הטעויות – נעה ידלין

את הספר “הטעויות” של נעה ידלין” קראתי מתוך סקרנות. אישית, סגנון הכתיבה של נעה ידלין קשה לי, אך זו בעיה שלי, והסקרנות שלי גברה עליה.

בעברי הייתי מורה, ואהבתי כמעט כל יום וכל רגע בעבודתי. אהבתי את הקשר עם התלמידים הצעירים, את היכולת להשפיע עליהם, ולהעניק להם כלים לעתיד. סקרנות נוספת הובילה אותי לקרוא את הספר, השאלה מיהו מורה טוב. עד היום איני יודעת מי נחשב למורה טוב ומי נחשב למורה פחות טוב, ואיך בכלל בוחרים? אך זהו נושא לפעם אחרת.

דפנה היא מורה בשנות השישים לחייה, בעוד כמה שנים תצא לגמלאות. והנה, עכשיו, לקראת סוף דרכה המקצועית, היא זוכה בפרס הנחשק , כזה שיהווה הוכחה לכך שהיא מורה מצטיינת. התאריך כבר נקבע, תלמידי הכיתה הראשונה שלימדה הוזמנו, כך שעבורה ועבורם האירוע צפוי להיות סוג של פגישת מחזור. אלא שבתוך השמחה וההתרגשות מתחילים להגיע מכתבים אנונימיים, ובהם דרישה לוותר על הפרס,  מכיוון שלטענת כותב המכתבים, היא הרסה את חייו.

מכאן הספר הופך להיות בעל סממנים של מתח ובלש, דפנה הופכת להיות הבלש, החוקר, והנאשם גם יחד. היא מחליטה למצוא מי כתב את המכתבים ולמה. היא נפגשת עם תלמידיה מהכיתה הראשונה, היא משוכנעת מי עומד מאחורי המכתבים ומדוע.

דפנה המומה: היא הרי בטוחה שהיא מורה טובה, שעשתה תמיד את הכי טוב למען תלמידיה. אולם לאט-לאט, במהלך המפגשים עם תלמידי העבר, מתבררות לה טעויות שעשתה, טעויות שהיא עצמה כלל אינה זוכרת. כך למשל, תלמיד אחד מספר שהאשימה אותו על לא עוול בכפו, עד שנאלץ להודות במעשה שלא עשה. עוד הוא מספר שכשאירוע זה קרה, בעודו יושב מולה, הוא נשבע לעצמו שהוא רוצה להיות מורה  כדי שלא יתנהג כך לעולם כלפי אף תלמיד.

תוך כדי מסע החיפוש האובססיבי אחר כותב המכתבים, דפנה עוברת מסע אל עצמה. מתברר לה שהיא לא היתה המורה הכי מודעת לתלמידים, הרבה דברים היא לא ידעה אז, ועכשיו היא מגלה.

בשיחות מתגלה לה להפתעתה ולקורא, שהיא לא היתה המורה של החיים לתלמידיה, לא כולם אהבו אותה.” כי לא אהבת אותי, לא הגיע לך.” באחד המפגשים תלמידתה מתחשבנת איתה ויש תחושה שאותה הילדה שהייתה בכיתה הפכה  לנערה שעומדת עכשיו מול דפנה ומתעמתת איתה כאילו ההווה הוא העבר עכשיו.

מבין כל התלמידים יש אחד, הכוכב של הכיתה, יקיר, כשמו כן הוא. הוא זה שהצליח וחי בארה”ב, הם שומרים על קשר ואף התארחו אצלו כשהיו בארה”ב. בתחילת הרומן מתנהל ויכוח בינה לבין ביתה, שבו היא מעלה טענה שהיא, דפנה, לא זו האחראית על הצלחתו של יקיר, כי הוא נולד מוכשר וחכם והיה מצליח גם בלעדיה.

ככל שהרומן מתקדם הפכתי גם אני לבלש והעלתי השערות על הכותב המכתבים ובכל פעם נפלתי בפח, כיאה לרומן מתח טוב.

בין הפרקים דפנה מביאה את השירים שנכתבו על התלמידים כמו שהופיעו בספר המחזור. חלקם התאימו לבוגרים שגדלו וחלקם לא.

נעה ידלין מצליחה להיכנס לנעליה של הדמות שבראה. ליבי יצא אליה, על כך שהיא אינה מודעת לעצמה ואינה “קוראת נכון” את יחסיה עם האנשים סביבה. היא משוכנעת בצדקתה ובמעשיה מול תלמידיה, בחלק מהמקרים מתגלות הטעויות שעשתה. דפנה אינה רק מורה, היא גרושה טרייה ואם לבנות בוגרות. הרומן מתאר את מערכות היחסים במשפחתה על רקע קבלת הפרס.

כמו שציינתי, סגנון הכתיבה של נעה ידלין פחות מדבר אליי בדרך כלל, וגם “הטעויות” – על אף השבחים הרבים שקיבל מהמבקרים – העביר אותי חוויית קריאה מעורבת. התחלתי לקרוא בסקרנות, בהמשך הרגשתי שהמפגשים עם התלמידים קצת מעייפים, אך לקראת הסיום הספר תפס תנופה אדירה, והחשיפה של זהות כותב המכתבים סיפקה את הפיצוי הראוי. מעבר לכך, מדובר בספר אנושי ונוגע ללב על שגיאות החיים.  אלו שאנו מודעים לקיומן ואלו שנסתרות מעינינו לחלוטין. ספר של חשבון נפש של הדמות וגם את הקורא בוחן את עצמו ועורך חשבון נפש עמוק.

הטעויות, נעה ידלין

עורכת: נועה מנהיים

הוצאת: כנרת, זמורה, דביר, 2026