הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

אבנים, ספרו הנוגע ללב של צחי פרבר

Spread the love

את הפוסט אני מקדישה יחד עם ההקדשה של צחי פרבר בספרו לצביקה  מור ז”ל

“צביקה הטוב

 איפה שלא תהיה

 אני מקווה שתאהב את הספר הזה

 צביקה מור 1971-2019″

ספר בטעם של פעם. ספר שמחייה בעזרת מילים מצוירות את שנות החמישים. לא רק את תיאור התקופה והאנשים, אלא גם את רוח התקופה, ואגדיל ואומר שאף את סגנון הכתיבה. הספר הוא הומאז’ לסופרי דור ראשית המדינה.

צחי פרבר הוא מאייר, הקווים המשורטטים שלו עדינים, אך בעלי נוכחות ועוצמה. בכתיבת פרוזה נדרשת מיומנות תיאורית, צחי מצייר את תיאורי הנוף והדמויות במילים. מי שיודע לצייר ודאי יבחין, שניתן לצייר את המילים של הספר.

הרומן מתרחש בראשית שנות החמישים, במושב נידח בדרום הארץ הגובל מצד אחד במעברת תימנים ומצד שני בקיבוץ. העלילה מתחילה לפני החגים ומסתיימת בחורף.

סיפור העלילה בנוי תמונות,  ומובא דרך מספר דמויות מצומצם. התמונות והדמויות יוצרות עולם שלם. עולם שנות החמישים קם לתחייה מול הקורא, מחלק הנפט, מחלק הקרח, האזנה לתוכנית המדור לחיפוש קרובים.

אייזיק, בעל משאית שבנו בן הל”ב ימים נפטר. הוא נתן לתינוק את השם מאיר על שם אחיו שנעלם “שם” במלחמה. הקברן אומר לו, שלפי המסורת אין צורך במצבה. אייזיק אינו מוותר ובונה לו מצבה. המצבה שוקעת בגשמים, אייציק נלחם ומחזק אותה פעם אחר פעם.

לאחר מות הבן ציפורה, אשתו של אייזיק,  הופכת לשקטה ועיניה נעוצות בחלון.

  הלברטל, בונה מצבות, אלמן, חושש שגימנסיה הרצליה השוכנת ברחוב הרצל תיהרס בקרוב . עוד משחר נעוריו היתה הגימנסיה, שבה לא למד דוגמה ומופת. עכשיו הוא  מהרהר בחיים, שהיו ואינם, באשתו שנפטרה ושכל כך רצה לשמור את הדברים שלה.עכשיו הוא מחליט לבנות את הגימנסיה בחצר ביתו.

יצחק השוחט,  דמות רגישה,  ליבו על חיות, שנשחטות לא כהלכה, כי הן סובלות, “צריך במכה אחת” הוא מסביר.  ליבו נכמר על תנאי העולים במעברה, על ציפורה שסובלת.

יורם, בנו של אייזיק וציפורה, מאוהב בסתר בטובל’ה בתו של השוחט.

בכל שנה בחגים, מגיעה לביתו של השוחט האלמנה, מלכה ליפמן אלתר,  עם שני ילדיה. מלכה מאוהבת בסתר ביצחק השוחט ומציירת את דיוקנו בהיחבא.

עלילת המושבה מצטלבת עם עלילה צבאית, יחידה צבאית, שבה חיילים מכל קצוות העולם. דמותו של פטר שטיין  בולטת בשונות שלה. הוא בהיר וחבריו חושדים בו, שהוא כנראה אינו יהודי.

שתי העלילות הנעות במקביל מצטלבות ונפגשות בסיום.

בין הפרקים, מצייר הסופר ציורים מעברו של פטר שטיין, ציורים שבונים את דמותו, לא רק במילים אלא גם בקווים.

קסמו של הספר הוא באווירה המיוחדת שבו. התקופה שמתוארת, צצה ועולה מול הקורא, כאילו הוא צופה בסרט קולנוע ישן. הצבעים של המושבה וניחוחות החורף מאוד מורגשים. צחי פרבר בונה את הדמויות לאט לאט, הוא מבין את נבכי הנפש שלהן, כאילו היו קרובים אליו. הדמויות נבנות באמצעות שפה  ציוריות. אפילו השקט של ציפורה ומעט המילים שהיא אומרת, מעורר רגשות  אצל הקורא. הכתיבה הציורית והפיוטית של פרבר אינה משאירה את הקורא אדיש.

״חושך שרר בחוץ, כוכבים שיכורים נתלו בשמים, הירח טייל בינהם ואורו הפציע, שקוף ומכושף.״

״ הגשם ירד כהה ושוטף, ונבלע באפלת הערב.״

מעל לדמויות ולמושבה מרחף המוות. המוות של “שם”, מות התינוק, השחיטה בחצרו של השוחט, המוות כחרדה קיומית של הדמויות.

המוות המוחשי והדמיוני מסומל בספר באמצעות האבנים, אבני המצבה, האבנים בביתו וחצרו  של הלברטל, אבני המושבה. האבנים הן סמל למוות, לחורבן, אך גם לתקומה ולבנייה.

הספר נקרא “אבנים”, אך ציור הכריכה הוא של ציפורים, הציפורים שלובות בסיפור עם האבנים.

הגילוי המפתיע ומעורר העניין הוא, שחלק מהדמויות והאירועים מבוססים על סיפור אמיתי של משפחתו של צחי.

ממליצה מאוד על הספר, זהו ספר שהחזיר אותי לימי ילדותי, לימים של ראשית המדינה, לחוסר החומר, אך לאינסוף אהבה ורוחניות של הסביבה.

אל תתנו לו ללכת לאיבוד.

וידוי אישי.

מעולם לא רכשתי ספר בזכות העטיפה שלו. הספר “אבנים” נראה לי חריג בין שאר הספרים על המדף בחנות.   הכריכה הפיוטית של הספר שבתה את עיניי. רישום זוג הציפורים “עשה לי את זה”. מבלי לדעת על מה הספר רכשתי אותו. הפתעה והתרגשות היו לי מההקדשה של צחי פרבר לצביקה מור.

את צביקה הכרתי, כשעבד בחנות צומת ספרים גן העיר ואחרי כן בתולעת ספרים ברחוב מלכי ישראל. צביקה לא היה רק מוֹכֵר מאחורי הקופה, הוא היא חבר, איש אינטליגנט, בקיא בספרות ואומנות. שעות שוחחנו על הכל, ספרים, פוליטיקה. העיניים שלו תמיד נצצו, כשדיבר על ספר והחיוך שלו יכול היה להמיס אבנים.

כמעט שנה שלא יכולתי להיכנס לחנות תולעת ספרים. גם היום, כשעיניי משוטטות על המדפים, אני מחפשת את החיוך של צביקה. נדמה לי שהוא קרא שם למעלה את הספר  ומחייך בהנאה ובסיפוק. בטוח שהוא אוהב אותו.

כבר אמרתי שאני ממליצה, גם צביקה מצטרף להמלצתי.

אבנים, צחי פרבר

הוצאת כנרת זמורה, 2022

עריכה, נעה מנהיים.

איורים, צחי פרבר

תגובות בפייסבוק