הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
השתיקה של אימא, ספרה המהפנט של מיכל גוברין
השתיקה של אימא – מיכל גוברין
הספר “השתיקה של אימא” גרם לי לשיתוק ושלח אותי לשתיקה פנימית משלי. קראתי אותו ביום אחד, ולא יכולתי להתנתק.
קראתי ספרים רבים על השואה, אבל הספר הזה הפנט אותי והותיר אותי מרותקת, כאילו זו הפעם הראשונה בחיי שאני קוראת על הנושא.
זהו ספר על דור ראשון ודור שני לשואה, שבו הדור השלישי הוא הגשר המחבר בין הדורות. מיכל גוברין מצאה מכתב בין דפי הספר של אימה – מכתב שהוביל אותה לחקור את מה שלא דובר מעולם בבית. השואה ואושוויץ מעולם לא הוזכרו בו; אימה אף מחקה את מספר האסיר מזרועה וניסתה למחוק את עברה לחלוטין.
מכתב שנפל במקרה מספר, מוביל אותה למסע. מסע שבו גילתה אישה אחרת שלא הכירה, אישה שהיו לה “שם” חיים משלה, שאינם קשורים אליה, לילדה שנולדה. אישה צעירה ונועזת. רגה טאוב לבית פוזר. אימה נולדה בקרקוב, אביה היה בעל מפעל לכפתורים, יחד עם בן דודו. הם היו עשירים. רגה למדה משפטים, היא היתה אישה יפה, זוהרת, חושנית, בטוחה בעצמה.
בשנת 1936 היא ובעלה תכננו לעלות לארץ ישראל, אולם המרד הערבי הגדול גרם להחמרת הדרישות בנוגע להעברת רכוש לצורכי תעשייה, ובשל כך הם בחרו לוותר על העלייה.
מיכל גוברין פותחת את הרומן בממואר אישי – תיאור חייה וכיצד גדלה בצל של אישה חזקה, דעתנית ולוחמת, אישה שלא ויתרה לא לעצמה ולא לביתה. על מה שעבר על אימה במלחמה היא שמעה רק בשברי משפטים מהסביבה, וגם אלו נאמרו באמירות כלליות: “את הרי יודעת מה עבר על אימא שלך, היא הייתה בשואה. את צריכה להבין אותה, ואת המתחים שיש לה לפעמים.”
מיכל לא ידעה באמת מה עבר על אימה; כילדה צברית סקרנית וחכמה, היא לא הצליחה להבין אותה. כשם שאימה לא דיברה על מה שהיה “שם”, כך מיכל לא רצתה לשאול ולדעת. היא ידעה רק על דבר אחד, אלבום תמונות הקבור במגירה, ובו תמונה של מרק, בנה של אימה שנספה בשואה.
מיכל גוברין יוצאת למסע אחר עברה של האם. במשך עשרים שנים נכתב הספר המופלא הזה. ספר מרתק, ספר שמספר סיפור הישרדות של אישה יוצאת דופן.
“אל תרחמי על עצמך”, אמרה לה אימה, “שלא תשקיעי רחמים עצמיים, זה רק מחליש. תדעי לך שבאושוויץ מי ששקע ברחמים עצמיים, זה היה הסוף שלו. זה היה אנשים שוויתרו על החיים. מי שריחם על עצמו היה גמור”. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שהיא אמרה במפורש את המילה אושוויץ.
מיכל גדלה בצל הנחישות והכוחות של אימה. “שחקי, שחקי, כי באדם אאמין, גם ברוחו רוח עז” שרה אימה בכל רגע.
החלק המתאר את עברה של האם כתוב בשלל צבעים וגוונים. היכולת של מיכל גוברין להעלות מול עיני הקורא את התקופה של אימה, גרמה לי לצמרמורת. יכולתי לראות לנגד עיניי את הנערה החכמה שגדלה בבית עשיר בקרקוב, מקבלת החלטות הרות גורל. החלטות של אומץ ונחישות, לא רק בגלל הרצון לשרוד, אלא בזכות הכוחות לא לאבד צלם אנוש ולהיות גאה. כמו ההחלטה להוריד את בעלה מחבל התלייה ולקבור אותו כנגד הצו של הנאצים, זו היתה החלטה אמיצה שדרשה כוחות נפש.
היא בורחת מפשמישל – העיר שבה התגוררה עם בעלה ובנה, אל משפחתה בקרקוב, ושם הם חיים בצפיפות ובדוחק בגטו. לאחר שריפת הגטו הם מועברים למחנה הכפייה פלאשוב הידוע לשימצה. היא מצליחה להחביא את בנה לאורך כל הטלטולים ולהשגיח עליו כמעט עד סיום המלחמה. לקראת סוף המלחמה היא מועברת לברגן-בלזן, ושם נשארה גם לאחר שחרור המחנה. באומץ לב ובכוחות נפש בלתי נתפסים, היא מצטרפת לפעילות תנועת “הבריחה” ומסייעת לניצולי שואה לעלות באופן בלתי לגאלי לארץ ישראל.
מיכל ידעה על משפחתה הראשונה של אימה, על כך שהיתה נשואה ואיבדה במלחמה את בעלה ובנה. מיכל יוצאת עכשיו להחזיר את קולם של המתים. על מארק, הבן של אימא שלה מנישואיה הקודמים, שנהרג, היא אומרת : “הילד שלא השאיר סימן”, ונותנת לו לספר את סיפורו. ילד בעל דמיון וכוחות נפש, שידע איך להתנהג ברגעים קשים. הסיפור של מארק ועולמו הפנימי ריגש אותי.
כוחו של הרומן הנפלא הזה הוא ביכולתה של מיכל גוברין לדייק ברגשות של כל הדמויות, של האם בהווה ובעבר, של מיכל עצמה, ובעיקר להחיות את מארק הילד, שלא יכול היה לספר את סיפורו.
מיכל גוברין כותבת באומץ ורגישות על אימה ועל חייה בצל הסוד והשתיקה של אימה. אימה לא רצתה את המספר על ידה, כדי שלא תיזכר ותחייה עם הזוועות כל רגע בחייה. היא לא רצתה לספר לביתה על מה שעברה, כדי להרחיק אותה ולגונן עליה. מיכל תעשה זאת עם בנותיה, עד שביתה הבכורה תתבע ממנה לחקור אחר העבר של סבתה ותלווה אותה למסע.
זה מסע חוצה גבולות ודורות. מסע של מיכל אל עברה של האם, ומסע שלה אל עצמה ואל השתיקה שהיא ואימה גזרו על עצמן.
השתיקה של אימא אינו עוד ספר על השואה, זהו ספר על ניצחון הרוח והבחירה בחיים מבלי להביט לאחור.
” מיכלי, אחרי העננים תצא השמש, יתחיל יום חדש. מי שלא האמין בזה, לא שרד.”
ספר שאינו קל לקריאה מצד אחד, ומאידך אי אפשר להניח אותו. ספר שעומד לצד ספרו של פרנקל “האדם מחפש משמעות”.
השתיקה של אימא מועמד לפרס ספיר, אני אישית מהמרת עליו.
השתיקה של אימא, מיכל גוברין
הוצאה: עם עובד, 2026

