הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
גולווין – יאקוב וסרמן
פנינה ספרותית ופילוסופית. זו ההגדרה שלי לנובלה המיוחדת.
נובלה קצרה הדוחסת בתוכה היסטוריה, אידאולוגיה, מערכות יחסים ורגשות סוערים.
נובלה שלא תשאיר אתכם אדישים בסיום הקריאה. כשתסגרו את הספר תעלו שאלות דמיוניות בראשכם ותחשבו על כל מה שנדחס במאה ועשרים העמודים.
התקופה היא המהפכה הרוסית. אצילים נושלו מאדמותיהם, אזרחים שהיו בעבר פשוטי עם מוצאים עצמם במעלה סולם המהפכה. זכויות עבר נשללות מהאזרחים. תושבים נסים מעיר לעיר, בקיצור – מהפכה.
מריה פון קרידנר, בעלת אחוזה, יוצאת למסע, עם פרוץ המהפכה בעלה נמלט וכמעט חצי שנה שלא קיבלה ממנו ידיעה. מריה, ארבעת ילדיה, שלוש משרתות ומזוודות משתכנת במלון. מריה שרוב חייה ידעה שפע והיתה מוגנת מוצאת עצמה פוחדת מכל עובר אורח. היא אינה ישנה מהחשש שהחיילים יתפסו אותה ואת ילדיה.
במלון היא פוגשת אנשים כמותה, אנשים שעדיין נאחזים בתארם ובשאריות כספם. בית המלון עבורה הוא ספינה טרופה, אכסניית פליטים. באחד הימים היא פוגשת ברוזנת נלידוב, אשה מבוגרת יפה ולבבית. “איזו מין אשה את?” שואלת אותה הרוזנת מוקסמת מאישיותה. מריה מספרת לרוזנת ולנו את סיפורה.
מריה אשה אצילית וחכמה, בעלת חוזק, יש בה להט, אשה נלהבת ויציבה. והכי קשה להתקרב אליה. מחצית הנובלה משמשת הקדמה להבנת אופייה של מריה כשברקע נמצאת המפכה על צדדיה המכוערים. חיילים שמשתלטים על העיר, שריפת בתים, ביזה, פגיעה ובעיקר פחד של האזרחים ואומללותם מול הנידוי שזכו לו כשרכושם הופקע מהם.
מריה אשה חזקה, היא אינה מוותרת על האידאלים שלה, על החינוך שקיבלה. וכל זאת בנועם הליכות וקסם אישי.
דמותה העדינה והחזקה של מריה מותירה רושם עז על הקורא. אי אפשר שלא ללכת שבי אחריה, ואנחנו כמו הדמוית המקיפות אותו מעריצים אותה בזכות תכונותיה הנעלות והאנושיות.
קראתי מחצית מהנובלה ובכל דף תהיתי מדוע היא נקראת גולווין? מיהו אותו גולווין? עד לאמצע הנובלה אין אנו פוגשים בגולווין. תהיתי מדוע העניק וסרמן את שם הנובלה למי שאינו בה. ואז לאחר הקדמה ארוכה שבה אנו מתוודעים למריה ומכירים את אישיותה הכובשת והחכמה מופיע גולווין.
לצערי איני מתכוונת לגלות לכם מיהו גולווין ומתי נפגוש אותו. כדי לגלות מיהו תצטרכו לקרוא את הפנינה.
המפגש עם גולווין מעלה שאלות פילוסופיות ואתיות. מפגש שבסיומו עולמה של מריה יתערער. מפגש שיוצר מתח בין הדמויות וגם אצל הקורא.
אבל לא רק בגלל העלילה אני ממליצה לקרוא את הנובלה, אלא בזכות הכתיבה. הכתיבה של וסרמן מזכירה במעט את כתיבתו של שטפן צוויג, כתיבה של פניני מילים, תיאורים ציוריים ופיוטים. ובעיקר החדירה לנפש הדמויות. תיאורים מדויקים של המהפכה על כל כיעורה גרמו לי לרצות להסתתר יחד עם מריה מפני ההמון הפרוע.
זוהי נובלה אנושית, נובלה עם מסע כפול, מסע פיסי של בריחה ומסע נפשי אל עולם פנימי של אנשים. משפט הסיום “הדרך היתה פנויה, אבל יעד הנסיעה היה חבוי באפלה.” מעלה שאלות רבות אצל הגיבורה ובעיקר אצלנו הקוראים.
הנובלה תורגמה על ידי הראל קין המוכשר, תרגום נפלא ורגיש. תרגום שמנגיש את העלילה לקרוא, אך שומר על צביונה של התקופה בה נכתבה.
את הספר רכשתי ברכישה מוקדמת. הספרים הגיעו באריזה כאילו היו אתרוג, שבוע שלם נחה החבילה על שולחני ולא העזתי לפתוחה. כשפתחתי גיליתי ארבעה ספרים כרוכים בכריכת בד צבעונית, ממש כמו פעם, כמו ה”פטיט לארוס” של אבי. מבלי לקרוא אותם מיד התאהבתי בהם.
הספר יצא בהוצאת תשע נשמות בסידרה מיוחדת, ליד שם ההוצאה נוספה המילה –אוצרות. אכן זהו אוצר, גם במראה ובעיקר בתוכן.
ממליצה לקרוא, אני מתכוונת לקרוא את הנובלה שוב ולהרהר בכל מה שהועלה בה. לי אישית יש השערה אזוטרית על על “גולווין”. זאת לפעם אחרת.