“זאבה” של מעין רוגל  הוא ספר מאתגר. שני סיפורים הכתובים ברגישות ומתארים דמויות בודדות. זאב, או נכון יותר זאבה. שני סיפורים מתעתעים ומעבירים תחושה של הליכה על חבל דק,  כמו שאחת הגיבורות אומרת “הליכה על קרח.” שני סיפורים שקשורים זה בזה. דמויות שעוברות מסיפור אחד לשני. מתעתע אמרתי, אז זהו שהוא אינו מתעתע רק בשיתוף…

ספר עם עלילה מציאותית עכשווית. עלילה אולי פשטנית, כזו המוכרת לנו, אך מתחת לפני השטח גועשת ואינה מרפה. איה אבישר ועיליי היו יחד 17 שנים. נולדו להם שני ילדים, הם גרו בדירה של הוריה של איה בשכירות מוזלת, סוג של עזרה לזוג מצד ההורים. עכשיו הם גרושים כבר שלוש שנים. איה נשארה לגור בבית הוריה…

כמה אהבה היתה אצלי הבוקר בסלון.  אהבה שהגיעה עם אורלי סיגל והדמויות המרגשות של ספרה בכמויות עצומות. אורלי אינה צריכה להתפנות לאהבה כמו השם של ספר האחרון שכתבה “ועכשיו אהבה”.  האהבה קיימת בה בשפע, נדמה לי שאפילו מתוך שינה היא מטיילת ממנה החוצה. אירחתי סופרים רבים אצלי בסלון, אורלי היתה בין הסופרים הבודדים שהודו לאנשים…

קריאה בספרים ממוארים היא  סקרנות  והצצה עבורי. אני סקרנית לקרוא אילו זיכרונות מעצבים בחר הסופר לשתף את הקורא. והאם הזיכרונות הם עירוב של עובדות עם בדיה. בכתיבת הזיכרונות הסופר פותח בפני הקורא הצצה לעולמו ולאירועים שעיצבו את חיו. זיכרונות הילדות בפרט וזיכרונות באופן כללי מתעתעים הם. האם היו בדיוק כמו שזוכרים? חיים וייס למד מאימו…

האם אפשר לומר על כאב שהוא פיוטי וציורי? זה כמעט אוכסימורון. “שמרי על הקיכלי” הוא ספר פיוטי המתאר ברגש, בצבע ובריח את כאבן של נשות אפגניסטן. אני אוהבת את השירים של צילה זן-בר צור. צילה כותבת פרוזה בשירה, מציירת בצבעים את העבר. שיריה הם גרעין של מסורת אפגנית עם פתח לעתיד. הספר נכתב כחלק מעדות…

הספר “אילו נולד איטלקי” של שי אספריל הצליח לדחוק את כל ערמת הספרים הממתינים שלי. למה? מבלי לדעת על תוכנו, ידעתי שאתענג על הכתיבה. ידעתי שהנאת הקריאה שלי מובטחת. ואכן לא התאכזבתי. שי אספריל יודע לספר סיפור, הוא יודע לכתוב את הדמויות שלו באופן אמין. הוא מצליח לטוות חוטים לאריגה מהודקת בסיום הקריאה. ספר שעוסק…

“משפט אהבה” הוא ספר חכם, עמוק, מקורי. מורכב ובעיקר אמיץ. איני חושבת שיש עוד ספר, שכתוב כך ועוסק בנושא כל כך טעון. כשאנחנו אומרים “בית” המילה אינה מתייחסת רק לקירות ולחפצים שבו ,אלא לתחושת הביטחון, להרגשה שאנחנו מוגנים בין הקירות ותכולתם. אנחנו אומרים “הבית מחבק, מקבל אותי.” אנחנו אוספים חפצים ושמחים שהם במקומם, הם משרים…

“אני צ’קלקה” הוא ספר יצירתי, שונה ומסקרן. ספרים קטנים ממיסים לי את הלב. ספרים בכריכה קשה עוד יותר ממיסים אותי. וספר של שירה, שאני עוקבת אחריה בדריכות, הכי הכי ממיס את נשמתי. כמעט שנה שאני עוקבת אחר שירה והדף שלה “צרצר לשבת” בפייסבוק. בכל שבוע אני נפעמת מיכולת הביטוי שלה, מהרעיונות והרגשות שמונחים שם בין…

ואוו איזה רומן, סוחף, עוצר נשימה, שנון ומדויק כל כך. כל מה שאמרו לי על הרומן הזה הוא נכון. כל מה שאני אומרת לכם עליו הוא נכון, אבל אל תאמינו לי, רוצו לקרוא אותו, תבדקו בעצמכם  ולא תתחרטו. בחורה צעירה, תל אביבת, רווקה , נמשכת ואח”כ מתאהבת בגבר בן 55. כן. נשמע שקראנו רומנים כאלו,…

תשע דרכים להיפרד בתשעה סיפורים. כל סיפור  בקובץ הוא עצמאי ונקרא בפני עצמו, אך כולם יחד הם סיפור אחד כמעט שלם. סיפור על בדידות וניכור בעולם טכנולוגי. אנו חיים בעולם שבו בוטים מחליפים את הנציג האנושי, הטכנולוגיה ממלאת אותנו בכל רגע נתון. הקדמה אומנם עוזרת, אך התחושה שעולה מהסיפורים היא שאין תחליף למגע האנושי. סנונית…