זוהי נובלה על בדידות וחיפוש עצמי, הרקע לאירועי הגיבור היא העיר בואנוס אייריס.

מרטין רכטמן הוא תסריטאי, במאי וסופר, מה שמאוד מורגש ביצירותיו הספרותיות. כמו בנובלה השונה והמיוחדת “שתי חברות”, גם כאן בנובלה  הסופר מעביר את הגיבור מסע התבגרות ברחובות העיר בונאוס איירס.

הסיפור נפתח על המדרכה מחוץ לחנות ספרים. המספר מגיע להשקת ספר, למרות שאינו מתעניין באירועים שכאלה הוא מגיע, כי ידע שבבר של החנות מגישים קפה סביר. היציאה למדרכה היא למטרת עישון וגם כדי להכיר אנשים. ואכן הוא פוגש בחורה, הם מדברים, מעשנים, ממשיכים לבר ומשם לדירתו ומיטתו לא לפני שהם מעשנים ג’וינט. למחרת הם מחליפים מס’ טלפון, הבחורה אינה מוסרת את שמה.

עד כאן נדמה לקורא שרומן אהבה יתפתח ביניהם, אבל לא. הבחורה השאירה בדירתו שאריות מהג’וינט והוא מגלה כי העישון מצליח לגרום לנגינת הפסנתר של שכנו הפסנתרן להישמע שמימית. הנגינה אינה מציקה לו יותר. עד היום הוא ברח מהדירה, כי לא יכול היה לשמוע את תרגולי הפסנתר של שכנו. עישון הגראס מצליח להרחיק אותו מהעינוי שהופך למעשה לסוג של הנאה.

אבל- מה קורה כאשר הגראס נגמר לו? איך יתגבר על העינוי? הפתרון עבורו הוא לברוח מהדירה ולחפש גראס. פתרון שהופך למטרה.

כל גראס שמנסה אינו מצליח לגרום לו להצליח לא להתענות מהמוסיקה.

המסקנה היא שהגראס של נשמה, אשה מסתורית כבת חמישים בעלת קול צרוד, זו שסיפקה לו את הגראס שהכי התאים לו.

הרצון לברוח מביתו בגלל נגינת הפסנתר,  הוא למעשה בריחה מעצמו, מחוסר היכולת להתמודד עם הצלילים הפנימיים שלו. מהעובדה שהפסנתרן מתרגל בדיוק מופתי והוא? אינו מצליח להתמקד.

מכאן יתחילו ניסיונות חיפוש אחר הגראס הטוב, החיפוש יוביל  למפגש עם אנשים, לאירועים מרתקים, לטיולים ושוטטות ברחובות העיר. ואליאנה? אומנם היא מקבלת את שם הנובלה, אך היא נמצאת ברקע, מלווה וצופה בגיבור.

האירועים שעוברים הגיבור וחבריו מבליטים את האומללות שלהם. אבל כמו שאמרתי זהו מסע התבגרות של הגיבור עד לסיום השנון. סיום שהזכיר לי סצינת סיום של סרטם של האחים כהן.

 מרטין רכטמן הוא תסריטאי ובמאי, הספר כתוב כמו סצינות השייכות לסרט, יש בהן קצב ואירוע רודף אירוע כמו תמונות של קולנוע.

אליאנה גולדסטיין, מרטין רכטמן

מספרדית, סוניה ברשילון

הוצאת זיקית, 2020