הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
יום אחד באוקטובר, ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים בעריכת יאיר אגמון,אוריה מבורך
כולי תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
החלמה לפצועים וחיבוק תנחומים למשפחות השכולות.
יום אחד באוקטובר, ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים.
“יום אחד באוקטובר” הוא ספר חשוב ומרגש.
פעם בעוד עשרות שנים נכדינו יספרו לילדיהם על יום אחד באוקטובר, יום שהפך אותנו למצב של לפני ואחרי.
לצערי, אנחנו חווים את היום האחד הזה כבר מעל ל- 200 ימים ומי יודע עוד כמה לפנינו.
הספר “יום אחד באוקטובר” מאגד בתוכו את סיפורם של ארבעים גיבורים מאותו היום למרות שיש רבים יותר.
יאיר אגמון ואוריה מבורך אספו ארבעים סיפורי גבורה, את חלקם שמענו, חלק מהאנשים הפכו למוכרים לנו וחלקם לא. זהו פרויקט שבו מספרים הגיבורים לתחקירנים על 24 השעות של אותו יום. האנשים המספרים הם מקשת רחבה של החברה, נשים, גברים, צעירים, מבוגרים, חילונים, דתיים, דתיים, יהודים ולא יהודים,, לצערי גם סיפורים של אנשים שנהרגו, הגבורה היא אותה גבורה אחת – להציל את האחרים.
ההחלטה להוציא לאור ולפרסם את הספר ואת סיפורי הגבורה היתה, שהסיפורים והאנשים שעומדים מאחורי הסיפורים יפיצו תקוה ואור, יעודדו את הנפש הפצועה והחבולה שלנו כעם. אם נדע אילו אנשים קיימים בקרבנו נוכל להשתקם ולצאת מהחושך, להתאושש מהצער.
הסיפורים אינם קלים, המכנה המשותף שלהם הוא תעצומות הנפש של האנשים, יכולות בלתי מוסברות להציל והינצל ולעזור לאחרים. סיפורם של אנשים שהם פניה היפים והאמיצים של החברה שלנו.
המספרים אינם מספרים רק על אותו היום הנורא של האירוע, הם מתארים חיים שלמים בימים ובשנים שקדמו לנורא מכל.
הסיפורים מסופרים כלשונם, איש איש מספר בשפתו ובמילים שלו. מה שיוצר אותנטיות של הדמות. כל מונולוג הוא אישי ובעל אופי ייחודי של המספר. הדמות מעבירה תחושה של “אני רוצה לספר, לנסות להעביר לקורא את החוויה הזו.” זו הסיבה שהמשכתי לקרוא את הסיפורים, למרות העצב והכאב הבלתי נגמרים. היה לי חשוב להאזין להם, להבין ולדעת מה עברו ואיזו דרך ארוכה לפניהם.
הסיפור הראשון בספר הוא סיפורה של שי-לי עטרי מכפר עזה, כולנו עקבנו אחריה והתפללנו שיהב יחזור לביתם, לצערנו זה לא קרה.
סיפורם של האחים שרעבי מגולל את אהבתם למסיבות טרנס, האחים שגדלו במשפחה חרדית חוזרת בתשובה, עזבו את ביתם ומנהגי הדת. בוקר השבעה באוקטובר תפס אותם במסיבת הנובה, הם ברחו, ניסו להסתתר, ראו חברים נפגעים, נריה אחד האחים התפלל לאלוהים וביקש שיביא לו נשק, ומוצא אותו ליד חייל, הם אוספים נשקים ויורים על מחבלים, דניאל תיפקד כחובש ואלתר חוסמי עורקים, תופסים מחבלים. “וואלה, אני לא יודע למה דווקא אנחנו זכינו לצאת מהסיפור בחיים.”
גם אייל אהרון בא מבית דתי אביו היה חזן והוא לא היה בעניין. התגייס למשטרה. באותה שבת היה בביתו בבית קמה, שני בניו חגגו במסיבה, כשהגיע לזירת האירוע הוא נתקל בארבעה לובשי מדי משטרה, מהירות החשיבה שלו הובילה אותו להבין שאלו הם חבלים, בהמשך הוא נתקל במחבלים רבים, לא נח ולא נרגע לרגע. שני בניו ניצלו והוא אומר, שהיה לו הרבה מזל באירוע ובורא עולם שמר עליו.
סיפורה של מיכאלה קורצקי מעלומים שאספה לביתה פצועים והצילה אותם. סיפורה קורע הלב של עמית מן ז”ל, שרצתה להיות רופאה. את הסיפור מספרת אחותה.
סיפורו של אבי עמר אותו מספרת סתיו בתו.סיפורם קורע הלב של נועם וישי סלוטקי, המסופר על ידי הוריהם. נסרין יוסף הדרוזית שמספרת את סיפור הגבורה שלה שבו יצאה את כיתת הכוננות שתפסה מחבלים, תיחקרה אותם וקיבלה מידע על המשך פעולתם ובך הצילה את יתד, הישוב שלה.
הסיפורים הם של:
שי-לי עטרי , דניאל ונריה שרעבי, טלי חדד, שלמה רון ז”ל, מתן אברג’יל ז”ל, גלי אילון, עמנואל סקעת, עדן לוי ז”ל, יוסף אליזיאדנה, עמית מן ז”ל, יותם חיים ז”ל, אוריאל אברהם ז”ל, גיא שמחי ז”ל, קמיל ג’סלבה, ענר שפירא ז”ל, אייל אהרון,דניס בלנקי ז”ל, אפק לבני, ערן מסס, מיכאלה קורצקי, נטע אפשטיין ז”ל, יהונתן צור ז”ל, רמי דוידיאן, הדר בכר, אבי עמר ז”ל, יונתן אלעזרי ז”ל, אליה לילינטל, מורן טדגי, אור ליבני בן יהודה, מיקי יעקב קרסינסקי ז”ל, שחר בוצחק, נסרין יוסף, ידין גלמן, נועם וישי סלוטקי ז”ל, עידו הרוש ז”ל, יצהר הופמן ז”ל, שי אשרם ז”ל, יוסי לנדאו, תומאס ואמילי הנד, עווד דראושה ז”ל
עריכת הספר מאוד אסטטית ואלגנטית. חלק מהמשפטים בסיפורים מסומנים במרקר אדום להדגשה.
הסיפורים בספר נערמים ומסופרים באופן קולח, אך אי אפשר לקרוא אותם ברצף, כי הרגשות מציפים ועולים על גדות הלב.
קראתי חלק גדול של הסיפורים ובכל קריאה הצטמררתי, לא הבנתי איזו גדלות נפש היתה לאנשים האלו. איך תחת אש נלחמו להציל אחרים ולא חשבו על עצמם.
הספר מונח על שולחני, בכל יום אני קוראת סיפור המזכיר לי שלמרות התופת והחושך, יש אנשים אמיצים וטובים ובזכותם נזכה לאור.
אז, איך אפשר להמליץ על כזה ספר כואב? אפשר מאוד וחובה גם.
זהו ספר חשוב המתעד את אותו יום נוראי בלתי ניתפס. אומנם לא קל לקרוא את הסיפורים אך לדעתי, חובה לשמוע את אותם האירועים ממקור ראשון ולזכור שבתוך האופל יש אור ותקוה.