כמה כיף היה לי להתענג על הספר “רציחות האלפבית”. בימים מוזרים שכאלו שפקדו אותנו טעמי הספרותי מוזר גם לי. אני שאיני אוהבת מתח או בלש מצאתי עצמי מתענגת על ספרה של אגתא כריסטי המלכה הבלתי מעורערת של ספרי המתח והבלש.

ניסיתי להבין מדוע נמשכתי לספר קראתי ולא דילגתי על שום פרט, מה שקורה לי לעיתים בספרי מתח. (מקוצר רוח אני קופצת לסיום כדי לסגור ענינים עם הרוצח ולהבין את המניע) לא כך קרה לי בספר “רציחות האלפבית”. למה? הרגשתי כאילו אני נמצאת בתוך משחק שחמט, עוקבת אחר תהליכי הפיענוח ומנסה לזהות מי הרוצח.

 פוארו הבלש המהולל מקבל מכתב על רצח עתידי. הרוצח מתגרה בפוארו “הבא נראה עד כמה פקחי אתה באמת.” חתימת המכתב היא א.ב.ג. רמז לשמות הנרצחים.

הרצח הראשון הוא של אשה זקנה בשם אשר, בעלת חנות קטנה לטבק. לא שדדו את החנות אבל מדריך הרכבות היה פתוח, המדריך נקרא מדריך אלפבית הוא מונה את כל תחנות הרכבת במדינה על פי סדר אלפביתי. מכאן מסיק הבלש ששמות הנרצחים יהיו לפי סדר האלבית.

כמו משחק שחמט פוארו מנסה להיכנס למוחו של הרוצח להבין מה היה מצפה מהמשטרה לעשות ואיך להתנהל ולעשות הפוך מכוונתו.

הבנתו מובילה אותו למסקנה ״ אם הקורבנות נבחרים לפי סדר האלפבית הם לא מסולקים משום שהם מפריעים לרוצח באופן אישי.״

פוארו וצוותו מבינים שבכל פעם כשהרוצח יתקדם באותיות, בטחונו העצמי יתחזק ואז יעשה טעות.

לאט לאט מהרמזים שבידו בונה  לו פוארו קלסטרון של הרוצח.

מי שמכיר את ספריה של אגתא כריסטי מכיר את הבלש פוארו, בלש חכם, שמתייחס לכל פרט קטן כגדול, אינו מחסיר אף רמז ושואל את השאלות הנכונות. לאט לאט הוא מקבץ סביבו את כל החשודים עד שפותר את התעלומה.

שעות מענגות היו לי עם ספר הכיס הקטן ועם הבלש החכם.

ממליצה.

רציחות האלפבית, אגתה כריסטי

מאנגלית,מיכל אלפון

הוצאת עם עובד, 2020