הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

דברים נעלמים”- ספר הביכורים הנפלא של נועה גוטר שגיא”

קראתי ספרי מסע  רבים, ספרי מסע שהם סמל לתהליך התבגרות, אבל ספר מסע כמו “דברים נעלמים” לא קראתי.

בחור אחד עושה מסע, מסע שהוא עצמו אינו מודע לו. המסע הזה מוביל עוד אנשים להתבוננות על חייהם וגורם להם לערוך מסע פנימי שהוא חשבון נפש פרטי.

שתי הפתעות טמן לי הספר, האחת העלילה המיוחדת והאירוע המכונן שהוביל למסע והשנייה שהספר הוא ספר ביכורים. הספר “דברים נעלמים” הוא ספר בשל.

מיכה בעל עבר מפואר. לחם עם שרון בתעלה, היה עשיר והיום איש מבוגר ללא כלום. מיכה חשב שהערב הזה  הוא מתחיל  את חייו מחדש. אלא שלמיכה תכניות וליקום תכניות אחרות. תוך כדי נסיעה מהקריות  בזמן המתנה לרמזור הירוק מתפרץ למכוניתו בחור צעיר, מכוון אליו אקדח ומצווה עליו לנסוע לכיוון דרום.

מיכה המום, מעלה מחשבות בראשו כיצד יוכל להימלט מהחוטף. הבחור הצעיר, “ההוא” כך מכנה אותו מיכה בינו לבין עצמו. קורא את מחשבותיו ומבהיר לו שהוא רציני בדבריו.

תוך כדי נסיעה לילית מיכה חושב ומתוך מחשבותיו הוא עושה חשבון נפש על חיו. מגלה שהיה רוצה לומר דברים לאנשים שסביבו, מגלה טעויות רבות שעשה בחייו האישיים, לאט לאט הוא מגלה תכונות  ורגשות שהיו מוסתרים אצלו.

” אין לו מה לראות בחושך בחוץ, אין לו עם מי לדבר בשקט שבפנים.”

במהלך ההתקדמות ליעד שאליו מכוון החוטף נוצרת קירבה בין מיכה ל”ההוא”. ומתוך “הקירבה” לכאורה עולים שברים של חיי שניהם.  במעט מילים ושיחות לקוניות מיכה מנסה לבנות לעצמו  תמונה של השובה.

בהמשך העלילה מצטרפות שתי נשים שעושות את הדרך בכיוון ההפוך, מדרום לצפון. נסיעה ששופכת אור על הנסיעה הקודמת.

האוטו הקטן דוחס בתוכו חיים שלמים, חיים בלתי ברורים. הנוף שבחוץ אינו משמעותי והדרך החיצונית אינה מהותית. החלל הקטן של האוטו הופך להיות היקום כולו של הדמויות. ומתוך הדמויות עולות מערכות יחסים סבוכות, מערכת יחסים במשפחה, צדק, קירבה, אהבה, נקמה, קנאה, חרטה ובסיום חמלה והשלמה. כי “יותר ויותר דברים נעלמים פתאום.”

הכתיבה של נועה גוטר שגיא היא כתיבה מדויקת ואמינה. תיאורי הנפש ותיאור מחשבותיהם של הדמויות הצליחו לגרום לי לאהדה לכל אחת מהן, אפילו דמותו של השובה הצליחה לגעת בי ולהעלות בי רגשות חמלה. לכל דמות סבל משלה וכל אחת מגיעה בסיום לקטרזיס האישי שלה.

יכולתה לברוא דמויות שונות אחת מהשנייה ולתת לכל אחת קול אמין עוררה בי התפעלות. לא קל להביע מנעד של רגשות וקולות, נועה גוטר שגיא הצליחה. היא הצליחה להכניס אותי לתוך האוטו ולדחוס גם את הרגשות האישיים שלי אל מערבולת העלילה המרתקת.

ספר שיש בו גלוי ונסתר, מתח ומעט אימה, רגשות אנושיים והמון כאב מלווה בחמלה.ספר שאוצר בתוכו את דמויות ארץ ישראל על כל גווניה.

בימים שכאלה מצאתי עצמי מרותקת במסע  בכביש ישראל, לא יכולתי לרדת או לעצור בצדי הספר. הוא כל כך ריתק אותי.

ספר נפלא, קולח, מרתק, מעלה מחשבות וכל כך אמיתי.

ממליצה ביותר

דברים נעלמים, נועה גוטר שגיא

הוצאת עם עובד, 2020

ארזת לבד” ספרו החדש של אסף שוּר”

“ארזת לבד” הוא ספר אנושי על משמעות החיים והמוות.

אני אוהבת את הכתיבה של אסף שור, קראתי את כל ספריו ,כל ספר  חדש משלו הוא חגיגה עבורי. כשראיתי את ספרו החדש בין ערמות הספרים בחנות לא הססתי ומיד ניכסתי אותו לעצמי מבלי לקרוא מה תוכנו.

אסף שור כותב על אנשים ״רגילים״  כמוני, אנשים שמקיפים אותנו ביומיום. דמויות עם לבטים אישיים, דמויות שמנסות למצוא שליטה בחיים חסרי שליטה.

אלכס גיבור “ארזתם לבד”  הוא חולה סופני, הוא מחליט לסיים את חייו בשוויץ. בדרך לייעודו הוא נפרד מאמיר ואסנת האחיינים שלו וחושב מי הם עבורי? אולי כלום, אבל אחרי כן מתעשת ומבין שהם היו האנשים האהובים שלו.

בדרכו לעלייה למטוס מלווה אותו אלדד שאינו חוסך בשאלות ישירות, כמו “איך זה הידיעה  על המוות?”

אלכס יודע שנותרו לו כמעט יומיים ליהנות מכל מה שסביבו ואולי גם לעשות חשבון נפש.

 במהלך הטיסה הוא מביט סביבו ומבין שהחיים יתנהלו וימשיכו בלעדיו, הדיילת תחזור לחבר שלה ואם אין לה יהיה לה בעתיד. הוא מגלה שהיה רוצה לעשות כמה דברים לפני מותו, כמו להריח הדרים.

פתאום הדברים הבנאליים הופכים למשמעותיים והוא יודע שיחסרו לו או שחבל לו לאבד אותם, לגרד את הראש לאכול חומוס, להתמתח. ואז מגיע ומציץ מתוכו יצר החיים ,פחד מהמוות, החמצות החיים, לא משהו ספציפי כמו שאמר, אלא פוטנציאל היכולת לעשות.

הספר בנוי ממחשבותיו של אלכס ומחשבותיהם של האנשים שהיו קרובים לו בחייו.

אלכס הגיבור די מנוכר לחיו הוא מאוד פרקטי, יודע שהוא נמצא בשעותיו האחרונות אפילו לא מוכן שילוו אותו לשוויץ. במטוס הוא מסיט סביבו ויודע שהוא לא יזכה יותר למה שהאחרים יזכו…..

סביבו בני משפחתו, האחיינים שלו, ממשיכים בחייהם תוך כדי מחשבה עליו. מעין זרם תודעה. מהם אנחנו לומדים על חיו של אלכס.

הקריאה בספר יכולה לגרום לקורא לתהיות ומחשבות על מהות החיים ועל כך שאנחנו כאן לרגע, ועלינו להחליט איך לממש את פוטנציאל הקיום שלנו בעיני עצמנו. היא יכולה לגרום לקורא אחר לשאלות. האם הצליח המחבר להוסיף לי על מהות החיים.

אני. עם כל אהבתי לכתיבתו הייחודית של אסף שור לא מצאתי בספר הארה על הקיום, או תובנה חדשה או אפילו אמירה פיוטית על המוות והחמצת החיים. אבל אולי על זה הספר, עלינו, על האנשים שחיים את החיים ומנסים למצוא סיפוק במימוש פוטנציאל הקיום. בידיעה שהכל ימשיך להתקיים ברצף האינסופי.

הספר בנוי מארבעה חלקים בין חלק לחלק ישנם קטעי מעבר פיוטיים וחכמים, מצאתי אותם כפנינים מול העלילה עצמה. כמו למשל :

“עכביש לא רצה למות. הוא היה חרוץ, אבל המוות היה חרוץ ממנו.

הוא היה עמלן, אבל המוות היה עמלן ממנו.

הוא ביקש ללכוד את המוות וטווה לו רשת,

אבל הרשת היתה מלכודת מוות….”

“ארזת לבד”, ביטוי שכול מי שנוסע לחו”ל מכיר ואני אישית אוהבת לשמוע אותו, כי בעומדי מול הבודק הביטחוני אני שומעת בראשי שאני מתכוונת לארוז לבד את החוויות האישיות שלי מחו”ל. ייקח עוד זמן עד שהקורונה תעלם ונשמע שוב את צירוף המילים הזה.

בספר כוונת “ארזת לבד” הוא הבדידות של האדם. כל חיו הוא אורז בעצמו ולבד את פיסות חייו, את חוויותיו, אכזבותיו וגם כשהוא נפרד מהם הוא עושה זאת בבדידותו, כמו אלכס שבאופן מודע ומוצהר בוחר להיות לבדו בדקות האחרונות שלו.

ספר שמעלה תהיות על משמעות אישית ופרטית על החיים על המוות ובעיקר על מה שביניהם.

ארזת לבד, אסף שוּר

הוצאת כתר, 2020

נטע זר” ספר הביכורים הנפלא של שרית פליין”

 זמן רב חיכיתי לספר “נטע זר” והיה שווה ביותר לחכות לו. את שרית פליין אני מכירה מקבוצות הקריאה בפייסבוק, שיחות בקבוצות ושיחות מאחורי הקלעים הובילו לחברות בינינו.

אל תטעו איני משוחדת. אני בפרוש אובייקטיבית!

שרית היא אשת מילים, המילים קולחות ממנה כמו נהר, מילים שוצפות, חכמות, שמחות, רוקדות, מילים שמעלות תמיד חיוך, כי שרית אופטימית מטבעה.

“נטע זר” הוא ספר אנושי המתאר מערכות יחסים משפחתיות שאינן ניתנות לניתוק והפרדה גם אם יש בהן כאב.

זהו רומן מסע פסיכולוגי שנע בין תקופות, מסורות ושפות. מסע שנע בין עבר להווה ובין הגלוי לנסתר. רומן הנוגע בתחומי חיים רבים ומעלה שאלות אנושיות.

נטע הגיבורה , היא אשה צעירה, נשואה לבעל אוהב ואם לילדה בשם ים. נטע היא מטפלת רגשית ודרך מטופליה היא לומדת על עצמה ועל התנהלותה בזוגיות וכאם. נטע אינה יכולה להתנתק מהבית שבו גדלה, מזיכרונות הילדות שלה בבית שבו אווירת מתח בין ההורים, בקי ושבתאי, ריחפה בכל רגע והשפיעה על נטע מילדותה.

הסיפור המשפחתי מתחיל בטורקיה עם קאדן ומרקו, סבא וסבתא של נטע, סיפור אהבה מלווה בכאב מתובל בלדינו וריחות מאכלים. ממשיך לארץ ישראל וגם כאן ניתן להריח את ריחות המטבח ולשמוע את צלילי הלדינו כי סבתה היתה נטע זר בארץ ישראל וכמעט ולא למדה את השפה העברית. בקי, בתם היחידה של מרקו וקאדן נישאת לשבתאי ושניהם עולים לארץ ישראל לבדם. לאחר שנים יצטרפו אליהם ההורים.

כאן נולדות נטע ואחותה, הן הנטע השורשי הראשון ששייך לארץ ישראל. נטע הילדה הרגישה לסביבה ובעיקר רגישה למילים, קשורה לסבא מרקו שמהווה מעין תחליף לאביה הנוקשה והקר. בסבלנות רבה הוא מקשיב לסיפוריה וצופה בהצגות שהיא מעלה בפניו. היא “חנומיקה” שלו.

הספר נע בטבעיות בין עבר להווה, בין דמות אחת לשנייה. השפה מותאמת לכל דמות. ספר קולח וקריא. למרות היותו קולח יש לקרוא  אותו באיטיות ולהתעכב על כל פרט, כי  לכל פרט יש משמעות סמלית, כך גם לכל שם  ולכל מקצוע.

שרית פליין יודעת לספר סיפור, יודעת לארוג את הדמויות והאירועים. בכישרון רב ובשפה עשירה ורב גונית מלאת דימויים וציורי לשון מצליחה לרדת לנבכי הנפש של דמויותיה  ולשזור עבר הווה יחד ולחברם לכדי עלילה מושלמת.

ספר סוחף על זוגיות ואהבה, על משקעי ילדות ובגרות שמשפיעים בבגרותם ומעצבים את אישיות הגיבורה.

“נטע זר” מתאר את מי שאינו חש בשורשים, ונדמה כי כל דמות בסיפור היא נטע זר. נטע גיבורת הסיפור אינה נטע זר כפי שמציג שם הספר. לדעתי, היא הנטע והשתיל שצמח בארץ והוא הזרע שמחבר בין הדורות ומצמיח דור חדש נקי מעבר גלותי ונקי ממשקעי זוגיות.

קראתי הרבה סיפורי דורות, אבל בספר הזה מצליחה שרית באופן מוחשי לקחת אותנו בידה ולטייל עמנו בין הדורות מהעבר, בין רחובות הערים של ישראל ושל טורקיה שבהם מתרחשת העלילה.

זהו ספרה הראשון של שרית פליין ואיני יכולה לכנותו ספר ביכורים כי אינו כזה. זהו ספר בָּשֵל הכתוב במיומנות ורהיטות, ספר שיכנס ללבכם ויישאר נטוע בו.

נטע זר, שרית פליין

הפקה, רימונים הוצאה לאור, 2020

סיפורים עם כנפיים – אֶשְכָּר אֶרְבְּלִיךְ – בְּרִיפְמַן

“סיפורים עם כנפיים” הזכיר לי ביקור בחנות הקסומה יער הפיות שבדיזנגוף סנטר.והצליח להחזיר אותי לתקופת ילדותי שבה האזנתי ברדיו ל”פינת הילד”.

כמה כיף לצלול לעולמן של פיות קשישות וטובות לב. טַייְגָּה וְטוּנְדְּרה (שמות של איזורי אקלים מנוגדים) הן  שתי אחיות תאומות, פיות לשעבר, הן החליט לוותר על חיי הקסם ועל הכנפיים  לטובת זקנה מבורכת וחיים שקטים. מה שנשאר להן מעולם הפיות אלו הזיכרונות שלהן.

 טַייְגָּה וְטוּנְדְּרָה שונות אחת מהשנייה באופיין, בדיוק כמו איזורי האקלים שהן קרויות על שמם, אך שתיהן נדיבות לב ואוהבת אדם.

בערב סופה אחד מתדפקים על דלתן שלושה ילדים מנומסים מאוד ורטובים מאוד.  טוּנְדְּרָה הפיה לשעבר, הפחות חשדנית מאחותה ממהרת לפתוח את הדלת ולהכניס את הילדים אליהן הביתה. בזמן הסופה  הן מספרות לילדים סיפורי פיות.

לאחר הערב הראשון מגיעים אליהן האחים לשמוע עוד ועוד סיפורים.

כיוון שהן כל כך זקנות הן יודעות לספר, על מה מספרות?

על שיטפון נהר התמזה בלונדון, על מתקפות החיה במחוז ז׳בודן בצרפת, אירוע אמיתי, שבו הן התנדבו לפעול כנגד החיה בעזרת אבקת קסם שמקפיאה, כך הקפיאו אותו והקטינו אותו.

על קקאו ופולי קקאו, על האצטקים והשוקולד. מגלות איך עזרו לבני המאיה לבנות את המקדשים שלהם. על הטרולים בנורווגיה, על אגם נטרון שבטנזניה.

הן מלמדות אותם על בחירה וקבלת החלטות, על קידמה, על משמעות הנתינה ואהבת הזולת, על כדור הארץ. על אמונה בבני אדם ובעיקר על כוחה של עזרה לזולת.

הילדים ממלאים את האחיות בעניין וחיים, והם עצמם  נהנים מתשומת לב ומאהבת הפיות וגם מעוגיות טעימות.

“סיפורים עם כנפיים” כתוב פרקים פרקים שבכל פרק הן מספרות על אירוע אמיתי שהיה, כך הקורא הצעיר לומד על מאורעות העבר ועל מקומות חדשים. השפה מאוד עשירה שגורמת לקורא לעוף על כנפי הדמיון.

מה שמוסיף לעושר הלשוני ולסיפורים המרתקים הם האיורים של רמי טל המוכשר, ציוריו השזורים בכל ראש פרק מלמדים על נושא הפרק ומגרים את סקרנות הקורא.

ספר קסום כמו עולמן של הפיות, לא צריך את אבקת הקסם של האחיות הפיות על מנת לצלול  לעולם אחר ססגוני ומרתק. כל מה שצריך הוא לקרוא את הספר הנפלא. לדמיין את טייגה וטונדרה מגישות לכם עוגיות וקנקנן שתיה חם ולהתענג על עולם מציאותי ופנטסטי גם יחד.

למי מיועד הספר?  לקוראים הצעירים , כיתה ב’-ד’. הקראה לכיתת גן ולכיתה א’

 המבוגרים המקריאים ייהנו לפגוש את האחיות החביבות ואת הילדים הסקרנים.

ממליצה בחום. אני מחכה להמשך הביקורים של הילדים אצל טַייְגָּה וְטוּנְדְּרה.

סיפורים עם כנפיים, אֶשְכָּר אֶרְבְּלִיךְ – בְּרִיפְמַן

איורים, רמי טל

הוצאת דני ספרים, 2019

ארבע שעות ביום – אוריין צ’פלין

אחד הזיכרונות הנעימים שלי מילדותי הוא זמן השינה שלי ושל אחותי. ישנו במיטת יחיד שממנה נשלפה מיטה נוספת. אבי ישן בין שתינו שר לנו שירים וסיפר לנו סיפורים. מעולם לא חשבתי שיש אפשרות אחרת במקום אחר במדינתנו.

כשילדיי היו קטנים אהבתי לשבת כל אחר הצהרים לשחק איתם וכשגדלו אהבתי  לשבת ולצפות בהם משחקים. זו היתה האופציה היחידה בשבילי. רק להיות איתם.

הספר “ארבע שעות ביום” כשמו כן הוא. ארבע שעות ביום שבו ילדי קיבוץ בילו עם הוריהם. ארבע שעות שבהן ההורים היו אחראים לילדיהם ולא המערכת הקיבוצית.

 אוריין  צ׳פלין גדלה בקיבוץ. בעת שהותה בטקסס באחד מקורסי הלמידה ,סיפרה על הלינה המשותפת בבית הילדים.  נשים שונות מתרבויות שונות שלא שמעו על הקיבוץ  ואידאולוגית החינוך שלו הביעו פליאה על כך שהאימהות השאירו את ילדיהן ללינת לילה. הן תהו איך פעלו והרגישו האימהות, האם האידאולוגיה גברה על הרגש האימהי ואיך אותן אימהות חשות היום במרחק של זמן.

אוריין צ׳פלין החליטה להקשיב לאימהות הקיבוץ. לבדוק במרחק של זמן כיצד השפיע על האימהות חוסר הטיפול הרציף בילד לאורך כל היום.

הספר “ארבע שעות ביום” הוא ספר מרגש המורכב מ 13 מונולוגים של אימהות שחוו את הפקדת החינוך של ילדיהן בידי מטפלות הקיבוץ.

ספר שבו נחשפו לראשונה הרגשות של אימהות  הילדים שגודלו בידי מטפלות על ברכי האידאולוגיה.

המונולוגים מגוונים. ניתן למצוא בספר דעות שונות על הורות שכזו. יש שטענו שהזמן אחה”צ היה קצר עם הילדים, והן אינן מתגעגעות לשנים האלו. יש שאמרו שלא ידעו על אפשרות אחת וקיבלו את “דין התנועה”.

יש שניסו להתעקש על השיטה והצליחו להיות נחושות ולישון לעיתים בבית הילדים כשילדיהם חלו. אחת גילתה שהטרידה אותה המחשבה איך ילדיה יוכלו לטפח קשרים עם אחיהם, כשכל אחד גדל בבית ילדים אחר.

האינסטינקט ההורי דוכא, הן לא שאלו שאלות, כי האידיאולוגיה היתה מעל לכל. חלקן טענו שהשיטה היתה טובה להן, ילדיהן גדלו בידי אחרים והן מצאו תמיד את זמן האיכות להיות איתם.

 אל לו לקורא לשפוט או לבקר את ההורים או את האידאולוגיה, שכן זו היתה השקפה העולם של הקיבוצים באותן השנים. המונולוגים מעלים אצל הקורא שאלות ביחס להיותו הורה בעצמו, מהי חשיבותו של ההורה בטיפוח הילד במשך כל שעות היממה. מה הביטחון שמספק ההורה לילדו בכל רגע במהלך היום.

הספר משובץ בפתקי  מטפלות הלילה שבהן רשמו הערות על הילדים, “יוסי בכה ב-12.15 וביקש לקרוא לאמא. למיקה היה חום גבוה וקיבלה אקמול. בכייה של הדס העיר את יוסי והוא ביקש שנקרא לאמא,נרגע כאשר אמרתי שאקרא לה.”

הפרק האחרון הוא אחרית דבר מאת פרופסור אריאלה פרידמן.

אחת המסקנות שלה מקריאת העדויות היא ״שכל זה לא רופף את הקשר ההדוק עם הילדים ואת תחושת השייכות המשפחתית החזקה״.

גם אם לפעמים רציתי שלכמה שעות מישהו ייקח את ילדיי ויחליף אותי, עדיין אני מעדיפה הורות צמודה, הורות שבה האם מעניקה לילדיה את נוכחותה כל הזמן. הורות שבה הילד הישן בחדר אחר יודע שהוריו נמצאים בחדר אחר ולא מטפלת.

״ יש דברים שמבינים רק עם הזמן. המילה אמא מעלה בי תמיד דמעות, דמעות על האמא שלא הייתה לי ועל האמא שיכולתי להיות ולא הייתי מספיק.״

הספר “ארבע שעות ביום” הוא ייחודי וחשוב שכן הוא מאפשר הצצה לנפש האימהות שילדיהן גדלו בקיבוץ בבית הילדים.

ארבע שעות ביום, אוריין צ’פלין

הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת אדום דק, 2020

הנוסעת האחרונה” ספרה החדש והמרגש של טל ניצן”

“הנוסעת האחרונה” הוא ספר רגיש ואנושי קצבי ומרתק על בדידות ואהבה.

יש בו מתח, יש בו כאב, יש בו בדידות, יש בו אהבה, ויש בו חמלה.

נינה סימון בנבנישתי, על שם הזמרת שאמה העריצה, היא נערת שליחויות על אופניים. יום אחד בעודה מתגלגלת ברחובות תל אביב פוגע בה רכב יוקרה “מורח”, אותה על האספלט והורס את אופניה. המפגש הקטלני הזה מוביל אותה לעבודת שליחויות חדשה. לא רק לעבודה חדשה, אלא גם להיכרויות עם אנשים ובעיקר הכרות מחודשת עם עצמה. עם נינה שלימדה את עצמה להתחבא.

גירושי הוריה בגיל ההתבגרות גורמים לכעס העצור בה להתפרץ בדרכים שונות וכואבות ולא היה מי שיעצור אותה. יש בה כעס על אמה שנטשה אותה בביתה שלה, ועל אביה שמופיע רק ככסף בחשבון הבנק שלה.

נינה מרגישה את כאב הבדידות, שמלווה אותה מתקופת הנעורים. בדידות שחשבה שהיא רק תקופה והפכה להיות קבועה. לְבדות נחרצת פסקנית כמו חרם.

״כאילו הבדידות הקשוחה שלי מצאה את המקום שנועדה לו.”

מפגש אקראי עם נערה בשרותי הטרמינל בנתב”ג לאחר שחזרה מחו”ל מוביל אותה לסיחרור קצבי וגורם לנו הקוראים למתח שבו לא נרצה להניח את הספר מהיד. יש בספר מתח, יש בו המון קצב ותחושה של תנועה, נינה מתגלגלת על אופניה ברחובות תל אביב ואנחנו איתה. הקצב המסחרר של האירועים בונה עלילה מרתקת אנושית וכואבת.

לא אספר לכם לאן התגלגלה נינה, כדי לא לפגום במתח העלילה והקריאה. מה שכן זוהי עלילה הבנויה היטב, עלילה מהודקת  עם דמויות שאינן שטוחות.

אי אפשר שלא להתאהב בנינה, הבחורה הרגישה הנדיבה בעלת הלב הרחב שלימדה עצמה להסתתר ולא לצפות לכלום בחייה ובטח שלא לטוב. נינה שמלמדת את עצמה איך להתמודד עם הלבד ועם החיים.  נינה צמאה לאהבה שלה אינה זוכה בביתה. נינה היא זו שחולפת על פנינו על מדרכות העיר מבלי שנבחין בה ונדע מה היא מרגישה.

יום אחד בגינה הציבורית  אומר לה אדם מבוגר  “בסופו של דבר את אדם שעושה בחירות נכונות רואים עלייך.” משפט שנותן לה תקווה ואמון בעצמה.

טל ניצן היא משוררת ואי אפשר שלא לחוש זאת בקריאת הספר, הפואטיקה הלירית מורגשת במשפטים עדינים, רגישים, תיאורים מיוחדים ובעיקר צירופי מילים המביעים רגש. מילים כאילו קטנות המתארות את נינה גורמים לנו, הקוראים לחוש אותה לידנו.

״האביב סילק את השרידים של החורף והשמים נצבעו בתכלת עמוקה של העונה הקצרה. בקרוב ידהו, ויתחיל להיערם האבק הצהוב שלא יישטף במשך חודשים, האור העדין יתחלף בצריבה  פוצעת עיניים, אויר ידחס כמו דבק והמחנק של היום לא יפוג גם בלילה.״

טל ניצן מתארת את הצד האחורי של תל אביב. תל אביב היא לא רק בתי קפה ומסעדות, תל אביב היא גם עיר של בריונות, עובדים זרים, אלימות, עוולות. אבל תוך כל זה יש אור והאור הוא אהבת האדם והאנושיות.

עלילת הספר “הנוסעת האחרונה” היא קולחת והמתגלגלת בדיוק כמו רכיבה על אופניים ברחובות תל אביב. לקראת הסיום נעצרה לי הנשימה מפחד, כי יש מתח בספר, למרות שאינו ספר  מתח.

“הנוסעת האחרונה”  הוא ספר שיש בו בדידות משוועת  לאהבה, ביקורת על הורות שאינה מכילה, המון חמלה ותקוה.

פנו לכם זמן, כי  אי אפשר להניח את הספר.

הנוסעת האחרונה, טל ניצן

הוצאת עם עובד, 2020

 

לעשות מקום -ספרו האישי והמרתק של אוריאל קון

“לעשות מקום” הוא ספר ישיר גלוי ואמיץ שנולד מכאב פרידה.

“את החלל שנפער בתוכי אוכל למלא על ידי הליכה בחלל אחר.”

החלל האחר הוא הכתיבה, הדמיון, המחשבה והידע שאגורים בו. בעזרת הכתיבה מגלה אוריאל קון את יכולת ההיפרדות מחוויית הפרידה שלו מאשה שאהב.

תנועתו במרחב התודעתי היא כמו רחיפה בחלל אין כוח כבידה. כלום לא מושך אותו מטה, אלא רק מגביה עוף ואנחנו איתו.

הכאב הופך להיות חלל אחר.

אוריאל קון בנשמתו הוא אמן, ארכיטקט. וכך הוא בונה את מחשבותיו. כמו הבניינים שצומחים מהקרקע ונטועים מול האדם, כך המשפטים שלו צומחים מהלב, מהכאב ועומדים מול הקורא שמתרגש לגלות את מכלול הרגשות של הכותב. והרבה רגשות יש בספר.
הרגשות לא מובעים רק במילים אלה מלווים בציוריו של אוריאל עצמו.

זה אינו ספר עלילתי, זהו ספר מחשבות, תיאור רגשות, בדיקת גבולות פיסים של מקומות וגבולות אישיים.

אין כאן סיפורי עלילה בדיוניים עם גיבורים הרואיים, אלא סיפורים אישיים אמיתיים עם גיבור מציאותי. מחשבות ומשימות שהטיל על עצמו על מנת להשתחרר מכאב הפרידה.

הכתיבה הביאה לו מזור, הוא מגלה שהכתיבה היא מפלט עבורו.

״ בא לי לומר אקח אתכם לטיולים…מה שיעלה יעלה מתוך המרחב, מה שאדבר אדבר מתוכם של חללים.״

אני מכורה לספרי תשע נשמות. את “לעשות מקום” רכשתי מיד עם צאתו. “אקרא כמה עמודים” חשבתי לעצמי. “הכמה” עמודים הפכו לכל הספר, מדף לדף, מרשימה לרשימה הגעתי מרותקת  לסיום.

אוריאל קון יודע לכתוב, יודע להביע רגשות אישיים חושפניים. כקוראת לא פגשתי בתיאורים סוראליסטיים ומדויקים המצליחים לרגש את הקורא. דעותיו לא רק מרגשות בפתיחות שלו אלא מגלות לנו משהו על עצמנו, על החשיבה שלנו.

אוריאל קון מביע את הגיגיו כמעט על הכל, על ארכיטקטורת השיכונים המכוערת לדבריו, על ספרים, אומנות, יוצרים שאותם הוא מעריץ בשל גאונותם, על חברות ואפילו על יצריות ותשוקה.

 כן. גם מביא את  מחשבותיו על אפלייה באגפים בעירייה כנגד אוכלוסיה ערבית, על כך ששילם מחיר על התבטאותו.

אפילו על סיגריה ומהותה יש לו מה לומר,

״הסיגריות מאכלסות את המרחבים הלימינליים האפורים של החיים, לפני שיחת טלפון, בין שינה לערות….״

דעתו על הפלאפל הצחיקה אותי, כמי שגדלה על ברכי הפיתה מגלה שלאדם שלא נולד כאן הפלאפל הוא  ״ שק הפתעות המכיל כל דבר וכל דבר נופל ממנו אם תעז לאכול אותו בהליכה.״

טיילתי איתו בנאפולי, אתונה, רודוס, כרתים ירושלים המערבית והמזרחית קיבלתי הצצה למשפחתו החמה בארגנטינה. אבל הטיול העיקרי היה במוחו.״ מה שאני מציע הוא סיור בראשי הרעוע״

הספר “לעשות מקום” נפתח בכאב הפרידה ממריאל, כאב שהותיר בו חלל. כאב ששיתק אותו וכל מה שרצה היה לכסות עצמו ולחכות לתרופה למחלתו.

הספר מסתיים בטיול דמיוני של מקומות מציאותיים. ״אני לא בהרקיליון, אבל הייתי ואני עדין בכרתים אבל עזבתי.״ אלו  מקומות שבהם חיפש את עצמו ומה משמעותה של מריאל עבורו.

“לעשות מקום” הוא ספר המבקש מהקורא מחויבות, לעשות מקום בלב למחשבות של הכותב, או לכותב עצמו, או אולי הכותב עושה לנו הקוראים מקום בליבו והוא ביראת כבוד פָּרק את ליבו בפנינו כדי שנעשה לו מקום.

אני יכולה להתפלמס עם הספר ועל הספר רבות, זה ספר שיש לקרוא כמה פעמים. ספר חכם ומחכים, מרגש ומצמיח.

ממליצה לכם לעשות לו מקום, מקום חם.

לעשות מקום, אוריאל קון

תשע נשמות 2020

פרפר במחסן – שולמית לפיד

ליזי בדיחי עברה מבאר שבע לתל אביב במיוחד כדי להוציא אותי ממשבר קריאה וכאבי גב שלא ידעתי כמותם.

“פרפר במחסן” הוא ספר חכם שבו שולמית לפיד אינה עושה הנחות לאף אחד ומענישה את כל מי שמגיע לו להיענש. ככה זה בספרות הרעים משלמים את המחיר.

אלישע, סופר ששקוע בעצמו, גרוש, אב לבן, הבן וגרושתו חיים בקיבוץ. אלישע נשוי בשנית, לדורית  העובדת כאשת מחשבים חריפה בבנק. היא זו המפרנסת אותו ומממנת אותו על מנת שיכתוב. לאלישע ודורית בת קטנה.

אלישע סיים זה עתה לכתוב ספר “פרפר בטוקיו” והוא משוכנע שזה הספר הטוב ביותר שכתב. תוך כדי חלומות על הצלחה ופרסום נגנבת יצירתו הנפלאה ומשוכתבת מחדש על ידי סופר צללים שמעביר את העלילה תהליך של חזרה בתשובה. הספר מקבל צביון דתי. כמה חיוכים עלו על פני בקריאת ספר הצללים שנגנב, עלילה שבה יש  אברכים ואהוב יהודי, עגלון ואלוהים  יתברך.

 במקום חגיגות פרסום והשקות  מוצא עצמו אלישע מואשם על ידי המו”ל בגניבה ספרותית. אלישע שאינו יודע מי גנב את יצירתו (אנחנו הקוראים יודעים מיד בדפים הראשונים של הספר) מחפש את האשם. לשם כך הוא פונה למשרד עורכי דין, שבו עובדת ליזי בדיחי כבלשית. ליזי בדיחי עזבה את עבודתה כעורכת “הזמן דרום” כי האינטרנט השתלט על העיתונות, הגיעה לתל אביב והתחילה  לעבוד כחוקרת אצל חנה רגב.

חנה רגב אומרת לאלישע ״ מי שונא אותך עד כדי כך שיחליט לפגוע בך במקום הכי כואב, זה צריך להיות מישהו שמכיר אותך ממש טוב.״

יופיה של העלילה החכמה היא הידיעה. יש גניבה ספרותית. יודעים מי גנב ומה המניע. אבל הקורא סקרן לדעת איך ליזי בדיחי תגלה את הפושע ואיך יגיב הסופר כשיתפס הגנב, והאם הגנב יבוא על עונשו.

בתוך חקירת הספרות עולה חקירה נוספת שבה קמים לתחייה, באבו, ורות פרלמוטר גיבוריה של שלומית לפיד מיצירותיה הקודמות.

זה אינו רק ספר בלש אלא ספר ארספואטי. כסופרת ותיקה ומוערכת דנה שולמית לפיד במהותה של הספרות. בספר היא מתדיינת על הכתיבה, איסוף הרעיונות או יותר נכון מארב הרעיונות, ישיבה בכוח לכתוב, פסבדונים, גניבות ספרותיות, קנאות סופרים והשאלה הנצחית למה הסופר כותב? התשובה היא, כי הוא מוכרח לכתוב.

בהומור ציני היא לועגת למבקרים הספרותיים שמוצאים מילים מסובכות כדי להסביר את מחשבותיהם על יצירה.

שולמית לפיד רקחה עלילה עכשווית קצבית שבה היא משתלחת כמעט בכל. מענישה בוגדים, מביעה דעתה על סופרים ואהבתם העצמית, יש גם אמירות פוליטיות, דקות אומנם, אך הן נמצאות. יש ביקורת על החברה, על השלטון, על היחס שלנו  לעובדים הזרים.

את הספר “פרפר במחסן” אי אפשר להניח מהיד, ספר שמעלה חיוך וגם מחשבות ותהיות עלינו כבנו אדם.

ממליצה מאוד.  

פרפר במחסן, שולמית לפיד

הוצאת ידיעות ספרים, 2020

נירית הלבני וגיבוריה הגיעו משביל ישראל והתארחו אצלי בסלון

לפני כשנה יצאתי למסע עם שני גיבורים וסופרת אחת. הקריאה בספר “מאחורי כל זה” של נירית הלבני היתה עבורי חוויה מיוחדת. הספר ריגש אותי מאוד, נירית הצליחה להכניס אלי ללב פנימה שני גיבורים שנשארו בו.

הבוקר הגיעה נירית מלווה בגיבוריה, גיורא ועמיחי, לסלון הספרותי שלי.

איזה בוקר נפלא מרתק מעניין ומחכים זה היה.

כמה למדנו על הדמויות שחשבנו שהכרנו מהקריאה, צעדנו שוב בשביל ישראל והתלבטנו עם הגיבורים בבחירות שלהם.

נירית פתחה והקדימה שהיא כתבה סיפורים קצרים, למדה כתיבה יוצרת אצל סופרים שונים  עד שחיים באר אמר לה להעז ולכתוב רומן. “מאחורי כל זה” הוא הרומן השני שכתבה.

הרעיון לכתוב על דמויות שצועדות בשביל נולד לאחר שהיא, זו שמעולם לא אהבה לטייל בטבע (לטייל בלונדון ובתל אביב כן) “עשתה” את השביל עם קבוצת חברות. חווית הטיול שצמחה בה הולידה את הרעיון לכתוב על השביל.

במהלך התחקיר וכדי שהוא יהיה אמין היא צעדה את השביל כולו. חלקים ממנו צעדה מספר פעמים כדי להבין את הגיבורים שלה כיצד הם צועדים בגשם למשל.
עורכת הספר שלומית ליקה סיפרה על לידת דמויות נוספות וכיצד עבדו יחד על עריכת הספר.

סיפוריה על מלאכי השביל עוררו אצלנו פרצי צחוק. למשל, היא התקשרה למלאך ושאלה אותו מה הגיבורים צריכים לעשות ובמה היא צריכה לצייד אותם.המלאך התייחס ברצינות לשאלתה וכך הגיבורים  הפכו למציאותיים וצריך היה למצוא להם מקומות לינה ולהזהיר אותם משמורה סגורה וכו’.

איך את בחורה חילונית שנולדה בקיבוץ בראת דמות של גיבור דתי באופן אמין ביותר? תהינו והעזנו לשאול.

נירית סיפרה בטבעיות ובכנות על כך שבנה החיל הזמין אליהם חבר דתי ללינה, מכאן השיחות על דת אלוהים ומצוות התפתחו. חבר הביא חבר שמהם למדה נירית על אורח החיים ודמותו של עמיחי התגבשה בצורה הכי אמינה.

וְלֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה עַל אִישׁ שֶׁיּוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד

וְאִשָּׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ

וְהַאִם בִּכְלָל יִפָּגְשׁוּ וּלְכַמָּה זְמַן יִפָּגְשׁוּ? (עמיחי)

גיורא ועמיחי נפגשו בשביל ישראל, כמה זמן טיילו יחד, מה ראו, איך החליפו ביניהם חוויות, על כך אתם מוזמנים לקרוא בספרה הנפלא של נירית הלבני “מאחורי כל זה”

נירית היקרה, פגשנו אותך בתל אביב, לא בשביל.  הצלחת להכניס אותנו לליבך ולרתק אותנו בסיפורייך. למדנו ממך איך כותבים ואיך בוראים דמויות אמינות.
יצאת ממקום אחד והגעת אלינו,

 נפגשנו לבוקר נעים טעון באנרגיות חיוביות, ונשארת לנו בלב, כי “מאחורי כל זה” מסתתרת סופרת רגישה ומיוחדת.

מחכים לספרך הבא.

אבקועים – ספרה הדרמתי של שירז אפיק

“אבקועים” הוא אחד הספרים המדויקים והאמינים שקראתי. שירז אפיק יודעת לברוא עולם מציאותי אמין עם דמות מעניינת ומיוחדת שאי אפשר לעזוב אותה לרגע, כי היא גורמת לקורא לסקרנות.

אני יודעת שאם אגיד לכם שבספר יש תיאורי נחשים, מיד תעוותו פנים ותגידו, “איכס, אני לא אקרא על החיה המגעילה הזו ,החיה המפחידה עוד מימי גן העדן.”

גם אני חושבת באופן שבלוני  על הנחש, ומזהה בו את כל הסמלים והסממנים שאנחנו נותנים לו. אבל תסמכו עלי ורוצו לקרוא את הספר. לא תתאכזבו ואפילו תופתעו מהקריאה המרתקת בו.

הסיפור מסופר בגוף ראשון וברצף כרונולוגי. לא קל להצליח לרתק את הקורא במונולוג אישי. שירז אפיק פיתחה את הדמות כך שרציתי להבין אותה לעומק, לדעת את המניעים הפסיכולוגיים של התנהלותה.

בועז, או בכינויו ג’ומעה הוא ילד מושב, ילד טבע שכל כולו מחובר לאדמה, לעשבים ולזוחלים שבין העשבים. בועז אינו אהוב על חבריו ובטח לא על המורה לתנ”ך שמוצא תמיד דרך  להתעלל בו. בועז גדל במושב עם אמא יחידנית שאינה חמה, אך מאוד דואגת ואוהבת בדרכה שלה. היא מסרבת לגלות לבועז מיהו אביו. בצל חוסר הידיעה והנטישה גדל בועז כמו האבקועים, והפך להיות עצמאי במהירות. (אבקועים, הוא שם כולל בביולוגיה לצאצאי בעלי חיים, בעיקר זוחלים אך גם פרוקי רגליים, הבוקעים מביצה כשהם דומים בצורתם לפרט הבוגר ומסוגלים לתפקד באופן עצמאי.)

אירוע הכשת נחש מעודד אותו להימשך לחיה השנואה. לאט לאט הוא מוצא את מקומו בעולם בזכות הנחשים, כך שבאופן טבעי הוא הופך להיות לוכד נחשים ומגדל נחשים הטוב ביותר. אהבת הנחשים והיכולת לטפל בהם העצימה את כוחו.

“הייתי היחיד שיכול להציל אותם. זה היה כוח פסיכי.”

ראיתי בבועז דמות של גיבור ואנטי גיבור. מצד אחד הוא גיבור, כי יש בו כוחות ויכולות להתמודד עם הנחשים המסוכנים ביותר, מילד שאינו אהוד הוא הופך לילד ונער מתבגר שכולם רוצים להיות בקירבתו ונשים נמשכות אליו. מצד שני הוא אנטי גיבור, כי אינו יכול להתמודד עם כוחותיו הפנימיים ועם העולם החיצוני, יש בו  ארס פנימי שמחבל בעצמו. ולמרות זאת אהבתי לקרוא את דמותו, דמות אמיתית חיה ונראית מול עיני הקורא. ההתנהגות שלו גורמת לקורא לתהות ולחשוב ובעיקר להבין איך ולמה צמח להיות מה שהוא.

מדויק, זו המילה שאני יכולה להגדיר את הספר.

בניית הדמויות כל כך נכונה ואמינה, הקורא שגם אם אינו מסכים על התנהלות הדמויות מבין בהחלט את התנהגותן והבחירות שלהן. שירז אפיק יודעת לנווט ולנתב את הגיבורים שלה במסלול הכי נכון והכי אמין. היא מצליחה לגרום לנו להבין את הרגשות של הגיבור ואת הבחירות שהוא עושה. לא רק בעיצוב הדמות הצליחה הסופרת, אלא גם בתיאור מקצועו והיחס האוהב שלו את הזוחלים.

אל חיו של בועז נכנסות ויוצאות דמויות רבות, אך  נער ונערה, דניאל ונופר נכנסים ומשנים עליו את כל עולמו הרגשי.

העלילה מתפתחת אל הסיום שאינו ידוע מראש, כשהגעתי אליו אמרתי “ואוו, זה הכי נכון שיכול להיות.” הסיום סגור.

יש בספר תיאורי טבע נפלאים וכל כך ארצישראליים. הספר כתוב בשפה גבוהה ומדויקת (לא ארכאית) ללא משלבי לשון. אני נשבתי בשפה ובדמותו של בועז, הוא כתוב כל כך נכון וחי, סגנון שפת הדיבור שלו כן, יש בו הומור ושנינות לשון מתובלת בעוקצנות קיפודית.

הספר משופע בתיאורים אישיים רגשים מרחיבי לב.

“הלב שלי היה מתרוקן. כל כך שמח וחי היא עשתה אותי בנוכחות שלה.”

ספר מרתק עם דמות מיוחדת. אל תתנו לו לחמוק מכם. מומלץ מאוד.

אבקועים, שירז אפיק

הוצאת פרדס, 2019