הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
יש לך אותך, ספרה המרגש של אורלי חן פלדמן
יש לך אותך – אורלי חן פלדמן
הלוואי שיכולתם לראות אותי ואת ההתרגשות שפרצה ממני כשהחזקתי את הספר לראשונה בידי. הרגשתי כמו סבתא מאושרת, או כמו מיילדת שמחה. שמחה על הספר שנולד, ועל הדרך שעשה. אני מכירה את הספר עוד לפני האות הראשונה שלו. אורלי היא חברה קרובה, לפני 7 שנים היא הביעה רצון לכתוב, דחף הכתיבה פעם בה כמו אש להבה, אך לפעמים הוכרע כשאמרה לי: ” כולם כבר כתבו.” ואני דרבנתי והשבתי : ” אבל לא כמוך.”
והנה הספר בידיי.
אומנם אני נחשבת לקוראת משוחדת, אבל לא! אני אובייקטיבית בהחלט.
“יש לך אותך” הוא ספר ממואר הכתוב באומץ ומתאר תהליך התבגרות, או נכון יותר מסע פנימי אל האני האישי של הכותבת. זה אינו ממואר רגיל המציג זיכרונות כרונולגיים, אלא יצירה אישית הנשענת על חוויות מציאותיות ומתובל באלמנטים בידיוניים. שילוב של מציאות ובדייה יוצר עניין המרתק את הקורא לקריאה מתחילתו עד סופו של הרומן.
הרומן פותח במונקו בלידתה של קרוליין נסיכת מונקו, כשמעבר לים ביפו נולדת תמרה. על הקשר בין קרוליין לתמרה תקראו בספר היפיפה הזה.
שעריו של הספר הם פגישות של תמרה עם צפנת הפסיכולוגית. תמרה הגיעה לטיפול במטרה “לסלוח לעצמי. על החמצות, על טעויות.” לא בכדי נקראת המטפלת, צפנת. עבור תמרה היא סוד ומיסתורין ואינה מאפשרת לתמרה לחדור אליה, היא מציבה לה גבולות, אבל עבור תמרה היא זו שמצליחה לחדור אליה ולהוביל אותה להבנת עצמה.
וכמו בטיפול גם אנחנו חווים יחד עם תמרה את זיכרונותיה, שעיצבו את חייה. הספר נע בדינמיות בין הזמנים, בין התקופות, ואפילו בין יבשות, אהבות, אכזבות, לידות. מפגישה לפגישה עוברת תמרה תהליך עמוק של התבגרות והשלמה, הבנה אישית שלה ובעיקר מחזקת את האני המאמין שלה “הייתי נאמנה לעצמי” היא אומרת לבנה. קו מחשבה שהנחה אותה מנעוריה ועד לבגרותה.
“דוכתרי ביבי” (ילדה של סבתא), קראה לה סבתה רייה. ואכן, הקשר החזק בין הסבתא הבוכרית לנכדתה מעצים את אישיותה של תמרה, ומהווה את אבן היסוד למי שהפכה להיות. תמרה מחברת בין הדורות ובין הגורלות – בין העבר המסורתי לבין ההווה המשוחרר והפתוח שלה. סבתה מספרת לה על תולדותיה בבוכרה מתוך אמונה שנכדתה האהובה תמשיך בדרכה, אך היא אינה יודעת שתמרה הדעתנית אמנם תיהנה מהסיפורים ותתרגש עם סבתה, אך לא תסכים עם השמרנות והחינוך הנוקשה.
“את ילדה סקרנית”, קובעת מנגד סבתה נונה הסלוניקאית. היא מזהה את התכונה המהותית באישיותה ומטפחת אותה. ואכן, תמרה הסקרנית בודקת, חוקרת ועוקבת אחרי אנשים, מנסה להבין את המהות שלהם, את מחשבותיהם ואת התנהגותם. עוד כילדה קטנה שגדלה בחולון, ליד קולנוע “ארמון”, היא הצטיירה כבעלת חיישנים רגישים וחזקים. היא הגיבה לכל תנועה ותנודה בסביבה, וקלטה ברגישותה את האנשים השונים – לעיתים המסכנים, אולי השקופים, כמו המשוגעת מפינת הרחוב או המוכר בחנות.
תמרה וארבע אחיותיה גדלו בחולון במשפחה שבה היו שמחה, אהבה, רגישות ועזרה הדדית, לצד מסורת משפחתית ודעות נחרצות על מנהגים. מעל כל זה ריחף עצב וכאב שהיה נוכח תמיד, וכל אלה התערבלו יחד באופן בלתי נפרד עם עשן הסיגריות של האם וקולות הצחוק של אחיותיה.
חייה של הגיבורה שזורים וארוגים בצבעוניות עם משפחתה והמדינה. הכתיבה הריאליסטית והמדויקת מתארת סיטואציות יומיומיות, מחשבות, רגשות ואירועים שבהם הקורא יכול למצוא את עצמו ולהזדהות עם הדמות. נקודת המבט הישירה והאישית של תמרה על עצמה מובילה אותה להבנה, בדיוק כפי שאמרה לצפנת בפגישתן הראשונה, שהיא רוצה להבין את הטעויות ואת ההחמצות, ולסלוח לעצמה.
“אין צורך לרשום את ההסברים שלי, הגוף זוכר הכל”, אומרת לה צפנת. דרך ארוכה עברה תמרה, ותחנות רבות בחייה הן שהובילו אותה להכיר בכך, שרק היא בעצמה תוכל להבין את עצמה. רק בעזרת הכנות והמבט הישיר שלה, היא תסלח לעצמה על ההחמצות והטעויות שחשבה שעשתה. רק מתוך הבנת הכוחות שבה, היא תופסת את העוצמה שבה. כי הרי “יש לך אותך”.
“יש לך אותך” הוא מסמך אותנטי ורגיש, החושף את רגשותיה ונפשה של הכותבת תוך כדי אירועי העבר וחוויות אישיות ומשפחתיות, השזורות באירועי המדינה. זה אינו רק יומן או כתיבת זיכרונות, זוהי יצירה ספרותית נוגעת ללב הכתובה ברגישות ובשיתוף, שבה כל אחד ימצא את עצמו.
ממליצה בחום.
יש לך אותך, אורלי חן פלדמן
עריכה, איריס אליה כהן
עריכה לשונית, שלומית ליקה
הודפס בישראל, 2026
לרכישת הספר
וואו, חלי. איזו סקירה מרגשת, אוהבת ומנומקת.
אני מסכימה לכל מילה. ומאוחר יותר אוסיף משלי. אכן ספר נפלא!
באמת מרגש. אשמח לדעתך עליו.
סקירה מעניינת.. תודה..
תודה, ספר מענין מאוד