שהמילים יוכלו להושיע אותי״ כותבת בתחילת דבריה. אנחנו מצפים וסקרנים לדעת מדוע ולמה היא כותבת לבתה.

טרינה נולדה וגרה  בקורון כפר קטן בגבול של איטליה, אוסטריה ושוויץ. כפר קטן ושלו, תושביו עובדי אדמה המתפרנסים מחקלאות. הם אינם משכילים. קורון, כפר שידע מצוקות ואסונות. הכפר היה גרמני וסופח לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי איטליה.

הספר נפתח בשנת 1923 שנה שבה מאלצת המפלגה הפשיסטית  את תושבי הכפר לדבר, ללמד ולכתוב באיטלקית. מוסוליני משנה הכל, את שמות הרחובות, הנהרות, הדרכים.

בשנה זו טרינה היא נערה צעירה  המסיימת את בחינות הבגרות ומתכננת ללמוד הוראה. טרינה צעירה, דעתנית, ותוססת, בעלת שאיפות וחלומות. היא חולמת להיות מורה ולא לעבוד בחקלאות ובמשק של משפחתה. היא חולמת על אריך, נער יתום מהכפר.לאחר עליית הפשיסטים היא מלמדת את ילדי הכפר גרמנית במחתרת.

לטרינה היו חלומות, לא גדולים, חלומות ושאיפות, תשוקות ואהבה. אך למלחמות היו תכניות אחרות עבור האנשים. טרינה נישאת לאהובה, נולדים לה שני ילדים. כשהמלחמה פרצה היא איבדה כמעט את כל מה שהיה לה. החלומות הוגשמו לזמן קצר.

קומרון עוברת טלטלה, אנשים עוזבים, אך טרינה אומרת “לא אזוז מכאן”

גם כשמסתיימת המלחמה היא מגלה שהסבל לא תם. מחכה להם הנורא מכל. בניית סכר מאיימת על הכפר ועל הישרדותו.

הספר כתוב באיפוק, איפוק זועק,  שתיקה רועמת. כל משפט שבו כותבת טרינה לבתה על חייה קורע את הלב. לאט לאט היא חושפת את רגשותיה את כאבה את הישרדותה. תוך כדי סיפורה היא מספרת את סיפור הכפר שבו נולדה. כפר שעבר שינויים גרמניה, איטליה, מלחמות עולם, הפקעת אדמה ובניית סכר. כל זה כאשר אנשי הכפר רוצים בסך הכל לחיות ולעבד את אדמתם.

״ אנחנו איננו נאצים ולא פאשיסטים. אנחנו שום דבר רק איכרים. ואני לא רוצה עוד מלחמה״

ספר על החמצה, החמצת החיים, החמצת העתיד בגלל מלחמה.

ספר על אטימות השלטונות ומשחקם בתושבים.

ספר פיוטי שמתאר חיים לא קלים.

ספר לכאורה קטן על אנשים פשוטים, ספר שמתאר את הרגשות הפועמים של כל אחד ואחד. את הרצונות הבנאלים והפשטניים  שכל אחד רוצה לחיות ולהיות מאושר.

כמו שאמרתי, ספר שנכנס ללב בפשוטת העמוקה שבו.

ממליצה מאוד.

תודה למתרגם ארנו בר שהצליח להעביר את העדינות הלירית של הספר. תרגום משובח.

לא אזוז מכאן, מרקו בלצאנו

מאיטלקית,רנו בר

ספרית הפועלים,2020

תגובות בפייסבוק

דברים נעלמים”- ספר הביכורים הנפלא של נועה גוטר שגיא”

קראתי ספרי מסע  רבים, ספרי מסע שהם סמל לתהליך התבגרות, אבל ספר מסע כמו “דברים נעלמים” לא קראתי.

בחור אחד עושה מסע, מסע שהוא עצמו אינו מודע לו. המסע הזה מוביל עוד אנשים להתבוננות על חייהם וגורם להם לערוך מסע פנימי שהוא חשבון נפש פרטי.

שתי הפתעות טמן לי הספר, האחת העלילה המיוחדת והאירוע המכונן שהוביל למסע והשנייה שהספר הוא ספר ביכורים. הספר “דברים נעלמים” הוא ספר בשל.

מיכה בעל עבר מפואר. לחם עם שרון בתעלה, היה עשיר והיום איש מבוגר ללא כלום. מיכה חשב שהערב הזה  הוא מתחיל  את חייו מחדש. אלא שלמיכה תכניות וליקום תכניות אחרות. תוך כדי נסיעה מהקריות  בזמן המתנה לרמזור הירוק מתפרץ למכוניתו בחור צעיר, מכוון אליו אקדח ומצווה עליו לנסוע לכיוון דרום.

מיכה המום, מעלה מחשבות בראשו כיצד יוכל להימלט מהחוטף. הבחור הצעיר, “ההוא” כך מכנה אותו מיכה בינו לבין עצמו. קורא את מחשבותיו ומבהיר לו שהוא רציני בדבריו.

תוך כדי נסיעה לילית מיכה חושב ומתוך מחשבותיו הוא עושה חשבון נפש על חיו. מגלה שהיה רוצה לומר דברים לאנשים שסביבו, מגלה טעויות רבות שעשה בחייו האישיים, לאט לאט הוא מגלה תכונות  ורגשות שהיו מוסתרים אצלו.

” אין לו מה לראות בחושך בחוץ, אין לו עם מי לדבר בשקט שבפנים.”

במהלך ההתקדמות ליעד שאליו מכוון החוטף נוצרת קירבה בין מיכה ל”ההוא”. ומתוך “הקירבה” לכאורה עולים שברים של חיי שניהם.  במעט מילים ושיחות לקוניות מיכה מנסה לבנות לעצמו  תמונה של השובה.

בהמשך העלילה מצטרפות שתי נשים שעושות את הדרך בכיוון ההפוך, מדרום לצפון. נסיעה ששופכת אור על הנסיעה הקודמת.

האוטו הקטן דוחס בתוכו חיים שלמים, חיים בלתי ברורים. הנוף שבחוץ אינו משמעותי והדרך החיצונית אינה מהותית. החלל הקטן של האוטו הופך להיות היקום כולו של הדמויות. ומתוך הדמויות עולות מערכות יחסים סבוכות, מערכת יחסים במשפחה, צדק, קירבה, אהבה, נקמה, קנאה, חרטה ובסיום חמלה והשלמה. כי “יותר ויותר דברים נעלמים פתאום.”

הכתיבה של נועה גוטר שגיא היא כתיבה מדויקת ואמינה. תיאורי הנפש ותיאור מחשבותיהם של הדמויות הצליחו לגרום לי לאהדה לכל אחת מהן, אפילו דמותו של השובה הצליחה לגעת בי ולהעלות בי רגשות חמלה. לכל דמות סבל משלה וכל אחת מגיעה בסיום לקטרזיס האישי שלה.

יכולתה לברוא דמויות שונות אחת מהשנייה ולתת לכל אחת קול אמין עוררה בי התפעלות. לא קל להביע מנעד של רגשות וקולות, נועה גוטר שגיא הצליחה. היא הצליחה להכניס אותי לתוך האוטו ולדחוס גם את הרגשות האישיים שלי אל מערבולת העלילה המרתקת.

ספר שיש בו גלוי ונסתר, מתח ומעט אימה, רגשות אנושיים והמון כאב מלווה בחמלה.ספר שאוצר בתוכו את דמויות ארץ ישראל על כל גווניה.

בימים שכאלה מצאתי עצמי מרותקת במסע  בכביש ישראל, לא יכולתי לרדת או לעצור בצדי הספר. הוא כל כך ריתק אותי.

ספר נפלא, קולח, מרתק, מעלה מחשבות וכל כך אמיתי.

ממליצה ביותר

דברים נעלמים, נועה גוטר שגיא

הוצאת עם עובד, 2020

תגובות בפייסבוק

מים אפלים – רוברט ברינדזה

ספר מתח עם דמות חוקרת מרתקת  הכתוב בקצב שאינו נותן מנוחה מהדף הראשון עד לדף האחרון של הקריאה.

מי שמכיר אותי יודע שאיני חסידה של ספרי מתח, למעט יוצאים מן הכלל. בימים לא ברורים שכאלה, בגלל חוסר ריכוז ודאגה, הספר “מים אפלים” שימש לי קרש הצלה של שפיות.

אריקה פורסטר, עברה לתחנת ברומלי לפני שלושה חודשים ומנסה למצוא את מקומה ולהשתלב בצוות החדש. משימה שאינה פשוטה.

המשימה הנוכחית שלה היא למצוא מזוודת ההרואין הטמונה במימי המחצבה הנטושה ובכך  ולהפליל סוחר סמים כבד.

אחרי שהצליחה למלא את משימתה ולמצוא את מזוודת ההרואין באגם, היא מוצאת גם גופת שלד קטנה עטופה בניילון שחור. אריקה אינה מסופקת  מהצלחת משימת מזוודת הסמים, השלד הקטן שמצאו מטריד אותה וגורם לה עוגמת נפש,

הגופה היא של ג’סיקה  ילדה בת 7 שנעלמה  עשרים ושש שנה קודם לכן. מה הסיכוי לאחר כל כך הרבה שנים שתצליח לפענח את התעלומה? בייחוד שהחשוד הראשי זוכה ואף תבע את המדינה, והחוקרת בעבר פוטרה.

אבל אריקה אינה נכנעת, ״אני תמיד מפענחת את התיקים שלי״.

אריקה הבלשית שבתה אותי. אריקה הגיעה מסלובניה בשנת 1990 כשהיא בת 18, דמות שברירית אבל, מיומנת, סמכותית, נותנת פקודות בקור רוח. הדמות שלה כאדם וכבלש חוקר מאוד אמינה ומשרה ביטחון  על צוות העבודה וגם עלי כקוראת.

אריקה מנסה למצוא שריד של חוט על מנת לפענח את תעלומת גופתה של ג’סיקה. לא קל לה לנסות ולחבר בין הדמויות שהיו שייכות לעבר לדמויות שחיות היום. לשם כך היא נאלצת להיכנס לעובי הקורה של משפחתה של ג’סיקה, לנסות להבין את הרגשתם, היא גם מנסה להבין את חוקרי המשטרה שחקרו את התיק.

אהבתי  את העלילה הקצבית. את הכתיבה המדויקת והמהודקת, כמעט כל דמות הופכת לחשודה כך שלקורא קשה אפילו לנסות לנחש.

אריקה עצמה חושבת  “תיק קשה, היא שתמיד יכלה להתמודד עם מורכבות ומצבים של לכידה לא מצליחה, אין כאן כלום.”

נשבתי בדמותה, סמכתי על אריקה שתצליח לפענח את התיק.

איך היא פתרה את התעלומה הקשה?מי הפושע?  ואיך אריקה הצליחה להסיט כל מי שניסה למנוע ממנה?

על כך בספר האנושי והמרתק. ספר שסיומו הצליח להפתיע אותי.

ממליצה בחום.

מים אפלים, רוברט ברינדזה

מאנגלית, דפנה ברעם

הוצאת רימונים, 2020

תגובות בפייסבוק

בית גולדן- ספרו החדש והשנון של סלמאן רושדי

“בית גולדן” הוא ספר חכם וסרקסטי. “בית גולדן” הוא מיקרוקוסמוס למה שמתרחש בעולם, ואולי היום בימי טירוף הקורונה הוא המראה שלנו.

הכתיבה של רושדי מהפנטת ומצחיקה, כואבת וסרקסטית.

כמה  שהתענגתי על קריאתו. אפילו בימים שכאלה, מצאתי אותו משעשע וביקורתי.

אם אתם חושבים שאוכל להקיף ולספר על כל מה שכתוב בספר אזי טעות בידכם.

זה ספר שיש בו כמעט הכל, צריך לקרוא אותו לאט כדי לא להפסיד ניואנסים ומידע.

ביום השבעתו של הנשיא אובמה, מגיע ממומבאי נירו יוליוס גולדן עם בניו לגור בשכונת “הגנים” בגריניץ’ וילג”ניו יורק.

מספר הספר הוא רֶנֶה, אין אנו יודעים אם זהו שמו,  הוא מציין “אני כמו ישמעאל במובי דיק.” רֶנֶה הוא מספר עד, צופה. הוא גר בשכונה בסמיכות למשפחת גולדן וכמו כל שאר הדיירים הוא סקרן לגביהם.

הפתיחה מעין תיאור של אגדה, מעשייה, הקדמה ארוכה עם תיאור המשתתפים.

“את שם העיר לא אגיד, ולא את שם המדינה העוינת…. נסעו לעיר שאת שמה לא אגיד.” אינו אומר אך אומר.

נירו יוליוס גולדן, תיאורו כגרוטסקה, איש שהיה מאוהב עמוקות ברעיון של עצמו כבעל כוח. נירו הוא אלמן, איש עסקים שנמלט ממומבאי עם שלושת בניו. הוא משוכנע שבאמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות יוכל להתחיל מחדש ללא עבר וללא רקע.והוא משתדל ומתאמץ להסוות את היותו מהגר.

 שמו של האב נירו הוא על שם הקיסר, גם לבניו הוא מעניק שמות מהמיתולוגיה היוונית. הבכור פטיה, פטרונוס, גולדין, איש גדול מגושם וכנראה על הספקטרום. בעל מאגרי מידע כמעט כמו גוגל. אפו,אפוליוס, הבן השני, מוכשר בציור. מתלבש באופן מוקצן ובולט. די,דיוניסוס, הבן הצעיר, פרי אהבה אסורה, לדיוניסוס יש סוד שאותו הוא מסתיר ופוחד ממנו.

שלושת הבנים גרים באותו הארמון עם אביהם וחיים על חשבונו. עד שערב אחד מגיעה וסיליסה, צעירה יפיפה רוסיה. האב נשבה בקסמיה ומכאן האגדה והשלווה של בני המשפחה מתנפצת. רנה המספר שעכשיו  מרכיב את הפאזל של בית גולדן מנסה לשחזר את אירועי הערב החשוב. זו היתה נקודת ציון  שבה הכל החל להשתבש.

ואכן הכל מסתבך ומשתבש עד לסיום המפתיע.

רנה, קולנוען צעיר מחפש רעיון לסרט, הוא עוקב אחר הגולדנים ומשוכנע שהם יהיו הסרט שלו. הספר כתוב בכמה רבדים וסגנונות. הוא מדמיין את הסרט שעושה על המשפחה, אפילו חלקים כתובים כמו תסריט. במקרים רבים נאמר “קאט”, הקורא צריך להבחין בין שני העולמות, המציאותי והבדיוני. ” אני עוצם את עיניי ומריץ את הסרט בראש.”

הסרט התיעודי הוא סרט המשקף את עולמנו ואת החברה, בעיקר את החברה האמריקאית. יש בו ביקורת על אמריקה, על כך שכולם, כל העולם, הופכים להיות כמו אמריקה, משנים שמות מתלבשים ומתנהגים כאדונים בעלי ממון ושלטון.

כמו שאמרתי יש בו הכל מכל, מגוון רחב של רעיונות, צבעים, סגנונות כתיבה. יש בו דעות, הערות, הארות על : מיתולוגיה, מגדר, אפרו אמריקאים, מיניות ומין, עשירים ריקניים שמנסים להרשים, ניפוץ עמדות פילופוביות, ניפוץ מחשבות פילוסופיות “אלוהים לא מת, לפחות לא באמריקה.” על מציצנות, על נשים שמוותרות על עצמן למען הנישואים, על מוסר, ״להרגיש שלא בנוח עם הנוחות.״ ולא שהוא מחדש לנו, אלא שדרך הצגת הדברים נפלאה בעיניי.

הספר נפתח בבחירתו של ברק אובמה, שינוי משמעותי בהיסטוריה של ארה”ב ומסתיים שמונה שנים לאחר מכן ערב בחירות בהן המתמודד הראשי מתייחס לעצמו כ”ג’וקר “. “הג’וקר הפך למלך, וחי בבית מוזהב ברקיע.” דמותו של נרו מכילה גם רמזים לטראמפ, הוא אדם עשיר  עם אשה  סלאבית יפהפייה, ובעל הון נדל”ני.

רושדי צולב בכולם ולא עושה הנחות לאף עמדה פילוסופית, מיתולוגית ומוסרית.

ממליצה, שווה קריאה.

בית גולדן, סלמאן רושדי

מאנגלית, ארז אשרוב

כנרת זמורה, 2020

בקישור, מה סיפרתי על “בית גולדן” בתוכנית הרדיו של זהר נוי  “ספרים סופרים ומה שביניהם”

https://bit.ly/2zkBBRh

תגובות בפייסבוק

ארזת לבד” ספרו החדש של אסף שוּר”

“ארזת לבד” הוא ספר אנושי על משמעות החיים והמוות.

אני אוהבת את הכתיבה של אסף שור, קראתי את כל ספריו ,כל ספר  חדש משלו הוא חגיגה עבורי. כשראיתי את ספרו החדש בין ערמות הספרים בחנות לא הססתי ומיד ניכסתי אותו לעצמי מבלי לקרוא מה תוכנו.

אסף שור כותב על אנשים ״רגילים״  כמוני, אנשים שמקיפים אותנו ביומיום. דמויות עם לבטים אישיים, דמויות שמנסות למצוא שליטה בחיים חסרי שליטה.

אלכס גיבור “ארזתם לבד”  הוא חולה סופני, הוא מחליט לסיים את חייו בשוויץ. בדרך לייעודו הוא נפרד מאמיר ואסנת האחיינים שלו וחושב מי הם עבורי? אולי כלום, אבל אחרי כן מתעשת ומבין שהם היו האנשים האהובים שלו.

בדרכו לעלייה למטוס מלווה אותו אלדד שאינו חוסך בשאלות ישירות, כמו “איך זה הידיעה  על המוות?”

אלכס יודע שנותרו לו כמעט יומיים ליהנות מכל מה שסביבו ואולי גם לעשות חשבון נפש.

 במהלך הטיסה הוא מביט סביבו ומבין שהחיים יתנהלו וימשיכו בלעדיו, הדיילת תחזור לחבר שלה ואם אין לה יהיה לה בעתיד. הוא מגלה שהיה רוצה לעשות כמה דברים לפני מותו, כמו להריח הדרים.

פתאום הדברים הבנאליים הופכים למשמעותיים והוא יודע שיחסרו לו או שחבל לו לאבד אותם, לגרד את הראש לאכול חומוס, להתמתח. ואז מגיע ומציץ מתוכו יצר החיים ,פחד מהמוות, החמצות החיים, לא משהו ספציפי כמו שאמר, אלא פוטנציאל היכולת לעשות.

הספר בנוי ממחשבותיו של אלכס ומחשבותיהם של האנשים שהיו קרובים לו בחייו.

אלכס הגיבור די מנוכר לחיו הוא מאוד פרקטי, יודע שהוא נמצא בשעותיו האחרונות אפילו לא מוכן שילוו אותו לשוויץ. במטוס הוא מסיט סביבו ויודע שהוא לא יזכה יותר למה שהאחרים יזכו…..

סביבו בני משפחתו, האחיינים שלו, ממשיכים בחייהם תוך כדי מחשבה עליו. מעין זרם תודעה. מהם אנחנו לומדים על חיו של אלכס.

הקריאה בספר יכולה לגרום לקורא לתהיות ומחשבות על מהות החיים ועל כך שאנחנו כאן לרגע, ועלינו להחליט איך לממש את פוטנציאל הקיום שלנו בעיני עצמנו. היא יכולה לגרום לקורא אחר לשאלות. האם הצליח המחבר להוסיף לי על מהות החיים.

אני. עם כל אהבתי לכתיבתו הייחודית של אסף שור לא מצאתי בספר הארה על הקיום, או תובנה חדשה או אפילו אמירה פיוטית על המוות והחמצת החיים. אבל אולי על זה הספר, עלינו, על האנשים שחיים את החיים ומנסים למצוא סיפוק במימוש פוטנציאל הקיום. בידיעה שהכל ימשיך להתקיים ברצף האינסופי.

הספר בנוי מארבעה חלקים בין חלק לחלק ישנם קטעי מעבר פיוטיים וחכמים, מצאתי אותם כפנינים מול העלילה עצמה. כמו למשל :

“עכביש לא רצה למות. הוא היה חרוץ, אבל המוות היה חרוץ ממנו.

הוא היה עמלן, אבל המוות היה עמלן ממנו.

הוא ביקש ללכוד את המוות וטווה לו רשת,

אבל הרשת היתה מלכודת מוות….”

“ארזת לבד”, ביטוי שכול מי שנוסע לחו”ל מכיר ואני אישית אוהבת לשמוע אותו, כי בעומדי מול הבודק הביטחוני אני שומעת בראשי שאני מתכוונת לארוז לבד את החוויות האישיות שלי מחו”ל. ייקח עוד זמן עד שהקורונה תעלם ונשמע שוב את צירוף המילים הזה.

בספר כוונת “ארזת לבד” הוא הבדידות של האדם. כל חיו הוא אורז בעצמו ולבד את פיסות חייו, את חוויותיו, אכזבותיו וגם כשהוא נפרד מהם הוא עושה זאת בבדידותו, כמו אלכס שבאופן מודע ומוצהר בוחר להיות לבדו בדקות האחרונות שלו.

ספר שמעלה תהיות על משמעות אישית ופרטית על החיים על המוות ובעיקר על מה שביניהם.

ארזת לבד, אסף שוּר

הוצאת כתר, 2020

תגובות בפייסבוק

שירת סרטני הנהר” ספרה המרתק והפיוטי של דליה אוונס”

“שירת סרטני הנהר” הוא ספר על בדידות ועל הטבע כחבר הטוב ביותר, ספר על חברות ודעות קדומות.

יש ספרים שמהמילה הראשונה “תופסים” אותי, לא אגזים ואומר ש “שירת סרטני הנהר” לכד אותי מהאות הראשונה ועד המילה האחרונה. לא רציתי שהספר יסתיים.

קת’רין קלארק המכונה, קאיה, גדלה בשטח הביצות של בַּרקלי קוֹב, כפר שקט לחופי קרוליינה הצפונית. תושבי הכפר מכנים אותה זבל ביצה, ילדת ביצות.

 לאחר שאמה נעלה את נעלי עור התנין המזויף שלה ועזבה את הבקתה נשארת קאיה לבד. לאט לאט אחד אחר השני  נוטשים גם אחיה  ומשאירים אותה עם אביה השיכור, שגם הוא נעלם. קאיה לומדת לחיות ולהסתדר לבד בתוך היער ובביצת החוף. היא פוחדת מאנשי הכפר. היא סופגת את עלבונות האנשים הלבנים. “אל תתקרבי אליה היא מלוכלכת” אומרת אשת הכומר לבתה. וקאיה משימה עצמה כאינה שומעת, אבל העלבונות המוטחים כלפיה פוגעים וחורצים בליבה כאב. היא מתרחקת מהאנשים, מגיעה לכפר לעיתים נדירות.

הביצה והטבע הופכים להיות חבריה הקרובים. הצריף, האנפות ,השחפים, הביצה הם כל המשפחה שלה. את שעות הבדידות היא מפיגה בציורי מים של הטבע ובחקירת הביצה.

הטבע הזין אותה, חינך אותה והגן עליה כשאף  אחד לא היה מוכן לעשות זאת.

קאיה ביקרה יום אחד בבית הספר ונטשה, היא לומדת לקרוא בעצמה. קאיה חכמה יותר מכל הילדים שהלכו לבית הספר. היא יודעת על הכוכבים על התיאוריה של אינשטיין על הטבע ואיך להתנהג בו.

״בואי נתחבא איפה שסרטני הנהר שרים, זה אומר רחוק בתוך הטבע איפה שהיצורים עדיין חיים פרא, עדיין מתנהגים כמו יצורים.״

קאיה גדלה והופכת לנערה יפיפייה, קודם היתה ילדת ביצות, עכשיו נערי  הכפר הלוטשים בה עיניים מכנים אותה ילדת צדף. כשקאיה רואה מול עינייה את חבורת הבנות הבאות לשחות גדלות  משנה לשנה היא מרגישה עד כמה היחד שלהן דוקר את בדידותה.

יום אחד מתגלית גופתו של צ’ייס באדמת הביצה. צ’ייס הוא גבר צעיר נאה בעל יחוס משפחתי בכפר. באופן טבעי הופכת קאיה לחשודה.

מכאן מתחילה מסכת ייסורים של קאיה בניסיון נואש להוכיח את חפותה. קאיה יודעת שזהו ניסיון חסר סיכוי. ״כלום לא השתנה, הם צוחקים, אני מתחפרת כמו  סרטן חול.״

הספר נע בשני זמנים מקבילים מהרגע שבו עזבה אמה של קאיה,  בשנת 1952   ומרגע גילוי הגופה בשנת 1969 שני זמנים שמתאחדים לקראת סיום הרומן.

העלילה בספר מצומצמת, כל כולה כמעט מתרכזת בקאיה ובהתפתחותה, בלימודה ובמחשבותיה בטבע ועל הטבע. זהו ספר שיש בו הקבלה בין הטבע הפראי לנפשה של קאיה,תיאורי טבע כמשקפים רגשות, ״מאוחר יותר הירח הטיל תקוה על המים, אבל גם זו מתה, עוד זריחה שוב שקיעה….כל התקוה שוב השתתקה.״

ספר על הקשר הטבעי  של האדם עם הטבע עם האדמה. ספר שיש בו ביקורת על בני האדם. קאיה מסתדרת עם האדמה ושפכי הנהר טוב יותר מאשר עם בני האדם.

היא חיה בטבע ,בביצה בין חיות ונתונה לחסדיהם של גורמי שמים, מעולם לא פחדה מרוחות, ממזג אוויר, מהעפר  מהסרטנים ומהצדפות, מהם אינה חוששת אבל מבני האדם כולה רועדת.  מי שפגע בה ומי שממנו היא חששה הם האנשים, תושבי הכפר, שבו היא נולדה וכל זאת בגלל סטיגמות ודעות קדומות על כך שנולדה בין הביצות.

זוהי ביקורת חברתית עלינו על כך שאנחנו שבויים בתוך דעות קדומות וסטיגמות. על כך שאין בנו חמלה או ניסיון להבין את האחר, השונה.

“שירת סרטני הנהר” הוא שיר הלל לטבע, ליקום. שיר כאב על בדידות האדם וניצול הטבע לתועלתו האישי.

במהלך הקריאה נקשרתי לקאיה הרגשתי שאני מכירה אותה, נמצאת יחד איתה בסירה ובין עשבי הביצה, ויותר מכל הבנתי את התנהגותה וחשתי בבדידותה. קאיה נכנסה לי ללב והתמקמה בו. לא רציתי להגיע לסיום. הגעתי אליו חסרת אויר וזו אינה מטאפורה. סיום הספר הוא קתרזיס.

מילה על התרגום הנפלא של שאול לוין. תרגום שמצליח להעביר מצד אחד את שפת הדיבור של אנשי המקום ומצד שני את מחשבותיה של קאיה ותיאורי הנוף. הצלחה נפלאה של שני משלבי לשון שיוצרים מהימנות ספרותית ותרבותית.

ספר מעולה, מומלץ בחום.

שירת סרטני הנהר, דליה אוונס

מאנגלית, שאול לוין

הוצאת, כנרת זמורה, 2020

תגובות בפייסבוק

נטע זר” ספר הביכורים הנפלא של שרית פליין”

 זמן רב חיכיתי לספר “נטע זר” והיה שווה ביותר לחכות לו. את שרית פליין אני מכירה מקבוצות הקריאה בפייסבוק, שיחות בקבוצות ושיחות מאחורי הקלעים הובילו לחברות בינינו.

אל תטעו איני משוחדת. אני בפרוש אובייקטיבית!

שרית היא אשת מילים, המילים קולחות ממנה כמו נהר, מילים שוצפות, חכמות, שמחות, רוקדות, מילים שמעלות תמיד חיוך, כי שרית אופטימית מטבעה.

“נטע זר” הוא ספר אנושי המתאר מערכות יחסים משפחתיות שאינן ניתנות לניתוק והפרדה גם אם יש בהן כאב.

זהו רומן מסע פסיכולוגי שנע בין תקופות, מסורות ושפות. מסע שנע בין עבר להווה ובין הגלוי לנסתר. רומן הנוגע בתחומי חיים רבים ומעלה שאלות אנושיות.

נטע הגיבורה , היא אשה צעירה, נשואה לבעל אוהב ואם לילדה בשם ים. נטע היא מטפלת רגשית ודרך מטופליה היא לומדת על עצמה ועל התנהלותה בזוגיות וכאם. נטע אינה יכולה להתנתק מהבית שבו גדלה, מזיכרונות הילדות שלה בבית שבו אווירת מתח בין ההורים, בקי ושבתאי, ריחפה בכל רגע והשפיעה על נטע מילדותה.

הסיפור המשפחתי מתחיל בטורקיה עם קאדן ומרקו, סבא וסבתא של נטע, סיפור אהבה מלווה בכאב מתובל בלדינו וריחות מאכלים. ממשיך לארץ ישראל וגם כאן ניתן להריח את ריחות המטבח ולשמוע את צלילי הלדינו כי סבתה היתה נטע זר בארץ ישראל וכמעט ולא למדה את השפה העברית. בקי, בתם היחידה של מרקו וקאדן נישאת לשבתאי ושניהם עולים לארץ ישראל לבדם. לאחר שנים יצטרפו אליהם ההורים.

כאן נולדות נטע ואחותה, הן הנטע השורשי הראשון ששייך לארץ ישראל. נטע הילדה הרגישה לסביבה ובעיקר רגישה למילים, קשורה לסבא מרקו שמהווה מעין תחליף לאביה הנוקשה והקר. בסבלנות רבה הוא מקשיב לסיפוריה וצופה בהצגות שהיא מעלה בפניו. היא “חנומיקה” שלו.

הספר נע בטבעיות בין עבר להווה, בין דמות אחת לשנייה. השפה מותאמת לכל דמות. ספר קולח וקריא. למרות היותו קולח יש לקרוא  אותו באיטיות ולהתעכב על כל פרט, כי  לכל פרט יש משמעות סמלית, כך גם לכל שם  ולכל מקצוע.

שרית פליין יודעת לספר סיפור, יודעת לארוג את הדמויות והאירועים. בכישרון רב ובשפה עשירה ורב גונית מלאת דימויים וציורי לשון מצליחה לרדת לנבכי הנפש של דמויותיה  ולשזור עבר הווה יחד ולחברם לכדי עלילה מושלמת.

ספר סוחף על זוגיות ואהבה, על משקעי ילדות ובגרות שמשפיעים בבגרותם ומעצבים את אישיות הגיבורה.

“נטע זר” מתאר את מי שאינו חש בשורשים, ונדמה כי כל דמות בסיפור היא נטע זר. נטע גיבורת הסיפור אינה נטע זר כפי שמציג שם הספר. לדעתי, היא הנטע והשתיל שצמח בארץ והוא הזרע שמחבר בין הדורות ומצמיח דור חדש נקי מעבר גלותי ונקי ממשקעי זוגיות.

קראתי הרבה סיפורי דורות, אבל בספר הזה מצליחה שרית באופן מוחשי לקחת אותנו בידה ולטייל עמנו בין הדורות מהעבר, בין רחובות הערים של ישראל ושל טורקיה שבהם מתרחשת העלילה.

זהו ספרה הראשון של שרית פליין ואיני יכולה לכנותו ספר ביכורים כי אינו כזה. זהו ספר בָּשֵל הכתוב במיומנות ורהיטות, ספר שיכנס ללבכם ויישאר נטוע בו.

נטע זר, שרית פליין

הפקה, רימונים הוצאה לאור, 2020

תגובות בפייסבוק