הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
נאנא- אמיל זולא
את הספר “נאנא” קראתי בנעורי, השם והאווירה נשתמרו בזיכרוני כספר רומן רומנטי. די היה להזכיר לי את השם נאנא של אמיל זולא והתרגשות היתה עוטפת אותי.
שנים חלמתי לקרוא שוב את הספר שהילך עלי קסם בתיאורי ארמונות ואצילי פריס.
הספריה החדשה הגשימה לי חלום ישן והוציאה את הספר בתרגום חדש. עכשיו הוא נקרא נאנא, בזמני הוא היה ננה.
אמיל זולא מצליח לתאר תקופה בדיוק מופלא. השנה היא 1867 פתיחת התערוכה העולמית בפריס. נפוליאון השלישי, קיסר צרפת רוצה להציג את הישגי האימפריה הצרפתית השנייה ומושבותיה ואת תוכנית אוסמן להתחדשות פריז.
בתיאטרון לה ואיריטה מועלה מחזה עם שחקנית אנונימית, נאנא. בערב הפתיחה וגם באלו שאחריו נאנא כבשה את הקהל, לא כי ידעה לשיר ולשחק, להפך היא היתה גרועה, אבל יופייה גופה ובעיקר החן שלה שהוקרן לקהל גרם להם להתפעלות. נאנא שלטה בקהל, לא היה גבר שלא נכנע. “החשק שהציתה כמו חתולה מיוחמת גרף את האולם כולו בסערת יצרים, כל גב גברי נמתח.”
למחרת מופע הפתיחה, גברים רבים ממתינים לנאנא בביתה, רוצים לראות את התהילה.
נאנא היא בת של שיכור וכובסת, זונת רחוב שבגיל 16 הפכה לאם. הופעתה כונוס סוללת עבורה את הדרך למעמד של זונת צמרת, שכל עשירי העיר נופלים לרגליה. הם משועבדים ליופיה ולתשוקה שלהם אליה.
כל מחזריה יודעים שהיא טיפשה בת אשפתות ושקרנית, אך חושקים בה. הם משועבדים לתשוקה שלהם אליה. ונאנא? נאנא אינה מתחשבת ברגשות קורבנותיה, היא אפילו מכירה אחד לשני את המאהבים. נאנא משקרת להם והם מודעים לך, אבל שבויים בקסמה ובתשוקתם.
כולה תאווה לחיזורים, כולה תשוקה למבטים שנועצים בה הגברים. אין בה חמלה או אהבה אישית כלפי אף אחד מהגברים שמקיפים אותה. היא נתונה כל כולה למחזרים שהם למעשה הארנק שלה. היא מכורה לחפצי נוי ותכשיטים ואינה מבינה לאן נעלם הכסף ומהר כל כך.
כל אחד מספק עבורה משהו, האחד תענוג, השני נעורים האחר מעמד, תשוקה, תשומת לב ותחושת שייכות.
מופא מגלה שהוא מסוחרר מדמותה של נאנא, גלגלי הכרכרות קראו בשמה, הפנסים סחררו אותו.״ אש התבגרות חסרת המעצורים של עלם צעיר ליחכה עד כלות את הקור הקתולי של הגבר המבוגר והנכבד שהיה עד כה.״ הוא כולו אחוז טירוף אחריה.
היא מאוהבת בג’ורג’ הילד, כיוון שהוא מחזיר לה את נעוריה, ומחזיר אותה לימי נעוריה.
נאנא כישפה לא רק את צופי התיאטרון, אלא את כל מאהביה שהלכו שבי אחריה עד שחייהם נהרסו. כוחה ההרסני משפיע על חייהם. אנשי אצולה ובעלי מעמד שאינם מסוגלים לעמוד בפיתוי ומרצים אותה, והיא בתמורה גורמת להם לחורבן חברתי, כלכלי ואפילו פוליטי. האחד מאבד את כספו, האחר דוקר עצמו.
נאנא משלמת את מחיר השחרור והתאווה שלה, לא אגלה למי שלא קרא בעבר את סיום הספר.
תשאלו, למה לקרוא רומן משנת 1880 שמתאר תקופה שנשכחה?
ראשית, הכתיבה של אמיל זולא משובחת ביותר. התרגום החדש של עפרה ישועה-ליית הוא רענן וצבעוני. התרגום מצליח להחיות תקופה.
אמיל זולא מצליח לתאר תיאור מדויק של התקופה, הבתים המפוארים מלאי חפצי האומנות, משרתים, תיאור טקסי המפגשים, הבחירה באיזה סלון לארח ואת מי, בסלון הקטן או הגדול. בני מלוכה שמתכוונים להגיע לתערוכה העולמית. תערוכה שלא מפסיקים לדבר עליה בכל הסלונים. שיחות בטל על עשירים, שנטשו מאהבות לטובות צעירות יותר, בעיות עם המשרתים, תוכניות לחופשות. ולא רק את מעמד האצולה הוא מתאר, זולא לוקח אותנו גם לרחובות פריס העניים והמלוכלכים. כל התיאורים הם תיאורים ססגוניים הנמסרים כמו מבעד לעדשת מצלמה. היופי והכיעור זה לצד זה יוצרים תחושה של אמינות תקופתית.
נאנא הוא ספר נועז לתקופתו, אמיל זולא מתאר את גופה הערום של נאנא.
דמותה של נאנא הבטוחה בעצמה, המאוהבת בגופה ובעושר, השולטת בכל מאהביה לצרכים האישיים שלה, היא דמות שאי אפשר להתעלם ממנה. הקורא מצד אחד מעריך אותה, על כך שהיא יודעת לנצל את תכונותיה לתועלתה, אך יש בו גם טינה על התנהגותה הזו. נאנא מצטיירת כדמות עצמאית, לדעתי העצמאות שלה היא הכבלים שלה. העצמאות שלה ועושרה תלוי בגברים שסביבה.
הספר אינו רק על נאנא, נאנא היא סמל לתקופה.
העיתונאי המאוהב בנאנא מפרסם מאמר בעיתון לה פיגארו שבו הוא כותב “נאנא, נערה לשושלת שיכורים ואומללים, גדלה והתפתחה ברחובות העוני של פריס, גבוהה ויפה בגוף מושלם כמו שתיל מלבלב בערמת זבל, היא נוקמת את נקמתם של הקבצנים והנדכאים הריקבון של העניים מתפשט היא הפכה לכוח טבע עיוור.”
בנעורי זכרתי את הרומן כרומן רומנטי, בקריאה חדשה בעיניים בוגרות אני רואה ב”נאנא” רומן נטורליסטי שמתאר את המציאות לפרטי פרטים כמו הספר “אבא גוריו” של בלזאק. אכן התיאורים המדויקים שבו הם כמו תמונות שחולפות מול עיני הקורא.
בנוסף זהו רומן בעל ביקורת חברתית נוקבת על אנשי האצולה הריקניים. לטעמי זהו סמל לתקופה, ביקורת על תרבות הצריכה, על רדידות האנשים והתעניינות רק בתענוגות, מה שלדעתו של אמיל זולא יוביל לאסון. ואכן הספר מסתיים בקריאות מהבולוואר “לברלין”, קריאה לתחילתה של מלחמת צרפת-פרוסיה, שתסתיים בתבוסת צרפת ובסופה של האימפריה.
נאנא כישפה לא רק את הדמויות הבדיוניות של העלילה, אלא גם את הציירים של התקופה, אדוארד מאנה צייר אותה. הסופר פלובר מכתיר את הספר כענק. סרטים רבים נעשו בעקבות הרומן.
התענגתי על הכתיבה, על תיאור מדויק של התקופה, על הדמויות המכובדות והאומללות. שמחתי על ההזדמנות לקרוא שוב את ננה.
ספר של פעם, שלטעמי לא נס לחו.
ממליצה מאוד.
נאנא, אמיל זולא
מצרפתית עפרה ישועה-ליית
הוצאת הספרייה החדשה, 2022
למעונינים לטייל בעקבות אמיל זולא, מוזמנים להיכנס לאתר פרנקופילים אנונימים ואף לראות תמונה של הבית של נאנא
בודרי צייר את בלאנש ד’אטיני , הקורטיזנית שהעניקה כביכול השראה לזולא לננה שלו.
נאנא, ציורו של אדוארד מאנה
