הכפר השקט, ספרו הציורי של פדריקו גרסיה לורקה

הכפר השקט – פדריקו גרסיה לורקה

הספר, הכפר השקט, הוא ספר ציורי עדין ביופיו.

יש ספרים שמהלכים עליך קסם מהפנט. ספרים שבהם כל מילה היא כמו כדור חרוז צבעוני שנשזר לעוד חרוז ועוד חרוז עד שבסוף מקבלים שרשרת ענקית צבעונית שהאור הנופל עליה מהבהב בהבזקים. ככה הרגשתי בזמן קריאת הספר. עוד לפני הקריאה  ידעתי שאצלול לאגם מלא בצבעים, לתיאורים עדינים ורכים, כי מי מתאר את אדי המים שבנהרות מתאדים ומכסים אותם במלמלת בוקר קרה? רק לורקה עדין הנפש יכול לבטא כך את ערפילי הבוקר.

מי ששב אל מקום הולדתו רואה את ביתו כמקום אחר, לפעמים קטן יותר ממה שזכר, לפעמים הוא עומד ומשווה את המציאות שלפניו אל מה שנותר בזיכרונו.

לורקה שב אל הכפר הקטן שבו נולד בעינים מלאות געגועים. השיבה אינה  רק למקומות הפיסים, אלא לעבר, לזמן שהיה והשאיר בו חווית. אלו געגועים מלאי רגש לנימים הרחוקים של ליבו האחר.

לו יכולתי הייתי מסמנת כל משפט מהספר כי כולו רגש וזיכרון וגעגוע. 

לורקה מחייה במחי מילים ותיאורים את העבר, לא רק את המקומות והחפצים, אלא גם תחושות,אהבה למקום, לאנשים וזיכרונות של אירועים, כולם צפים ועולים מול עיניו שלו ומול עיני הקורא.  הכתיבה שלו היא כמו שירה, כמו מוסיקה, כי לורקה למרות היותו מחזאי גדול הוא קודם כל משורר ונגן מחונן .  בכתיבה שלו  מלוא החושים מתערבלים ומסתחררים יחד. “צליל הכפר בבוקר הוא צליל של פעמונים וצהלת סייחים,צליל אחר הצהרים הוא של צחוק נשים וזמרת ילדות, וזה של הלילה הוא של צרצרים והסתובבות דלתות. המזרקה היא צליל נצחי.” כל אלו מתווספים לחוש הראיה, הריח,המישוש וכולם יחד מתלכדים לאגדות העיירה והסיפורים שעליהם גדל.

בכל פעם כשהוא נזכר בסיפורים, הוא מתמלא רוך פנימי וחשק לבכות, ואני הרגשתי כאילו פרפר צבעוני ועדין מרפרף על עורי, נוגע לא נוגע, מרטיט. 

הזיכרונות שלו אינם רק געגוע ומבט רטרוספקטיבי אל מה שהיה. לורקה מביט אל העבר בעינים מפוקחות, זוכר את יופי הנעורים וילדותו ומביט אליהם במבט פילוסופי. הוא אומר שהיום אינו צעיר כמו שהיה אז, אבל הוא לא שוכח את הכפר ולכן הוא כותב את תחושותיו הישנות המבושמות בפריחת הפול בחשכת לילות חורף. הוא מודע לזיכרונות ומודה להם על מה שהותירו בו. רק עכשיו במבט נוסף הוא יודע מה היו עבורו הכפר, אנשיו, הטבע.”בוקרי החורף בכפר שלי! כמה זכרונות אתם נושאים עבורי! בקרים קרים בחודש הפסחא, איך אתם מעירים אגדות ישנות בנפשי! בקרים ערפיליים של ילדותי, איך עיצבתם את ליבי בלי שהבנתי!”

בדרך כלל, כשמביטים אל העבר, הראייה היא נוסטלגית ורומנטית, לורקה יודע שעברו לא יחזור, אך מוקיר לזיכרונותיו את היותם מי שעצבו אותו כאומן וכאדם.

הזיכרונות של לורקה העירו גם באוריאל קון, העורך והמו”ל של תשע נשמות, זיכרונות וחוויות שחווה. גם הוא כמו לורקה חזר אל מחוז נעוריו,  לא אל גרנדה, אלא לטבריה. לערב שבו האזין על חוף הכנרת ליצירות של דיביסי שלורקה אהב. רק ברגע זה הוא מבין את פרשנותו של דיביסי לאנדלוסיה. זיכרונו של אוריאל לימד אותי על לורקה כנגן, והצית גם בי זיכרונות מחיי.

לורקה נולד בעיירה קטנה ליד גרנדה, כשהיה בן 11 עברה משפחתו האמידה אל העיר גרנדה. באוגוסט 1936 הוצא להורג על ידי כיתת יורים של אנשי הימין הפשיסטי, בתחילת מלחמת האזרחים בספרד, בשל היותו הומוסקסואל, ובעל דעות סוציאליסטיות. לאחר מותו נאסר להזכיר את שמו, עד למותו של הרודן פרנקו.גופתו לא נמצאה עד היום. (ויקיפדיה)

הספר מלווה ברישומים של לוקרה, ציורים עדינים ופיוטיים בדיוק כמו כתיבתו. סופיה הרננדס נותנת הסבר לרישומים. בתחילת הספר ניתן מבוא מאת החוקרת ד”ר אריקה מחיה, מתרגמת וחוקרת את יצירתו.

את הספר קיבלתי מתנת יום הולדת, אחת המתנות הנוגעות ללב. 

90 שנה לאחר הירצחו רואה הספר אור. תודה להוצאת “תשע נשמות” על תרגום לורקה. מחכה לתרגומים נוספים.

“הכפר השקט” הוא ספר צנום, אך גדוש ומלא. זו  פנינה פיוטית של זיכרונות והתבוננות מפוקחת בהם. רוצו לקרוא בזכות השפה ושלל הרגשות שהספר יציף אתכם.

ממליצה בחום.

הכפר השקט, פדריקו גרסיה לורקה

מספרדית: ארז וולק

עורך ומוציא לאור: אוריאל קון

הוצאת: תשע נשמות, 2026