שנת השועל הוא ספר סיפורים קצרים שנונים הגורמים למי שקורא אותם לחייך ולאחר מכן לחשוב מחשבות על החיים

לא יודעת מה אני הייתי עושה לו הייתי פוגשת שועל, סביר להניח שהייתי עומדת משותקת, ואם הייתי יוצאת מהאירוע בחיים הייתי מפתחת פוסט טראומה.

בטיול לילי עם כלבה, פלה, פוגשת הגיבורה, רות עפרוני, שועל. היא אינה פוחדת ממנו, להפך היא היתה רוצה לרוץ איתו. השועל עבורה הוא טריגר שבו היא לומדת להתמודד עם הפחדים והשאיפות הכמוסות שלה.

לאחר אירוע השועל מבקשת הגיבורה מבעלה שיצאו לשנת שבתון בבוסטון, שם בבוסטון הרחוקה היא יכולה להגשים את חלומה, לכתוב. שם בעיר הזרה, הלבד ,הכתיבה, והגעגועים מובילים אותה אל זיכרונותיה שמהם היא רוקמת סיפורים. סיפורים קצרים הכתובים כמחשבות, שבעזרתם היא מעיזה להעלות חלומות ולצפות שיתגשמו. שם היא מעיזה להוציא לפועל את שאיפותיה. מעיזה ומצליחה.

הסיפורים עם הומור שנון מעלים חיוך על השפתיים. סיפורים שמתחת לפני השטח מעלים שאלות ותהיות לקורא עצמו, כמו עד כמה הוא יהיה מוכן להרחיק כדי להגשים חלום ועד כמה יהיה מוכן לפתוח את ליבו ולהביט באמת הפנימית שלו.

רות עפרוני מספרת בגילוי לב אפיזודות מחייה. כמו למשל הכרותה עם בעלה, שהיה השכן שלה אבל בטיול אחד שק שינה צמוד לשק שינה העזה ונישקה אותו תוך כדי שהוא ממלמל אני לא מאמין. שנים סחבה בבטנה את התהייה שלו ועכשיו היא מעיזה לשאול במה אינו מאמין. למחרת הילד שואל אם אי פעם ימציאו מכונה שאפשר להיכנס לגוף של מישהו ולראות מה הוא רואה. עלמה אחותו עונה לו שכבר המציאו מכונה כזאת, אהבה.  כמה יפה. בסיפור אחר היא מעיזה לגלות לאחותה סוד שסחבה בבטנה שנים.

רות עפרוני מעלה על הכתב את כל הפחדים הכי עמוקים. פחדים שאנחנו לא מעיזים להגיד ולספר, כמו סיפור ,או יותר נכון מחשבות של אם טרייה לאחר הלידה שאינה יודעת מה העולל רוצה ממנה .והיא עומדת מולו חסרת אונים ואינה מבינה מה היא עושה עם התינוק ולמה בכלל הוא בביתה.

ובין ההומור והשנינות ומתחת לסיפורים ה”כאילו” קלילים מסתתרות מחשבות אמתיות על עצמה על התנהגותה. היא אינה עושה הנחות לעצמה כאשר היא מתמודדת מול העובדות, כמו כעס פנימי עצור על כך שנסעה לשנה והשאירה את הכלב בפנסיון, או כאשר היא עומדת מול אביה ומתנצלת שלא התקשרה אליו מספיק.

“שנת השועל” נפל עלי בדיוק בזמן. סיימתי ספר לא קל לקריאה והנה הגיעו סיפוריה של רות עפרוני ואווררו לי את הכבדות. הסיפורים כתובים בקלילות כאילו ריחוף, אך אל תטעו יש להם מסר, גם אם מחייכים ונדמה כאילו הם מרחפים, מתחת לפני השטח יש אמירה. כל אחד ימצא עצמו בסיטואציות קרובות לאלו שבסיפור.

 בכתיבה הכנה היא מעלה בפנינו את כל מה שאנחנו חושבים ומפחדים להגיד בקול ובגלוי.  בסיפוריה הקצרים,  אומרת לנו, כולנו שווים, כולנו חושבים אותו הדבר, כולנו מתייסרים מאותה המציאות הכואבת, לכולנו יש שועל, אמצו אותו, חבקו אותו, רוצו איתו למרחבים.

שנת השועל, רות עפרוני

הוצאת זמורה, 2018

.