מכתוב החדש – איריס אליה כהן

מכתוב החדש הוא ספר מרגש, מהפנט ומטלטל.

סקירה ראשונה לשנת תשפ”ז, ואני שמחה שזו סקירה על ספרה “מכתוב” המחודש של חברתי האהובה איריס. כנראה שהכול “מכתוב”, כמו שאומר אחסאן לעירית, גיבורת הספר.

את “מכתוב” בגלגולו הראשון קראתי עוד לפני שהכרתי את איריס ומאוד אהבתי, כך שאיני משוחדת. את “מכתוב” החדש קראתי ביומיים, ואני אוהבת אותו אפילו יותר.

הספר נוגע בנימים האישיים של כל מי שיודע מהי אהבה: מעקצץ בעור, בועט בבטן ומלטף את הלב. ספר שבו המילים והתיאורים כל כך ברורים ומדויקים, אין הסתרה, אין התייפות, יש אמת, ולא אמת אחת.

מעל לכל, יש הרבה סקס, תשוקה ותאווה בספר. לא רק תשוקה מינית –גוף נבלע בגוף, איברים מתפתלים, אלא תשוקה נפשית, כמו תאווה לחיים, לטרוף את העולם, תשוקה לאדמה, לטבע, לעצים ולחיים טובים יותר.

אך ההתעלסות הנפלאה ביותר בספר היא ההתעלסות עם השפה. איריס אליה כהן מלהטת ומפליאה לעשות עם המילים, מילים מתערבבות זו בזו משל היו איברי גוף, מילים שמתחברות ויוצרות מילה חדשה כמו זוג אוהבים. כמו: מאיילת כהרגלי, סכך שפמו, מגחללים אורות. זוהי שפתה של איריס אליה כהן, שמאז ספרה הראשון “מכתוב” הלכה ושכללה את השפה, יצרה שפה חדשה, ומעל לכל – כישפה את הקורא במילותיה.

הספר נפתח בהקדמה, פרק שמטלטל את הקורא בדימויים ובתיאור מהפנט המכילים כבר את הרומן כולו. עירית מספרת במשפטים קצרים על משבר בזוגיות עם בעלה, ותוך כדי מחשבות, גבה מתפורר והופך לרגבי אדמה שחוצים את גבה, ומתוך השבר בוקע עץ התאנה האהוב עליה. תיאור זה לוכד את מהות הרומן: השבר במשפחה, הקרבה לאדמה, והזיקה לזהות האישית והלאומית של עירית.

עירית, עירית ב-ע’ ולא ב-א’, כפי שהוא טורחת להדגיש,  נולדה בחיפה למשפחה מזרחית, משפחה שנחשבת בעיניה ענייה. את הפער בין עניים לעשירים, בין מכובדים לילדים צנועים, היא מתארת באופן מוחשי כבר בפתיחת הספר: בני משפחתה מגיעים למסיבה אצל מנהלת בית הספר שבו עובדת אמה. הם אמנם מתלבשים יפה, אך עירית מרגישה שאינה שייכת. הנוכחים משדרים מעמד גבוה, מה שמציף ומבליט אצלה את רגש הנחיתות על צבע עורה, על האותיות הגרוניות שבפיה ועל חוסר הידע. באותה מסיבה היא פוגשת ברוזי, בעלת הביטחון העצמי, שתהפוך לחברתה הטובה ביותר ולאשת סודה.

עירית בהווה היא אשה בוגרת, אמא ל-3 ילדים נשואה לאריק אהובה מהאוניברסיטה. עכשיו היא מעלה את זיכרונותיה ומה הוביל לשבר בנישואיה, הזיכרונות האישיים מתערבבים עם היסטורית המדינה משל היו שני גופים שמתאחדים ומתלפפים זה בזה.

עירית הילדה גדלה בצל סיפוריו של אביה שהיה שוזר מציאות ובדיה עברית וערבית בסיפוריו. היא נכבשת בהם והדמיון פועל עליה, חולמת ששטיחון האמבטיה יתרומם ויעוף איתה. עירית רצתה להתערות בחברה הישראלית וכעסה על המילים הערביות שהשתרבבו בשפתו של אביה. בהמשך היא תקשיב מהופנטת למילים הערביות שאחסאן הגנן ידבר איתה. מילים ושפה שיחזירו אותה אל בית אביה.

עירית מתאהבת באריק, או יותר נכון, אריק מתאהב בה ומגיע אל דירת הסטודנטים, שבה גרה ביום מושלג בירושלים. שניהם אוהבים, שניהם מלאי תשוקה ומשיכה בלתי ניתנת להפרדה, תשוקה שתמשיך גם כשיהיו נשואים.הם מקימים משפחה, עסוקים בעבודה, בונים יחד בית מול הר ומחליטים להקים גינה. במשתלה היא פוגשת את אחסאן  הגנן, שאמנם למד משפטים, אבל אוהב את עבודת האדמה ואומר לה “האדמה היא מולדתי, והאנושות היא משפחתי” ציטוט של ג’ובראן חליל ג’ובראן. השיחות של עירית ואחסאן על עבודת האדמה מחזירה אותנו לשורשים. והוא כמו אביה מספר לה סיפורים, שאותם היא רושמת ומספרת לתלמידיה. השיחות ביניהם אינן רק סיפורים, יש בהן שיחות פוליטיות. איריס אליה כהן מעלה במודע ובאופן ישיר את הקונפליקט יהודי ערבי. קונפליקט לאומי שאינו מתערבב באישי. אחסן מהפנט אותה בסיפוריו כמו שחרזדה.

העלילה נעה במשך ארבעה עשורים יחד עם ההיסטוריה של המדינה, נאום הצ’חצ’חים של בגין, חטיפת נחשון וקסמן, רצח רבין, שיריה של זהבה בן. קוטביות הדעות הפוליטית שאותן מיצגות הדמויות. רוזי מול עירית, אחסן מולה ומול רוזי. ארבעה עשורים שבהם עוברת עירית שינוי, נישואיה גם הם משתנים והאם השבר שהיא חווה יתאחה? או יצמיח את עץ התאנה האהוב עליה? על כך בספר הנפלא.

איריס אליה כהן מפליאה להלך בין הזרמים והקוטביות שבמדינה בצורה ישירה ונוגעת ללב, היא אינה נוקטת עמדה אלא מציפה את הבעיות מעל פני השטח.

אני יודעת שלא משווים בין אחים, אבל, מכתוב החדש הוא ספר בשל, שלם ומושלם. גאה באיריס על האומץ להחליט לכתוב אותו מחדש. הרבה אומנים וגם אני, לפעמים, חושבים שלו היו כותבים את הספר, או יוצרים מחדש היצירה היתה טובה יותר. איריס קבלה החלטה אמיצה, ישבה וכתבה אותו מחדש.

ממליצה בחום, הן למי שקרא בעבר והן למי שטרם קרא, לקרוא את “מכתוב” החדש. ההנאה מובטחת.

מכתוב החדש, איריס אליה כהן

עורך ראשי: דורי מנור

עורך הספר: איתמר אורלב

הוצאת: אלטנוילנד, 2026