הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
גבעול – נגה אלבלך
ספר צנום, חכם שאינו מרפה.
קורה לפעמים שאני מסיימת לקרוא ספר ואיני מוצאת מילים עליו וממתינה. לעיתים הוא נעלם ומתאייד, ולעיתים הוא מנקר לי במחשבות נאחז ואינו מרפה.
כך קרה לי עם “גבעול” הספר המינימליסטי הזה.
את הספר סיימתי לקרוא לפני…. איני זוכרת מתי. וככה נח לו “גבעול” אצלי במחשבות ובבטן עד שצמח.
ומאז שצמח הוא יושב אצלי במחשבות ומלווה אותי כמעט כל יום.
נגה אלבלך כותבת פרוזה מתנגנת, פרוזה שהיא שירה, במשפטים קצרים, מינימליסטים היא מעבירה מחשבות מלאות רגשות של הדמות.
העלילה של הספרון הצנום פשוטה ואינה מורכבת ובזה כוחה.
אשה בת חמישים יוצאת מביתה שבעיר אל הכפר, אורח חיי הכפר מסקרן אותה וליתר דיוק היא זקוקה למנוחה. ושם בדירת הכפר היא אינה מי שהיא, היא הולכת לאיבוד בתוך מחשבותיה.
הגיבורה של נגה יוצאת מביתה, והיא אפילו לא יוצאת למסע פנימי שבו תגלה על עצמה, כמו מרבית הגיבורים שקראנו עליהם לאחרונה. נגה לוקחת את הגיבורה שלה באומץ אל הכלום, אל הזרות, אל להיות אנונימית בדור של ראליטי בדור שבו כולם חשופים וחושפים.
ואכן הגיבורה עושה את כל מה שתכננה. להיות במקום זר, ודווקא בבית הזר היא מרגישה בטוחה. בטוחה בלא לעשות כלום, בטוחה בלהציץ אל השכנים ממול, בטוחה בלחטט במגרות של בעלי הדירה ולהיות מציצנית. ובעיקר בטוחה בלשוטט במחשבותיה.
נגה אלבלך מבטאת את כל מה שכל אחת מאיתנו חשה בימי חייה. כל מה שכל אשה רוצה, לא להיות אמא, לא להיות רעיה, לא להיות להיות עובדת, לא לעשות כלום למען, כל מה שהיא רוצה הוא להיות עם עצמה. רוצה לא להיות חסרה לאיש, שימשיכו בלעדיה והיא תמשיך איתה. יתכן שהבחירה באי מתן שם לגיבורה נעוץ ברעיון שכל אחד.ת מאיתנו רוצה את השלווה והבריחה.
הקורא מובל יחד איתה, סקרן לדעת על השכנה ממול, על המכתב שמצאה ועל מחשבותיה והתאהבותה. “הייתי נערה ואיש אחד מצא חן בעיניי, זה בעצם כל הסיפור ומה שקרה אחר כך, או לא קרה פחות משנה.” הוא היה ספרן, לא הוא ניצל אותה, אלא היא אותו.
כמו שאומרת הגיבורה קרה או לא קרה, הקורא מתלבט גם הוא, האם היתה התאהבות עם הגבר המבוגר, האם הם ייפגשו, או נפגשו בדירת הכפר? לדעתי האירועים שהיו בעבר ואולי הובילו את הגיבורה לעזוב לכפר הם אינם ברורים, יש שייראו שהם היו והגבר אכן הגיע לכפר, ויש ואני בינהם יראו שהכל התרחש במחשבותיה של הגיבורה.
בימים שבהם היא מתבודדת ומכילה בעיקר את עצמה היא עושה פעולות יומיומיות ופשוטות, אך המחשבות מובילות אותה למקומות חדשים. היא נמצאת בדממה מוחלטת, ללא טלוויזיה, רדיו, שיחות טלפון, אבל הרעש הוא פנימי שלה.
מבלי לשים לב הגיבורה העסוקה במחשבותיה עוברת הבנה. את דרכה בהבנת עצמה היא עושה באמצעות הטבע, אם בתחילת הסיפור היא מתארת מוות של גוזל בסיום הגוזל יפרוש כנפיים.
שם הספר הוא גבעול והוא למעשה סמל הגיבורה בתחילה היא מתארת את עצמה דרך גבעול .
״ הנה דרכתי על גבעול. הגבעול שב וזינק, או הזדקף באיטיות עיקשת ברגע שסולית נעלי ניתקה ממנו.״
נזכרת שגבעול כזה צמח בכיור ביתה היא תלשה אותו והוא נתלש בקלות
מגלה שנוח לה בתוך עצמה, בלי אנשים שזקוקים לה. אין לה תכלית פרט להיותה עצמה. כמו גבעול, כמו כלב, כמו אדם.
המפתח להבנת היצירה, או נכון יותר נפשה של הגיבורה הוא שירו של ביאליק “יהיה חלקי עמכם.” הגיבורה מעיינת וקוראת בשיר שוב ושוב.
יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, עַנְוֵי עוֹלָם, אִלְּמֵי נָפֶשׁ,
רֹקְמֵי חַיֵּיהֶם בַּסֵּתֶר, צְנוּעֵי הָגוּת וַעֲלִילָה,
חֹלְמִים נַעֲלָמִים, מְמַעֲטֵי דְבָרִים וּמַרְבֵּי תִפְאָרֶת;
היא מבינה שגם היא רוצה להיות בין אלו שממעטים לדבר, צנועים כמו המשורר שמבקש להיות לבד ובשקט עם פנימיותו.
אולי הרעיון המרכזי של הספר וביקורת שלו היא, שעלינו להרפות, להניח, לא להגיד כל מה שעולה במוחנו, אלא להשאיר את המחשבות לעצמנו. ביקורת על כך שאנחנו עסוקים בהתרוצצויות, בכתיבת כל מה שאנחנו חושבים, בשיתוף תכנים במדיה ובעיקר בהצפת מידע.
״ אני יושבת פה בשקט, אבל למראית עין. בתוכי אצורה אנרגיה אדירה לא כלום המאיים להתפרץ.״
הלא כלום הוא המלא.
התאהבתי בכתיבה העדינה והרגישה של נגה בספר “סילנד”, אחרי כן היא הצליחה לטלטל אותי בספרה “האיש הזקן” ספר שבו הרגשתי את הכוח שלה במינימלי, בלהגיד מעט והרבה. גם כאן בספר “גבעול” המשפטים הפשוטים, השורות הקצרות, המילים הבודדות בטור נוגעות עד לעמקי הנפש.
נגה אלבלך מצליחה במשפטים קצרים בעלילה הכתובה כשיר עם מקצב פנימי להכיל עולם מחשבות שלם. הספר מתאר את הכלום כעולם מלא, עשיר, צבעוני. הספר בעיניי הוא ספר פסיכולוגי שבו הנסתר רב על הנגלה. ספר שלוקח את הקורא להתבוננות בחייו במחשבותיו.
ממליצה.