“נמר גימ”ל” מכניס את הקורא לתוך חיי משפחה בשנות השמונים בגבול הצפון בתקופת המתיחות, בימים שבהם נפלו קטיושות ללא הרף. משפחה רגילה שמנסה לשרוד את חיי היומיום, את הקיום האישי והמשפחתי כשהקטיושות נופלות סביב ולפעמים באותו המקום בדיוק. אלה וגבי הורים למיקה ומילי. מיקה נערה מופנמת נמצאת בגיל ההתבגרות, מחפשת את עצמה בתוך עצמה ומחוצה…

הציידת ספר של 573 עמודים צד אותי. אני לא  מאמינה שגמעתי 573 עמודים ביום וחצי. זהו ספר רחב יריעה המסופר על ידי שלוש דמויות בזמנים שונים. המבנה והקולות השונים תורמים להבנת העלילה, למתח שנוצר סביבה ובעיקר למהימנות הגיבורים והאירועים. איאן היה כתב מלחמה במלחמת העולם השנייה. הוא נטש את עבודתו לטובת מרדף מפרך אחרי פושעי…

יש ספרים הכתובים בצמצום ואיפוק ונכנסים אל הלב והתודעה צעד צעד, לאט לאט עד שמציפים ונשארים  גם לאחר תום הקריאה. כזה הוא הספר “לא אזוז מכאן”. סיפור נוגע ללב ואנושי המסופר כזיכרון מאמא לבת. טרינה כותבת לבתה. כל מה שהיא יודעת הוא להשתמש במילים “האוצר הגדול ביותר, בעיקר בשביל אשה, הן המילים.” ״חשבתי שהמילים יוכלו…

קראתי ספרי מסע  רבים, ספרי מסע שהם סמל לתהליך התבגרות, אבל ספר מסע כמו “דברים נעלמים” לא קראתי. בחור אחד עושה מסע, מסע שהוא עצמו אינו מודע לו. המסע הזה מוביל עוד אנשים להתבוננות על חייהם וגורם להם לערוך מסע פנימי שהוא חשבון נפש פרטי. שתי הפתעות טמן לי הספר, האחת העלילה המיוחדת והאירוע המכונן…

ספר מתח עם דמות חוקרת מרתקת  הכתוב בקצב שאינו נותן מנוחה מהדף הראשון עד לדף האחרון של הקריאה. מי שמכיר אותי יודע שאיני חסידה של ספרי מתח, למעט יוצאים מן הכלל. בימים לא ברורים שכאלה, בגלל חוסר ריכוז ודאגה, הספר “מים אפלים” שימש לי קרש הצלה של שפיות. אריקה פורסטר, עברה לתחנת ברומלי לפני שלושה…

“בית גולדן” הוא ספר חכם וסרקסטי. “בית גולדן” הוא מיקרוקוסמוס למה שמתרחש בעולם, ואולי היום בימי טירוף הקורונה הוא המראה שלנו. הכתיבה של רושדי מהפנטת ומצחיקה, כואבת וסרקסטית. כמה  שהתענגתי על קריאתו. אפילו בימים שכאלה, מצאתי אותו משעשע וביקורתי. אם אתם חושבים שאוכל להקיף ולספר על כל מה שכתוב בספר אזי טעות בידכם. זה ספר…

 זמן רב חיכיתי לספר “נטע זר” והיה שווה ביותר לחכות לו. את שרית פליין אני מכירה מקבוצות הקריאה בפייסבוק, שיחות בקבוצות ושיחות מאחורי הקלעים הובילו לחברות בינינו. אל תטעו איני משוחדת. אני בפרוש אובייקטיבית! שרית היא אשת מילים, המילים קולחות ממנה כמו נהר, מילים שוצפות, חכמות, שמחות, רוקדות, מילים שמעלות תמיד חיוך, כי שרית אופטימית…

“גבירה אבודה” הוא  סיפור התבגרות ואובדן התמימות. למעלה מעשרים שנים חלפו מאז שקראתי את “אנטוניה שלי”, ועדיין קסמו של הספר מהלך עלי. אני יכולה לדמיין את אנטוניה שוכבת על החציר הזהוב ולשמוע את צחוקה. שנים חיכיתי לספר נוסף של וילה קאתר. כשראיתי בחנות את הספר “גבירה אבודה” מיד אספתי אותו וקראתי אותו לפני כל הספרים…

אחד הזיכרונות הנעימים שלי מילדותי הוא זמן השינה שלי ושל אחותי. ישנו במיטת יחיד שממנה נשלפה מיטה נוספת. אבי ישן בין שתינו שר לנו שירים וסיפר לנו סיפורים. מעולם לא חשבתי שיש אפשרות אחרת במקום אחר במדינתנו. כשילדיי היו קטנים אהבתי לשבת כל אחר הצהרים לשחק איתם וכשגדלו אהבתי  לשבת ולצפות בהם משחקים. זו היתה…