אימה בהר – שארל פרדינן ראמי

אימה בהר או אימה מההר

הספר אימה בהר הוא אחד הספרים שהופכים את הפחד מהטבע לפיוטים.

הרומן המופתי הזה מעלה שוב את השאלה המרכזית, והיא גדלות הטבע מול קטנות האדם. בכפר קטן למרגלות הרי האלפים שבשוויץ, מכנס ראש העיר הצעיר את אנשי הכפר ומציע שיעלו עם הבהמות שלהם אל ההר למעלה, כיוון שהמזון עבור הבהמות התדלדל למטה בכפר. ראש העיר הנמרץ מנסה לשכנע את זקני הכפר, שזוכרים כי לפני  עשרים שנה קרה שם אסון. הוא טוען שזה היה מזמן, ואלו סיפורים, העשב למעלה מתבזבז.

חמישים ושמונה היו בעד, שלושים ושלושה נגד.

הזקנים החשדנים מפחידים, הם זוכרים את האירוע שהיה לפני שנים. הצעירים, מלאי המרץ שאינם יודעים מה היה אז לפני שנים, מבטלים את הזקנים החרדתיים והם נחושים לעלות אל ההר.

שבעה אנשים שהסכימו לצאת למשימה עולים להר עם שבעים בהמות. דוד ואחיין, ארנסט הקטן, קלו, בלתי מרוסן שאומרים שעדיף שיהיה בהר ולא בכפר, רומן, ברתלמי הקשיש שעלה לפני עשרים שנה וכעת בכיס חולצתו ניר, קמע להגנה. וז’וז’ף, צעיר שעומד להינשא לויקטורין, אהובתו, והוא מבטיח לה שיחזור עם כסף לנישואים.

הם עולים להר, כל עוד הם קרובים לכפר הם בטוחים בהצלחתם, אלא שההר המשקיף על הכפר, מתנשא מעליהם, מעמיד אותם במבחנים. לאט לאט מחלחל הפחד אל אנשי המסע. זה אינו ספר אימה, אומנם שמו תורגם לאימה בהר, אך אני הייתי מכנה אותו אימה מההר. הפחדים הפנימיים והחיצוניים משתלטים על האדם. הם שומעים רעשים, רוחות מאיימות, החושך מפחיד. תחילה בורח ארנסט הקטן, רומן נפצע, אחכ הבהמות חולות. והטבע? הוא אינו עומד מהצד, הוא הופך להיות נוכח ואנושי, מפחיד ומאיים.

בלשון ציורית נפלאה כמעט כמו שיר מתאר שארל- פרדינן ראמי את עוצמת הטבע מול האדם. בתחילה המסע התיאורים הם כמו דרך מצלמת וידאו, האנשים קטנים, הולכים ונעלמים עד לכדי נקודה. בהמשך הטבע הוא האנושי, מה שמעצים ומחדד את תחושת הפחד. “השמים היו שקועים בענייניהם ולא נתנו את הדעת עלינו.” משפט שחוזר שוב ושוב כדי להדגיש שהטבע אינו מתייחס לאנשים, כמו שהם מתייחסים אליו. הוא בשלו, בעוצמתו. הם פוחדים מכעסו של ההר.

“אנחנו קטנים מכדי שייתנו את דעתם עלינו, מכדי שדבר קיומנו בכלל יוודע להם.”

הלשון הפיוטית, הציורית עד כדי כאב מדגישה את ההבדל בין בני האדם החומריים הארציים מול הטבע הנשגב.

סגנון הכתיבה של שארל-פרדינן ראמי הוא ייחודי ושונה. באמצעות משפטים קצרים נבנה המתח העלילתי וכן מתוארים נבכי הנפש של הדמויות. רמה איילון מסבירה באחרית דבר את בחירת התחביר של הלשון הצרפתית השווייצרית המדוברת והעממית במקום המודל הפריזאי.

קולו של המספר משתנה ומתערבב, לעיתים הוא מספר חיצוני, או מספר עד, לפעמים הוא חלק מהאנשים שעלו להר. לפעמים הוא פונה אל הקורא. קול מיוחד שכזה גורם לקורא לסקרנות ולמתח מסוים. בין היתר הקול המשתנה נותן תחושה שכל אנשי הכפר זוכרים את האירוע וכל אחד מהם מספר.

במקומות כפריים שבהם האדם תלוי בחסדו של הטבע נולדות אמונות שהטבע  נוקם, מתעתע, משחק בהם. כשמתחילות הצרות בדרך לפיסגה הם משוכנעים שההר נוקם בהם באופו אישי. “ההר הראה לנו עכשיו למה הוא מסוגל” הן לכודות באימה שלהן מהטבע, מעצמם, מהבלתי נודע, מהחושך והתעתוע. את הפחד מיצג ברתלומי הזקן המאמין בכוחן של הקמע ואף אומר להם להיות לצידו, כך הם יהיו מוגנים.

למרות הנושא המורכב והמסובך “אימה בהר” הוא ספר נפלא, כן. נפלא מהיבט ספרותי. בעיקר בזכות תיאורי הטבע, תיאורים ציוריים, עוצמתיים ועדינים יחד. טבע שהוא למעשה הדמות המרכזית ביצירה, הוא זה שמפעיל את האנשים ופועל עליהם באימה. בכל עמוד מצאתי פסקאות ותיאורים מפעמים, מרגשים ובעיקר תיאורים שנכתבו כמו תמונה, ציור. תיאורי האנשים ומחשבותיהם, הפחדים שלהם גורמים לקורא להרגיש כאילו הוא איתם בבקתה, בטיפוס, בכאבים ובבהלה.

סיפור שמוביל אותנו מהפחד הבלתי ידוע של העבר אל האימה המתרחשת בהווה.

ממליצה מאוד.

אימה בהר, שארל-פרדינן ראמי

מצרפתית: רמה איילון

הוצאת: ספריית רות,2025