הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
קפיצת הדרך של שמחה שטראסה – טליה גולדמן כלב
קפיצת הדרך של שמחה שטראסה – טליה גולדמן כלב
הספר, קפיצת הדרך של שמחה שטראסה, הוא ספר עדין ורגיש שלא רציתי שיסתיים.
שמחה שטראסה הוא אדם בוגר עם נפש של ילד, הוא מתגורר בקיבוץ. הוא שומר על מחסן הקיבוץ ועובד בו. לאחר שאמו נפטרה אנשי הקיבוץ רוצים להעבירו ל”בית גילת”, בית סעודי של הקיבוץ. לא ששמחה הוא סעודי, שמחה הוא אדם שונה, איטי, מוגבל עם נשמה עדינה ורגישה. חברי הקיבוץ חוששים שעכשיו לאחר שאמו נפטרה הוא לא יוכל לחיות לבד. אבל שמחה אינו רוצה. הוא רוצה להמשיך לשמר את ההרגלים שהיו לו עם אמו, ובעיקר את הזיכרונות. עתה יותר מכל, שמחה רוצה ללכת לחפש את אביו, למרות שכולם אומרים לו שאבא שלו כנראה מת מפני שהוא צריך להיות זקן.
שמחה אינו יודע מי אביו, הוא מרגיש שהם שומרים על סוד.
שמחה קשור לאביגיל שעוזרת לקשישים בקיבוץ ונשארת אצלו לראות איתו טלוויזיה. נסטיה, לומדת שיעורי דת לקראת גיור, מגיעה כדי לנקות את הדירה שלו. נסטיה מספרת לו על ניסים שקרו בתורה ליעקב אליעזר,”
” איזה נס קרה להם?” הוא שואל
“קפיצת הדרך. הדרך הארוכה שלהם התקצרה, התקרבה, פתאום בכמה צעדים הם עברו מרחק גדול.” “והצלחת כמוהם?” הוא שואל.
“לא באמת היא מחייכת את חיוכה נדיב. “נו אולי לרגע קטן הצלחתי להרגיש בריח של האוויר והמרק.” שמחה חושב שהוא רוצה לאבא שלו, אבל לא יודע אפילו לדמיין את הדרך.
ואם לא יודעים את הדרך הוא מופיע לידה שוב כשהיא מחליפה לו מצעים ולרגע היא לא יודעת למה הוא מתכוון. “העיקר להמשיך ללכת ולרצות בלב שלם.”
מאותה שיחה שמחה חושב כל הזמן על קפיצת הדרך שעליה נטסיה סיפרה לו. הוא רוצה וחולם שבעזרת קפיצת הדרך הוא יגיע למקומות, ואולי יגיע לאביו. הוא מבין את הביטוי קפיצת דרך במובן המילולי שלה, ולא במובן המטאפורי ולכן הוא חושב שצריך לקפוץ.
האם שמחה יימצא את אביו, האם יצליח לעשות את אותה קפיצת דרך שמיוחסת לנביאים, לטענתה של נסטיה, או לאנשים שמאוד רוצים להגשים חלום?
הסיפור מסופר בשני גופים לסירוגין, גוף ראשון דרך עיניו של שמחה וגוף שלישי דרך עיני המספר. השילוב של שני הגופים יוצר אהדה אצל הקורא כלפי שמחה, הקורא מצליח להיכנס לראשו של שמחה ולהבין את הרגישות והעדינות של נשמתו. שמחה אוהב לשבת בפתח המחסן ולעקוב אחר העננים והאנשים. הוא מביט אל שדות העמק ומרגיש שהוא חלק מהנוף, אנשים באים, הולכים, מתחלפים ורק הוא נשאר.
עולמו הפנימי של שמחה גדוש ברגשות. עולם פנימי עדין ורגיש שאינו מותאם לנורמות החברתיות סביבו. החברה אומנם דואגת לו, אבל לא תמיד מבינה אותו ואת נפשו. לאנשים אין סבלנות אליו, הם רואים בו אדם מבוגר שצריך להתנהג כמותם, לפי הנורמות, וכאשר התנהגותו חורגת הם מצפים ממנו להתאים את עצמו למסגרת הציפיות המקובלת.
בשפה כנה, אמיתית ומדויקת טליה גולדמן כלב הצליחה ליצור עולם פנימי עשיר של אדם שונה, חריג. עולם מיוחד גדוש במחשבות ורגשות. עולם עדין כמו העננים שבהם צופה שמחה. לשמחה יש יכולת לזהות את הרגשות של האחרים, מה שלפעמים מבלבל אותו. היו רגעים שעיני התמלאו בדמעות מול כאבו.
קפיצת הדרך של שמחה שטראסה הוא סיפור עדין על איש אחר שלא תמיד אנחנו מתייחסים אליו. ספר שמצליח לגעת ברגשות הקורא ולפרוס בפניו עולם עשיר ומורכב.
ממליצה בחום.
קפיצת הדרך של שמחה שטראסה, טליה גולדמן כלב
עריכה: אלי הירש
הוצאת: פטל, 2026