העיר וחומתה החמקמקה – הרוקי מורקמי

העיר וחומתה החמקמקה – הרוקי מורקמי

לקרוא ספר חדש של מורקמי הוא כמו ביקור בעיר מוכרת שבה המטייל מכיר את כל הרחובות והבתים. העיר וחומתה החמקמקה כזה הוא. ספר שנדמה כאילו הוא מוכר, והוא אכן מוכר, כי יש בו את כל מה שמורקמי כתב בספריו הקודמים.

גרעין הרומן היה נובלה  שהתפרסמה בכתב עת בשנת  1980 מורקמי לא היה מרוצה ממנה והרגיש שעליו להשלים את היצירה. שנים לקח לו להבשיל את הנובלה לכדי ספר רב עמודים. במהלך השנים הוא פרסם ספרים רבים וכך הקורא המיומן יזהה את סגנונו המיוחד של מורקמי, וכן יסודות ורעיונות שקיימים בספריו.

 חששתי לפני הקריאה שלא אצליח עכשיו, בזמנים אלו, להתמיד בקריאה של 500 עמודים, אבל ברגע שהתחלתי לא יכולתי להניח את הספר וגמעתי אותו בשלושה ימים. מורקמי בעיני הוא קוסם, מכשף של מילים ומהפנט את הקורא בלהטוטים ובדמיון.

ספר על גבולות  דמיון ומציאות, בדיוק כמו השם, החומה החמקמקה, כך גם הגבול בין הדמיון למציאות חמקמקים,גבולות מטשטשים ואינם ברורים.

הגיבור הוא רווק מזדקן מנהל ספריה. געגועיו לאהבת נעוריו מגיל 17 שנעלמה, מובילה אותו לבדוק ולחקור מה קרה לנערה. הוא נזכר בסיפורו ובעברו, כשהגיבור היה בן 17 הוא פגש את אהובתו בת ה16. הוא מאוהב בה, מרגיש שאלפי חוטים  בלתי נראים מקשרים בין גופה לליבו. הנערה מספרת לו על העיר שממנה באה, חומה גבוהה מקיפה את העיר, יש בה נהר, גשרי אבן ספרייה.יחד הם מסתכלים על העיר. הנערה אומרת לו “אני האמיתית חיה בתוך העיר הזו שמוקפת חומה גבוהה, כאן אני רק מחליפה אותה, כמו צל חולף.” היא מציעה לו להגיע לעיר שלה ולעבוד בספריה כקורא חלומות.

כשהוא מצליח להגיע לעיר ולעבוד בספריה הוא פוגש בה, אך היא אינה מזהה אותו.

על הכניסה לעיר מופקד שומר נוקשה, הוא הזכיר לי את השומר מהסיפור הקצר של קפקא “בפתח החוק”. השומר משמש בתפקיד של מקהלה יוונית, הוא יודע את העבר, מסביר איך ייראה העתיד ומה על הדמות לעשות. בכניסה מספר לו השומר על כך שזו עיר שלאנשים החיים בה אין צל. ” לא תוכל להיכנס לתוך החומה כשצלך עודנו צמוד אליך. עליך להפקיד אותו אצלי או לוותר על הכניסה לעיר.” הצללים נחתכים כמו חבל טבור של תינוק והם חיים מחוץ לעיר, הם בדרך כלל נמסרים לאימוץ.

הגיבור מתחיל את  מסעו בחיפוש אחר אהובתו. המסע הוא בין עולמות מקבילים. מסתורין, שאלות פילוסופיות, מה משמעות הגוף והצל, אמיתי או לא אמיתי. גם אם מגרשים את הגוף מחוץ לחומה, האם הצל יכול להתקיים בעיר, החלומות הם הדים לתודעה. זה מסע מתעתע, אין בו מציאות שאנחנו מורגלים בה.זה עולם שבו החלום והפנטזיה מתערבבים במציאות. עולם של מיסתורין וחידתיות. עולם שבו הגיבור תוהה ושואל לאיזה עולם הוא שייך?

החומה משנה את צורתה ואת מיקומה. “המפה שהכנת היא רק קווים משורטטים על פיסת נייר” אומרת לו. החומה היא סמל לדמיון, למחשבות האדם, לשינויים שחלים בו בתודעה.

אחרי שעזב את העיר מוקפת החומה הוא מרגיש שהוא נחצה לשניים, ההסבר שלו הוא, שאולי בחר באפשרות אחת והאחר שלו נמצא במקום אחר ושניהם חיים מקבילים.

העיר המוקפת חומה אולי קיימת או לא, היא אולי סמל לקיבעון ופחד משינוי, כי העיר כדי להתקיים ולאזן את הסתירות הרבות שבה יוצרת מנגנונים שפועלים כמערכת מחושבת, אחד מהם הוא הפחד. שהמאגר מסוכן, ואסור להתקרב אליו,אבל ואין לתושבים דרך לצאת, אלא רק דרך המעבר.

יש בספר שיחות שהן למעשה מחשבות פילוסופיות על הליכה בתלם, מה נכון או לא נכון, אם גבר לובש חצאית חושבים שהוא בעל התנהגות מוזרה, או אולי הוא רוצה להיות בעל זהו אחר. מה הזהות האמיתית של האדם, מה האני שלו ומה הצל שלו.

“העיר וחומתה החמקמקה” הוא רומן על מציאות ודמיון, פנטזיה ואמיתי ומה הגבול בינהם. בדידות, אהבה, זיכרון, משמעות החיים, מי האני של האדם, האם יכול להיות שינוי בזהות במהלך חיו, על פחדים, על תת מודע, על האני החיצוני והאני הפנימי.

מי שאוהב את הכתיבה והרעיונות של מורקמי ומוכן לצאת למסע והרפתקאה פילוסופי, מסע בנפש האדם והתרבות, מסע צבעוני קסום ומעורפל יהנה מאוד. אני אהבתי את המסע, אם כי היה קצת ארוך עבורי.

העיר וחומתה החמקמקה, הרוקי מורקמי

מיפנית: עינת קופר

הוצאת: כתר, זמורה, 2026