כמה עוצמה וטלטלה בספר אחד. “נדנדת חבלי הכביסה” ספר שבו יכולתי להרגיש את הטלטול הנפשי של הגיבורים ואפילו שלי כקוראת. “איך מתחילים לספר אגדה? היא פשוט מתחילה, איך היא נגמרת ? אף אחד לא יודע איך סיפורים נגמרים, אנחנו כותבים רק את ההתחלה. “ כך אומר חכוואתי לאהובו ברגעים האחרונים לחייו של אהובו. ארבעים שנה…

שלוש פנינים כך אמרתי כשסיימתי לקרוא. מודה, עד היום  לא קראתי דבר משל יוזף רות ואני שמחה על כך, כי אחרי קריאת הספר אני מרגישה שזו עומדת להיות ידידות הדוקה וקרובה. אני אוהבת כתיבה מדויקת וקפדנית, כזו שמסתירה מעט,אינה מפרשת, קצת מסתורית, כדי שלאחר סיום הקריאה אהרהר, אחשוב על הדמויות ועל מניעיהן. כאלו הם הסיפורים…

שיר הוא רגש מרוכז בעיני. הוא ליבו ודמו של המשורר. בניגוד לפרוזה קריאת שיר אינה מלאכה קלה, כשאני קוראת שיר אני רוצה לאחוז  במילים להרגיש אותן ולנסות להיכנס אל בין האותיות, כדי להבין את התחושה ואת החוויה של המשורר. לשיריה של  אירן דן התוודעתי בפייסבוק, לכל שיר צרפה ציור שהפנט אותי, השירים שלה כבשו אותי…

יש סופרים שכל מה שיכתבו אני אקרא אותם ואתענג. סומסט מוהם הוא אחד מהם. את הצעיף הצבעוני קראתי 3 פעמים ובסרט צפיתי מספר רב של פעמים.  סומסט מוהם הוא סופר של כתיבה קלאסית, כתיבה שאליה התגעגעתי. יש בסיפוריו את כל מאפייני הכתיבה הקלאסית, סיבוך, שיא. התרה, רמז או מתח בתחילת העלילה ופתרון בסיום. קובץ הסיפורים…

שם הספר מסגיר את נושאו, זהו ספר על הת’ר ועל טוטאליות. מארק וקארן התחתנו בגיל מאוחר, שניהם היו בני ארבעים. קארן כמעט ויתרה על זוגיות ולידה. מארק חסר הביטחון האישי לא האמין שיוכל ליצור קשר עם נשים.לאחר נישואיהם נולדת הת’ר. עד כאן ניתן לחשוב שזהו סיפור על אהבה מאוחרת, אבל לא. זהו סיפור פסיכולוגי על…

יש ספרים שרק אחרי הקריאה בם מתחילות המחשבות על הספר על העלילה, על הדמויות. כזה הוא הספר “נזירה.” בגיל 16 מודיעה אמרנטה לאמה שהיא מתכוונת להיות נזירה, למרות שלא נהגה לבקר בכנסייה. אמה מנסה להניעה מרצון זה ולשכנע אותה שהיא יפה וודאי תמצא חתן עשיר שיספק לה את כל מחסורה. היום עשרים שנה מאוחר יותר…

תחושת מועקה ואין נחמה אפפה אותי כשסיימתי לקרוא את הספר. מועקה על האירועים שעברו על גיבורי הספר, וחוסר נחמה על כך שהאדם נועד לסבל ואין לו יכולת להיחלץ ממנו. תחושת חוסר הנחמה העלתה בי את השאלה, האם האדם יכול לשנות את גורלו ולקחת אחריות על חיו ומעשיו, התשובה המתבקשת וזו שהורגלנו אליה היא כן. אך…

בנעורי, לפני למעלה מ-40 שנה, קראתי את הספר שנקרא אז “הדגול” בתרגומו של א. אורן. עד היום אני זוכרת את התחושה שבה נשאבתי אל תוך הדפים, קראתי בשקיקה את קורותיהם של דני וראובן. הספר פתח בפני את עולמו של חיים פוטוק שלאחריו קראתי את כל ספריו. המיועד בתרגומו הנפלא של שי סנדיק לא פגם בחוויית…

מנעורי ועד היום בבגרותי קראתי את כל ספריו של רומן גארי וספריו שפורסמו תחת שמו כאמיל אז’אר. “חיבוק גדול” הוא הרומן הראשון שרומן גארי פרסם תחת שם העט שלו, אמיל אז’אר.ורק עכשיו תורגם לעברית.  מסיה קוזן, סטיסטיקאי העובד בחברה גדולה, חי בדירה צנועה בת שני חדרים בלב פריס המונה 10 מיליון אנשים. קוזן חוזר מטיול…