הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
השושבין – ספרה החדש של סביון ליברכט
“השושבין” היא נובלה על אשה חזקה הנלחמת בעולם של גברים בעדה מסורתית. אשה ההופכת מאדלה לאדל.
זהו ספר המתאר את תהליך הכתיבה או כמו שכתב ביאליק הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי?
מיכה גבר בגיל הארבעים חי שנים רבות בארה”ב. מגיל תשע הוא חולם להיות סופר ועד היום לא מימש את חלומו. בינתיים הוא מסתפק בלהיות סופר צללים המספר את סיפורם של האחרים. כעת מיכה חוזר לישראל על מנת להיפגש עם אדלה, אשתו דודו. הוא משוכנע שהיא תבקש ממנו לכתוב את סיפור חייה.
אדלה התייתמה בגיל עשר וגדלה בפנימה בגבעת עדה. רינה בת דודתו המלמדת שם הציעה למשפחה לחתן את אדלה עם משה, האח הצעיר היפה, אך הנכה, זה שאינו רגיל שפונים אליו או שואלים אותו לרצונו. האחים הם שמחליטים וקובעים עבורו.
תוך כדי טיסה לארץ נזכר מיכה באותה פגישה שבה ראה את אדלה לראשונה. היא ישבה מכונסת כמו ציפור רטובה ופגיעה בכורסה הירוקה, כל האחים ובני משפחותיהם אמדו אותה במבטים נוקבים. חוו דעתם עליה בנוכחותה. בדקו אם היא מתאימה לחיות עם האח, ואם היא מתאימה למנהגים של העדה הפרסית, אליה הם שייכים.
כשקראתי את תיאור המפגש בין אדלה לאחים ובדיקתה האם היא מתאימה למשפחה, נחמץ ליבי, לא האמנתי שבשנת 1985 התנהגו כך. (זה שלא האמנתי אינו מעיד שלא היו טקסי שידוכין שכאלה.)
אבל אדלה שישבה בעליבותה מטעה את בני המשפחה. אדלה למרות היותה צולעת וחצי עיוורת היא יודעת לעמוד על שלה בשתי רגליים ורואה את עתידה.
היא זו, הראשונה שהורידה את המשפחה הגאה על ברכיה.
המספר שהיה בן 9 באותם הימים גאה על המאבק של אדלה בעדת המבוגרים. הוא זה שמצא דרך אל ליבה בהושיטו לה שני שקדים מצופים בסוכר ורוד ” לב שהגיש לה שקדים…” כך כינתה אותו.
מיכה שמגיל צעיר יודע שהוא רוצה להיות סופר ולכן הוא נוצר את הפגישות עם אדלה כגרעין לסיפוריו מוצא עצמו עכשיו בדרך לאחר שנים לפגוש את אדלה.
במפגש המחודש עם אדלה שהפכה מברווזון מכוער לאדל, שם בעל ניחוחות של חו”ל, מגלה מיכה על עצמו, על היכולות הספרותיות שבו. כמו שמיכה היה השושבין של אדלה בחתונתה כך הופכת אדל לשושבינה של מיכה בנישואיו עם הספרות והכתיבה.
מיכה, סופר צללים שחלם להיות סופר מגיל קטן. עד היום לא פירסם ספר משלו, אלא רק סיפורים של אחרים, עכשיו בדרכו חזרה לארה”ב הוא נושא באמתחתו סיפור שיהפוך לסיפור הראשון משלו. לא רק סיפור הוא נושא עימו, אלא גם סוד שמרעיש אותו.
מה הסוד? על כך בספר.
זמן רב עבר מאז פרסמה סביון ליברכט משהו חדש משלה. והנה לכבוד החג הגישה לנו תשורה יפיפייה, פנינה קטנה המכילה עולם ומלואו, סיפור קטן גדול על עוולה, על אשה חזקה הלוקחת מגיל צעיר אחריות על חייה, על יכולתה לנווט את חייה בעולם סגור של גברים.
סביון ליברכט היא אמנית הסיפור הקצר. היא בוראת דמויות יחודיות בעולם יומיומי. בשפתה הייחודית היא מצליחה להעביר לקורא את נפש הדמויות. דמותה של אדלה העצמאית נכנסת ללב הקורא בדיוק כמו שנכנסה לליבו של מיכה.
“השושבין” הוא ספר על יחסי משפחה, על עוול, על כוח נפשי המצליח להניע את הגיבורה אל מעבר לקשת בענן.
מעל לכל זהו ספר על תהליך היצירה, על חיפוש אחר מקורות הכתיבה, על סוד מהעבר שבגללו מגרשת אדל את מיכה בחזרה לארצו.
למה? על כך תקראו בעצמכם בספרון הקטן המקפל בתוכו עולם ומלואו. חלומות, תקוות כעס, עלבון ואולי נקמה.