הו מאמה תמי, הלב שלי התכווץ והתרחב פלאים במהלך הקריאה השנייה שלי בו. ספר חכם, שנון, רגיש, עדין ונכנס ללב. רציתי לאסוף את כל הדמויות ולהביא אותן אלי הביתה.  סקירה שיוצאת מהלב ,הבטן והראש ומלאה באהבה בדיוק כמו שהספר מלא בו. וכמה שאספר ואגיד עליו זה לא יספיק. שרה גיבורת הספר “הו – מאמה” מוגדרת…

“מה קרה להגר באילת?” הוא ספר מופתי, אחר, גאוני, אמיץ, מרגש, מצמרר. אלו אינן סתם מילים מהמילון, אלא הן מילים שמתארות את חווית הקריאה. שם הספר מעורר סקרנות, מתח, ציפייה. עד לפני הקריאה הקורא שואל את עצמו מה קרה שם, באילת? הספר מסקרן מאוד, הוא כתוב כשירה, יש בו יסוד של מתח, הוא קצת בלש…

שנה טובה ומתוקה. אני חייבת לשתף אתכם בחוויית הקריאה שלי. התחלתי לקרוא את הספר ולאחר מספר עמודים חשבתי להניח אותו ולוותר, שיחה קטנה עם חברה איתגרה אותי. למה המשכתי? מה משך אותי להמשיך ולקרוא? אולי יצר המציצנות, לקרוא על אשה רגילה שחווה חוויות כמעט כמו כל אחת מחברותי, אולי הרצון לגלות שגם אנשים כמוני מגלים…

“זאבה” של מעין רוגל  הוא ספר מאתגר. שני סיפורים הכתובים ברגישות ומתארים דמויות בודדות. זאב, או נכון יותר זאבה. שני סיפורים מתעתעים ומעבירים תחושה של הליכה על חבל דק,  כמו שאחת הגיבורות אומרת “הליכה על קרח.” שני סיפורים שקשורים זה בזה. דמויות שעוברות מסיפור אחד לשני. מתעתע אמרתי, אז זהו שהוא אינו מתעתע רק בשיתוף…

ספר עם עלילה מציאותית עכשווית. עלילה אולי פשטנית, כזו המוכרת לנו, אך מתחת לפני השטח גועשת ואינה מרפה. איה אבישר ועיליי היו יחד 17 שנים. נולדו להם שני ילדים, הם גרו בדירה של הוריה של איה בשכירות מוזלת, סוג של עזרה לזוג מצד ההורים. עכשיו הם גרושים כבר שלוש שנים. איה נשארה לגור בבית הוריה…

כמה אהבה היתה אצלי הבוקר בסלון.  אהבה שהגיעה עם אורלי סיגל והדמויות המרגשות של ספרה בכמויות עצומות. אורלי אינה צריכה להתפנות לאהבה כמו השם של ספר האחרון שכתבה “ועכשיו אהבה”.  האהבה קיימת בה בשפע, נדמה לי שאפילו מתוך שינה היא מטיילת ממנה החוצה. אירחתי סופרים רבים אצלי בסלון, אורלי היתה בין הסופרים הבודדים שהודו לאנשים…

קריאה בספרים ממוארים היא  סקרנות  והצצה עבורי. אני סקרנית לקרוא אילו זיכרונות מעצבים בחר הסופר לשתף את הקורא. והאם הזיכרונות הם עירוב של עובדות עם בדיה. בכתיבת הזיכרונות הסופר פותח בפני הקורא הצצה לעולמו ולאירועים שעיצבו את חיו. זיכרונות הילדות בפרט וזיכרונות באופן כללי מתעתעים הם. האם היו בדיוק כמו שזוכרים? חיים וייס למד מאימו…

האם אפשר לומר על כאב שהוא פיוטי וציורי? זה כמעט אוכסימורון. “שמרי על הקיכלי” הוא ספר פיוטי המתאר ברגש, בצבע ובריח את כאבן של נשות אפגניסטן. אני אוהבת את השירים של צילה זן-בר צור. צילה כותבת פרוזה בשירה, מציירת בצבעים את העבר. שיריה הם גרעין של מסורת אפגנית עם פתח לעתיד. הספר נכתב כחלק מעדות…

הספר “אילו נולד איטלקי” של שי אספריל הצליח לדחוק את כל ערמת הספרים הממתינים שלי. למה? מבלי לדעת על תוכנו, ידעתי שאתענג על הכתיבה. ידעתי שהנאת הקריאה שלי מובטחת. ואכן לא התאכזבתי. שי אספריל יודע לספר סיפור, הוא יודע לכתוב את הדמויות שלו באופן אמין. הוא מצליח לטוות חוטים לאריגה מהודקת בסיום הקריאה. ספר שעוסק…

“משפט אהבה” הוא ספר חכם, עמוק, מקורי. מורכב ובעיקר אמיץ. איני חושבת שיש עוד ספר, שכתוב כך ועוסק בנושא כל כך טעון. כשאנחנו אומרים “בית” המילה אינה מתייחסת רק לקירות ולחפצים שבו ,אלא לתחושת הביטחון, להרגשה שאנחנו מוגנים בין הקירות ותכולתם. אנחנו אומרים “הבית מחבק, מקבל אותי.” אנחנו אוספים חפצים ושמחים שהם במקומם, הם משרים…