המעשה הנכון – רוית ראופמן

המעשה הנכון – רוית ראופמן

הספר “המעשה הנכון” מעלה שאלות מורכבות על זיכרון, הורות, זהות אישית ולאומית.

אם ישאלו כל אחד מתושבי המדינה איפה היה בשבעה באוקטובר בשעה 06.29 הוא ידע ויספר לפרטי פרטים.

אם ישאלו את לליב, גיבורת הרומן, את השאלה, היא תרגיש אשמה ותגיד: “מסתבר שישנתי בזמן שירו על הבת שלי.” לליב גרה במקום שהאזעקות לא נשמעו בו באותו הבוקר. היא דווקא כן פותחת טלוויזיה, אבל על הערוץ הלא נכון. מטאפורה שתתברר בהמשך כמתאימה כמעט לכל חייה. רק אחרי זמן, כשהיא פותחת את הנייד ומגלה הודעה מבתה, רז “אני בסדר”. היא מבינה שכלום לא בסדר.

מכאן יעברו עליה שעות מסויטות, שבהן תיצמד למסך, ותנסה לזהות מי מבין הנסים והנמלטים מהמסיבה זו בתה, שנראית כמו גרגר אבק ברוח.

בין המחשבות על האירוע  באותן השעות, היא  לא רק מחפשת את בתה, אלא מחפשת את זהותה שלה,כגרושה, כנערה מהעבר, ואת מקומה במשפחה. כמו הדמויות שעולות על מסך הטלוויזיה כך צצים ועולים הזיכרונות.

לליב גיבורת הרומן “המעשה הנכון” מספרת סיפור שכולנו היינו חשופים אליו, גם אם לא נפגענו ממנו בגופנו או בנפשנו.

השעות שבהן הטלפון של רז לא היה זמין, הופכות למורטות עצבים ומזכירות לה את הסבתא זיוה (אמא שלה והסבתא של רז) שהיתה במחנה המחכות  של הקיבוץ. שם, במחנה, תמיד היו שחיכו, חיכו, חיכו לקבל אישור להיכנס להריון, חיכו לרכוש אדמות, חיכו להניק ועוד. זיכרון מחנה המחכות והסבתא זיוה יישזר כמו מלאכת מחשבת נהדרת לאורך הסיפור.

רז הודיעה שהיא בסדר, ואכן אחרי שעות הגיעה הביתה בטרמפ, שיערה פרוע, ידיה ורגליה שרוטות. היא מספרת במשפטים קצרים את המראות, ובינהן מספרת על בחורה ג’ינג’ית בעלת קעקוע של גמל דו דבשתי שביקשה ממנה את הטלפון להודיע לאביה, שבהמשך התקשר לטלפון של רז לשאול על בתו.

מכאן יתערבלו השעות עם ההיסטוריה המשפחתית של לליב, עם החיפוש אחר אותה בחורה, עם זיכרונות אהובה של לליב, ובעיקר עם ההיסטוריה עקובת המלחמות של המדינה, שאותם מייצגת הסבתא זיוה. הסבתא זיוה יצאה לחפש את אהובה במלחמת העצמאות. יש הקבלה בין האירוע שהיה בנובה לבין סבתה, אז לא היו טלפונים להודיע מי נהרג ומי ניצל, והסבתא זיוה החליטה שהיא תמצא את הדרך להגיע לבתים של ההורים למסור להם את החפצים האישיים ולספר להם.

הכפילות שזורה לאורך הרומן, אחיה התאומים, סיפור בחירת שמה וההחלטה בין ענבל ללליב, בתה, רז, שהיא כמו שתי ילדות זו של האב וזו שלה, בדיוק כמו תמונת שתי הכבשים של קדישמן בסלון ביתה.

סיפור האהוב מעברה שצץ ועולה עכשיו מוביל אותה לחשוב על חייה ועל כל המעשים הנכונים, האם נכון לנסוע עכשיו לעזור לאבא של שקד למצוא את בתו? האם נכונה היתה ההחלטה של הסבתא זיוה לחפש אחר אהוב ליבה.  למעשה הנכון מצטרפים עכשיו מתנדבים, תרומות, מעשים נכונים, עוגות עוגיות שניצלים אוכל בשביל המפונים בשביל החיילים בשביל המילואים.

רווית ראופמן מצליחה לתאר במלוא העוצמה את חוויות הפחד, חוסר הוודאות, באותם ימים נוראיים שכולנו חווינו.  הכל כך אותנטי ומדויק, כי רווית חוותה זאת במציאות הפרטית שלה. לזכותה יאמר שאין בספר תיאורים רבים ומדויקים על האירועים, תיאורים שמהם חששתי ודחיתי את קריאת הספר.

יודעת לפרק לגורמים את נפש האדם על כל מורכבותיו. היא מתמודדת כעת מול מורכבות הקשר בינה לבין בתה.  בעקבות האירוע היא מרגישה שהיא מתקרבת לבת שלה, ואפילו מגלה אותה ואומרת לעצמה, איך היא לא דיברה איתה שנים ואיך  נתנה לה לגדול ככה. איך הניחה לחמוק מהאימהות הסודיות שלה. היא מבינה שמעולם לא נתנה לאף אחד להתקרב אליה.

“המעשה הנכון” הוא ספר על החמצה, לא החמצה על אהבה שלא מומשה, אלא החמצה על הבנת אישיותה וחייה שלה. ספר שבו נשזרת היסטורית המדינה עם הזיכרונות וחיי היומים שלנו, הכאב והפצעים של כל אחד במדינה.

לליב מתבגרת תוך כדי העלאת הזיכרונות ביומיים הקשים של המלחמה, בסיומם היא מבינה  את המעשה הנכון שעליה לעשות.

סיום הרומן  נותן  הסבר לעצמה על כל החיים שלה עד היום  “כי ישנתי.”

ספר שכתוב ברגישות שנוגעת ללב, בתיאורי נפש והסברים פסיכולוגים להתנהלות הגיבורה הראשית והדמוית שבו.

ממליצה.

המעשה הנכון, רוית ראופמן

עורכת: מוריה דיין קודיש

הוצאת: שתיים, 2026