הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים

דהרת הזמן -נילי ארד

דהרת הזמן – נילי ארד

“דהרת הזמן ספר השירה השלישי של נילי ארד הוא מניפת זיכרונות צבעונית. ספר רגיש ואמיץ.

בתקופה האחרונה מצאתי את עצמי קוראת שירה והרבה. מחפשת בעיניים צמאות כל בית של שיר שייתן לי קרקע להיאחז. צירופי מילים שבהם אוכל לחוש את הרגע החולף, כי ככה זה בימי קורונה, רגעים באים והולכים, מתאיידים ונעלמים.

את נילי ארד אני מכירה כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה. מודה, לא קראתי שום שיר משלה.

והנה הגיע לידיי ספר שירה השלישי, “דהרת הזמן” הכרוך בעטיפה צבעונית מופלאה של פרנץ מארק. עטיפה שקוראת תיגר על הזמן או גורמת לנו לדהור על גבי הזמן, בייחוד בימים שכאלה.

הספר הוא ספר אישי, הצצה פנימית אל המשוררת שכעת משבגרה היא מביטה אל חייה. שומרת את הזיכרונות, תועה בין הזיכרונות. “לתעות בנבכי הזיכרון” “נושקת לזיכרון”

יש בה תשוקה לחוויות העולם “לנחות בלב שדה, ללקט מילים לקפל כנפיים.” אך גם רצון לנוח.

דהרת הזמן

שיריה הם חושניים ובעלי תשוקה. “עננה של תשוקה גולשת אל העמק הצחיח” ונדמה כאילו היא מתדיינת עם עצמה על האומץ לכתוב על אותה תשוקה. “איך זה שאת מעיזה לכתוב שיר שערורייתי כזה…”

לא רק על תשוקה, חיים, טבע, יופי העולם כותבת ארד, היא דנה עם עצמה בזמן שנותר, מדמה אותו לזר פרחים ש “עוד מעט האגרטל יתרוקן ורק תפרחת אחרונה תצוף בו.”

ונדמה כי בשיריה היא מפקירה עצמה לדמיון, למחשבות, לתשוקות, ולכל מה שהטמינה. “להפקיר את פני לרוח על סיפון הסירה הדוהרת…להפקיר את ליבי לגלים…לקשור חלומות אבודים אל עוגן געגוע שאין לו סוף.”

המשפט הסוגר את הספר “נטועה באדמה אצמיח כנפיים.” ריגש אותי מאוד. משפט המתאר את המשוררת. אני אומנם יציבה, אך יש בי יכולות לצמוח ולעוף, איך? בעזרת הדמיון, השירים, והפיכת המחשבות לצמדי מילים מטאפורות וציורי לשון.

“דהרת הזמן” הוא ספר שירים רגיש, ספר שמעורר את הרצון לתאוות החיים וליצירתיות. אין לי ספק שאקרא בו שוב ושוב ואמצא את עצמי בין השורות.

דהרת הזמן, נילי ארד

עריכה, אלי הירש

הוצאת אבן חושן, 2020

ספר הנשים – שירה פנקס

ואוו איזו כתיבה, איזו בחירת מילים, אילו צירופי מילים, בחיי, הרגשתי כאילו אני קוראת בשירי אלתרמן.

אני יודעת, איני נוהגת לפתוח כך את רשמַי מקריאה, אבל הפעם הייתי חייבת, חייבת לשחרר את האנחה וקולות ההתפעלות שלי המעורבלות עם תחושות הגוש, שעדיין לא החליק מגרוני.

“ספר הנשים” הוא ספר עוצמתי עם דמויות מיוחדות.

שישה עשר סיפורים על שש עשרה נשים. נשים שונות. נשים שאולי חולפות על פנינו ואין אנו יודעים עליהם דבר. והנה בספר הן הופכות לנשים בעלות שם או כינויי. תוכן העניינים מעמיד אותן לפי סדר, הוא  אינו נקרא תוכן עניינים, אלא נקרא “סדר נשים”, שמהווה קונוטציה לתלמוד. בתלמוד סֵדֶר נָשִׁים הוא הסדר השלישי בשישה סדרי משנה. ועוסק בעיקר בדיני המשפחה והזוגיות.

הנשים שבספר מייצגות מגוון של נשים, כאילו הונחו על מדף בחנות ואומרות לנו :  קחו, תבחרו, אנחנו נראות שונות, אבל אנחנו  זהות. כולנו פגיעות, רגישות שבירות ובעיקר בודדות.

 כולן מחפשות את הזהות שלהן, מחפשות את הדבר האחד שיצמיח אותן וכולן מוצאות, לכל אחת יש אור פנימי שמעצים אותה.

זהו ספר על בדידות, על חיפוש חום ואהבה. על הזדקנות ובגידת הגוף, ועל כוח ועוצמה פנימית.

המדונה, הראשונה בסדר חוגגת יום הולדת 51, לא יום הולדת עם מספר עגול משמעותי, יום הולדת שבו היא סוחבת את האחד, חמישים ואחד. היא בוחרת לחגוג הפעם לבדה בבר ליד השוק, שם היא פוגשת בסטודנט לאומנות ומספרת לו שהיא זרקה את כל ספרי האומנות שלה, ולא מגלה לו, כי בעלה אמר שאין מקום לספרים כשיש משפחה.

 סיפור עצוב וכואב על  בדידות ״אני הולכת איתו לא כמו מדונה בתולה, אלא כמו אשה אחרי השנים, אחרי החלומות, אחרי בעל שעזב, אחרי הבנות שהלכו.״

דמות נשית מהסיפור “חתולה” מגיעה לדירת החבר בערב שבת לארוחה הקבועה שהוא מכין. האנשים שנמצאים בין חלום להתפכחות, מבינים ששום דבר לא יהיה גדול יותר. והיא, כאן, בדירה הקטנה של אלכס  רוקדת סלסה בערב שבת מרגישה כוכבת. תוך כדי התבוננות בחברים הרוקדים ושותים ומעבירים זמנם היא קמה למרפסת, מרגישה חנוקה מהדברים שנאמרו ״ ירח ולימונים מקשטים את הלילה שאליו יצאה במצוקתה.״ בחצר היא מביטה בחתולה ולפתע החתולה הופכת מטונימית אליה.

איליתיה, גיבורה אחרת נותנת שמות לבובות על שם התינוקות שלה שמתו.

הנשים בסיפורים נלחמות על קיומן, לא הקיום הפיסי, אלא הקיום הנפשי, נדחקות בין הרצון האישי שלהן לבין רצון החברה. מחפשות פיסת אור בין חרכי היומיום על מנת לרגיש שהן חיות.

אחד הסיפורים שהעלו חיוך על שפתי הוא סיפורה של הליידי, יפה. יפה נולדה באיראן והגיעה עם בעלה לארץ על מנת לקבל טיפולי פוריות. הילד הנכסף לא הגיע, אולם האחיין שבא להתגורר איתם “עד שיסתדר” הכניס רוח גם בוילונות של הבית.

 הסיפורים נפלאים אחד אחד, יצריים מטרידים לא מרפים. כתובים בכתיבה משובחת, מזוככת, כתיבה כזו שגרמה לי לבהות  מספר דקות במילים על מנת לא לתת לרגש ההתפעלות שלי לחמוק.

שירה פנקס בוראת עולם פנימי עשיר לדמוית שלה. דמויות בדיונית אך מציאותיות ביותר. מגוון רחב של נשים אֶרנָה-אסתר היתומה החושבת שהיא נמצאת בתוך סיפור אגדה, סיפור המשלב את הדת היהודית ופסוקי תפילה  באגדה של גויים. אח ואחות ערביים, האחות חולמת על נישואים לגבר שילמד בטכניון וייקח אותה  לתל אביב.

 הכתיבה של שירה פנקס מהפנטת, היא יוצרת צירופי מילים מיוחדים וחדשים שמתארים רגשות, כמו למשל  ״שבת עירומה וחיוורת עד שלאט היא הלכה והתלבשה, השבת שלהם.״

מזמן לא קראתי ספר שבו הדמויות נגעו בי, שרטו אותי, חיבקו אותי ונכנסו לי היישר ללב.

שישה עשר סיפורים על שש עשרה נשים וקוראת אחת, אני, שנותרה מהופנטת. לא רק מהופנטת,אלא מאושרת על הזכות לקרוא את הדמויות.

רוצו לקרוא                                                                                                                                                 

ספר הנשים, שירה פנקס

הוצאת ספרית הפועלים, 2020

מנצחת – ישי שריד

“מנצחת” של ישי שריד הוא ספר דעתני עם אמירה מאוד ברורה.

אביגיל קצינה בכירה בדימוס מגדלת את בנה כאם יחדנית מספרת את סיפורה בגוף ראשון, לא ברור אם היא מספרת לעצמה או מספרת כווידוי. דמותה מצטיירת לקורא כדמות קשוחה, שאינה בוחלת בכלום על מנת להתקדם בתפקידה. היא מופיעה כדמות מניפולטיבית המנווטת את רצונה לפי צרכייה.

הבחירה של המחבר בדמות צבאית נשית היא בחירה עם אמירה.

אביגיל  התגייסה לצבא כעתודאית לאחר לימודי פסיכולוגיה ובראשית שירותה היתה קבני”ת. היא התמקדה בפסיכולוגיה של ההרג  ולימוד כיצד לשפר את  הקטלניות של הכוחות. בהמשך שירותה ובעיקר בעקבות עליית הדרגות שעל כתפה היא בונה ומארגנת סדרות פסיכולוגיות. יש בה אומץ וקור רוח לצפות במשחקי הסימולציות שנבנו לפי הדרכתה. משחקים שלעיתים לטייס שצפה עימה היה קשה לראות ואף ביקש ממנה להפסיק.

הקשיחות שלה מתבטאת ביכולות הפיסיות והנפשיות שלה. היא הראשונה שיזמה  יציאה  עם החיילים לשטח על מנת לבדוק מי מוכשר ומי ימשיך, מי נשבר, מעיפות ומי מכאב.

הבחירות של אביגיל הן מדויקות, היא בוחרת במודע לא להתחתן, בוחרת בקפדנות את אבי בנה. על פניו היא מצטיירת כדמות חזקה, אך במהלך הקריאה מניעיה הפסיכולוגים מאוד ברורים וגלויים לקורא. אפילו מעט שבלונים.

אביגיל הצטיירה בעיני כחסרת רגש, ולא, לא כי היא אישה, אלא, כי היא רואה את המטרה שלה מול העיניים. אין בה חמלה והבנה, היא לועגת בליבה על אמה ומעדיפה לחזר אחר אביה, שדווקא הוא בשיטות הפסיכולוגיות המיושנות הצליח לגעת בי ובמטופליו. הוא היה בעל השכל הישר, בעיניי.

שאולי, בנה מתגייס לצנחנים, למרות שיכול היה לא להתגייס לקרבי ויכול היה לשרת ביחידה מובחרת אחרת ולא קרבית, אבל בן של אמא נחושה וקצינה בכירה אינו יכול להרשות לעצמו לא להיות קרבי.

עלילת הספר נעה בין עבר להווה של אביגיל. בין ניסיונות הפיוס שלה הפנימיים של אשה “גברית” מול אשה “נשית”. גם בתוך התפקיד הקשה שבו היא נמצאת  עם חיילים מותשים ועייפים שכל חלק בגופם זועק גבריות מאצ’ואיסטית, היא עדיין מרגישה אשה בחולצת משי. מרגישה שהם מביטים בה בעיניים עורגות למרות העייפות.

״כרגיל נאלצתי להיסקר במבט שלהם, הבוחן האכזרי, כאילו עמדתי בבגד ים.״

מרכז העלילה הוא הצבא על כל מה שמשתמע ממנו. כוחה של המלחמה וההרג, משמעות תפקידם של החיילים במלחמה וכיצד אביגיל המייצגת את הצבא צריכה להכשיר אותם. ובכלל האם לנשים יש תפקיד של לוחמות במערך הצבאי? ואם כן האם הן פחות נשיות?

הספר מעלה שאלות פילוסופיות איך לנהוג. אביגיל היא זו שצריכה להכשיר את החיילים/

״ אני רוצה שברגע האמת, בקרב, כשכל העולם יתמוטט, הם יזכרו מה שאמרתי להם, בלי צביעות ובלי זיוף וידעו להרוג.״

מודה לא היה לי קל לקרוא את החשיבה הצבאית הזו, לא היה לי קל לקרוא את תיאורי הסימולציה שהעבירה אביגיל.

האמירה האנטי מיליטריסטית כפי שמופיעה בספר היתה לי קצת פשטנית, ציפיתי שהדברים ייאמרו אחרת. למרות הכתיבה המעט פשטנית יש לספר אמירה חזקה. אמירה נגד מלחמה ונגד הרוגים ובעיקר חיילים שחוזרים  חיים מהמלחמה, אך אינם חיים ומאבדים את החיים. אלו הם הלומי הקרב שלצערי הם רבים.

“מנצחת” הוא ספר דעתני עם אמירה, האמירה מאוד ברורה ומאפילה על הצד הספרותי.

אם מתעלמים מהחלק הספרותי הקצת חלש של הספר, יש בו כוח של אמירה ועמדה שאני אישית מסכימה איתה. איני רוצה מלחמות ופגועים, אבל לצערי מלחמות תהיינה תמיד. אז מה נשאר? נשארה הספרות והאומנות על מנת להביא את הכאב לקדמת הבמה.

מנצחת, ישי שריד

הוצאת עם עובד, 2020

ויקי ויקטוריה – ספרה הרגיש והאנושי של גיא עד

“ויקי ויקטוריה” הוא  ספר אנושי  ורגיש המתרחש בלב תל אביב ומהווה מיקרוקוסמוס לעולם.

הביטוי “ארץ קטנה”  שגור כמעט בפי כל מי שגר בישראל.  אחרי כמה משפטים בשיחה עם אדם שפגשת לראשונה מיד יתגלו אנשים משותפים לכם ולו.

הספר “ויקי ויקטוריה”  העביר לי בדיוק את התחושה הזו וההוכחה שאנחנו מדינה קטנה.

העלילה מתרחשת בקוביית רחובות בלב תל אביב ורומז לקורא שהכל נמצא כאן מעבר לפינה. כל מה שצריך הוא להרים מבט ולראות את האנשים.

אני אוהבת ספרים מינוריים שמתרחשים באזור קטן. קובייה שמכילה עולם ומלואו. קובייה שמרגישה כאילו אני מכירה את האנשים כמו היו השכנים שלי.

ויקי אם חד הורית  מקבלת החלטה נוספת משמעית בחייה. ויקי הרתה לאחר שיחרורה מהצבא  והחליטה מסיבות אישיות, אשר מתבררות בהמשך  להשאיר את העובר ולגדל אותו יחד עם הוריה בבית ילדותה. עכשיו  כאשר מלאו לבנה דניאל 8 שנים החליטה לעבור איתו לתל אביב במחשבה, שהכרך יהיה טוב לדניאל, שם לא יסתכלו עליו ויחפשו תשובות.

כצפוי המעבר אינו קל, ויקי מתמודדת בפעם הראשונה עם עצמה ועם השדים הפנימיים שלה. עם עול הגידול של בנה. התנהגותה והתיסכולים שלה גורמים לה לפרק את העולם שבנתה בכל פעם מחדש.

היה לה קשה בלי ההורים וקשה יותר להודות בזה. היא היתה עסוקה בלהיות עצמאית ואילו דניאל שמח על המעבר והחברים החדשים.

בבנין הישן ששכרה ברחוב גוטליב מתגוררים איזידור וגאולה. איזידור הוא כבד ראייה כמעט עיוור שגדל בדירה מאז שזוכר את עצמו. איזידור אינו רואה אך רואה הכל. איזידור תמיד חי בתחושה שכולם המשיכו הלאה והוא נותר כמו שהיה נותר בבדידות. עד שהכיר את גאולה.

גאולה חיה לבד. הכירה את איזידור כשהקשיבה להרצאה  ומאז הם יחד.

גליה, חברתה הקרובה של ויקי מימי הצבא רואה בה את כל מה שהיא אינה רואה בעצמה. רואה את ויקי בעלת ביטחון אומץ ללדת ולגדל ילד. ויקי ידעה מה גליה חושבת עליה, אבל בתוכה היה בור שחור.

ויש גם את מתי. הבחור מהפאב מסעדה, מתי איבד את אחותו  האהובה כשהיה בגיל צעיר. האובדן אינו מניח לו. הוא אינו מוצא את מקומו בעולם. הוא חי ללא מחויבות.

מישהו שאל אותה אם ויקי זה ויקיפדיה, כי היה לה ידע, אבל שמה הוא ויקטוריה ניצחון. זו ויקי ומיהי ויקטוריה? עליה תצטרכו לקרוא בספר.

כל הדמויות נמצאות וחיות בקרבת מקום ומצטלבות זו בחייה של זו. לאט לאט מנדבת המספרת מידע על הדמויות ובזהירות היא טווה את העלילה המחברת ביניהן. ביד בטוחה ומיומנת היא מפגישה בין הדמויות. מה שיוצר מתח וסקרנות, אך בעיקר אמינות.

הדמויות כולן משוועות לקרבה ונחמה.  לכל אחת. סוד המעיב על חייה ואינו מאפשר לה לממש את  עצמה. כל אחת צריכה להתמודד עם  עצמה או עם עברה.  

הדמויות אנושיות, יכולתי בקלות להיות חברה שלהן, או שכנה באותו הבניין. הדמויות מלבד אנושיותן ופגיעותן הן דמויות עגולות ומתפתחות.  הדמויות שצומחות מתוך עצמן, מהעולם הפנימי שלהן, הן משתחררות מהסוד והעבר שהוא נטל. וכאשר הן מתמודדות עם עברן הן מסוגלות להמריא ולחיות את חייהן.

“ויקי ויקטוריה” הוא ספר אנושי הכתוב בקולותיהם של הדמויות דרך עיני מספר כל יודע. פעם אחת בעלילה הוא אף מעז להתערב  “נניח לרגע שכולנו יודעים בתוכנו את פשר מעשינו. יודעים מה קורה איתנו, מה קורה לנו, מה עשינו.” אלו שאלות שכל אחת מהדמויות מחפשת להן תשובה, מחפשת הסבר למעשיה. איך תפגשנה כל הדמויות ומה הסוד שמחבר ביניהן על כך בספר המיוחד והעדין.

ויקי ויקטוריה, גיא עד

הוצאת אסיה, 2020

.

המלצות לשבוע הספר תש”פ

בכל שנה כשמסתיים לו שבוע הספר אני מייד סופרת את הימים עד לשבוע הספר הבא. השנה שבוע הספר תש”פ ייזכר היטב, לא רק בזכות שפע ספרי המקור, אלא בגלל מגפת הקורונה וביטול שבוע הספר, ביטול שהעציב אותי.

עבורי שבוע הספר הוא החגיגה הגדולה ביותר שלי. לאורך כל השנה אני מחכה לימים הללו. אלו ערבים שבהם אני משוטטת בהנאה ובטירוף חושים בין הדוכנים, בין הסופרים, בין ההוצאות וחברי לקריאה. כל ערב אני מגיעה לכיכר לנשום ולהריח את האוויר של החגיגה ותמיד אני בטוחה שהיא בשבילי.

במשך השנה הספרים מלווים אותי ובשבוע הזה אני גומלת להם על הנאמנות והאהבה אלי.

השנה חג עצוב ומוזר. מגפה אחת בלתי נראית שינתה תוכניות.אבל אל ניתן לה לקלקל לנו את החג של הספר העברי.

גם אם אין דוכנים, בלונים, חגיגות שהורגלנו אליהן, ממליצה לכולנו לפרגן לסופרים שעמלו שנים על כתיבה, שחלמו לפגוש אותנו בדוכנים, שנהנו לחתום על ספרם.

קראתי ספרי מקור רבים במהלך השנה ושמחתי על השפע הרב ועל מגוון הנושאים שנכתבו.

על הספרים הטובים המלצתי בבלוג ואף דרגתי אותם בטבלת המבקרים של עיתון הארץ. אני מביטה במדף שלי ומחפשת על אלו ספרים להמליץ, ומגלה שהבחירה קשה. כיוון שזהו החג של הספר העברי אמליץ על ספרי המקור.

הרשימה הבאה אינה לפי דירוג הספר, אלא לפי סדר הקריאה שלי במהלך השנה.

שמיכת פרחים, רותי גאון הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2019

רותי גאון, פרצה לתודעתנו בפוסט אישי ובתמונה מרגשת. היא סחפה מדינה שלמה לקמפיין חברתי. רותי גאון כתבה ספר מרגש רגיש, כואב ומצחיק. אומנם היא שינתה את שמות הדמויות, אך ברור שכתבה עליה ועל בני משפחתה.

גיבורת הספר, חסרת שם ובעלה, מתן, מצפים לילד שלישי. ילד שיביא שמחה לאחר מותו של אבי,  אביו של מתן. ילד שלישי שישא את שמו. אלא שהילד נולד עם “ג’ייאנט נבוס”, תסמונת נדירה המתבטאת בשומות חומות, שהן נגעים על העור ובתוך הגוף. מרגע זה חיי בני המשפחה משתנים.

הגיבורה מבוהלת מהילד ומבוהלת מעצמה שוקעת בדיכאון.

בכנות ובאומץ לב היא משתפת אותנו עם כל מחשבותיה מהרגע של לפני הלידה. מהרגע שבו לא רצתה ילד נוסף, כי היתה עסוקה בקריירה. מרגע הלידה שבו כל חייה התהפכו עליה ועל משפחתם. מהתהומות שאליהם הגיעה.עד להבנה ולהכרה שבה קיבלה החלטה לחזור להיות אותה אשה ואמא לביאה  שהיתה.

סקירה שלי על הספר

  רומן, מיכל קובזמן .הוצאת כנרת זמורה, 2019

רומן ביכורים שלם ומושלם.

איה ומיקי שתי דמויות חבולות עם מטען מהעבר, נרשמים לסדנת כתיבה.

איה נשואה לבועז. מיקי נשוי לרויטל ויש להם שני ילדים קטנים. בסדנת הכתיבה הם נפגשים. כל אחד הגיע לסדנה מסיבותיו שלו. המפגש ביניהם ומטלות הסדנה חושפות אותם ומקלפות את הגלד של הפצע הישן.

ספר שהצליח לעורר בי רגשות רבים. מנעד רחב של תחושות. מאופן הכתיבה הרגישה ועד לדמויות המיוחדת והמעניינות.

סקירה שלי על הספר

בשליחות הלב, אוֹרי סלונים. הוצאת ידיעות אחרונות, 2019

ביוגרפיה מרתקת של  אוֹרי סלונים, מי שמזוהה עם השבויים והנעדרים של מדינתנו. מי שפעל למען השבתם ומי שמקדיש  בהווה את כל כולו למען ילדי וראייטי.

זה אינו ספר ביוגרפי רגיל שבו תולדות חיו של הכותב מסופרים, זהו ספר המקפל את כל תולדות המדינה על צערה וכאבה ובעיקר על יופייה על האמונה באדם ובחיים, על אהבת הזולת והנתינה.

כל כך הרבה פרטים היסטוריה של העם והיסטוריה של המשפחה שזורים זה בזה, לפעמים ההיסטוריה היא רקע לפעמים היא קידמת הבמה.

הכתיבה של הספר עמוקה. אוֹרי כותב בחוכמה עם הרבה רגש, יש בו חוכמת חיים וחוכמת המקצוע, אבל מעל לכל אוֹרי הוא בעל ערכים של אהבת המולדת ואהבת האדם.

סקירה שלי על הספר

אמזלג , יוסי סוכרי. הוצאת עם עובד, 2019

יוסי סוכרי מגיש לנו גיבור שהוא אנטי גיבור לחלוטין. הגיבור  החדש של הספרות.

זהו הוא יומן מסע פסיכולוגי. יומן מסע חיצוני ופנימי שלפעמים הגבולות בין שניהם מטשטש. אמזלג האינטלקטואל המזרחי יוצא בעל כורחו לחפש את עצמו.  אמזלג ניסה בכל כוחו להדחיק את הבית המסורתי המזרחי והפך ל”משתכנז”.

המסע הוא לא רק אל שורשי ביתו שלו ,אלא מסע אל תוך עצמו.

סקירה שלי על הספר

הצגה יומית, אדיבה גפן. הוצאת, כנרת, זמורה, דביר 2019

״הצגה יומית״ – ספר שהוא סרט, תמונות תמונות של אירועים המתחברים לעלילת קולנוע ולסרט כואב. נעמי הגיבורה חוזרת אל שכונת ילדותה 15 שנים לאחר שעזבה ונשבעה שלא לשוב. נעמי מגיעה לרחוב השילוח 14א בחיפה, בית שעזבה 15 שנים קודם לכן, בית שרצתה להוציא אותו ממנה ללא הצלחה. היום לאחר משבר זוגיות ואהבה לא מוצלחת היא שבה לעברה. העבר כואב, העבר מצחיק, העבר צבעוני מלא בריחות וטעמים.

הספר כתוב בשני קולות, קול ראשון הוא קולה של נעמי המספרת את סיפורה וזיכרונותיה, הקול השני הוא קול המקהלה. אנשי השכונה מביאים את סיפורה של נעמי דרך עיניהם כמו שהם צפו בו מהמרפסת.

אחד הספרים המרגשים שקראתי ושהחזיר אותי לנוף ילדותי.

סקירה שלי על הספר

בואי, אורלי סיגל. הוצאת כנרת זמורה, 2019

“בואי” של אורלי סיגל מכיל שלוש נובלות הכתובות באומץ רב ובתיאורים מציאותיים וציוריים, תיאורים  מדויקים. שלוש נובלות המאוגדות יחד בחוכמה אנושית ובאמת פנימית של הדמויות.

שלוש נובלות, שלוש דמויות ולכולן סוד  שהן נושאות אותו שנים. סוד ששמור עמוק בתוכן עד ש… עד שיום אחד יוצא החוצה והופך את חייהן.

שלוש נובלות שעוסקות בהורות.

הכתיבה של אורלי סיגל נפלאה, רעננה  בועטת. יש בה הרבה אומץ להביע מחשבות שהן “הס מלומר”. התיאורים שלה מציאותיים וציוריים יחד.

סקירה שלי על הספר

לעשות מקום, אוריאל קון. תשע נשמות 2020

“לעשות מקום” הוא אחד הספר המיוחדים שקראתי השנה, ספר ישיר גלוי ואמיץ שנולד מכאב פרידה. בעזרת הכתיבה מגלה אוריאל קון את יכולת ההיפרדות מחוויית הפרידה שלו מאשה שאהב.

זה אינו ספר עלילתי, זהו ספר מחשבות, תיאור רגשות, בדיקת גבולות פיסים של מקומות וגבולות אישיים. הספר הוא סיפורים אישיים אמיתיים עם גיבור מציאותי.

ספר שמשתף את הקורא ברגשות ובחוויות ובכאב הפרידה שלו. ספר שמציע לנו טיול במקומות גאוגרפים ובעיקר במוחו של הכותב.

סקירה שלי על הספר

הנוסעת האחרונה, טל ניצן. הוצאת עם עובד, 2020

נינה סימון בנבנישתי, על שם הזמרת שאמה העריצה, היא נערת שליחויות על אופניים. יום אחד בעודה מתגלגלת ברחובות תל אביב פוגע בה רכב יוקרה  והורס את אופניה. המפגש הקטלני הזה מוביל אותה לעבודת שליחויות חדשה. לא רק לעבודה חדשה, אלא גם להיכרויות עם אנשים ובעיקר הכרות מחודשת עם עצמה. עם נינה שלימדה את עצמה להתחבא.

מפגש אקראי עם נערה בשרותי הטרמינל בנתב”ג לאחר שחזרה מחו”ל מוביל אותה לסיחרור קצבי וגורם לנו הקוראים למתח.

טל ניצן מתארת את הצד האחורי של תל אביב. תל אביב היא לא רק בתי קפה ומסעדות, תל אביב היא גם עיר של בריונות, עובדים זרים, אלימות, עוולות. אבל תוך כל זה יש אור והאור הוא אהבת האדם והאנושיות.

עלילת הספר קולחת והמתגלגלת  כמו רכיבה על אופניים ברחובות תל אביב.

סקירה שלי על הספר

דברים נעלמים, נועה גוטר שגיא. הוצאת עם עובד, 2020

 דברים נעלמים הוא  ספר ביכורים ייחודי ואחר הכתוב ביד מיומנת.

מיכה בעל עבר מפואר. לחם עם שרון בתעלה, היה עשיר והיום איש מבוגר ללא כלום. מיכה חשב שהערב הזה  הוא מתחיל  את חייו מחדש. אלא שלמיכה תכניות וליקום תכניות אחרות. תוך כדי נסיעה מהקריות  בזמן המתנה לרמזור הירוק מתפרץ למכוניתו בחור צעיר, מכוון אליו אקדח ומצווה עליו לנסוע לכיוון דרום.

מי החוטף, מי הנהג ומה יקרה במהלך אותה נסיעה ובסופה? על כך בספר המרתק שיגרום לכם להרהר על משמעות החיים.

סקירה שלי על הספר

קריסה, אברהם אלטמן. פרדס, 2019

ספר מתח שעלילתו מתרחשת ברחובות תל אביב. העיר שלי, רחובות הקרובים לביתי ומוכרים לי כל כך.

יגאל הקר מקבל את בשורת האיוב על כך שבתו הדס ,דוקטורנטית מצליחה, נרצחה בתקרית ירי בצפון תל אביב, ליד הירקון. הרצח של הדס יוביל את יגאל לנסות לגלות מדוע נרצחה ומי רצח אותה. המשטרה פתחה בשני כיווני חקירה רגילים, יתכן והדס היתה במקום ונורתה בטעות, או שהיא שותפה ומעורבת והיוותה מטרת חיסול.

“קריסה” הוא ספר מתח עכשווי, עם רמזים מאוד ברורים למה שמתרחש בארצנו. אפשר לומר אפילו אמירה מפורשת. הוא מכיל את האירועים החברתיים שהיו כאן בשנים האחרונות ומהווה מחאה על עיוותים בחברה שלנו, עיוותים שהולכים וגדלים מיום ליום. חשש שהמדינה תקרוס.

סקירה שלי על הספר

המלצה אחרונה שהיא הממתק האישי שלי. ספר שיש לו נגיעה אישית ופינה חמה בלב אצלי.

טל מחכה לרכבת, כתבה איריס אליה כהן, אירה, תמי בצלאלי

הוצאת, ידיעות ספרים, ספרי חמד 2020

“טל מחכה לרכבת” ספר לקטנים הוא  ספר צבעוני  מהנה ושמח. איריס אליה כהן בונה עלילה בעלת קצב פנימי ותמי בצלאלי המוכשרת משלימה את העלילה בציוריה המרהיבים.

טל הקטנה מגיעה לתחנת הרכבת, אבל הרכבת מאחרת.

מה עושה טל? יושבת על ספסל וממתינה.בזמן ההמתנה מגיעים אנשים לתחנה וגם הם ממתינים לבואה של הרכבת.שלל דמויות צבעוניות עוזרות לטל להעביר את זמנה עד שהרכבת תגיע.

סקירה שלי על הספר

חג שמח לכל אוהבי הספר.

חלונות נמוכים- ספרו הקומי והכואב של דורון שנער

ספר פרוע, ססגוני עם דמויות מעט גרוטסקיות ראליסטיות, אבל מתחת לפני השטח הוא ספר על בדידות וכאב.

הסיפור מתרחש במסעדה תל אביבית, לא מסעדה יוקרתית, אלא מסעדת בית עם לקוחות קבועים. גם העובדים קבועים שנים על גבי שנים.

תינוקת בשמלה ורודה בלול ישן גדלה במסעדה, בעלת המסעדה, זו שמכנה עצמה בוס היא הסבתא של התינוקת שננטשה על ידי בתה שנעלמה. התינוקת  גדלה במסעדה, אף אחד כמעט ואינו שם לב אליה, מידי פעם עובר עובד זה או אחר ומתייחס אליה, והיא, התינוקת לומדת לקרוא מעטיפות קופסאות השימורים, לומדת שפות מהעובדים שמתחלפים וכמעט שאינה מדברת.

המסעדה מהווה בסיס הבית לכולם. מסעדה שבה העובדים הם דמויות גרוטסקיות, אולי סוראליסטיות שמעלות חיוך וצחוק ומעל לכל מציאותיות. יש במסעדה  שני אחמדים ,צרפתייה יפה, משגיחי כשרות משוחדים, מאהב מצרי, טבח הודי ועוד…

הדמויות ה”הזויות” יוצרות מצבים קומים כמעט בלתי הגיוניים. העובדים מתחלפים אבל ג’ניה הבוס נשארת, התינוקת שבינתיים יצאה מהלול ובגיל מאוחר מתגלה כגאון שפות וידע חשבוני מבלה כל ימייה במסעדה. המסעדה  למרות שידעה עליות ומורדות נשארת איתנה במקומה כשבחוץ האירועים משתנים בקצב. הסכם השלום עם מצרים, מותה של עופרה חזה, זכייתה של דנה אינטרנשיונל בארוויזיון, רצח  ג’ון לנון, רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, פינוי ימית, כהנא, מלחמת לבנון ועוד ועוד אירועים היסטוריים השזורים בעלילה ובתולדות חייה של המסעדה ויושביה.

את הסיפור מספרת דמות, שאין אנו יודעים עליה. היא מייעצת למי ששומע את סיפורה. בתחילה מספרת בגוף שלישי ואף פונה ישירות למאזין ובהמשך הגוף השלישי הופך ליחיד.

יש סיבה מדוע הגופים מתחליפים ומדוע אין שם לדמות המספר. את הסיבה תצטרכו לגלות לבד. תאמינו לי שהיא מפתיעה וכואבת.

המספר מלבד היותו מספר את האירועים של המסעדה והמדינה הוא משמש בתפקיד של יועץ. נותן למאזין שלפניו ל”ו עצות.

“את הפרק הזה אפתח בעצה. אם אינני טועה זוהי עצתי הארבע עשרה לך: כל אדם שייקרה בדרכך, ישפיע על חייך. את השפעתו תוכל לדעת רק בדיעבד, כמו אושר אשר נולד מן הצרה.”

“חלונות נמוכים” הוא ספר שמספר על האנשים שנמצאים אולי בשולי החברה, הם אינם נמצאים בחלונות הגבוהים של החברה. הם האנשים הפשוטים, הצוחקים מבדיחות פשוטות שחבריהם מספרים, עוזרים אחד לשני, מייעצים. דמויות אנושיות המתוארות בהמון צבע והומור.

ספר שמעלה שאלות על עצמאות ובחירות בחייו של האדם.

“חלומות נמוכים” הוא לא רק ספר על דמויות ואירועי המדינה, זהו ספר המתאר כאב של בדידות, מצד אחד כאב של חוסר יכולת להשתלב בחברה ומצד שני יכולת להסתגל לשינויים שחלים בה. נשמע פרדוקס? לא.

חלונות נמוכים הוא ספר קריא ופרוע כמו שאמרתי, עם דמויות אנושיות, ססגוניות אפילו מעט הזויות והן אלו שנותנות את הטעם של הפלפל במסעדה או מחוצה לה.

הספר ניתן במהלך כמה ימים (שהסתיימו לצערי) להורדה בחינם באתר “עברית”.

תודה לאתר “עברית” שגרם לי לחייך הרבה בימים אלו. תודה לדורון שנער שכתב ספר קומי עצוב עם דמויות משעשעות.

ממליצה.

חלונות נמוכים, דורון שנער

כנרת זמורה דביר,2016

גרסת הבמאי – ספרה הקצבי של אינה איזנברג

אריאל או אלי כמו שהיא מתעקשת שיקראו לה  גדלה בכפר ורדים היא מוותרת על לימודי רפואה לטובת לימודי משחק. בתל אביב היא לומדת חוקים חדשים, כמו לא כל מי שמתנשק הוא זוג.

הימים הראשונים בבית הספר למשחק הם אסון עבורה. ״כל מילה שאגיד תיגמר בזה שאפרוץ בבכי ויצחקו עלי עד סוף הלימודים, או שאהיה התקדים ,זאת שהדיחו כבר ביום הראשון.״

מציאות לימוד המשחק טופחת על פניה. היא חשבה שלימודי משחק הם למידה בעל פה, אימון, עליה לבמה וזהו, במקום זה היא יושבת במעגל של אנשים שבוכים ולומדת להכין קפה דמיוני.

אלי מרגישה עלובה, לא מתאימה לחיים בתל אביב, לא ללימודי משחק. היא בטוחה שבסיום השנה יאמרו לה ללכת.

עד שבן ורוני, שני סטודנטים  מוכשרים, בן במאי חד שכל ורוני שחקן מוכשר, נכנסים לחייה  וכמו במטה קסמים החיים מתחילים להאיר לה. היא משתחררת והופכת לתלמידה מעולה ואפילו כוכבת. היא מגלה את עצמה מחדש, הביטחון העצמי שלה משתפר והמורים רואים אותה באור אחר.

מותו של תלמיד בתאונה מתחיל לערער  את  פני הדברים. אירוע אחד מוביל לאירוע אחר והספר הופך להיות בעל אלמנטים של מתח, תככים, קנאה. התאונה כאילו כוונה על מנת שאלי תוכל לבדוק את כל מה שמתחולל בבית הספר למשחק, ויש בו כמעט כל המרכיבים שאנחנו קוראים ושומעים עליהם בתקשורת.

   גרסת הבמאי זהו מונח הלקוח מתחום הקולנוע,  גרסת הבמאי  היא גרסה של סרט קולנוע (או לעיתים של סרט טלוויזיה או וידאו קליפ) שעריכתה אושרה על ידי הבמאי עצמו. קודמת לה עריכתו של העורך, ולרוב לאחריה באה הגרסה שאושרה על ידי האולפן להקרנה בציבור.  (מתוך ויקיפדיה.)

אבל גרסה היא גם זווית ראיה, צורה נוספת של אותו הדבר.

אינה איזנברג היא סופרת ומחזאית מה שמאוד מורגש בספר.היא  הצליחה לשלב את שני הביטויים יחד בספרה. אלי בודקת עם עצמה את האירועים על מנת לדעת מהי הגרסה הנכונה שלה לחייה. וזוהי גם גרסת הבמאי שכן העיסוק בתיאטרון ובמחזה מאוד משמעותי.

לטעמי מה שהקשה עלי בקריאה הוא דווקא הרעיון שהעלילה והכתיבה כתובים כמו תסריט, דהיינו מלל ושיחות מרובות.

“גרסת הבמאי” הוא ספר  אחר ושונה. ספר שיש בו קצב מה שגורם לקורא להרגיש שהוא בתוך מערבולת הרגשות ובתוך סערת האירועים. ספר מסע שעוקב אחר התפתחות של הגיבורה. מסע ההתבגרות שלה הוא בין כותלי בית הספר למשחק.

מתוודה, פעם ראשונה שהרגשתי שהספר אינו מתאים לגילי והוא כולו שייך לצעירים. ספר גדוש בתיאורים וקצב של חברה צעירים, לא שיש לי בעיה עם זה, קראתי ספרים רבים על צעירים תל אביב, אבל בקריאת הספר היתה לי תחושה שאיני שייכת.

אהבתי את ההתפתחות של אלי, מנערה מפוחדת לנערה שבוטחת בעצמה וביכולות שלה. ובעיקר אהבתי שהיא נשארה נאמנה לעצמה.

גרסת הבמאי, אינה איזנברג

הוצאת כתר, 2020

נמר גימ”ל – ספרה האנושי של לירן גולוד

“נמר גימ”ל” מכניס את הקורא לתוך חיי משפחה בשנות השמונים בגבול הצפון בתקופת המתיחות, בימים שבהם נפלו קטיושות ללא הרף.

משפחה רגילה שמנסה לשרוד את חיי היומיום, את הקיום האישי והמשפחתי כשהקטיושות נופלות סביב ולפעמים באותו המקום בדיוק.

אלה וגבי הורים למיקה ומילי. מיקה נערה מופנמת נמצאת בגיל ההתבגרות, מחפשת את עצמה בתוך עצמה ומחוצה לה. מילי הילדה הקטנה ישנה עדיין עם הוריה באותה מיטה.

ויש גם את זהר, אחותה של אלה שעזבה את המקום לטובת העיר הגדולה בתקוה להצליח. ההצלחה לא הגיעה והיא נמצאת במשבר כלכלי קיומי.

גבי מפרנס כושל, בעל ניסיונות מיזם כושלים, פתח חנות דגים, חנות למכירת מלפפונים חמוצים עד שהקים את מיזם הקיאקים שהצליח, אך בעקבות אירוע נאלץ להיסגר.

אלה נאבקת בקיום היומיומי שלהם, בתחזוקת הדירה, בחינוך הבנות ובהיאחזות במשרתה הקטנה.

הספר נפתח כאשר גבי מתחיל לעבוד במשרה חדשה. נפשו קצה בלינה של מילי במיטתם והוא מחליט לבנות קומה נוספת לדירתם.

בניית הקומה היא סמל לניסיון בניית הנישואים והוצאת הצבע האפור והחדגוני שפלש אליהם. אלא שהבנייה מתעכבת, הקטיושות ממשיכות ליפול, אצל זהר אחותה של אלה יש קשיים.  ״לפני שהעבר טרף עליה את דעתה והעתיד הלך והתרחק. עכשיו רק הווה היה לה, הווה קטן ורועד ואפוף עשן״

 הסיפור נע בין נקודות המבט של הדמויות. המספר יודע כל מתאר את מחשבותיהן  של כל אחת מהדמויות, דרך עיניהן. העלילה עצמה נעה בין עבר להווה, בין זיכרונות ואכזבות, בין ציפיות שהיו בעבר לחוסר המימוש בהווה.

הסיפור והעלילה נבנים דרך הפרטים הקטנים של היומיום ולקורא יש תחושה כאילו הוא צופה מבחוץ אל פנים הבית ולעיתים אל פנים הנפשות. כך הוא לומד לדעת על התבגרותה של מיקה, ההתאהבות הראשונה, על מילי וחרדותיה והוא רואה לעיתים טוב יותר את המתרחש מהדמויות שנמצאות בתוך הבית.

ספר שמצליח להעביר היטב את החרדות הקיומיות בצל נפילות הקטיושות, את “ההתרגלות” , או חוסר ה”התרגלות” והתירגול המהיר של התושבים כששומעים את הקריאה” נמר גימל” או את הידיעה על פירצה בגדר המערכת. אבל האם הם מורגלים לפחד ולחרדה שמלווה?

״ החרדות היו אותן חרדות. חדר ביטחון נבנה מביטון והם חשו מוגנים יחסית וכבר לא נאלצו להידחס כמו פעם במקלטים ציבוריים מעופשים. אבל הטילים לא חדלו ליפול, ומבצעים צבאיים עדיין הפתיעו בימים ובשעות לא צפויים.״

לירן גולוד מיטיבה לתאר את האירועים והרגשות. ביטוים קטנים שצירופם הופך אותם למשמעותיים כמו ״בלילה מיקמה את מילי ביניהם, כרגיל, גדר חיה חוצצת, הגדר הטובה שלה.”

“הברושים האחרים שמרו מרחק ממנו, ניצבו שם כולם כסימני קריאה כהים, מתנועעים ברוח כמו מחוגים גדולים שמסמנים את מקומה הקטן בתוך הימים החולפים.”

“נמר גימ”ל” הוא ספר אנושי עדין הכתוב ברגישות ובעין ציורית. ספר שפותח צוהר לחייהם של אנשים הגרים צמוד לגבול. אומנם העלילה מתרחשת בשנות השמונים בצפון הארץ, אך בהחלט ניתן להעתיק את האירועים לדרום הארץ בשנים האחרונות.

נמר גימ”ל, לירן גולוד

הוצאת עם עובד, 2019

עכשיו -רגעים אישיים של נורית מירב

את הספר “עכשיו” לא תמצאו במדפי החנויות, אבל תמצאו אותי בליבי.

נורית מירב היא חברת פייסבוק שלי, מעולם לא נפגשנו או שוחחנו פנים אל פנים. ואני מחכה לימי תום הקורונה כדי שניפגש כמו שהבטחנו אחת לשנייה.

נורית סיפרה לי על הספר שהיא כתבה ליום הולדתה העגול. כשהגיע אלי הספר הייתי מופתעת ונפעמת מיופיו החיצוני ולאחר מכן מיופיו הפנימי.

הספר מודפס על דפי כרום מבריקים מלווה בשירים וסיפורים הכתובים כשיר. בין הכתוב מצורפות תמונות שנורית צילמה. נורית היא צלמת מוכשרת עם עין מיוחדת, הצילומים שלה משמשים עבורי הרבה פעמים השראה לציוריי.

נורית כתבה את חייה ומחשבותיה. “פיסות מליבי, רגעים מחיי” כך כתבה לי בהקדשת הספר.

ספר מופלא שכתוב ברגישות ובייחודיות מפתיעה. כל קטע, כל חוויה שכתובה בו נכנסת ללב ומרגשת. פיסות חיים שנארגו לעלילת חיים שלמה.

 הכתיבה היא כמו ניצוצות אור של חייה. שמתחברים יחדיו לאור גדול טוב ומיטב וחם. בעדינות ובכאב מספרת על כך שכילדה חשה, כי נולדה על מנת למלא את החסר של המשפחה שנשארה מאחור, שם.

פרטי הביוגרפיה השירים המחשבות וההרהורים של נורית נארגים זה בזה ויוצרים פסיפס ורקמה אנושית נשית. על הכל היא כותבת על המילים שלה, על זיכרונות ילדות, על שיח יסמין שהופך להיות זיכרון מבית ילדותה. על הכעס הנמצא בתוך מבחר רגשות הפלטה. על היותה אם, על הנכדים, על עצמה, על הפגיעות. על הרעב לחיים, לנוע, לרקוד, לראות, לשמוע, להתמודד, ובעיקר להשביע את נורית.

זה אינו ספר ביוגרפיה במובן הרגיל שאנו מכירים, אך מתוך הקטעים צצה ועולה אישיותה העדינה של נורית. נורית כותבת ששמה אינו מהשם נורית של הפרח אלא נורה קטנה המנציחה את משפחת אמה. נורית העדינה שחשה את העולם ברגישות מיוחדת של אמן. העיניים שלה תרות מהחוץ פנימה ולהיפך.

השיר הלפני האחרון בספר הוא האהוב עלי מאוד

ספר מרהיב ביופיו, מרגש ונוגע. סיפור חיים שעולה ממילים והתמונות שלא השאיר אותי אדישה בכלל.

הלוואי ויכולתי לצלם לכם את כל הכתוב.

למרות שאינו מוצע למכירה, הרגשתי חייבת לשתף אתכם בחוויית הקריאה שלי, ואולי בתקוה שנורית אכן תחליט להוציאו לאור, אפילו במהדורה מוגבלת.

תודה נורית על הצוהר שנתת לי לעולמך העשיר הרגיש והיפה.

עכשיו, נורית מירב

ערכה ,לילך גליל

צילומים, נורית מירב.

דברים נעלמים”- ספר הביכורים הנפלא של נועה גוטר שגיא”

קראתי ספרי מסע  רבים, ספרי מסע שהם סמל לתהליך התבגרות, אבל ספר מסע כמו “דברים נעלמים” לא קראתי.

בחור אחד עושה מסע, מסע שהוא עצמו אינו מודע לו. המסע הזה מוביל עוד אנשים להתבוננות על חייהם וגורם להם לערוך מסע פנימי שהוא חשבון נפש פרטי.

שתי הפתעות טמן לי הספר, האחת העלילה המיוחדת והאירוע המכונן שהוביל למסע והשנייה שהספר הוא ספר ביכורים. הספר “דברים נעלמים” הוא ספר בשל.

מיכה בעל עבר מפואר. לחם עם שרון בתעלה, היה עשיר והיום איש מבוגר ללא כלום. מיכה חשב שהערב הזה  הוא מתחיל  את חייו מחדש. אלא שלמיכה תכניות וליקום תכניות אחרות. תוך כדי נסיעה מהקריות  בזמן המתנה לרמזור הירוק מתפרץ למכוניתו בחור צעיר, מכוון אליו אקדח ומצווה עליו לנסוע לכיוון דרום.

מיכה המום, מעלה מחשבות בראשו כיצד יוכל להימלט מהחוטף. הבחור הצעיר, “ההוא” כך מכנה אותו מיכה בינו לבין עצמו. קורא את מחשבותיו ומבהיר לו שהוא רציני בדבריו.

תוך כדי נסיעה לילית מיכה חושב ומתוך מחשבותיו הוא עושה חשבון נפש על חיו. מגלה שהיה רוצה לומר דברים לאנשים שסביבו, מגלה טעויות רבות שעשה בחייו האישיים, לאט לאט הוא מגלה תכונות  ורגשות שהיו מוסתרים אצלו.

” אין לו מה לראות בחושך בחוץ, אין לו עם מי לדבר בשקט שבפנים.”

במהלך ההתקדמות ליעד שאליו מכוון החוטף נוצרת קירבה בין מיכה ל”ההוא”. ומתוך “הקירבה” לכאורה עולים שברים של חיי שניהם.  במעט מילים ושיחות לקוניות מיכה מנסה לבנות לעצמו  תמונה של השובה.

בהמשך העלילה מצטרפות שתי נשים שעושות את הדרך בכיוון ההפוך, מדרום לצפון. נסיעה ששופכת אור על הנסיעה הקודמת.

האוטו הקטן דוחס בתוכו חיים שלמים, חיים בלתי ברורים. הנוף שבחוץ אינו משמעותי והדרך החיצונית אינה מהותית. החלל הקטן של האוטו הופך להיות היקום כולו של הדמויות. ומתוך הדמויות עולות מערכות יחסים סבוכות, מערכת יחסים במשפחה, צדק, קירבה, אהבה, נקמה, קנאה, חרטה ובסיום חמלה והשלמה. כי “יותר ויותר דברים נעלמים פתאום.”

הכתיבה של נועה גוטר שגיא היא כתיבה מדויקת ואמינה. תיאורי הנפש ותיאור מחשבותיהם של הדמויות הצליחו לגרום לי לאהדה לכל אחת מהן, אפילו דמותו של השובה הצליחה לגעת בי ולהעלות בי רגשות חמלה. לכל דמות סבל משלה וכל אחת מגיעה בסיום לקטרזיס האישי שלה.

יכולתה לברוא דמויות שונות אחת מהשנייה ולתת לכל אחת קול אמין עוררה בי התפעלות. לא קל להביע מנעד של רגשות וקולות, נועה גוטר שגיא הצליחה. היא הצליחה להכניס אותי לתוך האוטו ולדחוס גם את הרגשות האישיים שלי אל מערבולת העלילה המרתקת.

ספר שיש בו גלוי ונסתר, מתח ומעט אימה, רגשות אנושיים והמון כאב מלווה בחמלה.ספר שאוצר בתוכו את דמויות ארץ ישראל על כל גווניה.

בימים שכאלה מצאתי עצמי מרותקת במסע  בכביש ישראל, לא יכולתי לרדת או לעצור בצדי הספר. הוא כל כך ריתק אותי.

ספר נפלא, קולח, מרתק, מעלה מחשבות וכל כך אמיתי.

ממליצה ביותר

דברים נעלמים, נועה גוטר שגיא

הוצאת עם עובד, 2020