החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו, דומניקו סטרנונה

ספר רב גוני, אנושי, חכם ובעל רבדים רבים.

איני מאוהדי הסופר דומניקו סטרנונה. הבעתי עמדתי בסקירות שלי על ספריו, “שרוכים” ו”שבועת אמונים.”

ספרו “החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו”  הוא החשוב והטוב ביותר שקראתי משלו. התחושה שלי היא שסוף סוף דומניקו סטרנונה אמר את דעותיו בנושא ספרות, פילוסופיה חיים ומוות ולא פיזר אותן טיפין טפין בספריו, כמו שעשה עד עתה.

למה אהבתי? בזכות קולו של הסופר. העלילה בספר  מאוד מצומצמת ופשוטה. מה שיש בספר הוא קולו הפנימי של הסופר ודעותיו על הקיום, על המוות כנוכח ותופס מקום נכבד אצל הגיבור. כבר משם הספר ניתן להסיק שהמוות הוא אנושי, הוא לא רק שם עצם, החיים הופכים להיות אנושים ובני תמותה. שם הספר המשונה והארוך מקפל בתוכו את נושא הספר ואין מתאים ממנו.

מימי, גיבור הספר מספר את סיפורו כשהוא מבוגר. ההווה והעבר נשזרים בחייו. סבתו שמייצגת את העבר היא הדמות שהשפיעה עליו ביותר, היא זו שפותחת בפניו את הדלת למכסה האבן של בור המוות. כבר מגיל צעיר המוות מעסיק אותו ומציף את מחשבותיו. הוא שבוי בסיפורו של אורפאוס היורד לשאול להחזיר את אהובתו, אורידיקה. מימי מאוהב בסתר בעמנואלה, ילדה שגרה מול חלונו. כשראה אותה מקרוב בפעם הראשונה הוא נפעם, שערה השחור עורה השזוף ושיניה הצחות והבהירות הפנטו אותו, ילדה שמהווה עבורו מודל לשלמות. המרפסת שלה ססגונית בניגוד למרפסת ביתו, משפחתה מתיחסת אליה בחיבה, היא ואמה מדברות בשפה עשירה באיטלקית ולא בדיאלקט. מידי פעם היא רוקדת על המעקה והוא שאהבה ומוות נראו בעיניו כצרוף כבול מפחד. הריקוד שלה על המעקה מבהיל אותו, כי הוא מעין מחול המוות, מצד אחד חשש שתיפול ותמות, מצד שני זו היתה עבורו הזדמנות להחזירה מעולם המתים.

וכמו בכל הסיפורים הרומנטיים של ספרות האבירים יש נער נוסף המאוהב בילדה, ללו, היריב שלו, נער מוכשר בלימודים, בעל ביטחון עצמי ומנוגד באופיו לגיבור. מימי מרגיש מאוים “אז אסור לך לדבר איתה יותר. אחרת אני אקח את מקל ההליכה של סבא שלי, עם החרב בפנים, ואני אהרוג אותך.” כדי לזכות באהדתה, מימי  מקיים מבחני אומץ, כמו בתקופות קדומות של ההיסטוריה, וכמו בספרות האבירים. הוא רצה שתאהב אותו כמו שסבתו אוהבת אותו.

סבתו אהבה אותו אהבת נפש, מרחבי חייה היו המטבח, הכיור, הכיריים, השולחן, החלון. מעולם לא פיקפקה בו, תמיד האמינה ביעודו, ובעתידו הזוהר. האהבה שלה אליו היתה טהורה ופשוטה. היא תמיד גוננה עליו, מצד אחד מספרת לו על  בור המתים והעולם הבא, אך בהמשך אומרת לו “אסור שילדים ידעו משהו על המוות, אם אתה יודע על המוות לא תגדל יותר.”

הספר ” החיים בני התמותה ובני האלמות של הילדה ממילאנו” אינו רק ספר על אהבה ומוות, זהו ספר על ילדות, התבגרות והבחירות של הגיבור.

אהבה ומוות שזורים בהתבגרותו של הגיבור, אך לא רק אהבה ומוות. הספרות והמילה הכתובה השפיעו על חיו וניווטו אותו. סיפורי המיתולוגיה ששמע מסבתו, ספרות האבירים הם שהציתו את דמיונו והיוו עבורו אור. את הדיאלקט הנפוליטני הוא מחליף באיטלקית ולומד בלשנות באוניברסיטה.

“הנפוליטנית, שקלטתי ודיברתי מאז הולדתי, המשיכה לחתור תחת האיטלקית שלמדתי בעיקר מקריאה, נפטרתי משפתי הראשונה, רכשתי לי שפה כמו זאת שבספרים, זאת הייתה מלחמה קטנה שעדיין נמשכה, כאילו פקדתי על עצמי — לא ברור מתי — ללכת לכבוש”

באוניברסיטה הוא מגלה את ייעודו – הכתיבה. זהו ספר ארספואטי. “מסיבות מסתוריות נראה לי שהכתיבה היא הדבר היחיד שאוכל להשאיר לאחר מותי, בלי להרגיש שחייתי לשווא. ביטאתי בשירים ובסיפורים קטנים בעיקר את הצורך לפרוש לפני שהכישלונות והאכזבות יובילו להידרדרות הבלתי נמנעת.” הכתיבה בעיניו היא אלמותית.

ללו נעלם מחייו וחוזר וגם עמנואלה הילדה נעלמת לו. לא אפרט באילו נסיבות,  אך השפעתה עליו רבה, היא זו שמניעה אותו, היא גורמת לו ללמוד איטלקית בשפה גבוהה. היא זו שמהווה עבורו את אידאל האהבה. אהבה רומנטית נצחית, אהבת ילדות  שקיימת באגדות ולא במציאות.

דומניקו סטרנונה הצליח לכבוש את ליבי במחשבות שלו על אהבה ומוות. לימוד ורצון להצליח, השפעות החיים האישיים על הכתיבה. דמותה של הסבתא ריתקה, היכולת שלה לבטא את אהבתה לנכדה, להאמין בו ובכוחו למרות שהיא כמו לכלוכית, כל היום במטבח ואיש מבני הבית אינו מתייחס אליה, האב אף מתעמר בה ולועג לה. היא זו שמספרת למימי סיפורים, משלים, מלמדת אותו על החיים והמוות.לדעתי מגיע לה ספר משלה.

לא רק המוות הוא דמות בסיפור, אלא גם נאפולי הופכת להיות נוכחת כדמות ביצירה, תיאורי הרחובות, העיר, השכונה, האנשים והילדים מאוד מוחשיים.

התרגום המשובח של שירלי פינצי לב מצליח להעביר לקורא את הבדלי השפה האיטלקית הגבוהה לשפת הניב הנפוליטני, הדיאלקט. שירלי פינצי לב מצליחה להסביר באחרית דבר בסיום הספר את מלאכת התרגום של הניב הנפוליטני. סוף סוף הצלחתי להבין את הבדלי הניבים, והסבריה גרמו לי להשלמת הבנה בין הדיאלקט והשפה האיטלקית שהיו מרכזיים בסדרת “החברה הגאונה”.

ספר פיוטי ועדין עשיר ברגש ומחשבות על החיים ומה משאיר האדם אחריו. על משמעות הספרות בחיינו.

“אנחנו מעבירים מחצית מחיינו בחקר שרידי בני תמותה אחרים ואת המחצית השנייה בייצור השרידים שלנו.”

ממליצה מאוד.

החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו, דומניקו סטרנונה

מאיטלקית, שירלי פינצי לב

הוצאת, כתר, 2023