הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
פוסטים – עמוד 8
משפחה – נטליה גינצבורג
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
משפחה – נטליה גינצבורג
אחרי קריאה ברצף של כמה ספרים לא מאתגרים, החלטתי לחזור לקריאה מאתגרת. מניסיוני ידעתי שנטליה גינצבורג תעשה את העבודה ותחזיר אותי למסלול הקריאה הרגיל שלי.
למה?
נטליה גינצבורג יודעת לכתוב, יודעת לתאר את הדמויות בעולמן שלהם, והתחושה היא שהיא מעריכה את הקורא וסומכת עליו.
אני אוהבת את הכתיבה של גינצבורג, בשפה יומיומית ובתיאורים אינפורמטיביים היא מצליחה להכניס את הקורא אל ביתו ונפשו של הגיבור, דרך הפעולות והמחשבות הפשוטות של הדמויות הקורא לומד עליה ומבין אותה. המשפטים העניינים והמשעממים לכאורה, מצטרפים אחד לשני ויוצרים רצף פסיכולוגי מדהים. דווקא הפרוט של האירועים, החפצים, הפרטים הקטנים יוצר תחושה של עושר נפשי ועושר ספרותי. הפירוט והכתיבה הבנאלית, לכאורה, הם כמו יצירה מוסיקלית שכל תו מצטרף לזה שבא אחריו, ולאט לאט נוגע בנפשו של הקורא עד לסיום.
הדיוק בפרטים, התיאורים היומיומיים והבנאלים הם שיוצרים עושר.
הספר “משפחה” מאגד בתוכו שתי נובלת, שפורסמו בעבר ועכשיו נערכו מחדש. (עריכה שמיטיבה עם הנובלות)
לשתי הנובלות יש מאפיינים מקשרים ומאחדים. שתיהן מתארות חיים של אנשים בודדים המחפשים קשר.
הנובלה הראשונה נקראת “משפחה”. כותרת שהיא אירונית, אך בעלת משמעות. בקריאת הכותרת הקורא מבין שהוא יקרא על משפחה. וכך לכאורה מתחילה הנובלה.
“גבר ואשה הלכו, באחר־צהריים אחד, לראות סרט. היה יום ראשון והיה קיץ. היו איתם נערה בת ארבע־עשרה ושני ילדים בני שבע. הגבר היה גבוה, יפה, בעל שיער שחור ומתולתל, פנים גדולות ושחומות ופה גדול ורציני. היו לו משקפיים שחורים וחליפה תכולה מקומטת מאוד. האשה היתה נמוכה, לא יפה, עם פנים קטנות בצבע זית, שׂערה השחור היה קלוע מעל לראשה, אפה היה ארוך ודק, והיו לה עיניים ירוקות וגבות עבותות, כתפיים שמוטות ומותניים רחבים. היא לבשה חצאית ג’ינס וטי־שירט תכולה דהויה מאוד.”
פיסקה שנפרמת בהמשך, הגבר והאשה אינם בעל ואשה, הילדה שלה הילד שלו וילד נוסף הוא חבר. קרמינה ואיוואנה היו זוג בעבר. נולדה להם ילדה שמתה. הם נפרדו היא ילדה את אנג’ליקה לבחור יהודי והוא התחתן עם נינטה נולד להם דודו.
גם כאן שוברת נטליה גינצבורג את הכותרת, הקורא ממשיך לדמיין ולחשוב, אולי היום הם זוג נאהבים, גם מחשבה זו מתנפצת.
קרמינֶה דונאטי, ארכיטקט בן ארבעים נשוי ואב לילד. איוואנה ריביירה, בת שלושים ושבע, מתרגמת ואם לילדה.שניהם היו זוג, חיו יחד ונולדה להם בת שנפטרה בגיל שנה וחצי, הם נפרדו, אך נשארו בקשר הדוק. אל הזוג מתחברים חבר של איוואנה, הומסקסואל, שכנה, אשתו של קרמינה שהופכת להיות חברתה של איוואנה. כולם יחד מהווים מעין תא משפחתי קטן ותומך.
הקשר בין איוואנה וקרמינה מתואר כקשר הדוק והוא קשר חברי ולא אינטימי. הוא מבין שאיוואנה ואנג’ליקה הן החברות הנאמנות היחידות שיש לו בעולם. מחברים בינהם זיכרונות רבים.
״מהרהר בכך שאיוואנה עם כל מה שסובב אותה, היא החלק הכי מוצלח בחיים שלו, המחוז היחיד שממנו הוא שואב דבר מה שעושה אותו נבון יותר מוזר יותר חזק יותר.” ואכן הקשר הנפשי ביניהם כל כך הדוק עד שאנג’לקה בשיחה קטנה כדרך אגב אומרת “כשהייתם יחד רבתם ועכשיו לא, אולי הייתם צריכים להישאר ובסוף הייתם מפסיקים לריב ומתרגלים לפטפט בשלווה.” על השאלה למה נפרדו עונה״ אני לא יודעת עבר כל כך הרבה זמן.״
הנובלה “בורגנות” מתארת בנין אחד שבו גרים בני משפחה אחת.
אילאריה, אלמנה, אם לבת נשואה, מקבלת משכנתה, דבוטו, במתנה חתול, “חתול משרה תחושה של יציבות, שקט ושלווה,” כך אמרה לה. אבל החתול הזה דווקא גרם לאי שקט ודאגה, הוא היה חתול עצבני, שניתר וזינק לכל פינה והסתתר מתחת לארונות. החתול מת בתאונה לאחר שבועיים. אילאריה לוקחת חתול אחר ,פליצ׳ה. תוהה שכל מה שקושר בין בני אדם לבעלי החיים ובין בעלי החיים לבני אדם הוא מוזר עצוב מסתורי ועלוב.
וכך החתולים ובעלי החיים מתערבבים בחיי הדמויות. אנשי המשפחה שגרים יחד. אילאריה אלמנה ותיקה הגרה בדירה סמוכה לבתה, אורורה, וחתנה, אלדו, מעליה גר פייטרו גיסה הרווק, שמפרנס את כולם. הדיירים יודעים הכל על כולם, עולים ויורדים במדרגות, נכנסים ויוצאים בין הדירות ומקיימים חיי יומיום מורכבים. הקורא יודע עליהם הכל, על אהבותיהם, קנאותיהם, אכזבות שלהם ואפילו מי שאינו יודעת לבשל או לגהץ.
יופיה של הנובלה הוא מערכות היחסים בין הדמויות שנפרשות בבניין המשותף והחתולים שמהווים מטונימיה לדמויות האנושיות. גם החתולים עוזיים, נוטשים, מתים, מתאהבים. דרך אהבה ודאגה לחתולים לומד הקורא לדעת על אופיון של הדמויות, על רצונן בקרבה אנושית על מנת להפיג את הבדידות. על העצב והכאב שבנטישה, עזיבת בעל את אשתו או מוות.
ממליצה בחום, כי נטליה גינצבורג היא נטליה גינצבורג ואינה מאכזבת.
משפחה, נטליה גינצבורג
מאיטלקית: מירון רפפורט
עריכה מאיטלקית: מנחם פרי
הוצאת: הספריה החדשה, 2024
הרוצח האחרון בפתח תקוה – לימור נחמיאס
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
הרוצח האחרון בפתח תקוה – לימור נחמיאס
המסקנה הפרטית שלי היא ש”הרוצח האחרון בפתח תקוה” אינו ספר מתח, זה ספר ארספואטי בתחפושת של ספר מתח, בלש, רציחות ועוד.
בבניין משותף בצפון הישן של תל אביב, רחוב אחד מעבר לכביש מגורי, מתים אחד אחר השני והשנייה הדיירים. כל אחד.ת מיתה אחרת, אחד טבע באמבטיה כשנרדם, אחר בלע רעל עכברים אחרת קבלה אירוע מוחי ונפטרה אחרי זמן.
אחד הדיירים מחליט לחקור, רושם במחברת את כל החשודים ומי החשודים? כל דיירי הבניין שנותרו בחיים.
המשותף לדיירים שמתו הוא הבניין שבו הם מתגוררים, או התגוררו וסדנת כתיבה שבה הם משתתפים. את הסדנה מנהלת נויה, בתה של אחת הדיירות, סופרת מתח מצליחה שמחפשת באופן אובססיבי בן זוג.
דיירי הבניין, פלג דדון, מתרגם וסופר שספרו “הרוצח האחרון בפתח תקוה” נדחה על ידי הוצאות לאור. פלג מתוסכל, מחפש רעיונות לכתיבה. פלג דדון הוא הגיבור הטראגי שמשלם מחיר כבד על חטא ההיבריס שלו.
אמה של נויה שבדירתה מתקיימת סדנת הכתיבה “רצח במשיכת קולמוס” (זוכרים, היתה סדרת טלוויזיה בשם זה) היא כותבת מוכשרת ונויה מסרבת להעניק לה בכל פעם פרס הצטיינות.
גברת וולף, זקנה נרגנית, שמסרבת לביצוע פרויקט תמ”א.
כרמית מקומה ראשונה יוזמת במלוא המרץ ומובילה את הבניין לפרויקט תמ”א. היא נלחמת בדיירים שמסרבים לחתום על אישור ואינה נכנעת.
ביקור אחד של פלג דדון בדירתה של גברת וולף מוביל אותו לרעיון לספרו. מספר ימים לאחר ביקורו היא מתה. מרגע זה כמו ריקוד סוער של משתתפים רבים יוצאת העלילה למסע הזוי.
“תמיד יש מניע” מלמדת נויה את תלמידיה, זה משפט ששייך לספרים ולעלילה, אבל הוא מרכיב באישיות של כל אחד מדיירי הבניין. לכל אחד מניע משלו וכולם יחד מתאחדים לעלילה קולחת, דרמתית, קצת אפלה ומורבידית ובעיקר בלתי הגיונית. “מה יש בבניין הזה שכל הזמן מתים בו? “שואלת הדיירת. “יש בנינים שלא מתים בהם?” עונה האחרת.
בנין אחד, דירות זהות, דיירים שונים.
זה ספר על אנשים, חברויות, ביטחון עצמי ומציצנות. ספר שעיקרו הוא הבדידות וחיפוש אחר אהבה וקשר. יש בו דעות פילוסופיות ורמזים לזוג ספרותי פילוסופי סארטאר ובובאר. (יש בספר רמזים ספרותיים רבים) ספר שמציג את עולמם האנושי של הגברים והנשים.
יש בו טרנד אקולוגי שאותו מייצג בשיא הציניות ואדיקות אופיר, חברו של פלג דדון. טבעוני קיצוני שרואה בכל אדם רוצח. כשהוא אומר לו על כך שיש לו, לפלג, דם על הידיים והוא הרוצח, פלג משוכנע שהוא גילה את מעלליו, אבל אופיר התכוון לרצח חיות.
וכמו שאמרתי, לדעתי הספר הוא ארספואטי, מתאר תהליכי כתיבה, מניין שואבים השראה, מתאר את נבכי נפשו ואישיותו של הסופר והיוצר, את רקיחת העלילה, את התיסכול האישי של כל סופר מהצלחה של אחר, או מאובדן הכישרון היצירתי, דחיית הספר על ידי ההוצאות וביקורות על הספר, מספיק ביקורת אחת של עורך, מבקר נחשב והספר ימריא.
גם אנחנו הקוראים, הסופרים, העורכים כולנו נמצאים באותה קלחת, או נכון יותר באותה העלילה הספרותית שטוותה בחן ובגאוניות הסופרת.
“אני לא רוצה לשמוע על המציאות, קחו את האמת כנקודת מוצא ותמריאו״ מלמדת נויה את תלמידיה. וזה מה שקורה בספר. האמת, המציאות, הבדיה, העיר כולם מתערבבים לעלילה אחת.
הדמויות שבראה לימור נחמיאס הן אנושיות ופגומות החיות בתוך עצמן וכאבן. כל אחת מהן מתנהגת בהתאם לאופייה. מלבד הדמויות החלשות יש ציניות וביקורת על עולם הספרות ובעיקר על הביצה הספרותית הקטנה במדינתנו. היא משתמשת בכל האמצעים האפלים על מנת להעצים את הרעיון. קנאת סופרים, יובש כתיבה, גניבות ספרותיות ובעיקר לועגת לסדנאות הכתיבה. קנאה כעס תחרות מרדף אחר הכרה ופרסום. הספר הוא תרגיל מצוין לאוהבי הספרות, הקורא מזהה יצירות ספרותיות רבות שמוזכרות וזוגות ספרותיים שחיו יחד.
יחד עם ציניות לעולם הספרות היא מתארת את העיר תל אביב על פגמיה בהווה, והם בניות התמ”א שצצות בכל מטר בעיר.
ספר קריא, בלתי הגיוני בעליל, היה שלב בעלילה שעצרתי, כי הספר לא המריא לדעתי, ולאחר מכן הוא תפס תאוצה ורציחות קצת מוגזמות. מי שרוצה לברוח מעט מהיומיום והמרקע שמציפים אותנו באירועים אמיתיים מוזמן להגיע לתל אביב ולקרוא על הרוצח האחרון בפתח תקוה.
הרוצח אינו מפתח תקוה והאירועים אינם מתרחשים בפתח תקוה, הם מתרחשים בסביבת מגורי, ממש מעבר לרחוב שלי. אהבתי לטייל ברחובות שבהן אני עוברת, ארלוזורוב, סוטין, פומפידיתא, בארי והגינה המרווחת שבו. עכשיו אני הולכת לחפש את הבית שעבר תמ”א ואולי לשתות קפה באחד מבתי הקפה שבסביבה ולקרוא את שאר ספריה של נחמיאס שטרם קראתי.
מומלץ למי שאוהב מתח, בלש, רציחות וספר קריא.
הרוצח האחרון בפתח תקוה, לימור נחמיאס
עורכת: נועה מנהיים
הוצאת: כנרת, זמורה, 2024
המלצות ספרים לשנת תשפ”ה
מתפללת לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
מחבקת את הפצועים והמשפחות השכולות.
היי טובה ומיטיבה שנת תשפ”ה
זו היתה שנה של סרט רע. שנה שקראנו על כמותה בספרים והנה היא הופיעה במדינתינו.
קשה לסכם שנה מורכבת שכזו, רק אומר לה – לכי.
השנה הזו היתה שנה שונה עבורי בקריאת ספרים, היו ימים שלא יכולתי לקרוא, והיו ימים שהקריאה מילאה אותי ויצרה עבורי בועת בריחה. מצאתי את עצמי קוראת ספרים מאתגרים לצד ספרים קלים שנקראו באחת.
כמו בכל שנה אני מודה לכם, קוראי הנאמנים, על הקריאה שלכם בבלוג, על התגובות החמות שמציפות את ליבי.
לפניכם רשימה חלקית של המלצותי על ספרי מקור וספרים מתורגמים.
רשימת ההמלצות אינה לפי דירוג הספר, אלא לפי סדר הקריאה שלי במהלך השנה.
לחיצה על שם הספר תוביל אתכם לסקירה שלי עליו.
שוב, מאחלת ומתפללת לשנה טובה יותר מקודמתה. שנה של רוגע שבה נוכל לקרוא ספרים.
לינקולן אקספרס, אמור טאוולס, הוצאת מטר
רוזאנה וי , מעין רוגל, הוצאת מרווחים
הפנימייה, סֶרהִיי ז’אדאן, הוצאת הפועלים
ספר הריצות , יפתח אלוני איורים תמי בצלאלי, הוצאת אפיק
הבית בים התכלת, טי-ג’יי קלון, הוצאת אופוס
בִּמקום פרידה, זיו יונתן, הוצאת הפועלים
סודו של הצורף, אליה ברסלו, תשע נשמות
נתראה באוגוסט,נובלה רגישה ועוצמתית של גבריאל גרסיה מארקס
תפילה לשובם של החטופים, החיילים והמפונים.
רפואה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.
נתראה באוגוסט, גבריאל גרסיה מארקס
נובלה הכתובה כיצירה מוסיקלית. לא רק כי מוזכרות בה יצירות מוסיקליות, בעיקר “אור ירח” של דיביסי והדמויות משתייכות לעולם המוסיקה, אלא שהכתיבה היא בעלת קצב פנימי, לפעמים נוגה, לפעמים קצבי ויצרי.
מלבד הקצב שגורם לקורא לקרוא את הנובלה באחת, יש רבדים לסיפור וסמלים רבים,ורק בקריאה שנייה ניתן להבין את הרבדים הנוספים, כמו למשל שם הגיבורה.
בכל 16 לחודש אוגוסט מגיעה אנה מגדלנה באץ’ (באך) בנסיעה של ארבע שעות במעבורת לאי, שבו קבורה אמה. שלושה ימים לפני מותה ביקשה האם להיקבר באי עני ודל. אנה מרמזת בשמה על אמה של מרים, אמו של ישו ועל מגדלנה, החוטאת. רמז לכך ששתי ישויות חיות בדמותה של הגיבורה.
באחת הפעמים מעיזה הגיבור ומזמינה לחדרה את הגבר שפגשה בבר. כשחזרה במעבורת ידעה, שלעולם לא תחזור להיות היא עצמה והיא תוהה על מה שמצפה לה בחייה הרגילים.
אנה מגדלנה חיה במשפחה של מוסיקאים, אביה היה מורה לפסנתר מנהל קונסרבטוריון. בעלה מנהל תזמורת, איש מושלם, נאה, חכם, בעל חוש הומור ואף כתב ספר. בנם בן העשרים ושתיים צ’לן, בתם בעלת כישרון גאוני למוסיקה, אבל מייעדת עצמה להיות נזירה ועד שתכנס למנזר היא מתהוללת. אנה ובילה נשואים באושר ומבינים זה את זו, והתשוקה בינהם לא דעכה. דמות הבעל מנוגדת לדמויות הגברים שהיא נפגשת עמם.
אנה לא סיימה את לימודיה לתואר באומנות וספרות כיוון שנישאה. היא קוראת הרבה, וספרים רבים מוזכרים בנובלה מרמזים על פנימיותה של אנה מגדלנה.
המפגש החד פעמי עם הגבר ביום השנה למות אמה, הרחק מהבית משפיע עליה. רגשות האשמה שלה מתחלפים בהאשמות על בעלה, שעליו היא עושה השלכה ממצבה והחששות שלה. על השאלה הישירה שלה אם הוא בוגד בה הוא משיב: ״אם אומר לך שלא, אני בטוח שלא תאמיני,״ אמר, ״ואם אגיד שכן, לא תסבלי את זה. אז מה נעשה?״
בהמשך היא חוזרת לאי מידי שנה ומיד מרגישה בשינוי שחל בה. היא אינה נוסעת באותה המונית, ואינה לנה באותו המלון. גם כשהיא חוזרת מהאי לביתה היא אומרת “על הסדר הקודם השתנה מיום שחזרה מהאי.” היא אף עורכת השוואה בין שנים ובין ההרפתקאות.
מפגישה לפגישה לומד הקורא על אנה.כל הרמזים שנפרשו לאורך הנובלה מתגלים אט אט עד לסיום המפתיע שמוביל את הקורא להבנת הסודות והרמזים שנפרשו לאורכה.
נובלה קצרה, שקטה, אך רועשת, לא בזכות המוסיקה והדמויות ששייכות לעולם המוסיקה, אלא במנעד הרגשות שהיא מעוררת אצל הקורא. מארקס מצליח להעביר את תחושותיה של הדמות באמצעות מעט מילים. המאבק בין הארוס וטאנטוס מאוד חזק ומובלט בעוצמה אצל הגיבורה. הפחדים מגילויי התשוקה שלה מטלטלים אותה. הרגשות הפנימיים שלה מעוצבים בעזרת תיאורי הטבע.
“אחרי השעה שתיים זעזע רעם את יסודות הבניין, והרוח פרצה את בריח החלון. היא מיהרה לסגור אותו, ובהבזק האור הפתאומי של ברק נוסף ראתה את הלגונה הסוערת, ומבעד לגשם ראתה באופק את הירח העצום ואת האנפות הכחולות מרחפות בלי אוויר בסופה. הוא ישן.”
“אבל הבכי שלה ריצה כנראה את רוחם הסרה של השמיים. הם התבהרו פתאום והיא הניחה את הפרחים על הקבר.”
“היא חזרה אל המלון מרובבת בבוץ ובמצב רוח רע, בהנחה ברורה שאבדה לה עוד שנה.”
בדידותה של הגיבורה מתוארת בעדינות עד לכאב הבנתה על חייה של אשה בעולם של גברים.
זו ביקורת חברתית על החברה ובעיקר על הגברים מול הנשים, אנה אינה מסיימת את לימודיה כי היא מתחתנת, בתה מעדיפה להיות נזירה והגברים שעמם היא נפגשת שונים מבעלה המושלם.
הנובלה פורסמה לאחר מותו של מארקס, אני מניחה, שלו היה חי היה שוקד עליה ומעבה אותה. אך עדיין יש בה איכויות רבות, הגילויים של הקורא על הדמות נעשים באיטיות ומסקרנים. המתח הפנימי של הגיבורה מועבר בעוצמה בעזרת תיאורי הטבע. הכתיבה של מארקס מעולה והנובלה נקראת באחת, לא רק כי היא קצרה, אלא כי היא סוחפת ומסקרנת, ואינה נופלת לקלישאות.
ממליצה.
נתראה באוגוסט, גבריאל גרסיה מארקס
תרגם מספרדית: משה רון.
הוצאת: עם עובד, 2024
שיעורים באהבה, ספרה הרומנטי של שרה אדמס
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
שיעורים באהבה – שרה אדמס
אתחיל מהסוף. מי שאוהב רומן רומנטי מתקתק אופטימי וקריא “שיעורים באהבה” הוא הספר עבורו.
לקחתי איתי את הספר “שיעורים באהבה” לפריס העיר האהובה עלי. את ספרה הקודם של שרה אדמס “כל הדרכים לרומא” גם הוא ספר רומנטי מאוד אהבתי. הנושא אומנם שבלוני, כמו כל ספרי הרומנטיקה, אבל הכתיבה היתה טובה, דמויות חכמות ושיחות אינטליגנטיות כך שהייתי בטוחה שלא אתאכזב.
אנני, אחותו הקטנה והביישנית של נואה, גיבור הספר “כל הדרכיםמובילות לרומא”, רוצה ללמוד איך להתאהב ואיך להתנהג בפגישות עם גברים. אנני מעידה על עצמה שהיא השקטה במשפחה, זו שאפה תקוע תמיד בספר, ותמיד בספרים רומנטים. היא מעדיפה לקרוא על מערכות יחסים מאשר ליצור אותן. אנני בעלת חנות פרחים, שקועה בעצמה וכמעט שאינה מדברת עם הסביבה.
בפגישת דייט היא שומעת את הבחור אומר בטלפון לחברו, שהיא פשוט משעממת ואין לה אישיות. אנני שכל רצונה הוא להתחתן ולהקים משפחה, פונה לוויל, שומר הראש של גיסתה לעתיד ומבקשת ממנו שילמד אותה הכל על דייטים והתנהגות מול גברים.
אבל מה לעשות שוויל, הבחור שבחרה כמורה הופך להיות אהוב ליבה בסתר וגם וויל מאוהב בה, ובכל זאת הוא המורה שלה. זה אחד הסיבוכים בסיפור העלילה, וכידוע ברומן הרומנטי הסיבוך ייפתר, אבל איך? העלילה ממשיכה להסתבך כאשר תושבי העיירה מתערבים בחייהם. שאלת השאלות היא האם ניתן ללמד או לתת שיעורים באהבה?
הסיפור רומנטי וידוע עם סיבוכים והתרות, הדמויות אנושיות ואי אפשר שלא להתאהב באנני העדינה והמקסימה או בוויל המחוספס דמות המנוגדת לה. אי אפשר שלא לעקוב אחר התאהבותם ואפילו הסבל שהם עוברים כשהם אינם יכולים לספר על האהבה שלהם אחד לשנייה.
יש בספר אהבה, אנושיות, התנהלות של אנשי עיירה שמציצים לחייהם הפרטיים של התושבים, אבל עדיין מבחינתי הוא נשאר רומן רומנטי שוודאי אשכח אותו בעוד שבוע. לטעמי “שיעורים באהבה” אינו עומד בסטנדרטים של “כל הדרכים מובילות לרומא.”
וכמו שאמרתי בפתיחה. מי שאוהב רומן רומנטי מתקתק אופטימי וקריא “שיעורים באהבה” הוא הספר עבורו.
שיעורים באהבה, שרה אדמס
מאנגלית: ניצן לפידות
הוצאת: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2024
לינקולן אקספרס, ספרו רב ההרפתקאות של אמור טאוולס
תפילה לשובם בשלום של החטופים,החיילים והמפונים.
החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות השכולות.
לינקולן אקספרס – אמור טאוולס
ספר הרפתקאות מסוגנן ומיוחד.
אני לא טיפוס הרפתקני בכלל, אני מקנאה במי שיצר המסעות פוקד אותו. בניגוד לאופיי המקובע משהו, אני אוהבת לצאת להרפתקאות בספרים, כך נדמה לי שאני אולי שותפה למסע של הגיבורים.
הספר “לינקולן אקספרס” הוא מסע מרתק בזמן ובמרחב, מסע שלקח אותי להרפתקה עשירה בדמויות ותיאורים.
העלילה מתרחשת במשך עשרה ימים צפופים שבהם אירוע רודף אירוע. הרומן הוא רב קולי, אבל רק מעט דמויות הן המרכזיות שכל אחת מספרת את סיפורה מנקודת מבטה.
הספר עוקב אחר שתי דמויות מרכזיות, אמט ודאצ’ס. אמט חוזר לביתו לאחר שריצה עונש במוסד לעבריינים צעירים. הוא הרג בשגגה. בתחילת העלילה הוא מוחזר לביתו במכוניתו של מנהל המוסד. אביו נפטר המשק והבית עוקלו על ידי הבנק.
אמנט מתכנן להגיע לעירה לאסוף את אחיו ולצאת למסע חיפושים אחר אימם שעזבה לפני שנים. תוכניתו היא לחצות את אמריקה בכביש לינקולן, הכביש המהיר הראשון שחוצה את אמריקה.
לאמט ואחיו תוכנית מדויקת, אלא שלגורל יש תוכניות משלו. במכוניתו של מנהל המוסד מסתתרים דאצ’ס וווילי, שני עבריינים שעומדים לסיים את עונשם אך מעדיפים לברוח.
על פניו זהו מסע פיסי שבו יש כמה גיבורים ודמויות רבות, אבל למעשה זהו מסע פנימי של כל אחת מהדמויות. מסע אפל, ססגוני, מלא בתקוה ובחיפוש אישי שלהן. בכל תחנה בדרכם הם לומדים משהו על עצמם, בכל צומת יש מפנה בעלילה ומפנה בדמויות והבנתם הנפשית.
זה מסע אל ארה”ב של שנות החמישים, מסע חברתי וכלכלי, מסע שבו הקורא לומד על הדמויות ועל הבחירות שלהן.
אמט ודאצ’ס הן שתי דמויות מנוגדות, האחד רודף אחר השני. הם הזכירו לי את טום וג’רי. אמט הוא הדמות החיובית, הוא דואג לאחיו, משתדל לעשות טוב, אינו רוצה להיקלע למריבה או תיגרה, מאוד מנומס.
דאצ’ס, הדמות היחידה שמספרת על עצמה בגוף ראשון. לקורא יש תחושה שדאצ’ס מספר למי שעומד מולו, אולי לקורא. דאצ’ס, בנו של שחקן כושל שמופיע בקרקס הוא דמות צבעונית. הוא לוקח הכל בקלילות. נקודת המבט שלו שונה ומיוחדת, הוא מפטפט עצמו לדעת ללא הפסקה וללא סינון. הוא הדמות המסקרנת בספר וזו שהקורא נשבה בקסמה למרות שהוא עבריין שאינו מפסיק לעבור על החוק.
דמות נוספת משמעותית היא בילי, אחיו הצעיר של אמט. ילד חכם שגדל ללא אם. התמימות ושלו מאוד נגעה ללבי ובייחוד האמון שהוא נתן בכל מי שעמד מולו.בילי בקיא בספרות ומצטט ספרים רבים. בילי החכם כותב במחברת את אירועי הימים, הוא מתלבט במה עליו להתחיל לספר ומבין שעליו לספר על עשרת הימים האחרונים, עשרת ימי המסע.
דאצ’ס מחפש את אביו, אמט ובילי מחפשים את אמם ויליי מחפש אחר קרן הנאמנות שלו שאותה יחלוק עם אמט ודאצ’ס. ויש דמויות נוספות. סאלי בת העיירה שמאהבת באמט, ילדה עדינה ורגישה.
אמור טאוולס לוקח את הקורא למסע מרתק. מסע בנסיעות. במכוניות שמתחלפות וברכבות. אמור טאוולס בונה עלילה בעלת רבדים והתמקדות בעיקר בדמויות ובנפשן. המסע החיצוני מקביל למסע פנימי של הדמוית, בכל צומת דרכים כל דמות מוצאת עצמה מתלבטת באיזו דרך לבחור.
כל דמות מאופיינת נפלא לפי האופי שלה. הדמויות כל אחת באופיה כובשת את הקורא. ווילי, אינו מוצא את מקומו בגלל בעיות אופי ואישיות ואולי הפרעות פסיכולוגיות.
אמט, הילד הטוב שבטעות הרג, ממשיך להתנהג ולהתהלך בעולם בטוב, מנומס אינו רוצה להסתבך, הוא שקט, מקבל את עול החיים. הוא ידע שעליו לדאוג לאחי, הוא ידע שהוא עצמו הסיבה למזל הרע, הוא אומנם שילם את החוב שלו לחברה, אבל עליו להקדיש את חיו למעשים שיוכיחו לאלוהים שהוא ראוי לרחמיו.
״התחלה חדשה היא לא רק עניין של כתובת חדשה בעיר חדשה….התחלה חדשה דורשת דף חדש. זה אומר לשלם את כל החובות שלך ולגבות כל מה שחייבים לך.״
בילי הילד החכם והתמים.
דאצ’ס זה שתמיד מסתבך במודע, הולך מכות, גונב, בורח, פטפטן.
האם בילי ואמט ימצאו את אמם? האם דאצ’ס יפגוש את אביו ויתעמת איתו? האם ווילי יגיע לקרן הנאמנות שבעבורה ברח מהמוסד לפני שחרורו?
הרבה שאלות וסודות.
הכתיבה של אמור טאוולס משובחת,יש בו את היכולת לאפיין כל דמות לפי אופייה, אולם חולשתו של הספר היא בתיאורים ארוכים ומפורטים, לפעמים בלתי מובנים מדוע הם שם, כי הרי אפשר היה בלעדיהם.
מודה, אני כמעט נשברתי בתחילת הקריאה ,אבל כיוון שידעתי, שטאוולס הוא מספר נהדר בעל כתיבה יחידות, שאותה זכרתי מספרו “ג’נטלמן במוסקווה” המשכתי ואיני מצטערת. זכיתי בספר הרפתקאות מיוחד עם דמויות מרתקות וסיום שבו החסרתי הרבה פעימות.
מי שיש לו סבלנות לרומן ארוך ומפורט מוזמן לצאת למסע הרפתקאות חוויתי.
אני אהבתי ולאחר שהתגברתי על עומס התיאורים, הרגשתי כאילו אני בסרט קולנוע בורחת יחד עם הגיבורים.
לינקולן אקספרס, אמור טאוולס
מאנגלית: אסנת הדר
עריכת תרגום: רינה גרינולד
הוצאת: מטר, 2024
פינלי דונובן מהממת אותם – אל קוזימנו
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ותנחומים למשפחות השכולות.
פינלי דונובן מהממת אותם – אל קוזימנו
תמיד אני שמחה לפגוש חברים אהובים. את פינלי פגשתי בספר הקודם “פנילי דונובן מחסלת”. אז היא היתה גרושה טרייה, שבעלה עזב אותה למען אחרת, שקועה בחובות ובעיקר בהתחייבות לסיים את ספרה.
עכשיו פגשתי אותה לאחר שספרה התפרסם, את ארוסתו של בעלה היא שלחה לכלא ו”על הדרך” נפטרה מאנשים נוספים. אם חשבתי שמצבה יהיה טוב ויציב הרי שטעיתי.
ורו, חברתה מהספר הקודם עברה לגור איתה ועוזרת לה בטיפול עם הילדים.
כמו בפעם הקודמת היא נפגשת עם העורכת שלה לשיחה על תקציר הספר שעדיין אינה יודעת מהו וכשהיא מסתבכת במתן תירוצים בלי לשים לב היא בונה עלילת מתח לתפארת. בהמשך היא מזהה נתיבים רבים לעלילה, מניעים, כיוונים, זירת רצח.
סטיבן, בעלה לשעבר, אשר לפני שנה ראתה בשאפתנות שלו, ובביטחון העצמי קסם, מבינה היום שהוא ידע איך לגרום לה להרגיש שהיא צריכה אותו. עכשיו בפורום באינטרנט היא מגלה שרוצחת שכירה מתכננת להתנקש בחיי בעלה לשעבר פנילי לא יכולה לערב את המשטרה כל העבירות שעשתה בספר הקודם יתגלו. לכן היא מנסה להתחקות אחר מי שמעוניין לחסל את סטיבן בעלה, למרות שהיא אינה מתה עליו היא גם אינה מעונינת שיירצח.
ורו שיש לה סודות משלה מצטרפת לפינלי בחיפוש אחר מי שמעונין לרצוח אותו. מכאן העלילה מתפתלת ומסתבכת, כקוראת ניסיתי למצוא ולחשוב מי מעוניין ברצח בעלה ובכל פעם, שהיה נדמה לי, כי אני קרובה לפתרון היתה תפנית בעלילה.
בספר “פינלי דונובן מהממת אותם” היא יותר בוגרת, בטוחה בעצמה. היא כבר אינה בעלת רגשות הנחיתות שהיו לה בעקבות עזיבת בעלה, וכן, יש רומנטיקה והתאהבות, המשך לספר הקודם.
אהבתי אותה בספר הראשון, את הרעננות שבהתנהלותה הקצת גמלונית, רציתי שתצליח כסופרת ותמצא את בן זוג שיעריך אותה. כן, הרגשתי קרובה אליה, קצת חברה, וקיוויתי שתיקח אותי למקומות חדשים.
תחילת הספר כתובה כשידור חוזר של הספר הקודם, אותו פורמט, אותן דמויות. יש כאן מעט גודש של דמויות, עלילה מפותלת ומסתבכת, לא תמיד הגיונית. יש גם ביקורת על פורומים והכרויות באינטרנט. אני לא השתעממתי לרגע, כי פינלי הוא באמת מהממת ומקסימה ומסתבכת עם עצמה ועם הידיים והרגלים של כולם.
ספר קריא, לא מסובך, עם דמויות אנושיות ואוהבות ופינלי אחת שאי אפשר שלא להתאהב בה שוב.
לי הקריאה העבירה שעות של מחלה בהנאה. מי שמחפש ספר המשך שונה מקודמו, או לפחות באותה הרמה, אזי שיסתפק בקריאת הראשון, מי שמעוניין, כמוני, לקרוא מה קרה לפינלי מוזמן לקרוא. אני מחכה לספר השלישי ואולי לסרט.
פינלי דונובן מהממת אותם, אל קוזימנו
מאנגלית: אביגיל בורשטיין
עורכת תרגום: יעל ינאי
הוצאת: כנרת, זמורה 2024
השתאות – ריצ’רד פאוארס
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
החלמה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.
השתאות – ריצ’רד פאוארס
ספר דיסטופי, מעט לא מציאותי, יש בו הרבה מהפיסקיה ובין לבין הוא סיפור אנושי על אהבת הורה לבן, על התמודדות עם אובדן, על הגנת כדור הארץ.
לא קלה היתה לי הקריאה בספר מהסיבות שמניתי. במהלך הקריאה עשיתי הפסקות רבות, דבר אחד אני יכולה לומר על הספר שהוא ספר מיוחד. ספר שמהווה שילוב בין כמה סוגות ספרותיות ומאחד את כולן תחת מטריית האנושיות ואהבת האדם.
הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי תיאו. תיאו הוא אסטרוביולוג שמגדל לבדו את בנו רובין. רובין הוא ילד מיוחד ורגיש, הייתי מגדירה אותו על הרצף. אליס אשתו האהובה של תיאו ואם בנם, רובין, נהרגה בתאונת דרכים שבה סטתה מהדרך על מנת לא לפגוע באופוסום, ולצערה פגעה בעצמה. רובין היה קשור לאמו, היא השאירה את תיאו להתמודד עם ילד רגיש “העולם הולך לרסק את הילד הזה” אמרה לפני מותה. לרובין יש מספר אבחנות לבעיות התנהגותיות, כמו התפרצויות אלימות, התבודדות, תיאו מסרב לתת לו תרופות, ובמקום זאת בוחר בטיפול נוירופידבק ניסיוני, עם תוצאות בלתי צפויות.
רובין אוהב טבע ורגיש להכחדת בעלי החיים, הוא מבין באסטרונומיה, מאמין בחוצנים
במהלך הטיפול הם צופים בהקלטות של אליסה, בעיקר בנאומיה על שמירת כדור הארץ. רובין מפנים את אמו. זו מטרת הטיפול, לספוג את אישיותה והתובנות שלה ובכך לרכך את זעמו ורגישותו. בצפייה בקלטות תיאו משחזר מחדש את החיים איתה. את הקשר המיוחד שלהם, היתה בינהם התאמה מוחלטת, והיא היחידה שצחקה מהבדיחות שלו ולימדה אותו להיות אופטימי.
ההורות והטיפול ברובין הם לב ליבו של הרומן. תיאו קשוב לבנו, אינו מוותר על החינוך שהוא מאמין בו. ורוצה להוביל את רובין לחיים רגועים שבהם יימצא את עצמו. למרות שבתחילת הרומן הוא אומר ״הבן שלי הוא יקום זעיר שמעולם לא העזתי לקוות שאוכל להבין.״ במהלך המסע הוא מבין את בנו ומצליח ליצור לו עולם פנימי רגוע.
הרומן הוא רומן מסע שונה ואחר. תיאו ורובין יוצאים לטיולים בשטח, הם משוחחים על הכוכבים, על היקום, על העולם ואפילו על נשיא ארה”ב. רובין מכנה אותו חיפושית זבל. הקורא מבין מי הנשיא ולמי מתכוון.
“אתה לא יכול לדבר ככה. אפשר להכניס אותך לכלא בגלל זה.” עונה לו תיאו, ורובין אינו נכנע “טוב, אבל זה מה שהוא.”
בספר יש תאוריות פיסיקליות, הסברים על חייזרים,עולם אחר, חלל. עבורי זה היה קצת מעבר ליכולת שלי, אבל, מערכת היחסים בין האב לבן, הרגישות של רובין, השיחות שלו (כתובות בפונט שונה) הרצון ליצור לרובין עולם מרוכך וטוב יותר גרמו לי להמשיך לקרוא. ומעל לכל הכתיבה הישירה והרגישה של ריצ’רד פאוארס, דעותיו על העולם כולו עם ביקורת סמויה. תיאורי הטבע הנפלאים הם אלו שנותנים את הטון לרומן המיוחד הזה.
במהלך המסע שניהם יעברו שינויי נפשי והתבגרות. האם הטיפול החדשני ברובין יעזור? מה ייקרה להם לאורך המסע?
זה ספר לא קל לקריאה, רווי במונחים מדעיים מעולם הביולוגיה, הפיזיקה, האסטרונומיה, הבוטניקה, עוסק בנושאים רבים, יחסי בני אדם, אנושיות, בעיות חברתיות, פוליטיות ,אקולוגיות.
לטעמי הספר אינו מתאים לכל אחד ובוודאי שלא בימים אלו. ועדיין זה רומן שמעורר מחשבה ותהיות על משמעות הקיום והיקום. על טבע האדם מול טבע העולם.
השתאות, ריצ’רד פאוארס
מאנגלית: שירי שפירא
ערכה: דבורה נגבי
הוצאת: עם עובד, 2024
‘ניסים קטנים, ספרה מחמם הלב של אן בות
מתפללת לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
ניסים קטנים – אן בות’
רומן קטן וחביב על נסים קטנים או צירוף מקרים.
מי לא מייחל היום לניסים קטנים ובייחוד לנס אחד גדול. יש המקווים, יש המתפללים ויש שמאמינים בכוחו של האל להקשיב ללב האדם ולטעת בו תקוה.
שלוש אחיות ממסדר סיינט פילומנה, בריג’יט, מרגרט וססיליה מוצאות עצמן מתמודדות עם ימים קשים. מקום המסדר מתישן וזקוק לשיפוץ, אין מצטרפים חדשים למסדר והמאמינים הולכים ופוחתים. הן יודעות שהמסדר ייסגר.
שלוש האחיות שונות זו מזו. בריג’יט אירית בת שבעים, בשלנית מצוינת, עגלגלה, יפה, חברותית, כזו שכולם מדברים איתה, מבקרת חולים ועוזרת לכולם. היא מרגישה שנטל המסדר עליה. היא בטוחה שאל יהיה פתרון למצוקת המנזר.
ססיליה, רזה, שיער אסוף בקפידה, תמיד בלתי מרוצה, צנועה ציתנית, לא התענינה בכסף או ברכוש. היא מתנגדת למכירת הבית, כי הוא ניתן להן על ידי מורטימר לטפל בצרכים הרוחניים של הקהילה. היא מקפידה למלא לוטו באופן קבוע עם אותם המספרים ומאמינה שזכייה בלוטו תשפר את מצבן.
מרגרט הצעירה בת 58 היתה מנהלת בית הספר לבנות של המנזר. היא הענינית מבינהן וחושבת שהמנזר צריך להמכר.
שלוש האחיות מתוסכלות, הן מרגישות שאינן נחוצות יותר.
יום אחד הן זוכות בלוטו ב20.000 פאונד. חלק מהכסף הן תורמות לשיפוץ גג המנזר, ובמעט שנותר הן יוצאות לרומא, מעין מסע צלייני קצר. דמויות נוספות בעיירה עם בעיות משלהם. שרה ומתיו אחים תאומים, שגרים יחד לאחר מות הוריהם. מתיו הוא ד”ר מומחה לציוריו של הצייר ג’ק מורטימר ויש לו סוד שהוא מנסה להסתיר, בעיקר מאחותו. ג’ורג’ בעל משרד נסיעות, גבר נאה שמטפל באמו ומשתוקק לאהבה.
יש סודות, הסתרות, מערכות יחסים לא פתורות. תמונה של דמות מסתורית, אולי קדושה מתגלה, והנזירות מתחילות במסע התחקות אחריה. אבל מעל לכל יש השגחה עליונה. השגחה פרטית. הכומר והנזירות מדברות אל האל במילים שלהם ולא במילות התפילה. הם פונים אליו ישירות עם בעיות אישיות שלהם, שהעלו חיוך בזמן הקריאה, כמו תחינתו של האב יו לבקשה שבריג’יט תפסיק להאכיל אותו במאכלים טעימים שאינו עומד בפניהם. כולם מבקשים הדרכה והכוונה מהאל, ומבינים שהתשובה אצלם.
הנזירות טוענות שהן כמו דינוזאורים, ותוהות אם בכלל האל צריך אותן.
הכתיבה מעט פשטנית, האירועים והניסים שקורים לכולם היו קצת מתקתקים בעיני ולא הגיוניים. ובכל זאת זה ספר שנקרא באחת,עם דמויות מקסימות. יש בו אהבת האדם, חמלה, חברות, דאגה לקהילה, אבל, אובדן והתמודדות. הנזירות ואנשי המסדר מתגלים כאנושיים.
בסיום כמו כל סוף טוב כל הקצוות מתאחדים, כל האנשים מתחברים יחד והניסים קורים לכל הדמויות גם יחד וגם בנפרד. איך אבי נהג לומר “בסוף הכל מסתר.”
ידעתי שאלוהים יסדר את הכל אומרת האחות.
תוך כדי קריאה וסיום חשבתי עד כמה אנחנו זקוקים לניסים קטנים ואחד גדול בימנו וכמה טוב שהיינו זוכים בלוטו עכשיו.
הערת עריכה לשונית, הפריע לי שהמחשבות של הדמויות נמצאות בתוך מרכאות, לא יכולתי להבדיל בין הנאמר למחשבה.
ניסים קטנים, אן בות’
מאנגלית : דנה טל
הוצאת: תכלת 2024
יורוטראש,ספרו האישי והחושפני של כריסטיאן קראכט
תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
יורוטראש, כריסטיאן קראכט
מוזר לי, איך בתקופה הנוכחית אני עוברת מקריאת ספר קליל לקריאת ספר מאתגר. הספר “יורוטראש” הוא אחד הספרים המאתגרים שקראתי לאחרונה. סיימתי את קריאת הספר ברגשות מעורבים. היו לספר חלקים טובים והיו חלקים הזויים שלא הצלחתי לעכל. ובכל זאת הספר העסיק אותי לכמה ימים לאחר הקריאה.
ספר שהוא ספק בדיוני ספק ביוגרפי, אני בטוחה שיש בו חלקים ביוגרפים של הסופר ובינהם שזר אירועים בדיוניים.
קראתי ספרים על מערכות יחסים בין בנות לאימהות. על יחסי אבות ובנים קראתי, אך פחות.
סיקרן אותי לצאת למסע של הסופר עם אמו. דמיינתי במוחי שוטטות עם האם, ותוך כדי הטיול העלאת מחשבות וזיכרונות. המסע שאליו נקלעתי היה משונה ומעט הזוי.
בתחילת המסע מבקשת האם מבנה שיספר לה סיפור, ובנה שואל, אמת או בדיה? האם עונה, זה לא משנה. אתה מחליט. עם המידע של אמת או בדיה יוצא הקורא למסע עם האם ובנה.
הגיבור, כריסטיאן קראכט, הוא הסופר, בן להורים גרושים. אביו הוא איש עשיר מאוד, היה בן של נהג מונית שסבל ממחסור ולאחר המלחמה התעשר וניסה להעפיל לפיסגה. אופיו הפאודלי של אביו גרם לו, לסופר, לא להתווכח איתו, אלא להסכים ובתמורה לקבל ממנו כסף. אמו אשה מבוגרת וחולה צמודה לשקית סטומה, מבולבלת מנטלית ובעיקר שותה ומכורה לכדורים. אשה שיוצאת ונכנסת מבתי חולים פסיכיאטרים. כל חלומה עכשיו, בהווה, הוא לחזור לאפריקה ולראות בפעם האחרונה את הזברות.
הגיבור מבין ש “אולי היום אני באמת אוכל לדבר איתה, אולי היום אני לא אהיה חייב כל הזמן לתת לעָבָר להוביל אותי, אולי היום אני אצליח להשלים באמת עם המצב שלה, לא רק למראית עין, ופעם אחת לא להיעלם במחילת הארנב האינסופית של הזיכרון, אלא להיות רגיש כלפי הרגע, כלפי הטירוף שלה, ופשוט להיפתח אליו. מה היא בסך הכול רצתה?”
מאותו בוקר שבו הוא מוצא את אימו ביום טוב שלה, יום שבו לא שתתה עדיין. הוא מחליט לצאת איתה למסע. מסע שבו הוא ייקבל תשובות לשאלותיו. המסע מתחיל לא לפני, שהם עוברים בבנק ומושכים מחשבונה 600.000 פרנק במטרה לתרום אותם לכל מי שימצאו בדרכם. הנהג למשל, מקבל על הנסיעה אלף פרנק ויותר.
במהלך המסע שהוא הזוי בחלקו ודמיוני או בדיוני, הם מתווכחים על ספרות “אמיתית” כמו שהיא טוענת, פלובר בניגוד למה שהוא, בנה, כותב. מדברים על הפוליטיקה של שוויץ. נזכר באירועים מהעבר, הסופר מגלה על עצמו ועל הפחדים שלו. בז לאביו ועל התעשרותו מעסקי נשק. מגלה שהוא נצר למשפחה נאצית, סבו מצד אמו של המספרהיה נאצי שלא מתחרט, הסופר מדבר על כך בגלוי ובאומץ.
השיחות בין האם לבנה הן שיחות קצרות אך בעלות עומק , אני רציתי שירחיבו את השיחה וההסברים על המשפחה המורחבת, על הכעסים של הבן לאמו, הכעסים על אביו הם היו ברורים.
“אתה זרקת אותי פה. אתה אשם בכל האומללות הזאת,” היא אמרה. התפתלתי באופן בלתי מורגש על ספת המשי. היא לא טעתה, כמובן, ובכל זאת דווקא כן.” חייה מלאים אכזבות, כעסים על העולם ועל בנה. ויחד עם זאת מצטיירת האם כאשה חכמה ומורכבת, יודעת את התנהלות העולם, מעבירה ביקורת על בנה והספרים שכותב, אבל גם אשה משעשעת, היו רגעים של התנהגות ילדית מהולה בשמחה והנאה.
אמו שנראית לכאורה שאינה מתעניינת בעולם, מגלה שהיא יודעת על בנה אפילו את המחשבות שאינו משתף איתה. דמותה היא מיוחדת וססגונית, אפילו מצחיקה.
לצד המחשבות העמוקות והפילוסופיות אירועי המסע משעשעים. החלפות שקיות הכסף למשל, פיזור הכסף, הנסיעה במונית עם הנהג ששומע את שיחתם אומר להם “״אחרי שאתם שניכם תצאו, אני אוכל, נראה לי, לכתוב על זה ספר.״”
כמו שציינתי חלק מארועי המסע הם בדיוניים ומעט הזויים, אך הם התפאורה לשיחות בין האם לבנה, לגילויי הנפש ולקירבה שלהם. לגילוי האהבה של אמו אליו שהיה חשוב לסופר.
הספר אינו רק על מערכת היחסים בין אם לבנה, אלא ספר שיש בו ביקורת על שוויץ “נאדים נפוחים” כמו שמכנה אותם הסופר. ביקורת על התעשרות ועושר, על אומנות וספרות. ביקורת על אירופה והעולם המערבי “יורוטראש” יש בו רגעי התבוננות על העולם ובני האדם.
ספר מיוחד, נוגע ללב שמבטא ברגישות רבה מערכת יחסים בים אם לבנה ולהיסטוריה המשפחתית והעולמית שעיצבה אותם.
מומלץ.
יורוטראש, כריסטיאן קראכט
מגרמנית: חנן אלשטיין
מו”לית ועורכת ראשית, שרי גוטמן
הוצאת: אחוזת בית, 2024