המתים שותקים – ארתור שניצלר

 המתים שותקים, האומנם? ברור שהם אינם יכולים לדבר, אך קובץ הסיפורים “המתים שותקים” של שניצלר, מוכיח שהם יכולים לדבר גם דרך שתיקתם. שניצלר, שהיה רופא במקצועו ורופאו של הרצל, בקיא בנבכי הנפש של הדמויות שהוא משרטט. יש לו יכולת מדויקת לתאר את תחושות גיבוריו ואת מנעד הרגשות הרחב שלהם.

שניצלר מוביל את גיבוריו אל קונפליקט או שבר, שלאחריו עליהם להחליט כיצד ימשיכו את חייהם. הקונפליקט מבוטא באופן ייחודי דרך המתח שבין מחשבותיהן הפנימיות וסערת נפשן של הדמויות לבין העולם החיצוני.

בסיפור הראשון “המתים שותקים”  שמזכה את הקובץ בשמו, אישה הבוגדת בבעלה נוסעת בכרכרה עם מאהבה. עליה להחליט במי תבחר, בבעלה או במאהבה. הקורא מלווה את מחשבותיה וההתלבטויות שלה, המחשבות סוערות במוחה ואינן נותנות לה מנוח. אירוע פתאומי ותאונה מובילים את האישה להתלבטויות נפשיות. ייסורי המצפון שהיא חווה מתוארים בדיוק מופלא ומותאמים לתיאורי הנוף החיצוני. אלו תיאורים מדויקים וריאליסטים המזכירים את  תיאוריו הנפלאים של בלזאק. סיום הסיפור גרם לי לפליאה והרמת גבה.

הסיפור “פרחים” מתאר מאהב המקבל בכל חודש  פרחים מאהובתו לשעבר שאותה זנח. הפרחים ממשיכים להגיע גם לאחר מותה. בעיניו הם כמו רוח רפאים שבאה להזכיר לו אותה ואת העוול שעשה לה. הוא מביט בפרחים ומרגיש שהם יכולים לספר לו סיפור. הפרחים הנבולים נמצאים מולו חודשים רבים וגורמים לו להרגיש חולה ומשוגע. הוא מבין שרוחות רפאים קיימות, והמתים משחקים באנשים החיים, והפרחים הנובלים הם זכר לימים שבהם עמדו בפריחתם והפיצו ניחוח.

שני הסיפורים מתארים את המתים כנוכחים בחיי הגיבורים.

הסיפור “סג”מ גוסטל” כתוב כזרם תודעה, רצף סוחף של מחשבות החולפות בראשו של בחור צעיר בזמן קונצרט. הוא משועמם מביט סביבו ותוהה: “למה הבחור מסתכל עלי, אולי אסע לדוד העשיר לשבועיים.” אלו מחשבות שנובעות משעמום עד שהן מתלכדות לנקודה המרכזית של חייו. זה סיפור מאוד קצבי, זרם מתמשך של מחשבות נודדות. לא יכולתי להפסיק את הקריאה ונדדתי עם מחשבות הגיבור.

הסיפור “ההתנבאות”  האחרון והחותם את הקובץ הוא סיפור על גבול הבדיה  והפנטזיה.

שניצלר חי בווינה בתקופתו של פרויד והושפע ממנו ומתיאוריות הנפש. בסיפוריו הוא מצליח לחדור אל עולמן הפנימי של הדמויות. הוא מצליח להעביר לקורא את המחשבות והרגשות באופן מוחשי מאוד. אני זוכרת את הנובלה “העלמה אלזה”, שלאחר קריאתה לא ישנתי כל הלילה מרוב בכי וכאב על העלמה האומללה. עד כדי כך הוא הצליח לרגש אותי, וזאת בזכות כתיבתו המיוחדת.

ארבעה סיפורים מיוחדים. הייתי מכנה אותם גאוניים, מבריקים. סיפורים פסיכולוגיים שהמכנה המשותף שלהם הוא אהבה, בגידה ובעיקר מוות.

ממליצה.

המתים שותקים, ארתור שניצלר

מגרמנית: גדי גולדברג

מוציא לאור ועורך: יואב רייס

הוצאת: אפרסמון, 2025