האולם היה בתפוסה מלאה, 50 צופות זכו להצגת בוקר על “הצגה יומית”.

מה משותף לקול ראשון, מקהלה, רחוב השילוח בחיפה ולסופרת מוערכת וותיקה?

התשובה היא – אדיבה גפן.

אדיבה גפן האגדתית התארחה אצלנו הבוקר במועדן הקריאה. היא סיפרה לנו על לידתו של הספר “הצגה יומית.”

בשיחה נעימה ומחויכת עם אור בעיניים פתחה בפנינו אדיבה צוהר לעולמה כסופרת.

אדיבה שמאחוריה עומדים עשרות ספרי מתח, בלש, ספרי ילדים, ביקרה ברחוב ילדותה בחיפה. חווית המפגש המחודש עם הרחוב הוליד את הספר.

הרחוב הוא עד לטרגדיה שמתרחשת בו. לאחר שחזרה מהמפגש המחודש עם הרחוב היה בה רצון  לספר עליו. רחוב השילוח היה רחוב חיפאי של שכונה בורגנית קטנה, שכונת פועלים, אנשים עובדים שיוצאים בבוקר  וחוזרים בערב. כיום הרחוב עבר שינוי כואב, הרחוב הפך לחרדי. היכולת לתת לרחוב לדבר שיחררה אותה.

אכן אדיבה הפכה את הרחוב לדמות, לגיבור. לא קל היה לחזור לרחוב הילדות, פתאום צצו ועלו סיפורים, עלה הכאב. המסע היה ארוך, רק כאשר ידעה שיש לה דלק להתניע היא יכלה לצאת למסע אל עברה.

איך כתבת את הרחוב?

במשך שלוש שנים אספה את הסיפורים, חלקם אמיתיים, חלקם בידיוניים, חלק מהאנשים היו וחלקם חוברו מכמה דמויות.

משמעות השמות והכינויים של השכנים בספר.

האנשים בספר נקראים לפי מהותם, גלדיולה, שושי ספרי, פטרוזיליה, בילדותה כך הילדים קראו לאנשים, ילדים לא ידעו שמות. ילד לא יודע שקוראים לירקן אדון ליברמן, עבורם הוא פטרוזיליה. התופרת השמנה, שושי הספרית. כך נולדו השמות לאנשי השכונה.

מה ההבדל בין ספר מתח לספר פרוזה עלילתי?

אדיבה סיפרה שכאשר התחילה לכתוב היא כתבה ספר בלש, ופתאום נעשתה כותבת ספרי מתח. אבל בתוך תוכה היא ידעה שהרומן יגיע.

ספרי מתח הם כמו פיגומים שלאט לאט בונים את הספר, לרומן יש אנרגיה וארכיטקטים אחרים.

על הכתיבה

אדיבה זכתה בחדר משלה, מואר. כיו”ר מכון גנזים היא נמצאת במכון במהלך השבוע, כך שנותרים לה מעט ימים לכתיבה. כשהיא כותבת היא מקפידה להתלבש, להתאפר ולהגיע לכתיבה מכובדת, יש לה כבוד לעיסוק. לפעמים היא יכולה לכתוב פיסקה אחת במשך ארבע שעות.

לפעמים לדמויות יש חיים משלהן, כשהדמות קמה על היוצר זה הדבר היפה בעיניה והיא יודעת שהיא בכיוון הנכון.

היא סומכת על הכתיבה שלה. היא סומכת על העורכת, העבודה עם העורך מאוד משמעותית.

אדיבה סיפר שברומן הראשון היא הלבישה את הגיבורה בחצאית צרה וחולצת משי, כאשר טיילה על שפת הים הגיבורה ניהלה איתה ויכוח ו”טירטרה” לה, איך זה שבחרה לה כאלה בגדים, שבכלל אינם בארונה, ממתי היא לובשת חצאית וחולצה. אדיבה נכנעה לדמות וכשחזרו הביתה היא בחרה עבורה בגדים אחרים.

אדיבה היקרה. תודה לך על בוקר מרתק ומעניין, על שיתופך בחוויות האישיות שלך מילדותיך ברחוב השילוח, על סיפורייך האישים ושיתופנו בתהליך הכתיבה.

תודה לך על קיסמך האישי וחוכמתך, ריתקת אותנו למרקע.

ריגשת אותנו במילים החמות שלך על הקריאה שלנו בספרך.

את נפלאה.

מחכים לספרך הבא, מחכים לסיור במכון גנזים ובעיקר למפגש אמיתי בסלון הספרותי.

מה חשבתי על ספרה הצגה יומית