הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

האלטרואיסטים – אנדרו רידקר

ספר  על משפחה שהתפרקה בעקבות מות האם. “האלטרואיסטים” הוא ספר שיש בו חמלה אנושית מתובלת בהומור דק, לעיתים שחור.

האלטרואיסטים שם הרומן הוא בעל כפל משמעות.

 אלטרואיזטים –זוּלָתָנוּת  או חסד, היא נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה.(ויקיפדיה).

אבל  זהו גם שם המשפחה של הדמויות הראשיות, אלטר.

 משפחת אלטר , משפחה יהודית שיש לה אפילו שורשים בארץ ישראל. ארתור אבי המשפחה הוא פרופסור באוניברסיטה, טיפוס די כושל ולא מצליחן לאורך חייו. לאחר מות אשתו הוא עובר לגור עם המאהבת בדירתה במרתף של בנין מגורי הסטודנטים בקמפוס.

אשתו פרנסין, תרפיסטית מצליחה נפטרה מסרטן השד כאשר לארתור היתה כבר מאהבת. היא זו שמאחדת ומחברת בין בני המשפחה. הדמות השפויה היחידה ברומן. היא זו שחושבת על בעלה, ” מה הוא יעשה בלעדיי?” פרנסין הורישה את כל כספה לילדיה.

 אית’ן הבן, הומו, אינו אוהב מפגשים עם בני אדם. מתבודד מסוגר ,כמעט ואינו יוצא מהבית, שקוע בחובות. כילד צותת למטופלים של אמו והיה משוכנע שהוא כמותם. וכל הפרעה שלהם היא שלו.

מגי אחותו מרעיבה עצמה וחשה בשל כך קדושה. היא עובדת עבודות מזדמנות בטיפול ושמירה על ילדים. מגי היא ה-אלטרואיסטית כשהיתה ילדה היא אספה את כדורי הגולף מחוץ למסלול רחצה ומכרה אותם הרוויחה ארבעים דולר  בשבוע שלאחר מכן מסרה אותם חינם. כך התחילה להרגיש את ההנאה שבנתינה.

שנתיים לאחר מות האם, שנתיים שבהם האב לא נפגש עם ילדיו, מזמין ארתור את ילדיו במסווה של פגישה לסוף שבוע, שכל רצונו הוא לבקש מהם את הירושה שהשאירה להם אמם, על מנת לכסות את המשכנתא של ביתו.

בהכנות לקראת בואם, ארתור מגלה שאינו יודע על ילדיו.

ברור שמפגש שכזה יהיה טעון, כל קורא יבין שהדמויות תנסנה “לסגור חשבונות.” ואכן, כשמגי ואיתן מגיעים, מגי מיד מתחשבנת עם אביה, איך שכח שהיא צמחונית, כי הצמחונות היא הזהות שלה ואיך תמיד שכח את ימי ההולדת שלה.

הספר נע בין עבר להווה. הפרקים הראשונים שהיו לי קשים לקריאה מהווים אקספוזיציה לספר ולהבנת הדמויות. החזרה לעבר מהווה השלמת פערים על אירועי ההווה, למשל מדוע ארתור ופרנסין נישאו, מדוע עברו לבית גדול בסאנט לואיס.

כמו שציינתי, הקריאה של הפרקים הראשונים לא היתה קלה, אפילו נטשתי את הספר וחזרתי אליו לאחר כמה ימים.  אבל ברגע שהבנתי את הדמויות, את המניעים הפסיכולוגים שלהם ובעיקר את ההומור והאירוניה הספר תפס תאוצה וכך הנאתי. נכון הדמויות בספר כולן פגומות, אך אנושיות. המספר מתאר אותן בחולשותיהן בחמלה רבה, כך שהקורא גם הוא חס עליהן. כמו למשל ההבנה של ארתור על חיו ״החיים הבוגרים שלי מוגדרים על ידי כל הדברים שלא עשיתי.״

יש בספר ביקורת על הדת, על הקפיטליזם, על נאמנות אישית ומשפחתית, על יחסי משפחה וחוסר הבנה והקשבה בתוך המשפחה. אבל הביקורת נעשית ברגש ובחמלה כלפי הדמויות וכן בהומור.

יופיו של הספר הוא בתיאורי המחשבות של הגיבורים ובשיחות החומלות בניהם, מגי רוצה לזכור את אמה רק לטובה. היא ואחיה מעלים זיכרונות, האב מנסה להגיע ללב הילדים ולוקח אותם לאכול פודינג קפוא לזכר ימי ילדותם.

ההומור בספר עדין ומעלה חיוך כמו  ” אשמה קתולית נובעת  מלאכזב את אלוהים. אשמה יהודית היא כשאת מאכזבת את ההורים שלך” אמר לה איתן.

תוך כדי המעברים בין העבר להווה הספר מכוון למטרה אחת והיא כיצד יבקש ארתור מילדיו את כספם. מחכה לכם הפתעה בסיום.

 מה יעלה בגורלם של בני המשפחה המפורקת? האם ארתור יצליח ברצונו?

כל זה בספר הביכורים המספק חוויה מיוחדת לקורא.

האלטרואיסטים, אנדרו רידקר

תרגום מאנגלית, גיא הרלינג

הוצאת עם עובד,2020

תגובות בפייסבוק

צעד קט – ספר שירים לקטנטנים- כתבה איריס אליה כהן, איירה- לילך הברמן, ערכה-ורד אמר

צעד קט – ספר שכולו מתיקות, חיוך וצבע.

אין לי ילדים קטנטים וגם לא נכדים, אבל הספר הזה העלה לי את מפלס החיוך והשמחה.

הרגשתי כיצד הלב שלי מתרחב ומוצף בהנאה.

צעד קט הוא ספר לקטנטנים.

ספר רענן וקסום.

השירים בספר קצרים, קצביים, שירים המתארים מצבים שונים ביומו של הילד.

חלק מהשירים מחוייכים ובעיקר נעים בקשת רחבה של רגשות.

באחד השירים יש האנשה של הצעצועים לילדים, כמו הארנב שמקנח את אפו בשרוולו.

השירים הם מנקודת המבט  של הילד הקטן וכיצד הוא רואה את המציאות. מה שגורם לחייך, כמו :

מָרָק נֶחְמד

פּו פּו פּו – נֹושֶפת אִּמָא…

פּו פּו פּו – נֹושֶפֶת שּוב.

ּובְבַת אַחַת אֹו שְּתיִם

הַמָרָק מַתְחִיל לָעּוף!

השירים הכתובים בחריזה קצבית, מלווים באיורים מתוקים להפליא, עדינים וצבעוניותם עדינה.

לי הם הזכירו את הילדים המצוירים מכרטיסי הברכה לשנה החדשה, שהיו בילדותי.

ספר נפלא, ממתק אמיתי שכל ילד וילדה ומי שמקריא לו ולה ירצה לקרוא שוב ושוב.

אחד השירים האהובים עלי הוא :

נִּשּוקִים

 נִשּוק עַ ל הַּמֵצַח, נִּשּוק עַל הָאַף,

נִּשּוק בְנִפְרַד עַל כָל לחִי.

נֹוסִיף נִּשּוקִים לְכָל אֶצְבַע בּיָד,

וְדִגְּדּוג מְדַּגְדֵג גַםּ בַּשֶחִי…

מחכה לרגע הנישוקים, ללא מסכה וריחוק.

בינתיים שולחת נישוקים חמים לשלוש היוצרות המוכשרות. לאיריס אליה כהן על הכתיבה המדהימה, ללילך הברמן על האיורים המופלאים, ולורד אמר על העריכה הרגישה.

ממליצה ממליצה בחום רב ובחיוך ענק.

צעד קט,

 כתיבה, איריס אליה כהן, איור, לילך הברמן,עריכה, ורד אמר.

הוצאת פעם, 2021

לא, אין לי מניות. אני הזמנתי ספרים לכל הקטנטנים שסביבי.

להזמנות

כאן- הוצאת פעם

 

תגובות בפייסבוק

הבת היחידה – א.ב.יהושע

“הבת היחידה” עשה לי שמח וטוב על הלב. החל מהעטיפה הצבעונית  ובהמשך בעלילה הקצבית שלו, אבל בעיקר בעיקר בדמותה של רקֶלֶה, דמות מתוקה ושובת הלב, ויש הרבה לב ולבבות בספר.

הביקור האחרון שלי בחו”ל היה ליום אחד ברומא,(חניית ביניים מקובה) בערב חג המולד. זכיתי להסתובב ברומא המקושטת לכמה שעות. ומאז הגעגועים לחו”ל התעצמו. והנה  א.ב.יהשוע לקח אותי על כנפי המילים והעלילה שלו לאיטליה, לצפון איטליה בערב חג המולד. יחד עם רקֶלֶה יצאנו לטיול בעירה שבה גדלה, לוונציה, לדולומיטים ולסקי בהרים. הייתי בכיתת הלימוד של רקֶלֶה, בוונציה בערב מסכות, במדרון הסקי בהרים.

לא צריך מטוס מוחשי, מספיק לקרוא את הספר ולהרגיש בתוך ענני איטליה והדולומיטים.

נובלה ציורית הכתובה בעדינות ומתובלת בחוש הומור דק. הנובלה הזכירה לי במתיקותה את עוגת הפָּנֶטוֹנֶה שאותה אוכלת רקֶלֶה. עוגת שמרים מתוקה המזוהה עם חג המולד ונאכלת בכל רחבי איטליה בתקופה זו של השנה.

זהו סיפור התבגרות. רקֶלֶה הנמצאת על סף גיל המצווה עוברת תהליך של התבגרות וגיבוש זהות אישית. במהלך המסע על סף שנת 2000 היא תעבור ממקום למקום, מביתה, לבית סביה, לבית המורה, כך, הלוך וחזור. לפעמים הרגשתי כאילו היא חפץ המועבר מיד ליד. בכל מעבר היא תלמד על הסובבים אותה ובעיקר תלמד על עצמה.

רקֶלֶה, ילדה יפה, אפילו יפה מדי עם רעמת תלתלים כהים, בת למשפחה אמידה, אביה וסבה הם עורכי דין. אמה של רקֶלֶה נוצריה ואביה יהודי שנולד בזמן המלחמה ושרד הודות לרופא שהציל את אמו. אביה רוצה לשמור על יהדותה ואינו מאפשר לה להשתתף בתפקיד אם האלוהים בהצגת חג המולד בכנסיה. רקֶלֶה אינה מבינה מדוע אין מאפשרים לה, הרי זו הצגה ולא תפילה.

״אין שום אלוהים, לא לאלה ולא לאלה, ואין מה להחליף. שום דבר בעצם לא משתנה וכולם נשארים בסופו של דבר רק בני אדם״ אומרת סבתה הגויה של רקֶלֶה ומאשרת את דעתה.

בפתיחה הנובלה, בשיעור האחרון לפני חופשת חג המולד, מקריאה המורה אמליה שזהו לה השיעור האחרון לפני פרישתה סיפור מהספר “הלב”. הספר, גם אם הוא מיושן  ופטריוטי לדברי המבוגרים, יישזר לאורך הנובלה ויהפוך לדמות. “לא שכחתי את הלב שלך”, אומרת לה אמה. רקֶלֶה מביטה על סבתה ורואה “הלב נח  על ליבה.” רקֶלֶה פיקחית יודעת להסביר מה טוב בסיפורים של הספר ואילו סיפורים הם “מגויסים” לדעתה.

רקֶלֶה ילדה יפה ופקחית שאינה רוצה להיות עורכת דין, אלא שופטת, כדי לשפוט את כולם, עוברת תהליך של התבגרות. היא שואלת שאלות חכמות על הדת, על אלוהים, על מחלת אביה ובעיקר על החיים. מילדה שעושה כמצוות הוריה היא הופכת להיות ילדה דעתנית, שאינה מוכנה שיכלאו אותה או את דעותיה.

בעדינות וברמזים ללא העברת ביקורת מעלה א.ב.יהושע את כל התהיות של העולם כולו. דת, יחסי הורים וילדים, יחסי עובדים זרים, היחס למבוגרים ובעיקר חיפוש הזהות והשלת המסכות, או גם עטיתן. המילים שלו נשזרות במשפטים מתנגנים כמו רודפים בריקוד אחד אחר השני. אי אפשר לעצור את הקריאה, אי אפשר לעצור את שטף המחשבות החכמות של הנערה רקֶלֶה.  הקורא שאוב לעלילה ונע יחד איתה.

הכתיבה של א.ב.יהושע משובחת. כמו פנינים הנשזרים למחרוזת ספרותית, ההומור הדק בעיקר בשיחות בין רקֶלֶה להוריה או לסבתה מעלה חיוך.

הרגשות הסוערים של, רקֶלֶה רגשות ומחשבות על סתירות העולם, על הדת, על האנשים ובעיקר על סבלם של הילדים על התמודדות עם המוות מועברים בעדינות עוצמתית בספר ומאחדים את העלילה ואת קצותיה.

א.ב.יהושע מפגיש את רקֶלֶה עם דמויות רבות שכל אחת מלמדת אותה פרט על העולם. רקלה הנבונה יודעת לשאול ויודעת להשיב.

יש קשיים וסבל בספר, אבל הכל דרך פילטר עדין של נערה מתבגרת. המספר יודע כל מספר דרך עיניה של רקֶלֶה הבת היחידה המוקפת באהבה.

נושא אחד משלל הנושאים שמעלה הנובלה נגע לליבי והוא הדגשת הקשר בין עולם הצעירים למבוגרים. רקֶלֶה קשורה לסבים שלה והם אליה, כל אחד מהם מלמד אותה, סבתה מבקשת ממנה לשמור על קשר עם המורה אפילו שזו לא תלמד אותה יותר כי “תמיד לומדים ממורה זקנה.”

נובלה רעננה, מתוקה ונקייה, נובלה מחויכת עם הרבה אהבה לדמותה של רקֶלֶה, לחיים, לאיטליה.

רוצו לקרוא, לא תתאכזבו.

הבת היחידה, א.ב.יהושע

הוצאת הספריה החדשה, 2021

תגובות בפייסבוק

אדמה אמריקאית – ג’נין קאמינס

כולם רוצים להגיע לארה”ב, ארץ החופש וארץ ההזדמנויות הבלתי נגמרות. יש אנשים שואפים להתעשר ויש שואפים להצליח. לידיה גיבורת “אדמה אמריקאית” אינה שואפת להתעשר או להצליח. היא בורחת לארה”ב על מנת להציל את עצמה ואת בנה לוקה בן השמונה.

לידיה, בעלת חנות ספרים קטנה באקפולקו, נשואה לסבסטיאן ,עיתונאי חוקר בעל עקרונות הומנים נעלים. היא היתה מעדיפה שהוא יהיה חי ולא בעל עקרונות. לידיה וסבסטיאן הם הורים ללוקה בן השמונה, ילד חכם ובקיא בגאוגרפיה.

משפחתה, בעלה, הוריה, אחיה ואחייניותיה נרצחים באכזריות ביום חגיגת ההתבגרות של ג’ניפר, אחייניתה. לידיה ובנה מסתתרים בשירותים ובכך ניצלים. לידיה יודעת שעליה לברוח ומהר, כי הקרטל, מי שאחראי לטבח יחפש אותם על מנת להשלים את המשימה.

לידיה אורזת מעט חפצים וכסף, רוכשת מצ’טה ומתחילה במנוסה. היא נעזרת בחברים, בורחת מכל מי שמציע לה עזרה, והופכת להיות חלק מהפליטים. בדרכה היא חוברת לעוד אנשים צעירים המעוניינים לחצות את הגבול. היא פוגשת בנשים שבורחות מגורל איום שהשאירו מאחור.

כל רצונה הוא להגיע לדנוור, היכן שגר דודה והפך לגרינגו

הספר מתאר את לידיה ובנה במצבים מסוכנים, בפחדים הרבים שלה ובעיקר החשש מכך שימצאו אותה. הוא מתאר את המצבים הקשים שאליהם הגיעה במילוט שלה, נסיעה ברכבות ועל גגות הרכבת. הליכה במדבר בתנאים קשים. עיקר הספר מתמקד בחוויות ההווה, אין בו סצנות מהעבר, תיאורים על חייה, משפחתה. כל כולו מתאר את ההווה של מקסיקו וכיצד הקרטל השתלט על כל חלקה טובה, שולט אפילו בנהגי האוטובוס, כולם צריכים לשלם מורדידיס, תשלום שגובה הקרטל.

זה אינו רק ספר על בריחה ומנוסה. הספר מעלה לתודעה את בעיית הפליטים בכל העולם. הגבול בין מקסיקו לארה”ב הוא גבול הידוע במספר הרב של המסתננים, אשר רוצים להגיע לחופש. הם בורחים ממדינה חולה, מדינה שאינה מספקת ביטחון לתושביה.

הספר, “אדמה אמריקאית” כתוב היטב, קשה להניח אותו מהיד וקשה להתעלם ממצוקת הגיבורה והדמויות. תיאורי התלאות והחששות של לידיה מציאותיים ואמינים, המתח שנוצר בספר אינו מתח שאנו מורגלים אליו בספרי מתח רגילים, שבהם אנחנו רוצים לגלות את זהותו של הפושע, את זהות הפושע אנחנו יודעים כבר בתחילה. המתח נוצר האם לידיה תצליח להציל את עצמה. במהלך העלילה נוספים פרטים על הסיבות להרג המשפחה, פרטים שמוסיפים עניין ועומק לקריאה.

הספר מצטרף לספרים נוספים המתארים את מאבקם של הפליטים וניסיונותיהם לחצות את הגבול.

ספר שאינו קל אך חשוב. יש בו מסר חברתי ופוליטי. דרכו אנחנו יודעים על אומללותם של אנשים פשוטים קשי יום, שכל רצונם הוא לחיות את חייהם הצנועים. ספר שמראה כיצד קרטלים משתלטים על מדינה וכולם חסרי אונים. בעיקר התושבים שכל רצונם הוא לחיות את חייהם ונולדו במקום הלא נכון.

לידיה  רוצה שכף רגליהם תדרוך על אדמה אמריקאית. ברגע שהם יגיעו לארה”ב היא תדע שחייהם ניצלו.

האם תגיע? האם הקרטל יניח לה? על כך בספר.

ממליצה. “אדמה אמריקאית” ספר שהוא מעבר לרק עלילה.

אדמה אמריקאית,ג’נין קאמינס

מאנגלית, עדינה קפלן

הוצאת אחוזת בית, 2020

תגובות בפייסבוק

עוד סיפורים עם כנפיים – אשכר ארבליך-בריפמן

בימים משונים אלו כשאי אפשר להיפגש עם חברים, היתרון בספרים הוא  שניתן לפגוש דמויות אהובות. שמחתי לפגוש שוב את טַייְגְּה וְטוּנְדְּרָה הפיות הקשישות והחביבות. פיות, אחיות תאומות, פנסיונריות שמספרות לילדים, פִיפִי, בֶּנְגִ’י וְבּוּלִי הגרים בשכנות סיפורים מרתקים, מלאי הרפתקאות וצבעוניים.

הילדים. שמחים תמיד להאזין לסיפוריהן וגם נהנים ממאפים ושתיה. האמת, גם אני שמחתי לשמוע על מבצעי ההצלה של שתי הפיות החביבות, שכל רצונן הוא לעזור לבני התמותה.

הספר כתוב פרקים פרקים כשבכל פרק הפיות, טַייְגְּה וְטוּנְדְּרָה וחברתן פְּרֶרְיָה אשר הצטרפה אליהן, מספרות לילדים על אירועים ומקומות. הילדים מהופנטים מהסיפורים.

על מה הן מספרות?

על אבני הירקן הקסומות, על עזרתן לתושבי ווייטנאם, על היווצרותם של המפרצים והשמות שניתנו להם, הָא לונְג׳ שפרושו המקום בו נחתה הדרקונית. מפרץ בָּאי טוּ לונְג׳ המקום בו עזבה הדרקונית את צאצאיה בָּאךְ לונְג’ זנב הדרקון הלבן.

על מעגלי הפיות המסתוריים המנקדים את ערבות נמיביה, אפילו מדענים אינם יודעים את הסיבה להיווצרותם. בּוּלִי שחונך להאמין במדע, טכנולוגיה, היסטוריה מגלה שלפעמים אין תשובה לשאלות וכעת הוא  מאמין בקסם פיות.

על איסלנד ותופעות הטבע, על הוויקינגים, טרולים וענקיים. אי הנחשים בברזיל, על הַסֶלְקִי האחראי לתופעת הים המנצנץ.

הספר כתוב בפרקים המספרים על אירועים שהיו, על תופעות טבע. אֶשְכָּר אֶרְבְּלִיךְ – בְּרִיפְמַן חקרה כל תופעה וכל אירוע, בשפה מתאימה היא מנגישה את העובדות לילדים ובכך מעשירה את הידע ואת עולמם.

אֶשְכָּר אֶרְבְּלִיךְ – בְּרִיפְמַן גרה עם משפחתה וחיות אחרות והרבה, בגבול של יערות הכרמל. מי שמביט בתמונות שהיא מעלה ומפרסמת, יכול להיות בטוח שהיא חיה ביער קסום. הסיפורים שלה קסומים צבעוניים ומעוררי סקרנות.

הספר “עוד סיפורים עם כנפיים” מצטרף לאחיו “סיפורים עם כנפיים”, שאותו אהבתי מאוד.  הספר  כתוב בעושר לשוני נפלא, בשפה תיקנית ויפה. הוא מלווה באיורים הקסומים של רמי טל המוכשר. הציורים צבועים בצבעי פיות, ענוגים וקסומים, מה שמאפשר לילדים תחושה של “להיות בתוך הציור”. הציורים מהווים השלמה לסיפורי הפיות.

מלבד העשרת הידע, הספר מעביר את ההנאה שבהכנסת אורחים, מלמד מהי חברות, עזרה לזולת ובעיקר לחלשים. אהבתי את הרעיון של איך מספרים סיפור? ״ את פשוט צריכה להתחיל לדבר, ברגע שלא תחשבי על זה יותר מידי ייצא לך סיפור״ אומרת פיפי הילדה.

והפיה מוסיפה בהמשך ״לרוב אין אנו יכולים לבחור סופים לסיפור שלנו. הם פשוט מתרחשים ללא שליטה ובוחרים את הסוף של עצמם.״

לקרוא את הסיפורים זה כמו להיכנס לממלכה קסומה מבלי לרצות לצאת ממנה.

הסיפורים מתאימים לילדי כיתה א’-ה’ בקריאה עצמית.

ניתן להקריא לילדי כיתה א’

לדעתי רצוי להקריא לילדים, גם אם הם קוראים עצמאים. הקריאה המשותפת היא זמן איכות וכן זמן העשרה להורים ולילדים.

הלוואי ויכולתי לפגוש את הפיות החביבות ולבקש מהן שתפזרנה אבקת קסם על כל הגלובוס ותציל אותנו מהקורונה. בינתיים אאלץ להסתפק בציפייה לסיפורים נוספים שלהן.

ממליצה בחום.

עוד סיפורים עם כנפיים, אֶשְכָּר אֶרְבְּלִיךְ – בְּרִיפְמַן

איורים, רמי טל

הוצאת, דני ספרים הוצאה לאור, 2021

תגובות בפייסבוק

אשת החלום – וילקי קולינס

וילקי קולינס, יהונתן דיין ונובלה קטנה – בעיניי הם שילוש / שילוב מנצח ומבטיח.

אשת החלום הוא ספר פנינה שכתוב היטב לפי המסורת הקלאסית. ספר על גורל, בריחה מהגורל, אמונות טפלות, פחדים.

וילקי קולינס נחשב לאבי ספרי המתח והמיסתורין, קולינס נחשב לחדשן בתקופתו. את ספרו “האשה בלבן” קראתי לפני שנים רבות והוא עדין מהדהד בי.

זוהי נובלה קצרה הכתובה בארבעה פרקים,  שלושה אנשים מספרים על אותו אירוע, אבל זה אינו רשומון, אלה נקודות מבט שנותנות אור על האירועים ובעיקר משלימות פרטים.

פרסי פירנבק ואשתו נאלצים לקטוע את מסעם ולהגיע לעיירה הקרובה שכן סוסה של גב’ פינברק נקע את רגלו והם אינם יכולים להמשיך.

בעיירה שאליה הם מגיעים הם מחפשים סיס שיטפל בסוס. באורווה של הפונדק הם מוצאים את, פרנסיס רייבן, הסייס, פרנסיס ישן וכולו מסויט, הוא חולם, הוזה וצועק בפחד נוראי, כי הוא עומד להירצח.

מכאן  העלילה תנוע קדימה ואחורה, היא גם תסופר מנקודת מבט שונות.

כדי לא לפגום בפרטי העלילה ובמתח הקריאה לא אספר מה קרה. הסיום? הסיום אולי בנאלי ואינו עומד בקנה המידה של מתח שאנו מורגלים אליו. כי מה כבר יכול להפחיד אותנו כיום?

ובכל זאת, אני ממליצה מאוד על קריאת הנובלה. למה? זו נובלה קצרה, יש בה חן ושנינות.

וילקי קולינס הוא יוצר פורה, וחשוב, כתיבתו שנונה, ראליסטית ומדויקת ממחישה היטב את התקופה. תיאורי הרחובות, האנשים, הכרכרות, הלבוש, הטבע והמעמדות מוחשיים. תיאורי מחשבותיו וחרדותיו של הסיס משרים סוג של מיסתורין וסקרנות על הקורא.

 הדמויות השונות ממחישות את הבדלי המעמדות ואת הבדלי הגישות והשקפות העולם. למשל אמו של פרנסיס הסייס, אשה ראליסטית מול אחותה ששקועה בעולם המיסטי והקלפים.

מיהי אשת החלום? אשה חלום? אשה מהחלומות? אשה מהסיוטים? על כך בנובלה.

הנובלה “אשת החלום” פורסמה בפורמט קטן. לפני שנים הוצאת עם עובד הוציאה ספרוני קריאה קטנים בגודל הזה. “נישואי גבריאל” של וילקי קולינס פורסם בזמנו.

נובלה קלאסית הכתובה היטב לפי המסורת של הספרות הויקטוריאנית. תרגומו של יהונתן דיין משובח ביותר, הוא מצליח להעביר את השפה והתקופה האנגלית לשפה שלנו ולימנו.

אשת החלום, וילקי קולינס

מאנגלית יהונתן דיין

הוצאת, מקום לשירה,2020

תגובות בפייסבוק

זוליכה פוקחת עיניים – גוזל יכינה

זוליכה פוקחת עיניים היא יצירה רחבת יריעה הפוקחת את עיני הקורא על רוסיה בראשית המהפכה.

רומן רחב יריעה המספר את סיפורם של אלו שנעקרו מאדמת מושבם בשם המהפכה ובשם הקולקטיב.

בכפר יולבש, כפר טטרי מוסלמי, דרה זוליכה בת השלושים, היא נשואה מחצית מחייה למורטזה, גבר בן ארבעים וחמש המתייחס אליה כאל חפץ ומתעמר בה. ולא רק בעלה מתעלל בה, אלא גם אמו הזקנה, שהיא כולה רשעות כלפי זוליכה. הזקנה אומרת לה שהיא עצלנית ואינה אשה טובה לבנה, לכן אלוהים לא לוקח אותה כי היא זו שצריכה לשמור על בנה.

בבוקר שבו אנו פוגשים בזוליכה לאחר שפקחה את עיניה, היא מתפללת לאל שיעזור לה לבצע את מה שתכננה. היא מבצעת את כל עבודות הבית כולל טיפול באם הזקנה, האכלת השדים שלא יכבו את האש, כדי שהזקנה לא תכעס עליה.

המשפחה חיה תחת איום מתמיד של לקיחה.  באים ולוקחים מהם הכל. תבואה, זרעים, צאן. היא מכנה אותם מונופולתבואה ,החרמתמזון, מסמצרכים, הצבאהאדום.

עד שיום אחד מגיעים חיילים ולוקחים אותם. לאן? לסיביר, אנשי הכפר, קולקים, נחשבים לא נחוצים למהפכה, לוקחים אותם להקמת קולחוז.

מכאן מתחיל מסעה של זוליכה, דווקא עכשיו ברכבת ובכלל במסע, הצייתנות שהיתה מנת חלקה בביתה עוזרת לה. היא אינה מדברת לא מרגישים בה.

זוליכה צנועה, ענווה, מקבלת הכל לא בהכנעה, אלא בהבנה ובהשלמה. אומרת לעצמה שהמוות נמצא בכל, בעלים בפירות באפרוחים. וכך גם היא מחכה למוות.

שנים יעברו על זוליכה ועל האנשים שהיו איתה ברכבת ובהקמת הקולחוז.

לפעמים לוקח לדמות זמן ואירועים עד שהיא נכנסת ללב שלי. זוליכה היא בין הדמויות הבודדות, שפרצה לא בכוח, אלא בעדינות לנשמתי. ברגע הראשון שפגשתי אותה, כשהיא פקחה את עיניה והורידה את כפות רגליה העירומות לרצפה הקרה, הרגשתי כאילו שהיא ירדה מהמיטה בשבילי. כמו חברה שרוצה לספר לי את אשר על ליבה.

וזוליכה סיפרה לי סיפורים. סיפרה על עברה, על ההווה האומלל בביתה ולקחה אותי למסע כואב של נידוי מהאדמות שעליהן גדלה למען מטרה נעלה, שווין.

ביד אמונה מובילה אותנו המספרת ומתארת את האירועים הכואבים בהיסטוריה של ברית המועצות, על מות אנשים בשם המהפכה, על גזלת אדמה ורכוש ואפילו גזלת הרוח של האדם.

התיאורים הם כמו צילומי מצלמה, הקורא רואה מול עיניו את יופי השדות שמשתנים בהתאם לעונות השנה. כואב את כאבם הפיסי של אנשי הקולחוז. סובל וכואב איתם את מאבק ההישרדות והניסיון לשמור על צלם אנוש ובעיקר לשמור על עצמם כחברה מתפקדת ותומכת.

זוליכה עד לאותו בוקר שבו הגיעו הבולשביקים מעולם לא יצאה מיולבש, אלא רק ליער או לבית הקברות. מוצאת עצמה נודדת קילומטרים רבים. המסע שהיא עושה אינו מסע פיסי בלבד אלא מסע נפשי שבו היא תפקח עיניים, תגלה עולם חיצוני ועולם פנימי עשיר.

זוליכה פוקחת עיניים הוא ספר עב כרס הנקרא בשטף, ספר שבו הקורא שותף לתהליכים הפיסים והנפשיים של הגיבורה ושאר הדמויות. ספר שמביא לקורא תיאור ממשי ומדויק של הקמת קולחוז מכלום, ללא כלי עבודה, איכרים שוורים, רק מכמה עצים וענפים ובעיקר מתושייה.

זו יצירה הכתובה בציורי לשון ותיאורים מרהיבים. תיאורים שמאפשרים לדמויות להתערבל ולהתמזג בטבע ולהיות חלק ממנו.  “ורוד חיוור וכחול רך נוגעים בחולשה בשמי המזרח השחורים.”

חמוטל בר יוסף תרגמה את הרומן מרוסית. תרגום נפלא ופיוטי. חמוטל בר יוסף היא משוררת רגישה מה שניכר בתרגומה. הספר נקרא כמו שירה, היא יצרה צירופי מילים ציוריים כמו “ספטמבר הגיע שטוף שמש. צהוב ואדום נשמו על הגבעות.” או יצירת מילים מעניינות, לדוגמה “איך העריב היום.”

“זוליכה פוקחת עיניים” הוא רומן קריא ונפלא, רומן שנותן לנו פרספקטיבה נכונה על החיים ועל אומללות וכיצד ניתן למצוא קרן אור בתוך הכאוס.

הספר נכתב בהשראת סיפוריה של סבתה של הסופרת. הוא אף עובד לסדרה והוקרן ברוסיה.

ממליצה.

זוליכה פוקחת עיניים,

גוזל יכינה

מרוסית, חמוטל בר יוסף

הוצאת כרמל, 2020

תגובות בפייסבוק

נעדרים קרים – אסף קוגלר

“את לא קוראת בלש, ועוד ישראלי, את באמצע ספר מצוין” אלו היו המחשבות שלי כאשר הצצתי בספר “נעדרים קרים” שהגיע אלי. ואכן כל התשובות נכונות.

איני יודעת מה גרם לי להתחיל לקרוא את הספר. אבל, מה גרם לי להישאב אליו מיד בפתיחה היה ברור !!!

זהו ספר חצוף, פרוע, שנון ומצחיק עם דמות מקסימה. דמות שהקורא מיד נשבה בקיסמה.

שירה, נערה דתית מבאר שבע בוגרת אולפנה. שירה מחליטה להתגייס לצה”ל ליחידת נ”ק. בדמיונה היא חושבת שתגיע ליחידה כמו בסרטים, חדר עמוס בשולחנות שמאחוריו שוטרים שעמלים על פיענוח היעלמויות.

חלום לחוד ומציאות לחוד. שירה מגיעה לבניין שבו אין חיילים נוספים פרט ליוראי, המשרד שלה הוא קרוון קטן ומלוכלך, והגרוע הוא שלא מלמדים אותה איך לחקור. היא מקבלת תיק הדן בהיעלמותו של אביתר לימור. אביתר נראה בפעם אחרונה על האוטובוס לאחר שחרורו המוקדם מהצבא. ומאז נעלם.

שנים רבות עברו וספק אם הוא בחיים. שירה מרגישה שחסר לה חומר ופרטים.

שירה אינה עוסקת רק בחקירת הנעדר, היא עסוקה בניווטה בחיים החילוניים שאליהם נחשפה.

 במהלך הימים הקרובים תגלה שירה,הנערה התמימה מהאולפנה, עולם אחר, עולם שאינו כמו העולם הדתי ועולם האולפנה שממנו הגיעה. את החיים החילונים היא מכירה ויודעת, אבל לחיות בתוכם, עבורה זה עניין אחר. שירה מוצאת עצמה מתלבטת איך לדבר, ועוד התנהגויות שאינן זרות לה, אך מעולם לא עמדה מולן. ושירה מתמודדת עם האירועים והמצבים בדרכה שלה. נערה בטוחה בעצמה, נערה שמעיזה להגיד כל מה שהיא חושבת, אבל לא בגסות. לשירה חוש הומור נפלא ומצאתי עצמי צוחקת מהתבטאויותיה ובעיקר מהמצבים שאליהם נקלעה.

העיסוק בחקירה אינה מרפה ממנה. היא מנסה למצוא רמז, פרט קטן שיוביל אותה להבנה. והיא עושה הכל על מנת להוכיח שהיא חוקרת טובה.

בכתיבה קולחת מלאת הומור ואנושיות מעלה הספר נושאים כמו הבדלי התנהגות של חילונים ודתיים ואיך ניתן בקלות לגשר בין הפערים. נותן הצצה לעולם של הנעדרים. בני נוער שיום אחד אינם חוזרים הביתה. איך מוצאים אותם? איך מגלים מה הניע אותם להחליט להעלם?  האם נעלמו? הועלמו? או נרצחו?

לשירה אין ספק שאחרי שנים רבות יתכן ולא יימצאו אותם הנערים/ות אבל היא אינה מרפה מהסיכוי לדעת מה עלה בגורלם. ״אז אין הבדל גדול בין העבודה שלך לרבנות הצבאית. מחפשים גופות״

הספר נעדרים קרים הוא ספר רענן. מאז הבלשית ליזי בדחי לא נתקלתי בדמות נשית שמנסה לפענח חקירות. שירה היא דמות אנושית, רגישה, בעלת לב זהב. האנושיות שלה מתבטאת בטעויות שהיא עושה ובעיקר במחשבותיה.

הספר כתוב בכתיבה קולחת, שואבת, מצחיקה, כואבת.

סגר לא סגר, רוצו לקרוא. לא תתחרטו. אם אני קראתי אותו ללא הפסקה זה אומר עליו הכל.

אין לי ספק שהספר יהפוך לסרט.

 ואני? מחכה להמשך עלילותיה של שירה.

נעדרים קרים, אסף קוגלר

הוצאת עם עובד, 2021

תגובות בפייסבוק

ארבע מדברות ואחת שותקת – גבריאלה אביגור-רותם

ספר על חברות. חברות נשים.

חמש חברות. שתיים מהחבורה הן חברות ילדות ושלוש האחרות הצטרפו אליהן  כשנפגשו בהפסקה בשירותי התיאטרון וגילו שכולן שרות נפלא.

הן מקימות להקה בשם דוגי”ת, שם המורכב משמותיהן, דרורה, ורדה, גילדה יפה תלמה. הן מופיעות במהלך כמה שנים. שנים שבהן הן מוצאות בני זוג, מקימות משפחה. שנים שבהן החברות מתהדקת ואף הופכת להיות חברות של הנשים והגברים.

היום הן עברו את גיל השבעים. דרורה היפה והדומיננטית שבהן נפטרה לפני שלוש שנים. והיום הן סועדות חברה נוספת, תלמה.

תלמה והמספרת, גילדה, היו חברות טובות מגיל בית הספר העממי. חברות הדוקה. גילדה מטפלת בתלמה במסירות רבה כמו אחות רחמניה. מוכנה לעשות הכל כדי שהיא תאריך חיים.

ארבע מדברות ואחת שותקת. דרורה היא השותקת אבל דבריה נשמעים גם כשהאדמה מכסה אותה. לפני שנים הן נשבעו לומר את האמת, השתיקה שלהן והאמת והשקרים פורצים עכשיו מכל מקום. כשהן על סף הגיל השלישי, הן מרשות לעצמן לומר כל מה שעל ליבן. והן אומרות.

כבר מתחילת הרומן מרגישים במתח שבין הבנות והבעלים. תחושה של אווירה כבדה, תחרות מי שרה טוב יותר מי מהילדים מוכשר. גם בין הגברים היתה יריבות, מי יותר שנים בצבא ומי היה ביחידה יותר מובחרת.

הקרקע הזו מצמיחה עוינות פנימית, גם אם הן חברות של שנים המתח שם. מתח בין החברות ובין הזוגות ותאמינו לי יש הרבה מתח בינהם.

הקריאה בספר לא היתה לי קלה. היה קשה להתחבר לצורת הכתיבה ולהבין מי מדברת ומי זו ששותקת. זמן רב לקח לי לקרוא את הספר. בתחילה חשבתי שזהו בגלל משבר קריאה, אבל כאשר סיימתי אותו הבנתי שהסיבה המרכזית היא המועקה שהעלילה השאירה עלי. הרבה אירועים חוו הנשים, מתח רב ושקרים שמתגלים עכשיו מעיקים ומציקים. גילדה הגיבורה זו שכותבת ספרי מתח, דווקא ממנה מסתירים את הפרטים החשובים. היא האחרונה שיודעת ועל כך היא כועסת. “רק אני לא ידעתי כלום! חמישים שנה כולכם מקפיצים אותי לכל צרה ושמחה גילדה פה גילדה שם…אבל אף אחד לא חשב ליידע אותי במה שקורה?”

לא רק המועקה היא זו שמנעה ממני קריאה רציפה, משהו בריבוי האירועים הפריע לי. ההסתרה מגילדה היתה לא אמינה עבורי. השאלות ששאלתי האם זו חברות טובה? ובכל זאת ימים רבים לאחר תום בהקריאה הספר מהדהד בי. כאילו מושך בכנף חולצתי ומציק לי.

זהו אומנם סיפור על חברות, על אמת ושקר, על גלוי ונסתר, על השלמה והכלה של זיקנה על פרידה, על מוות והתמודדות עם הפחדים ממנו.

זהו ברובד הגלוי, ברובד הנסתר זהו סיפורה של מדינתנו. הנשים הן בנות גיל המדינה. את הלהקה המזמרת שלהן הן הקימו לאחר מלחמת ששת הימים, ימים של חדוות נעורים ואולי אופוריה וביטחון. הלהקה התפרקה לאחר מלחמת יום הכיפורים. אין סמלי יותר ממה שקרה לנו בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים ובעיקר השבר שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

הקושי בקריאה הוא החוזק הסיפורי של הספר. גבריאלה אביגור רותם שוזרת קולות נשיים וחברות אמיצה כמו מלאכת רקמה, לכל דמות קול וצבע ייחודי המאפשר מבט על תמונה שלמה. בתוך הקולות  אורגת הסופרת שירים מתקופות שונות ודרכם ניתן ללמוד על הדמויות ועל המדינה. כל זאת בשפה ססגונית ומעולה. העברית ,איך אומרים? מצוחצחת ונפלאה, ממתק.

אני הייתי מכנה את הרומן “ארבע מדברות ואחת שותקת” כרומן מאתגר. רומן שמביט אל תוך העיניים של הקורא ואינו עושה לו נוח.

ארבע מדברות ואחת שותקת, גבריאלה אביגור-רותם

עורך, יגאל שוורץ

הוצאת, כנרת זמורה, 2020

תגובות בפייסבוק

מצעד הספרים הלועזיים לשנת 2020

שנת 2020 תזכר לכולנו וגם לי, כאחת השנים היותר מוזרות והבלתי נשלטות. שנה שבה לא יכולתי לנוע ולטייל כמו שאני אוהבת, שנה שבה געגועי לפריס האהובה הועצמו. תכנונים רבים נדחו או נמחקו. אחד מהם היה לשהות בפריס תקופה.

גם הספרים האהובים עלי נפגעו. חשבתי שבגלל הסגרים אקרא יותר, איך אומרים, חשבתי. קצב הקריאה לא השתנה ובחודש האחרון התגלה אצלי משבר קטן.

צער רב הצטערתי על הוצאות הספרים שהאטו את פרסום הספרים. כאב לי על סופרים שהוציאו ספרי ביכורים והשקות של ספרם שלא התקיימו. השקת הספר “טל מחכה לרכבת” נדחתה ועל כך כאבתי ביותר, שכן, בתי, טל, היא אחת מהדמויות המצוירות בספר.

ובכל זאת בתוך הצער וחשרת העבים יש גם אור.

עברתי להרצות בזום, סגנון שהתגלה כפתרון נפלא. ארחתי בקבוצות הקריאה שלי בזום סופרים, סופרים ותיקים וסופרי ביכורים, על כך תוכלו לקרוא כאן. מפגשי סופרים

לסיכום זו היתה שנה שתחרט אצל כולנו. שנה שבה רוב מה שהכרנו השתנה. לשמחתי הספרים עדיין איתנו ומשמשים מקור נחמה.

לפניכם רשימת סיכום הספרים הטובים ביותר בעיניי שקראתי בשנת 2020.

הספרים הם ספרים מתורגמים, שכן זו שנה לועזית. הם מופיעים לפי סדר קריאתם ולא לפי סדר דירוגם. כולם טובים בעיניי. ממליצה לכם באהבה רבה.

מאחלת לנו שנה טובה יותר, שנה בריאה ותפילה שיחזרו הימים הטובים.

לחיצה על שם הספר תוביל לסקירה שלי באתר.

שירת סרטני הנהר, דליה אוונס

בית גולדן, סלמן רושדי

לא אזוז מכאן, מרקו בלצאנו

מכונות כמוני, ספרו החדש של איאן מקיואן

שעות הערב , ספרו הייחודי של חררד רווה

מכתב של אלמונית, ספרו המרתק של שטפן צוויג

אמנות השמחה ,ספרה רחב היריעה של גוליַארְדָה סַפְּיֶינצָה

וָקוֹלדָה -ספרה החכם והמצמרר של לוסיה פואֶנסו

המשרד לאושר עילאי, ארונדהטי רוי

פריחה שנתאחרה אנטון צכוב

עלמה בפריחה וסיפורים אחרים, טטיאנה טולסטיה

חיי השקר של המבוגרים, ספרה החדש והמרתק של אלנה פרנטה

הרג קומנדטורה, הרוקי מורקמי

השבועה הנמהרת שלנו, ברין גרינווד

אין דבר; ספרו החד והמיוחד של אדוארד סנט אובין  וספר ההמשך חדשות רעות; אדוארד סנט אובין

ילד יחיד ; ריאנון נאווין

הענק הקבור, ספרו החדש של קאזואו אישיגורו

תגובות בפייסבוק