הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
המטבח האנגלי של מיס אלייזה, אנאבל אבס
לכל ספר זמן קריאה שמתאים לו. הימים הללו שלנו אינם קלים לי לקריאה, בחרתי במודע את הספר מתוך כוונה שהוא אינו מאתגר מחשבתית ולקחתי אותו איתי לטיול בפורטוגל.
ריחות התבלינים וצבעיהם שעלו מתוך הספר ניחמו אותי כי האוכל בפורטוגל התגלה כחסר עניין.
אני אוהבת את המטבח, בעבר אפיתי כמעט כל יום עוגיות מתוך הנאה, אהבתי את הריח הנעים החם והמנחם שהתפשט בבית, אחרי שהערמתי את העוגיות חיפשתי למי אתן אותם. את הספר קראתי בהנאה.
“המטבח האנגלי של מיס אלייזה” מבוסס על דמויות וסיפור אמיתי.
“יצירה בדיונית זו מבוססת על קומץ עובדות הידועות על חייהן של המשוררת וחלוצת ספרי הבישול אלייזה אקטון, והעוזרת האישית שלה, אן קירבי. אלייזה ואן חיו בטונברידג’, קנט, בשנים 1835-1845, וכתבו ספר בישול שזכה לכינויים: “ספר הבישול הבריטי הטוב ביותר בכל הזמנים”
הספר הוא צלילה אל התקופה הוויקטוריאנית, תקופה שבה אשה אינה עצמאית כלכלית והיא תלויה בגבר. תקופה שבה אם לאשה היה מעמד היא לא העזה להיכנס למטבח. את זה עשתה המשרתת.
אלייזה משוררת רגישה שהמילים מרחפות מעל ראשה נאלצת לכתוב ספר בישול לפי בקשת המו”ל שלה. אין עניין בספר שיריה הוא אומר לה כשהיא מתייצבת במשרדו עם שירים חדשים לספר נוסף. “תני לי ספר בישול סדור ואלגנטי כמו השירים שלך.” כשהיא חוזרת לביתה מתגלה, כי אביה פשט רגל והוא נאלץ לברוח מפני מאסר. אלייזה הרווקה ואמה בורחות למחוז אחר רחוק, כדי לפתוח אכסניה. שם היא במקום מילים חדשות היא מוצאת תבלינים ריחניים, במקום חיפוש מטאפורות היא מחפשת מתכונים מיוחדים. מוחה של אלייזה אינו נח.
אלייזה שוכרת את אן קירבי, נערת כפרית בת לאב נכה מלחמה שמוצא נחמה ומפלט מהכאבים בטיפה המרה, ולאם שהולכת ומאבדת את צלילותה. אן העדינה והאוהבת נקשרת אל אלייזה. יחד כמו בריקוד מתואם הן מנסות מתכונים, חושבות וממציאות מעדנים חדשים. אן למעשה הופכת להיות ההשראה של אלייזה. הקשר בינהן עובר במחשבות, כל אחת חושבת אילו מתכונים היתה מכינה יחד עם השנייה.
אן הנערה העדינה והמופנמת עוברת תהליך של התבגרות והעצמה, מנערה מפוחדת היא נעשית דעתנית ובעל כוחות ואומץ. אלייזה גם היא מוצאת את דרכה ומבינה את מקומה ומעמדה בחברה. אן מגלה שאלייזה היא עצמאית באופייה “היא רוצה כסף משלה, לא כסף של איזה אדון. היא לא רוצה שיגידו לה מה לעשות.”
הספר כתוב בשני קולות, קולה של אלייזה הדעתנית וקולה של אן העדינה שמוצאת את יעודה במטבח של אלייזה.
כמו שציינתי, הרומן בעל יסודות היסטוריים ודמויות אמיתיות שמתעוררות לתחיה. הסופרת הצליחה להפיח חיים בתקופה אפורה, צבעי התבלינים ציירו ציור צבעוני וריחם נישא מעל האותיות. תיאור הפעילות במטבח הם תיאורים צבעוניים, כמעט כמו ריקוד חושני.
“במטבח — נקישות הלהב המנחמות על קרש העץ, כשהיא קוצצת עשבי תיבול. ניחוחם הירוק מתפשט בתוכי. רוחי מתרוממת, צעדי מאיצים. ואין מקום שהייתי מעדיפה להיות בו יותר מאשר במטבח שלי, שריחותיו מתחלפים ללא הרף, צליליו המוכרים הם כמוזיקה באוזני, חמימותו ומקצביו הקבועים מציינים את זריחת השמש ואת שקיעתה ואת חילופי העונות.”
הספר שכתבה אלייזה נחשב לפורץ דרך בתקופתו, היא היתה הראשונה לפרט את רשימת המצרכים במדויק בראשית המתכון. תוך כדי הקריאה אנחנו לומדים על אומנות הבישול והאפייה, “במתכון הזה צריך להוסיף את החומרים אחד אחד ולאט״.
שתי הדמויות אלייזה ואן מייצגות תקופה, תקופה שבה מעמד האשה היה נחות, אם היתה בעלת כסף תפקידה היה לארח ולדאוג לתפריט ואם היתה ענייה היא נועדה לחיים אומללים. בודאי שלא לכתוב שירים.
הספר מתאר בדיוק תקופה של צרות עין, סטיגמות חברתיות ומוסכמות נוקשות. הדת שולטת באנשים. אמה של אלייזה מעלה אותה על קורבן המזבח בעבור שמה הטוב של המשפחה, כדי שהן תשרודנה. החברה אינה מקבלת את מי ששונה, אינה יודעת לטפל בנכי מלחמה ובפגועי נפש. אין אפשרות להתקדם ולעבור ממעמד למעמד. האנשים מתוארים כאכזריים וצרי אופקים.
ספר נעים לקריאה, עם דמויות נשיות מעניינות. ספר שמגרה את בלוטות החך וצובע את הדמיון בשלל צבעי תבלינים.
ולמי שמעוניין לנסות את המטעמים של אלייזה מוזמן, בסוף הספר יש מתכונים של אפרסקים מוחמצים, צלופחים צלויים,רפרפת שוקולד, ביצי ברבור מבושלות ועוד.