בכל שנה כשמסתיים לו שבוע הספר אני מייד סופרת את הימים עד לשבוע הספר הבא. השנה שבוע הספר תש”פ ייזכר היטב, לא רק בזכות שפע ספרי המקור, אלא בגלל מגפת הקורונה וביטול שבוע הספר, ביטול שהעציב אותי.

עבורי שבוע הספר הוא החגיגה הגדולה ביותר שלי. לאורך כל השנה אני מחכה לימים הללו. אלו ערבים שבהם אני משוטטת בהנאה ובטירוף חושים בין הדוכנים, בין הסופרים, בין ההוצאות וחברי לקריאה. כל ערב אני מגיעה לכיכר לנשום ולהריח את האוויר של החגיגה ותמיד אני בטוחה שהיא בשבילי.

במשך השנה הספרים מלווים אותי ובשבוע הזה אני גומלת להם על הנאמנות והאהבה אלי.

השנה חג עצוב ומוזר. מגפה אחת בלתי נראית שינתה תוכניות.אבל אל ניתן לה לקלקל לנו את החג של הספר העברי.

גם אם אין דוכנים, בלונים, חגיגות שהורגלנו אליהן, ממליצה לכולנו לפרגן לסופרים שעמלו שנים על כתיבה, שחלמו לפגוש אותנו בדוכנים, שנהנו לחתום על ספרם.

קראתי ספרי מקור רבים במהלך השנה ושמחתי על השפע הרב ועל מגוון הנושאים שנכתבו.

על הספרים הטובים המלצתי בבלוג ואף דרגתי אותם בטבלת המבקרים של עיתון הארץ. אני מביטה במדף שלי ומחפשת על אלו ספרים להמליץ, ומגלה שהבחירה קשה. כיוון שזהו החג של הספר העברי אמליץ על ספרי המקור.

הרשימה הבאה אינה לפי דירוג הספר, אלא לפי סדר הקריאה שלי במהלך השנה.

שמיכת פרחים, רותי גאון הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2019

רותי גאון, פרצה לתודעתנו בפוסט אישי ובתמונה מרגשת. היא סחפה מדינה שלמה לקמפיין חברתי. רותי גאון כתבה ספר מרגש רגיש, כואב ומצחיק. אומנם היא שינתה את שמות הדמויות, אך ברור שכתבה עליה ועל בני משפחתה.

גיבורת הספר, חסרת שם ובעלה, מתן, מצפים לילד שלישי. ילד שיביא שמחה לאחר מותו של אבי,  אביו של מתן. ילד שלישי שישא את שמו. אלא שהילד נולד עם “ג’ייאנט נבוס”, תסמונת נדירה המתבטאת בשומות חומות, שהן נגעים על העור ובתוך הגוף. מרגע זה חיי בני המשפחה משתנים.

הגיבורה מבוהלת מהילד ומבוהלת מעצמה שוקעת בדיכאון.

בכנות ובאומץ לב היא משתפת אותנו עם כל מחשבותיה מהרגע של לפני הלידה. מהרגע שבו לא רצתה ילד נוסף, כי היתה עסוקה בקריירה. מרגע הלידה שבו כל חייה התהפכו עליה ועל משפחתם. מהתהומות שאליהם הגיעה.עד להבנה ולהכרה שבה קיבלה החלטה לחזור להיות אותה אשה ואמא לביאה  שהיתה.

  רומן, מיכל קובזמן .הוצאת כנרת זמורה, 2019

רומן ביכורים שלם ומושלם.

איה ומיקי שתי דמויות חבולות עם מטען מהעבר, נרשמים לסדנת כתיבה.

איה נשואה לבועז. מיקי נשוי לרויטל ויש להם שני ילדים קטנים. בסדנת הכתיבה הם נפגשים. כל אחד הגיע לסדנה מסיבותיו שלו. המפגש ביניהם ומטלות הסדנה חושפות אותם ומקלפות את הגלד של הפצע הישן.

ספר שהצליח לעורר בי רגשות רבים. מנעד רחב של תחושות. מאופן הכתיבה הרגישה ועד לדמויות המיוחדת והמעניינות.

בשליחות הלב, אוֹרי סלונים. הוצאת ידיעות אחרונות, 2019

ביוגרפיה מרתקת של  אוֹרי סלונים, מי שמזוהה עם השבויים והנעדרים של מדינתנו. מי שפעל למען השבתם ומי שמקדיש  בהווה את כל כולו למען ילדי וראייטי.

זה אינו ספר ביוגרפי רגיל שבו תולדות חיו של הכותב מסופרים, זהו ספר המקפל את כל תולדות המדינה על צערה וכאבה ובעיקר על יופייה על האמונה באדם ובחיים, על אהבת הזולת והנתינה.

כל כך הרבה פרטים היסטוריה של העם והיסטוריה של המשפחה שזורים זה בזה, לפעמים ההיסטוריה היא רקע לפעמים היא קידמת הבמה.

הכתיבה של הספר עמוקה. אוֹרי כותב בחוכמה עם הרבה רגש, יש בו חוכמת חיים וחוכמת המקצוע, אבל מעל לכל אוֹרי הוא בעל ערכים של אהבת המולדת ואהבת האדם.

אמזלג , יוסי סוכרי. הוצאת עם עובד, 2019

יוסי סוכרי מגיש לנו גיבור שהוא אנטי גיבור לחלוטין. הגיבור  החדש של הספרות.

זהו הוא יומן מסע פסיכולוגי. יומן מסע חיצוני ופנימי שלפעמים הגבולות בין שניהם מטשטש. אמזלג האינטלקטואל המזרחי יוצא בעל כורחו לחפש את עצמו.  אמזלג ניסה בכל כוחו להדחיק את הבית המסורתי המזרחי והפך ל”משתכנז”.

המסע הוא לא רק אל שורשי ביתו שלו ,אלא מסע אל תוך עצמו.

סקירה שלי על הספר

הצגה יומית, אדיבה גפן. הוצאת, כנרת, זמורה, דביר 2019

״הצגה יומית״ – ספר שהוא סרט, תמונות תמונות של אירועים המתחברים לעלילת קולנוע ולסרט כואב. נעמי הגיבורה חוזרת אל שכונת ילדותה 15 שנים לאחר שעזבה ונשבעה שלא לשוב. נעמי מגיעה לרחוב השילוח 14א בחיפה, בית שעזבה 15 שנים קודם לכן, בית שרצתה להוציא אותו ממנה ללא הצלחה. היום לאחר משבר זוגיות ואהבה לא מוצלחת היא שבה לעברה. העבר כואב, העבר מצחיק, העבר צבעוני מלא בריחות וטעמים.

הספר כתוב בשני קולות, קול ראשון הוא קולה של נעמי המספרת את סיפורה וזיכרונותיה, הקול השני הוא קול המקהלה. אנשי השכונה מביאים את סיפורה של נעמי דרך עיניהם כמו שהם צפו בו מהמרפסת.

אחד הספרים המרגשים שקראתי ושהחזיר אותי לנוף ילדותי.

בואי, אורלי סיגל. הוצאת כנרת זמורה, 2019

“בואי” של אורלי סיגל מכיל שלוש נובלות הכתובות באומץ רב ובתיאורים מציאותיים וציוריים, תיאורים  מדויקים. שלוש נובלות המאוגדות יחד בחוכמה אנושית ובאמת פנימית של הדמויות.

שלוש נובלות, שלוש דמויות ולכולן סוד  שהן נושאות אותו שנים. סוד ששמור עמוק בתוכן עד ש… עד שיום אחד יוצא החוצה והופך את חייהן.

שלוש נובלות שעוסקות בהורות.

הכתיבה של אורלי סיגל נפלאה, רעננה  בועטת. יש בה הרבה אומץ להביע מחשבות שהן “הס מלומר”. התיאורים שלה מציאותיים וציוריים יחד.

לעשות מקום, אוריאל קון. תשע נשמות 2020

“לעשות מקום” הוא אחד הספר המיוחדים שקראתי השנה, ספר ישיר גלוי ואמיץ שנולד מכאב פרידה. בעזרת הכתיבה מגלה אוריאל קון את יכולת ההיפרדות מחוויית הפרידה שלו מאשה שאהב.

זה אינו ספר עלילתי, זהו ספר מחשבות, תיאור רגשות, בדיקת גבולות פיסים של מקומות וגבולות אישיים. הספר הוא סיפורים אישיים אמיתיים עם גיבור מציאותי.

ספר שמשתף את הקורא ברגשות ובחוויות ובכאב הפרידה שלו. ספר שמציע לנו טיול במקומות גאוגרפים ובעיקר במוחו של הכותב.

הנוסעת האחרונה, טל ניצן. הוצאת עם עובד, 2020

נינה סימון בנבנישתי, על שם הזמרת שאמה העריצה, היא נערת שליחויות על אופניים. יום אחד בעודה מתגלגלת ברחובות תל אביב פוגע בה רכב יוקרה  והורס את אופניה. המפגש הקטלני הזה מוביל אותה לעבודת שליחויות חדשה. לא רק לעבודה חדשה, אלא גם להיכרויות עם אנשים ובעיקר הכרות מחודשת עם עצמה. עם נינה שלימדה את עצמה להתחבא.

מפגש אקראי עם נערה בשרותי הטרמינל בנתב”ג לאחר שחזרה מחו”ל מוביל אותה לסיחרור קצבי וגורם לנו הקוראים למתח.

טל ניצן מתארת את הצד האחורי של תל אביב. תל אביב היא לא רק בתי קפה ומסעדות, תל אביב היא גם עיר של בריונות, עובדים זרים, אלימות, עוולות. אבל תוך כל זה יש אור והאור הוא אהבת האדם והאנושיות.

עלילת הספר קולחת והמתגלגלת  כמו רכיבה על אופניים ברחובות תל אביב.

סקירה שלי על הספר

דברים נעלמים, נועה גוטר שגיא. הוצאת עם עובד, 2020

 דברים נעלמים הוא  ספר ביכורים ייחודי ואחר הכתוב ביד מיומנת.

מיכה בעל עבר מפואר. לחם עם שרון בתעלה, היה עשיר והיום איש מבוגר ללא כלום. מיכה חשב שהערב הזה  הוא מתחיל  את חייו מחדש. אלא שלמיכה תכניות וליקום תכניות אחרות. תוך כדי נסיעה מהקריות  בזמן המתנה לרמזור הירוק מתפרץ למכוניתו בחור צעיר, מכוון אליו אקדח ומצווה עליו לנסוע לכיוון דרום.

מי החוטף, מי הנהג ומה יקרה במהלך אותה נסיעה ובסופה? על כך בספר המרתק שיגרום לכם להרהר על משמעות החיים.

קריסה, אברהם אלטמן. פרדס, 2019

ספר מתח שעלילתו מתרחשת ברחובות תל אביב. העיר שלי, רחובות הקרובים לביתי ומוכרים לי כל כך.

יגאל הקר מקבל את בשורת האיוב על כך שבתו הדס ,דוקטורנטית מצליחה, נרצחה בתקרית ירי בצפון תל אביב, ליד הירקון. הרצח של הדס יוביל את יגאל לנסות לגלות מדוע נרצחה ומי רצח אותה. המשטרה פתחה בשני כיווני חקירה רגילים, יתכן והדס היתה במקום ונורתה בטעות, או שהיא שותפה ומעורבת והיוותה מטרת חיסול.

“קריסה” הוא ספר מתח עכשווי, עם רמזים מאוד ברורים למה שמתרחש בארצנו. אפשר לומר אפילו אמירה מפורשת. הוא מכיל את האירועים החברתיים שהיו כאן בשנים האחרונות ומהווה מחאה על עיוותים בחברה שלנו, עיוותים שהולכים וגדלים מיום ליום. חשש שהמדינה תקרוס.

המלצה אחרונה שהיא הממתק האישי שלי. ספר שיש לו נגיעה אישית ופינה חמה בלב אצלי.

טל מחכה לרכבת, כתבה איריס אליה כהן, אירה, תמי בצלאלי

הוצאת, ידיעות ספרים, ספרי חמד 2020

“טל מחכה לרכבת” ספר לקטנים הוא  ספר צבעוני  מהנה ושמח. איריס אליה כהן בונה עלילה בעלת קצב פנימי ותמי בצלאלי המוכשרת משלימה את העלילה בציוריה המרהיבים.

טל הקטנה מגיעה לתחנת הרכבת, אבל הרכבת מאחרת.

מה עושה טל? יושבת על ספסל וממתינה.בזמן ההמתנה מגיעים אנשים לתחנה וגם הם ממתינים לבואה של הרכבת.שלל דמויות צבעוניות עוזרות לטל להעביר את זמנה עד שהרכבת תגיע.

חג שמח לכל אוהבי הספר.

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

 לכל ספר זמן משלו. הספר “אחותי הרוצחת הסדרתית” הגיע  אלי בזמן הנכון.

הספר האחרון שקראתי היה מורכב ומטריד, חשתי ברצון לספר קריא.

“אחותי הרוצחת הסדרתית” הוא ספר קריא, קולח עם הרבה הומור שחור שהחזיק אותי במתח וסקרנות.

קורידה ואיולה הן שתי אחיות הגרות  באי לאגוס השייך לניגריה. קורידה הבכורה היא אחות ראשית בבית החולים.

איולה אחותה יפה ממנה,  נאה בעלת פנים מלאכיות, צבע העור שלה בין שמנת לקרמל, היא כולה קימורים בעוד שקורידה צבע עורה אגוז ברזיל והיא כולה פינות חדות.

איולה מכורה לרשתות החברתיות מתעדת כל אירוע  וכל תנועה שלה.

הספר נפתח ברצח, זה אינו ספוילר, הרי זהו שם הספר. איולה רצחה את  החבר האחרון שלה והזעיקה את אחותה לעזור לה להעלים ראיות.

״היא הרגה אותו בדקירה הראשונה שננעצה ישר בלב, אבל אז היא דקרה אותו עוד פעמיים ליתר ביטחון. הוא צנח לריצפה. היא שמעה את נשימתו ושום דבר אחר.״

קורידה עובדת כאחות בבית חולים, היא יודעת להתמודד עם כל ליכלוך. יודעת איך לנקות כל כתם ומכירה את כל השימושים לאקונומיקה. לכן ברור שהיא יודעת איך לסלק את הליכלוך של אחותה.

כל חייה היא הואשמה שאינה דואגת לאחותה. אם אחותה גנבה תפוח היא הואשמה שאינה דואגת לה ואחותה היתה רעבה בגללה, או אם אחותה לא הצליחה בלימודים זו אשמתה שלא עזרה לה.

מתוך רגשות האשמה הללו צומחת הדאגה המוגזמת שלה לאחותה להגן עליה גם אם עשתה את הפשע הנורא מכל-רצח. ״ אני תמיד לצידה. אבל….יש לה הרבה צדדים.״

מה שסיקרן אותי בספר היתה מערכת היחסים בין האחיות, מעין סימביוזה של קנאה דאגה פחד. שתיהן כאילו חיות אחת בשביל השנייה ואחת בתוך השנייה. עיצוב הדמויות ובעיקר דמותה של קורידה גורם לקורא להזדהות איתה. הבדידות שלה מול אחותה שכולם מסונוורים ממנה מעורר רגשות חמלה.

“אחותי הרוצחת הסדרתית” הוא ספר מתח שיש בו רבדים נוספים, הוא מתאר מערכות יחסים בין האחיות ובתוך המשפחה. נותן אור על החברה הניגרית ויחסי גברים נשים. מציג את הגברים בחברה באור לא חיובי. הערות המתרגם, אילן פן, עוזרות להבנת תיאור החברה הניגרית.

לאורך הקריאה חיפשתי רמזים בין השורות לאן העלילה תתפתח. אולי  הרוצח ייתפס אולי יהיה רצח נוסף, אולי משהו אחר מהעבר יעלה ויצוץ, הסופרת הצליחה לתעתע בי ולגרום לי לחשוב שכל דבר בלתי הגיוני עלול להתרחש. הרצון לדעת מה יקרה החזיק אותי במתח כל זמן הקריאה.

כיוון שאנו יודעים מי הרוצחת אנו מחפשים אחר המניע, עובדה זו יוצרת מתח, לאט לאט פרט אחר פרט ברמזים מאוד מינוריים מתבררים הפרטים הפסיכולגים והחברתיים למניעים של הרוצחת ושל אחותה של הרוצחת.

ספר עם עלילה דרמתית  הנקרא בשטף.

אחותי, הרוצחת הסדרתית, אוינקן ברייתווייט

מאנגלית, אילן פן

פן הוצאה לאור, 2020

הקריאה ברומן “שעות הערב, היתה מאתגרת עבורי.  

הרומן סקרן אותי. זהו רומן ראשון שנכתב בהולנד לאחר מלחמת העולם השנייה ומתאר דור שהתבגר במלחמה.

רציתי לדעת מה עבר על הדור הצעיר שחווה מלחמה. מה הן התובנות שאליהן הגיע הגיבור לאחר מלחמה איומה שכזו.

הפתעה גדולה חיכתה לי. על פניו לכאורה אין תשובה לשאלות  מה עבר על הדור הצעיר ואיך הם חווה את המלחמה והאם השפיעה עליהם .

אבל קריאה מעמיקה בספר וסיומו  נותנים הסבר ופרשנות.

הרומן  מתרחש בעשרת הימים האחרונים של שנת 1946.  גיבור הרומן פריץ בחור בן 23  דהיינו הוא היה בן 16 כאשר פרצה המלחמה וכל שנות נעוריו עברו עליו במהלך המלחמה. פריץ גר עם הוריו  המזדקנים. עבודתו כפקיד אינה מענינית ואינה ממלאת אותו. בכל ערב הוא מחפש מה יעשה וכיצד ימלא את השעות הריקות שלפניו. ימי ראשון קשים עליו שכן היום הארוך אינו מספק לו הנאה.

הספר נפתח הישר אל תוך מחשבותיו ומוחו של פריץ. הוא מתעורר בהחלטה שאת היום לא יבזבז, הוא ימצא טעם לחיו. מרגע זה ואילך אנחנו מלווים אותו בכל רגע נתון, וכשאני אומרת בכל רגע זה אכן כמעט כל רגע. פריץ מגלה לנו כל מה שהוא חושב, ומה דעתו על כל מה שהוא רואה. לפעמים השיחות מתערבבות עם מחשבותיו.

השיחות עם הוריו נסבות סביבי :”היכן המפתחות, צריך כאן שקט, לך תראה את” ועוד…

מעבר לשיחות יש משמעות להתנהלות היומיומית השגרתית ואפילו המשעממת, דרך ההתנהלות והשיחות אנחנו לומדים על אורח החיים של הגיבור ובעיקר אנחנו רואים דרכו את העולם היומיומי. הוא מגלה את גופו של אביו, את דרך הליכתו, את המאכלים שאוכל.

מטרה נוספת היא שאנחנו הקוראים נראה את פרטי החיים שמרכיבים את יומו ובעיקר את אישיותו.

הוא  כמו זקן משועמם, מהרגע שמתעורר מייחל שהיום יסתיים. מביט בשעון בשעה אחת וממלמל לעצמו שעבר את חצי היום… השעות הריקות.

״מה קורה כאן?״ ״מה יכול לקרות?״ “אין חדש” ” מה יכול לקרות?” אלו הם משפטים שגורים בפיו.

אני מניחה שמי שיקרא את העמודים הראשונים יניח את הספר מידו ויתהה מדוע עליו לקרוא רשימות של התנהלות בסגנון “קמתי, ישבתי,השתעממתי.” גם לי זה כמעט קרה. ובכל זאת המשכתי לקרוא. מדוע? הכתיבה הנפלאה של האירועים הבנליים דירבנה אותי לקרוא, בנוסף הסתקרנתי להבין מה יש בספר הזה שנכתב מיד לאחר תום המלחמה והפך  לספר פולחן. מה יש בדמותו של פריץ שרבים רצו להכירו ולהבין אותו.

פריץ מלבד היותו משועמם עולמו הפנימי מלא וגדוש. יש לו חשיבה יצירתית על מה שקורה סביבו. למשל הוא חושב שמחלת הסרטן ״ היא מחלה יפה מאוד כמו צמח פראי. אחת המחלות המרשימות ביותר.״

חלומות הלילה מציפים אותו בצבעים וסערות. החלומות לטעמי הם בעלי  רובד פסיכולגי המנסה לשקף את התקופה. אנשים שנעוריהם עברו עליהם במלחמה איומה, איבדו את הכוח להגשים עצמם או, שמא לא ידעו מה רוצים הם מעצמם וחייהם הופכים משמימים. רק בלילה בחלומות הם מצליחים לראות צבעים.

לאורך הרומן הוא מתעסק בהתקרחות של חברו ובפחד מפני ההתקרחות האישית שלו. יש לו הסברים לוגים לסיבות ההתקרחות. אבל העיסוק בהתקרחות הוא סמל מעבר לעובדת אובדן השיער.

״יש ממה ליהנות בעולם הזה ״ אומר לו חברו אדלר ופריץ חושב בהמשך לדברים אלו “התקרחות לא מוכרחה להיות אסון.״

עשרה ימים ביליתי עם פריץ, הוריו וחבריו, ישבתי אתם לשולחן לאכול אפונה, בשר תפוחי אדמה, קולורבי. פריץ לא הניח לי גם כשנפרדתי ממנו בשעות הערב. הוא ליווה אותי במחשבות. חשבתי על אותו הדור שלאחר המלחמה, עד כמה האירועים ההיסטוריים פגעו בהם נפשית. אומנם המלחמה אינה מוזכרת כלל, פרט לציון עובדה שבביתם התגורר חלי כגרמני. אין זכר להתנהלות שלו ושל הוריו בתקופה זו.  אין ספק שהחרדה והפחדים השפיעה עליהם.

אחרית דבר המוגשת בסיום הרומן על ידי המתרגם רן הכהן שופכת אור על דמות הסופר ותקופת כתיבת הרומן.

הרומן “שעות הלילה” הוא רומן הנוגע בקיומו של האדם, מהי משמעות חייו. רומן שאינו עושה נוח. כי הקיום אינו נוח.

מומלץ מאוד.

שעות ערב, חֵרַרְד רֵוֶה

מהולנדית, רן הכהן

הוצאת עם עובד, 2019

היה לי ברור שכאשר תגיע הנובלה לתיבת הדואר לא אתאפק ואשב מיד לקרוא אותה. כן היה. לא עניין

.אותי דבר, צללתי אל תוך המילים הנפלאות, קראתי מהופנטת ומרותקת עד שסיימתי

סופר נודע חוזר לוינה לאחר שנפש בהרים. בהגיעו לביתו הוא מתרווח בנחת בכורסתו ומעיין במכתבים שהגיעו אליו בהעדרו. אחד המכתבים הוא כתב יד לא מוכר שנראה ארוך. מכתב ללא כתובת וללא חתימה. לאחר שהצית סיגר החל לקרוא אותו

.המכתב נכתב על ידי אשה. אשה אלמונית

בשפה ברורה ומדויקת  מגוללת אותה אשה את תולדותיה  והקורא  שקורא יחד עם הסופר.את המכתב נחשף לחייה ולבחירותיה. אהבתה היא זו שהובילה את חייה

יופייה של הנובלה הוא לא רק בזכות העלילה, הסופר אשר קורא את המכתב הוא כמעט במעמד שווה לקורא הנובלה. שניהם נחשפים כאן לראשונה לאירועים שנפרשים במכתב

איני יכולה לספר על תוכן המכתב, כי אז אפגע בעלילה ובהפתעות שעולות מבין שורות המכתב ובעיקר בהפתעת הסיום

 האלמונית שכותבת לסופר מבקשת שיאמין לסבלה ולייסוריה. מרגע הפתיחה היא מגוללת את כל מה שעברה מנעוריה, מהרגע שהתאהבה ועד לרגע הזה שבו היא כותבת. היא כותבת לו לאחר שבנה מת משפעת וכעת היא גוססת. כנראה שזו היתה השפעת הספרדית

מכתב של אלמונית, היא נובלה פסיכולוגית מובהקת החודרת לנבכי הנפש של אהבה וסיבותיה. במילים מדויקות מצליח צוויג להבין את נפשה המיוסרת של הגיבורה. כאילו היא שוכבת על ספת הפסיכולוג ומסבירה את כל הסיבות והמהלכים שלה לאהבה בלתי אפשרית. עולם פנימי מבולבל  שעל מנת לצאת ממנו עושה השלכה על הסופר

 התאהבותה   בגיל הנעורים הצליחה לרומם אותה ומעתה יש לה  סיבה למה לשאוף. היא הופכת לתלמידה מצטיינת קוראת ספרים לומדת פסנתר מקפידה על בגדיה. גם כשבגרה נותרה כל כולה נתונה במושא אהבתה ובהתאהבות שלה עד כי סירבה לחיים עצמם

בדיוק כמו שעשה בנובלה “24 שעות בחיי אשה”  מצליח צוויג שוב להיכנס לתוך נפשה ועורה של אשה לתשוקותיה ואהבותיה

האשה האלמונית חושפת את נפשה פרט אחר פרט, אבל בין השורות היא חושפת את נפשו והתנהגותו של מושא אהבתה

להבנות הדמויות של צוויג צריך לבוא ללא שיפוטיות.  להגיע אליהן ממקום של חמלה ולנסות להבין את המצב שאליהן נקלעו. למה? כי צוויג היה בעל חמלה  הוא בורא את הדמויות שלו בתהליך פסיכולוגי מרתק ותפקיד הקורא הוא לעקוב אחר הדמות המספרת ולהבינה. אל לו לומר למה התנהגה כך. כי אם אומרים מחמיצים  את יופיין של המילים, התיאור הנפשי המדויק, הרגשות של הגיבורה ואף רגשותיו של הסופר שקורא את המכתב

נובלה קטנה גדולה שמקפלת בתוכה תולדות חיים מיוסרים, גיבורה שנושאת איתה את סודה ללא האשמה וללא מרמור. זה סיפור של אהבה טוטאלית, בעלת תהפוכות ואכזבה הכתובת ברגישות מהפנטת ומרתקת

כל ספר,כל נובלה של צוויג הוא חגיגה עבורי, הנובלה “מכתב של אלמונית” בתרגומו הנפלא, כמו תמיד של הראל קין, מצטרפת לאוסף של צוויג שנכנסה לי ללב ותישאר בו

סיפור שנקרא בנשימה אחת עד לסיום הלופת והמפתיע

ואתם? רוצו לקרוא אותה ולהתענג על השפה, הדיוק, הרגשות והכאב

ממליצה מאוד

מכתב של אלמונית, שטפן צוויג

מגרמנית, הראל קין

הוצאת, תשע נשמות 2020

״בראש ובראשונה עמדה המוסיקה ואחריה כל שאר הדברים שהיו כפופים למוסיקה״

“האנסמבל”  הוא ספר שכולו מוסיקה. האותיות, המילים והמשפטים מצטרפים יחד לסימפוניה נפלאה שהלוואי והיתה בלתי גמורה, כי אחרי שנכנסתי לתוך נפשם של הדמויות לא רציתי לעזוב אותן.

“האנסמבל” הוא ספר שמתאר את מי שעומד מאחורי הצלילים הנפלאים שאנחנו שומעים בקונצרטים.

ספר שהעלילה בו מצומצמת, לא צריך אירועים דרמטיים חוצי גבולות ותזזיתיים על מנת ליצור עניין. כמו ששבעה תווים בודדים יכולים ליצור אינסוף וריאציות מוסיקליות החל משיר עממי פשוט ועד סימפוניה מורכבת, כך יוצר הספר מורכבות אנושית בעזרת ארבעת חברי ההרכב.

“רביעית ואן נס” היא רביעיה המורכבת משני נגנים ושתי נגניות, אנו פוגשים אותם בפתיחת הספר כאשר הם מבצעים את רסיטל הסיום שלהם בבית ספר גבוה למוסיקה, זהו קונצרט המהווה חימום לקראת הדבר האמיתי-תחרות הרביעיות שאליה הם עתידים לנסוע.

ג’אנה כנרת ראשונה מובילת ההרכב, ג’אנה שאפתנית ומייחלת לזכות בקונצרט על מנת להתחיל בקריירה. היא לא בוחלת בכלום על מנת לקדם את המשימה הזו.

בריט, כנרת שנייה, יפה ומופנמת, חסרת ביטחון בעצמה וביכולת האהבה שלה. אהבה להיות הקול התומך התפקיד ההרמוני שאיש לא יודע שהוא שומע.

הנרי ,המחונן שבחבורה, לא יהיר בגלל גאונותו, בעל  מעיין אינסופי של מוסיקה במוחו. כולו נתון ברצונו להיותו מוסיקאי.

דניאל, הצ’לן האיטי יותר והרגיש.

אנחנו מלווים את חברי ההרכב במהלך 16 שנים.  ארבעה מוסיקאים צעירים שאפתנים שכל עולמם ועתידים הוא המוסיקה. ההרכב האישי ביניהם משול ליצירה מוסיקלית בעלת קשת גוונים של צלילים. ארבעה צעירים הקשורים זה בזה וכאילו המפתח המוסיקלי סוגר אותם יחד.

“האנסמבל” הוא ספר על רגשות, על תחרויות שהן לא רק תחרויות נגינה אלא תחרויות אישיות סמויות.

פחדים וחששות, כמו, מה יקרה אם למי מהם היד תפגע ? כשאשתו של דניאל נפצעת בידה היא אומרת לו: “אתה שמח שזו לא היד שלך.” ובליבו הוא מסכים איתה. לפני כל קונצרט ואף במהלכו קיים בהם הפחד לטעות בצליל אחד.

הספר כתוב מנקודת מבטו של הסופר דרך עיניהן של הדמויות. כל פרק מוקדש לאחת מדמוית ההרכב. כל אחת מספרת את סיפורה האישי באופן הכי אינטימי שיש, כל דמות חושפת את מחשבותיה על המוסיקה ועל החיים האישיים. התבוננות שכזו נותנת לקורא הזדמנות להציץ ולהבין את המוסיקאי שבחר להקדיש את כל כולו לחיי המוסיקה. הבחירה הזו למעשה גרמה לו אולי  להיות מנודה מחיים רגשיים אישיים, כי במהלך היום ובכל רגע הם מתנגנים את היצירות בראשם ואולי זו הסיבה שאינם פנויים לתת מעצמם.

לא בכדי הפרק הפותח מדבר על אהבה, אומנם כיצד באה לידי ביטוי האהבה ביצירה “האמריקאית” של דבוז’ק. אהבה שהם יחפשו לאורך השנים שלהם בהרכב. אהבה אישית,אהבה לנגינה או אהבה לחבריהם בהרכב.

הספר מתאר הבדידות האישית שלהם. כל עולמם הוא המוסיקה ומה שממלא אותם הם הצלילים והתווים. הם רגישים ומתרגשים כמעט אך ורק מהאינטימיות של הצלילים.

״ לנגן רביעיות של מוצרט ושל היידן זה כאילו כל האיברים מתחברים יחד במרכז הגוף-מקלעת השמש הופכת לחיוך.״

אייג’ה גייבל, כנרית וצ’לנית שזה לה הספר הראשון, מצליחה להכניס את הקורא אל עולמן  האינטימי והרגשי של המוסיקאים המוכשרים, היא מיטיבה לתאר את תשוקותיהם, את התחרותיות המלווה אותם, את הקנאה וההצלחה של הדמויות וכל זאת ללא שיפוטיות, להפך בהמון חמלה ואהדה.

הבית שלי הוא בית מוסיקאלי, למרות השמיעה המוסיקלית הגרועה ביותר שלי, בני הוא מוסיקאי מוכשר. אני זוכרת שנים שבהן ניגן יצירות במשך שעות. לפני גיוסו ניגן לפעמים 17 שעות עד שידע את היצירה בעל פה. זוכרת את הלבטים שלו האם להמשיך להיות מוסיקאי או ללמוד מקצוע שיאפשר לו להתקיים. אני זוכרת את הצלילים המציפים את הבית ואת האושר שלו בכל פעם כשהרים את מכסה הפסנתר.

הקריאה בספר  שאבה אותי פנימה אל עולם פנימי עשיר של אנשים המלא בצלילים. האמת הצטערתי להיפרד מהם ורציתי לדעת מה עלה בגורלן בהמשך.

ממליצה לקרוא את הספר באיטיות, לשמוע כל תו וכל צליל של הדמויות.

האנסמבל, אייג’ה גייבל

מאנגלית, דנה אלעזר-הלוי

הוצאת סימנים, ידיעות אחרונות,חמד, 2020

אני אוהבת לארח סופרים במועדון הקריאה שלי. לאחר  שספרם נכנס לליבי אני אוהבת לגמול להם ולארח אותם בסלון ביתי.

הבוקר זכינו אני וחברי המועדון לחוויה חדשה. חווית אירוח בזום בימי הקורונה.

אורי סלונים הגיע לסלון הספרותי וריתק אותנו עד דמעות.

עו”ד אורי סלונים שימש יועץ של שרי הביטחון לענייני השבויים והנעדרים. נשיא ויו”ר וראייטי העולמי  וכיום נשיא ויו”ר אירגון וראייטי ישראל.

בשיחה איתנו בחר אורי להתמקד בנושא השבויים והנעדרים, נושא שהגדיר אותו כמקודש.

שנת התנדבות אחת הפכה לשנים רבות שבהן הקדיש את כול כולו לנסות ולהשיב את הנעדרים והשבויים הביתה.

אורי סיפר על גילויי המידע בעקבות חטיפת יוסי פינק ורחמים אלשייך. על הניסיונות לאתר  מידע על הנווט רון ארד, על עסקאות של גיוס גורמים עוינים ורכישת אמונם על מנת שיובילו לשביבי מידע.

תיאור הלבטים שלו באילו פרטים לעדכן את בני המשפחה ועל אילו לוותר או לא לחשוף. על הסבל של הורים החיים באי ודאות. אי הוודאות הוא נושא שמכאיב לו ולבני המשפחה. כמו שאמר :אי הוודאות גרועה יותר מהידיעה הקשה ביותר.

מעבר לסיפורי השבויים וכיצד עשה הכל על מנת להחזירם התגלה אורי כאדם מסור שלא שקט ולא נח עד שהצליח להגיע לכל מידע אפשרי. האני מאמין שלו הוא שחייבים לעשות הכל על מנת להשיב את בנינו הביתה.

  סיפר עד כמה חשוב לו הקשר האישי עם משפחות הנעדרים והשבויים. הוא הכיר ומכיר את בני המשפחות באופן אישי ונמצא איתם בקשר חם עד היום.

אורי דיבר וסיפר, הראה תמונות על המסך, ריתק אותנו ואף העלה דמעות כאשר סיפר על בתיה ארד.

לאחר שענה על השאלות בקשתי ממנו שיספר על פועלו  בוראייטי.  בעיניים נוצצות  גילה שגם כאן ביקשו ממנו לבוא לשנה והוא נשאב ונשאר עד היום, שלושים שנה. סיפר על הארגון ועד כמה חשוב לו להביא את המודעות של הארגון לקדמת הבמה.

לפני שנה יצא לאור ספרו המרתק “בשליחות הלב”- מאולמות המשפט לעולמות השבויים והנעדרים.

ספר שכל ההכנסות שלו הן תרומה לוראייטי.

“בשליחות הלב” הוא ספר ביוגרפי שמתאר את תולדות חיו ומשפחתו, את ראשית דרכו כמתמחה וכעו”ד המשפטים המפורסמים, סילבי קשת, שהיה המשפט הראשון שלו, את משפטו של האופנובנק ועד לפעילויות המרכזיות והחשובה בחייו שהיא בדמו ונפשו, הטיפול בשבויים והנעדרים ווראייטי.

ספר רהוט ומעניין, תיאורים מרתקים לפרשיות שונות, עצב, כאב ומעל לכל אהבת האדם, חמלה, נתינה ורגישות גדולה לאדם.

“זה אני עם כל רמ”ח איברי ושס”ה גידיי וזו זווית הראיה שלי. אם משהו אינו מדויק או חלילה פוגע במישהו אני מתנצל ומראש, הצנזורה האישית שלי ומצפוני הם שמנחים אותי.”

תודה לך אורי על בוקר מרתק ומעניין, בוקר שבו ריגשת אותנו בסיפור מפעלך ובאישיותך המקסימה הצנועה והנדיבה.

מאחלים לך הרבה שנים של עשייה ותרומה לחברה. מאחלים לנו לארח אותך שוב בסלון המציאותי.

אורי חי ונושם את ילדי וראייטי, עושה בשבילם ולמענם יום ולילה ואינו נח לרגע. ממליצה לרכוש את הספר ובכך לתת תרומה צנועה לילדים ולחוות גם חווית קריאה.

לקריאה מה חשבתי על הספר

ספר פרוע, ססגוני עם דמויות מעט גרוטסקיות ראליסטיות, אבל מתחת לפני השטח הוא ספר על בדידות וכאב.

הסיפור מתרחש במסעדה תל אביבית, לא מסעדה יוקרתית, אלא מסעדת בית עם לקוחות קבועים. גם העובדים קבועים שנים על גבי שנים.

תינוקת בשמלה ורודה בלול ישן גדלה במסעדה, בעלת המסעדה, זו שמכנה עצמה בוס היא הסבתא של התינוקת שננטשה על ידי בתה שנעלמה. התינוקת  גדלה במסעדה, אף אחד כמעט ואינו שם לב אליה, מידי פעם עובר עובד זה או אחר ומתייחס אליה, והיא, התינוקת לומדת לקרוא מעטיפות קופסאות השימורים, לומדת שפות מהעובדים שמתחלפים וכמעט שאינה מדברת.

המסעדה מהווה בסיס הבית לכולם. מסעדה שבה העובדים הם דמויות גרוטסקיות, אולי סוראליסטיות שמעלות חיוך וצחוק ומעל לכל מציאותיות. יש במסעדה  שני אחמדים ,צרפתייה יפה, משגיחי כשרות משוחדים, מאהב מצרי, טבח הודי ועוד…

הדמויות ה”הזויות” יוצרות מצבים קומים כמעט בלתי הגיוניים. העובדים מתחלפים אבל ג’ניה הבוס נשארת, התינוקת שבינתיים יצאה מהלול ובגיל מאוחר מתגלה כגאון שפות וידע חשבוני מבלה כל ימייה במסעדה. המסעדה  למרות שידעה עליות ומורדות נשארת איתנה במקומה כשבחוץ האירועים משתנים בקצב. הסכם השלום עם מצרים, מותה של עופרה חזה, זכייתה של דנה אינטרנשיונל בארוויזיון, רצח  ג’ון לנון, רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, פינוי ימית, כהנא, מלחמת לבנון ועוד ועוד אירועים היסטוריים השזורים בעלילה ובתולדות חייה של המסעדה ויושביה.

את הסיפור מספרת דמות, שאין אנו יודעים עליה. היא מייעצת למי ששומע את סיפורה. בתחילה מספרת בגוף שלישי ואף פונה ישירות למאזין ובהמשך הגוף השלישי הופך ליחיד.

יש סיבה מדוע הגופים מתחליפים ומדוע אין שם לדמות המספר. את הסיבה תצטרכו לגלות לבד. תאמינו לי שהיא מפתיעה וכואבת.

המספר מלבד היותו מספר את האירועים של המסעדה והמדינה הוא משמש בתפקיד של יועץ. נותן למאזין שלפניו ל”ו עצות.

“את הפרק הזה אפתח בעצה. אם אינני טועה זוהי עצתי הארבע עשרה לך: כל אדם שייקרה בדרכך, ישפיע על חייך. את השפעתו תוכל לדעת רק בדיעבד, כמו אושר אשר נולד מן הצרה.”

“חלונות נמוכים” הוא ספר שמספר על האנשים שנמצאים אולי בשולי החברה, הם אינם נמצאים בחלונות הגבוהים של החברה. הם האנשים הפשוטים, הצוחקים מבדיחות פשוטות שחבריהם מספרים, עוזרים אחד לשני, מייעצים. דמויות אנושיות המתוארות בהמון צבע והומור.

ספר שמעלה שאלות על עצמאות ובחירות בחייו של האדם.

“חלומות נמוכים” הוא לא רק ספר על דמויות ואירועי המדינה, זהו ספר המתאר כאב של בדידות, מצד אחד כאב של חוסר יכולת להשתלב בחברה ומצד שני יכולת להסתגל לשינויים שחלים בה. נשמע פרדוקס? לא.

חלונות נמוכים הוא ספר קריא ופרוע כמו שאמרתי, עם דמויות אנושיות, ססגוניות אפילו מעט הזויות והן אלו שנותנות את הטעם של הפלפל במסעדה או מחוצה לה.

הספר ניתן במהלך כמה ימים (שהסתיימו לצערי) להורדה בחינם באתר “עברית”.

תודה לאתר “עברית” שגרם לי לחייך הרבה בימים אלו. תודה לדורון שנער שכתב ספר קומי עצוב עם דמויות משעשעות.

ממליצה.

חלונות נמוכים, דורון שנער

כנרת זמורה דביר,2016

אריאל או אלי כמו שהיא מתעקשת שיקראו לה  גדלה בכפר ורדים היא מוותרת על לימודי רפואה לטובת לימודי משחק. בתל אביב היא לומדת חוקים חדשים, כמו לא כל מי שמתנשק הוא זוג.

הימים הראשונים בבית הספר למשחק הם אסון עבורה. ״כל מילה שאגיד תיגמר בזה שאפרוץ בבכי ויצחקו עלי עד סוף הלימודים, או שאהיה התקדים ,זאת שהדיחו כבר ביום הראשון.״

מציאות לימוד המשחק טופחת על פניה. היא חשבה שלימודי משחק הם למידה בעל פה, אימון, עליה לבמה וזהו, במקום זה היא יושבת במעגל של אנשים שבוכים ולומדת להכין קפה דמיוני.

אלי מרגישה עלובה, לא מתאימה לחיים בתל אביב, לא ללימודי משחק. היא בטוחה שבסיום השנה יאמרו לה ללכת.

עד שבן ורוני, שני סטודנטים  מוכשרים, בן במאי חד שכל ורוני שחקן מוכשר, נכנסים לחייה  וכמו במטה קסמים החיים מתחילים להאיר לה. היא משתחררת והופכת לתלמידה מעולה ואפילו כוכבת. היא מגלה את עצמה מחדש, הביטחון העצמי שלה משתפר והמורים רואים אותה באור אחר.

מותו של תלמיד בתאונה מתחיל לערער  את  פני הדברים. אירוע אחד מוביל לאירוע אחר והספר הופך להיות בעל אלמנטים של מתח, תככים, קנאה. התאונה כאילו כוונה על מנת שאלי תוכל לבדוק את כל מה שמתחולל בבית הספר למשחק, ויש בו כמעט כל המרכיבים שאנחנו קוראים ושומעים עליהם בתקשורת.

   גרסת הבמאי זהו מונח הלקוח מתחום הקולנוע,  גרסת הבמאי  היא גרסה של סרט קולנוע (או לעיתים של סרט טלוויזיה או וידאו קליפ) שעריכתה אושרה על ידי הבמאי עצמו. קודמת לה עריכתו של העורך, ולרוב לאחריה באה הגרסה שאושרה על ידי האולפן להקרנה בציבור.  (מתוך ויקיפדיה.)

אבל גרסה היא גם זווית ראיה, צורה נוספת של אותו הדבר.

אינה איזנברג היא סופרת ומחזאית מה שמאוד מורגש בספר.היא  הצליחה לשלב את שני הביטויים יחד בספרה. אלי בודקת עם עצמה את האירועים על מנת לדעת מהי הגרסה הנכונה שלה לחייה. וזוהי גם גרסת הבמאי שכן העיסוק בתיאטרון ובמחזה מאוד משמעותי.

לטעמי מה שהקשה עלי בקריאה הוא דווקא הרעיון שהעלילה והכתיבה כתובים כמו תסריט, דהיינו מלל ושיחות מרובות.

“גרסת הבמאי” הוא ספר  אחר ושונה. ספר שיש בו קצב מה שגורם לקורא להרגיש שהוא בתוך מערבולת הרגשות ובתוך סערת האירועים. ספר מסע שעוקב אחר התפתחות של הגיבורה. מסע ההתבגרות שלה הוא בין כותלי בית הספר למשחק.

מתוודה, פעם ראשונה שהרגשתי שהספר אינו מתאים לגילי והוא כולו שייך לצעירים. ספר גדוש בתיאורים וקצב של חברה צעירים, לא שיש לי בעיה עם זה, קראתי ספרים רבים על צעירים תל אביב, אבל בקריאת הספר היתה לי תחושה שאיני שייכת.

אהבתי את ההתפתחות של אלי, מנערה מפוחדת לנערה שבוטחת בעצמה וביכולות שלה. ובעיקר אהבתי שהיא נשארה נאמנה לעצמה.

גרסת הבמאי, אינה איזנברג

הוצאת כתר, 2020

על הספר “הבית בקצה הלילה” שמעתי רבות והובטחה לי הנאת קריאה. צרפתי אותו למזוודה בטיולי האחרון, אך לא הספקתי לקרוא אותו.

עכשיו, בימים שבהם ריכוז הקריאה אינו במיטבו, שלא לדבר על סגנונות  קריאה משתנים מרגע לרגע החלטתי לקרוא את הספר בידיעה שמובטחת לי הנאה, הרי המליצו לי עליו.

“הבית בקצה הלילה” הוא סיפור המשתרע על פני מאה שנים  ומספר את סיפורו של אמאדו אספוסיטו, ילד שגדל בבית יתומים ללא הורים. אמאדו המוכשר הפך להיות רופא והגיע לאי קסטלמארה שליד סיציליה. אי שלפי האמונה הוא רדוף קללה ושדים. אמאדו הוא רופא מוכשר שמיד התחבב על ידי אנשי האי והם בוטחים בו.

אמאדו רוכש את  הבית בקצה הלילה, “בית מתפורר, הוא רק מביא מזל רע” אמר לוריצו הזקן. הבית  נקרא  קאזה אל בורדו דלה נוטה או הבית של אלברטו דלנוטה, אבל  השם הוא כנראה עובדה לכך שהוא נמצא מוקף חשכה אינסופית, ים ולילה ריקנות מוחלטת עד צפון אפריקה.

התושבים חושבים שהוא בית עם מזל רע. אבל אמאדו חושב שהבית הזה הוא האחזות שלו במציאות.

אמאדו אוהב סיפורים ומתחיל להקשיב לסיפורי האי, מלקט אותם ורושם במחברתו.

“הבית בקצה הלילה” מספר את סיפורו של אמאדו ומשפחתו לדורותיה,את סיפורו של האי הרדוף וגם את סיפורה של אירופה בתקופה שלפני מלחמות העולם עד לשנות השמונים במאה הקודמת. אירופה שידעה תהפוכות. אירופה ברקע היא למעשה שיקוף של משפחתו של אמאדו. משפחה שגם היא חיה בצל השינויים, מלחמת העולם השנייה, בניו של אמאדו שנשלחו למלחמה, איטליה הפשיסטית, אהבות, תככים, בגידות. סודות, אסונות,גורמי טבע. כל מה שצריך שיהיה ברומן רחב יריעה.

הרומן נקרא בשטף, אלא שהערך הספרותי ודרכי סיפור העלילה היו חלשים בעיני.

המספר יודע כל מסביר ולא נותן לקורא להבין בעצמו, כמו ״ מגוריו בקצה הלילה תאמו את מצבו, כי נפשו היתה חצויה לשניים, חצי ממנה מואר וברור וחצי ממנה אפל ועמוק כים.״

מצאתי את עצמי קוראת את הספר עד לדף האחרון, ולא, לא כי הוא הלהיב אותי ,אלא מהסיבה שרציתי לרשום עליו סקירת אכזבה, ולא נאה יהיה לדבר על ספר שלא סיימתי.

אז, כן. סיימתי את הספר, ספר נחמד, בטוחה שאנשים יאהבו אותו וייהנו מהעלילה. גם אני הייתי אוהבת את העלילה לו הדמויות היו עמוקות ומתפתחות. לו הייתי יודעת עליהן מהן, ולא מפיו של המספר שטרח להסביר לי כל פעולה שעשו.

אהבתי בספר את האגדות וסיפורי העם  שנשזרו בו. מספרי הסיפורים שמהם נלקחו חלק מהסיפורים שבספר הם: פיטרה, רופא שהוא השראה לדמותו של אמאדו הגיבור שבספר, שאסף סיפורי עם סציליאנים. הסופר הענק איטאלו קלווינו, אשר כתב את “סיפורי עם איטלקיים”. סיפורים שמצאו את דרכם למחברתו של אמאדו הרופא, גיבור הספר.

“הבית בקצה הלילה” הזכיר לי את הספר “המנדולינה של קפטן קורלי. אותו מאוד אהבתי.

מי שמחפש רומן קריא קולח עם שפע של דמויות ואירועים על רקע אירופה במאה השנים האחרונות ייהנה מהספר.

הבית בקצה הלילה, קתרין באנר

מאנגלית, שרון פרמינגר

כתר,2017