הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
הו – מאמה, ספרה הגָאוני של תמי בצלאלי
הו מאמה תמי, הלב שלי התכווץ והתרחב פלאים במהלך הקריאה השנייה שלי בו.
ספר חכם, שנון, רגיש, עדין ונכנס ללב. רציתי לאסוף את כל הדמויות ולהביא אותן אלי הביתה.
סקירה שיוצאת מהלב ,הבטן והראש ומלאה באהבה בדיוק כמו שהספר מלא בו. וכמה שאספר ואגיד עליו זה לא יספיק.
שרה גיבורת הספר “הו – מאמה” מוגדרת כבוזמנית, כי הכל קורה לה בו זמנית, או גם וגם. שרה רווקה מזדקנת, גוררת רגל וקצת עקומה. אינה מתחברת לאנשים. את שרה גידלה ואימצה דודתה פלורה, לאחר שהוריה נטשו אותה ולא רצו לגדל אותה. כל חייה היתה חרדה ששרה תישאר בודדה . “את צריכה להיות עם חברים בגילך ולא עם זקנים.” “זה שאת משונה קצת בגוף לא אומר שגם באופי את צריכה.” דודה פלורה מגדלת אותה כ – גָאונה ואילו שרה אינה מאמינה ביכולות שלה, אינה רוצה שיכירו אותה או שתהיה מפורסמת. במשך היום היא ספרנית מתבודדת בדירתה שנמוכה ממפלס החצר בחצי קומה. היא מאיירת ספרי ילדים תחת שם בדוי אימאן על שם חברתה היפה של דודתה שנעלמה בעיראק.
“חייה של שרה נחלקים לשניים: “החיים מחוץ לדירה ואלה שבתוכה, ואצלה אלה שני חיים שונים בתכלית. בחוץ היא ספרנית וחיה חיים מאורגנים ומסודרים, ואילו בפנים היא אחת שעסוקה בדמיונות וראשה בעולמות אחרים.”
שרה שכל חייה אהבה את השיגרה, את מקומה בבית ואת מעט האנשים שהקיפו אותה מחליטה לכתוב ספר ילדים בעצמה. מכאן מתחיל מסע ההתבגרות המאוחר של שרה. היא אינה יודעת על מה יהיה הספר, אבל כשמתחילה לצייר את הדמויות הקטנות ששוכנות וסגורות במחסן, מתגלה בפניה עולם שלם, עולם חיצוני ועולם פנימי. הדמויות הקטנות הן לונים דמויי עכבר. לון אחד קטן בגובה של 7 סמ’ מעז לבדוק מה קורה מחוץ לגדר וכמו משל המערה של אפלטון הוא מגלה עולם שלם שבו יש הו מאמה קיפודה זקנה, שלמרות הקמטים פנייה חיוניות וסקרניות ואור נעים קורן מהן. וכשהוא חוזר לספר לחבריו הם אינם מאמינים לו.
הסיפור ששרה כותבת ומציירת מתערבב במציאות חייה. הלונים משתלטים עליה, המציאות והסיפור מתערבבים זה בזה. והיא יודעת שהציור אינו המציאות והמציאות היא זו שבראשה והיא יכולה לעשות בה כרצונה. בדיוק כמו המחק שמעלים חלקים.
אל עולמה של שרה נכנס דן, ילד שמגיע לספריה ומביא לה את העולם של החוץ.
שרה היא בחורה מלאה בדמיון פנימי, החוץ אינו מעניין אותה, אלא משמש לה השראה לעולם הפנימי שלה, שאותו היא מבטאת באמצעות הציורים הסימבולים שלה. היא דמות שמסקרנת את הקורא.
מקום המגורים של הלונים ושל שרה מקביל. שניהם,שרה והלונים, עוברים תהליך של שינוי. שרה העבירה את השינוי הפנימי שלה אל הציורים, מהתת מודע למודע.
כמה יופי יש בכתיבה החכמה של תמי בצלאלי, בזוויות הראייה הדקות על העולם. בהומור העדין, בדמויות האנושיות הרגישות והמרגישות. דודה פלורה היא הדמות המשמעותית והדומיננטית בחייה של שרה, שרה שומעת אותה בראשה גם לאחר מותה. פלורה החזקה, שעל כל דבר היה לה מה להגיד. למרות שהיא דמות המצטיירת כמחוספסת, היא בעלת נשמה יתרה וענקית שאוהבת את שרה. דמות חכמה ומצחיקה שביטוייה העיראקים גרמו לי לפרצי צחוק.
הדמויות של “הו – מאמה” הן דמויות עגולות ושלמות, כל דמות מאופיינת בתכונה האופיינית לה וכולן יחד הן עולם ומלואו, עולם שיש בו הכל “בו זמנית” כך מכנה אותו תמי, הגדרה גָאונה לתחושות של כולנו, שלרגע אנחנו כך ומיד לאחר מכן אחרת. כמו שרה למשל, “כילדה, כל ציור נפלא שציירה היה בוזמנית לא יותר מדף מלוכלך מלא טעויות.”
הסיפור הפנימי של הלונים הוא סיפור ממתק שמלווה באמצעות ציוריה של תמי. תמי בצלאלי היא רשמת מחוננת, גָאונה, כמו שהיתה אומרת דודה פלורה, לו הכירה את תמי. הרישומים שלה בשחור לבן הם מלאי צבע וגוונים. בכל פעם שאני מביטה ברישום שלה אני חולמת להיות קו בתוך הציור.
ובתוך כל גָאונות הסיפור והדמויות הספר הוא על ארספואטיקה של הציור. שרה מסבירה איך בדיוק הספר שלה צריך להיות, ואיך רישום הופך לציור, ועל הצללה ומחיקה ועל סטוריבורד. “ככל שהיא מציירת אותם, הלונים הולכים ונעשים לה מוחשיים.”
ספר שבו רוב הדמויות הן נשיות כאילו גרות בתוך רחם אחד, שמחבק. וכל העולם שלהן נראה דרך ומעל איבר המין הנשי, ממש כמו ציורייה הנפלאים של ג’ורג’יה אוקיף.
לפני שש שנים בדיוק קראתי בבלוג של שלי גרוס על הספר “תישארי” של תמי בצלאלי, רכשתי את הספר ונשאבתי אליו מהמילה הראשונה. את תמי לא הכרתי בכלל, לאחר הסקירה שלי על הספר נפגשתי עם תמי והיא נכנסה לי ללב ונשארה בו. כזו היא תמי, באה בשביל להישאר.
“הוא מאמה” הוא אחד הספרים הנפלאים שקראתי על החיים ומשמעותם, על שינוי ועל עולם חיצוני ופנימי. אל תטעו שאני משוחדת, אני ממש אובייקטיבית.
רוצו לקרוא, אתם תודו לי, ואם תוכלו תגלו לי איך מביאים את הלונים ואת הו – מאמה אלינו הביתה.
הו – מאמה, תמי בצלאלי
עריכה, הילה בלום
הוצאת אפיק, 2023
תצלום הכריכה לקוח מתוך אתר עברית,שבו ניתן לרכוש את הספר. הו – מאמה
מה חשבתי על תישארי
מה חשבתי על ספרים שאיירה תמי,