סבתא בורחת מהבית, ספרה מלא ההנאה של מאירה ברנע-גולדברג

סבתא בורחת מהבית – מאירה ברנע-גולדברג

סבתא בורחת מהבית הוא הספר הכי כיפי שקראתי בימים קשים אלו.

הסבתות שלי היו נוכחות נפקדות. האחת מעבר לים שנפטרה כשהייתי קטנה, זכור לי ביקור קצר שלה כאן. השנייה סבתא לא סבתא. אחרי שקראתי את סבתא בורחת מהבית רציתי לחפש את הסבתא הזו שתאמץ אותי, אפילו שהיא בת 98. סבתא לאה אומנם בגיל מופלג אבל היא ערנית, חדה, שנונה, שמדברת בשפה גבוהה, בעלת חוש הומור ודאגה לנכדיה. יש לה מה להגיד על הכל, כולל על פרשני הטלוויזיה “אין להם רגע של הקשבה.”

סבתא לאה, אולי לאה בגופה, אבל לא במחשבתה. היא סבתם של שלושת ילדיה של בתה תקוה שנפטרה וכנראה לקחה איתה את התקוה. נכדיה הם כמו כל משפחה. נתי שאינו עובד, גר בדירה שאמו הורישה לו ולאחיו, ואינו משלם שכר דירה, עידן הוא איש עסקים, שעסוק רוב הזמן ואינו פנוי, הוא נשוי להדר, האקסית של אחיו, נתי. גם על עובדה  זו יש לסבתא לאה מה להגיד. ותמרה התאומה של נתי, היא זו שתמיד שם בשביל הסבתא.

הספר נפתח בידיעה היסטרית שסבתא ברחה מהבית. מכאן יצאו הנכדים והסבתא למסע הזוי, משעשע, ואפילו לא אמין, אבל מרתק.

סבתא לאה בת התשעים ושמונה גרה לבדה בדירתה, היא אומנם אינה מבינה בטכנולוגיה המתקדמת, אך יודעת מה היא רוצה ועל מה היא צריכה להגן. היא שומרת בקנאות על חפציה שמזכירים לה את עברה. כשעידן מקבל את יריית הפתיחה “סבתא לאה ברחה מהבית” נתי אינו מבין איך אישה בגילה יכולה לברוח ולאן יש לה לברוח. סבתא לאה בורחת מהבית שסימל אותה, את עברה ואישיותה, עכשיו כשהנכדים מתכננים להביא לה מטפלת, והיא חושדת שהם גם רוצים להוציא אותה מביתה, היא מרגישה שאין לה בית, אותו בית שהחזיק אותה. בדיוק כמו השפה התקנית שלה. שהיא מקפידה לדבר בה ואף לתקן את האחרים.

הספר הוא קומדיית מצבים משעשעת עם דמויות אנושיות שנמצאות בכל משפחה. האחד שמשתמט, האחר שנותן פקודות והאחת שעובדת בשביל כולם. יש ביניהם קנאה, מי זוכה ממנה לתשומת לב ואת מי היא מעדיפה יותר.  סבתא לאה הנמרצת שאינה מוכנה לעבור לדיור מוגן או לקבל מטפלת,”נוכריה” כמו שהיא אומרת. מסלקת את כל המטפלות. “אני לא רוצה זרים בבית שלי, לא מוכנה שיביאו לי את העולם שלהם לתוך העולם שלי.” נקודת המבט של סבתא לאה על העולם ועל נכדיה היא משעשת וביקורתית. נקודת מבט של אשה שעברה הרבה בחייה, עיצבה את מציאות המדינה וכרגע אינה מתרגלת  ואינה מבינה את העולם, היא מתעצבת על המרחק בין העולם שהיכרה לעולם החדש “אני לא טיפשה אני לא שייכת.” יש בה געגועים לעולם העבר המסודר שהכירה.

מאירה ברנע- גולדברג מציירת את הסבתא באנושיות וברגש. דמות אצילית שכובשת את הקורא מהפגישה הראשונה שלו איתה. היא  סבתא שמדברת בשפה גבוהה “השפה העברית היא לא משחק” כריסטיאן המטפלת  אינה מבינה מה זה “לבדו ,שאין כדוגמתו,” השיחות בינהן שיעשעו אותי.

הספר אינו רק קומדיית מצבים, הוא גם ספר הרפתקאות  שבו יוצאת הסבתא לחפש את האוצר אבוד של משפחתה, שכולם רואים בו סוג של אגדה. “כך מספרת האגדה במשפחתית, ואגדות יש במשפחה שלנו בשפע, חלקן קרו וחלקן אולי לא, אבל כולן שייכות לנו.” סיפור ההרפתקאות של הסבתא בעקבות האוצר האבוד הופך גם לספר בלשי.

יש בו גם ביקורת על העולם העכשווי שבו מצלמים הכל, מעלים לרשת בצביעות וחוסר אמינות.   הנייד בעינייה הוא קופסה בלי לב. מטאפורה נהדרת, בעיניי. יש ביקורת על היחס לקשישים.

בשפה ברורה, בהמון הומור, וחמלה מציירת מאירה ברנע-גולדברג את המציאות שלנו, בגידת הגוף, יחסים במשפחה. כל אלה נרקחים בהמון הומור וסוכר, לממתק נפלא שמשכיח את העולם החיצוני.

עלילה קולחת, הומור שנון, מצבים בלתי הגיוניים. אבל, רגע, העולם שאנחנו עכשיו נמצאים בו הגיוני?

פנו לכם כמה שעות וקראו בהנאה את הספר שיגרום לכם לחייך.

סבתא בורחת מהבית, מאירה ברנע-גולדברג

עורכת אחראית: נועה מנהיים.

עורכת הספר: יעל גובר

הוצאת: כנרת, זמורה, דביר, 2026