הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
יש לך אותך, ספרה המרגש של אורלי חן פלדמן
יש לך אותך – אורלי חן פלדמן
הלוואי שיכולתם לראות אותי ואת ההתרגשות שפרצה ממני כשהחזקתי את הספר לראשונה בידי. הרגשתי כמו סבתא מאושרת, או כמו מיילדת שמחה. שמחה על הספר שנולד, ועל הדרך שעשה. אני מכירה את הספר עוד לפני האות הראשונה שלו. אורלי היא חברה קרובה, לפני 7 שנים היא הביעה רצון לכתוב, דחף הכתיבה פעם בה כמו אש להבה, אך לפעמים הוכרע כשאמרה לי: ” כולם כבר כתבו.” ואני דרבנתי והשבתי : ” אבל לא כמוך.”
והנה הספר בידיי.
אומנם אני נחשבת לקוראת משוחדת, אבל לא! אני אובייקטיבית בהחלט.
“יש לך אותך” הוא ספר ממואר הכתוב באומץ ומתאר תהליך התבגרות, או נכון יותר מסע פנימי אל האני האישי של הכותבת. זה אינו ממואר רגיל המציג זיכרונות כרונולגיים, אלא יצירה אישית הנשענת על חוויות מציאותיות ומתובל באלמנטים בידיוניים. שילוב של מציאות ובדייה יוצר עניין המרתק את הקורא לקריאה מתחילתו עד סופו של הרומן.
הרומן פותח במונקו בלידתה של קרוליין נסיכת מונקו, כשמעבר לים ביפו נולדת תמרה. על הקשר בין קרוליין לתמרה תקראו בספר היפיפה הזה.
שעריו של הספר הם פגישות של תמרה עם צפנת הפסיכולוגית. תמרה הגיעה לטיפול במטרה “לסלוח לעצמי. על החמצות, על טעויות.” לא בכדי נקראת המטפלת, צפנת. עבור תמרה היא סוד ומיסתורין ואינה מאפשרת לתמרה לחדור אליה, היא מציבה לה גבולות, אבל עבור תמרה היא זו שמצליחה לחדור אליה ולהוביל אותה להבנת עצמה.
וכמו בטיפול גם אנחנו חווים יחד עם תמרה את זיכרונותיה, שעיצבו את חייה. הספר נע בדינמיות בין הזמנים, בין התקופות, ואפילו בין יבשות, אהבות, אכזבות, לידות. מפגישה לפגישה עוברת תמרה תהליך עמוק של התבגרות והשלמה, הבנה אישית שלה ובעיקר מחזקת את האני המאמין שלה “הייתי נאמנה לעצמי” היא אומרת לבנה. קו מחשבה שהנחה אותה מנעוריה ועד לבגרותה.
“דוכתרי ביבי” קראה לה סבתה רייה “ילדה של סבתא” ואכן הקשר החזק בין הסבתא הבוכרית לנכדה מעצים את אישיותה של תמרה, והוא למעשה אבן היסוד למה שהפכה להיות. תמרה מחברת בין הדורות בין הגורלות. בין העבר המסורתי להווה שלה, הווה משוחרר ופתוח. סבתה מספרת לה על תולדותיה בבוכרה מתוך אמונה שהנכדה האהובה עליה תמשיך בדרכה, רק שהיא אינה יודעת שתמרה הדעתנית תהנה מהסיפורים, תתרגש עם סבתה, אבל לא תסכים עם השמרנות והחינוך הנוקשה.
“את ילדה סקרנית” קובעת מנגד סבתה נונה הסלוניקאית. היא מזהה את התכונה המהותית באישיותה ומטפחת אותה. ואכן תמרה הסקרנית בודקת, חוקרת, עוקבת אחרי אנשים, מנסה להבין את המהות שלהם את המחשבות שלהם את ההתנהגות שלהם. עוד כילדה קטנה שגדלה בחולון ליד קולנוע “ארמון” הצטיירה כילדה בעלת חיישנים רגישים וחזקים. היא הגיבה לסביבה על כל תנועה ותנודה, קלטה ברגישותה את האנשים השונים, לפעמים המסכנים, אולי השקופים,כמו המשוגעת מפינת הרחוב, או המוכר בחנות.
תמרה גדלה בחולון עם ארבע אחיותיה, בבית שהיו בו שמחה, אהבה, רגישות ועזרה הדדית, אך גם מסורת נוקשה ודעות נחרצות. מעל עולמם המשפחתי ריחף תמידית צל של עצב וכאב השזור בגורל המדינה, וכל אלה התערבלו יחד, באופן בלתי נפרד, עם עשן הסיגריות של האם וקולות הצחוק של האחיות.
חייה של הגיבורה שזורים וארוגים בצבעוניות עם משפחתה והמדינה. הכתיבה הראליסטית והמדויקת מתארת סיטואציות יומיומים, מחשבות, רגשות, אירועים שבהם הקורא יכול למצוא את עצמו ולהזדהות עם הדמות. נקודת המבט הישירה והאישית של תמרה צול עצמה מובילה אותה להבנה, בדיוק כמו שאמרה לצפנת בפגישה הראשונה שהיא רוצה להבין את הטעויות, את ההחמצות ולסלוח לעצמה.
“אין צורך לרשום את ההסברים שלי, הגוף זוכר הכל” אומרת לה צפנת. דרך ארוכה עברה תמרה, תחנות רבות בחייה הן שהובילה אותה להכיר שרק היא בעצמה תוכל להבין את עצמה ורק בעזרת הכנות והמבט הישיר של היא תסלח על ההחמצות והטעויות שחשבה שעשתה. רק בהבנת הכוחות שבה היא מבינה את העוצמה שבה. כי הרי “יש לך אותך.”
יש לך אותך” הוא מסמך אוטנטי רגיש החושף את רגשותיה ונפשה של הכותבת תוך כדי אירועי, העבר, חוויות אישיות, משפחתיות השזורות באירועי המדינה.
זה אינו רק יומן או כתיבת זיכרונות בלבד, זוהי יצירה ספרותית נוגעת ללב הכתובה ברגישות ושיתוף, שבה כל אחד ימצא את עצמו.
ממליצה בחום.
יש לך אותך, אורלי חן פלדמן
עריכה, איריס אליה כהן
עריכה לשונית, שלומית ליקה
הודפס בישראל, 2026
לרכישת הספר