אמריקה, ספר עם גלים – אוריאל קון

הספר אמריקה הוא קלידוסקופ צבעוני בתנועה.

אני אוהבת לקרוא ספרי ממואר, או יומן, או הגיגי מחשבות של סופרים. התחושה היא שהסופרים מכניסים אותי לביתם פנימה, נותנים לי הצצה אל המחשבות שלהם, אפילו אולי לסודות הקטנים, שלא העזו לספר, ועכשיו כן.

אוריאל קון עלה לארץ מבואנוס איירס, למד בינוי ערים בטכניון וארכיטקטורה בבצלאל, התגורר בירושלים וכעת מתגורר בתל אביב. הקים את ההוצאה הקטנה גדולה והאיכותית “תשע נשמות”. הוא עורך ומו”ל של ההוצאה. אוהב יופי, אסתטיקה, צבע, מוסיקה, שתייה, אומנות, קריאה, ובייחוד את בנותיו.

אוריאל אוהב לבטא את עצמו בעיקר בכתב, אינו חוסך מחשבות, אבל בשיחה איתו הוא כל כך שונה, איש עדין רגיש ובעל לב רחב, שאינו פוגע במי שעומד מולו.

לכן הקריאה בספרו “אמריקה” סיקרנה אותי.

בכל פעם כשאני קוראת אותו אני נפעמת מהעובדה, שהשפה העברית אינה שפת האם שלו. הוא בקיא בשפה, מכיר את כל צירופי הלשון ומשלביה.

“אמריקה” הוא כמו יומן מסע, לא רק מסע של מקומות, אלא מסע נפשי של הגיבור. אולי אגזים ואומר, מסע התבגרות.

פותח את ליבו כאילו היה בית,  הרי הוא ארכיטקט, ובכל פינה, בכל חדר בבית, בלב הפנימי שלו ניתן למצוא את המחשבות שלו על הקיום, על החיים, על הבושה שבו, על האושר שלו, הוא מדבר ומשתף על הקריאות הספרותיות שלו.

ויש בו ביקורת, ביקורות על אנשים, שאינם נעים קדימה, שאינם זזים, שאולי נתקעו. אנשים מתבוננים במסכים וחושבים על אתמול על המחר ועל האחרי.

בגוף ראשון הוא משתף את הקורא במסעותיו ובמחשבותיו בעיקר ברחובות ניו יורק. בשיטוטיו הוא מעלה הגיגים שבהם משלב  את כל אהבותיו, כתיבה, מוסיקה, שתיה ובייחוד פילוסופיה פנימית אישית שלו שמשתלבת עם החוץ. התנועה של חוץ ופנים נמצאת לאורך כל הספר.

וכך תוך כדי טיוליו, כל החושים מתערבלים יחד ומסחררים את הקורא. הוא מתבונן בעין ביקורתית ובעין של אמן, בוחן בעיניים של ארכיטקט את מבנה המוזיאונים, בביקור במוזיאון המומה הוא מרגיש שמה שמציל אותו זה היכולת להתבונן במבקרים, הוא יכול להסתכל על כל הבחורות איך מתלבשות איך הם מקדישות את הזמן שלהם ללכת למוזיאון.

זה יומן. הוא כותב ממש, יום, מספר, יום ראשון, יום מספר ארבע, “התעוררתי מוקדם ב-7:00 בבוקר אני מתעורר מסתובב בסוהו.” אהבתי את התחושה הזאת, כאילו אני יחד איתו סועדת בניו יורק. אוהב ללכת, לשוטט, לבדוק את העיר ברגליים שלוקחות אותו לכל המרחקים, בעזרת המילים הוא מצייר לנו את כל מה שהוא רואה ואני כמו מצלמה שצועדת יחד איתו על הכתף.

אוריאל קון הוא איש מלא, גדוש ותאב חיים והשכלה. אהבתו לקריאה מאוד חזקה, כשעלה לארץ קרא רק ספרים בספרדית שאותם רכש בחנויות יד שנייה וויתר על ארוחת צהרים על מנת לרכוש ספר, יש משהו יותר מרתק מכך?

19 שנים לקח לו לשכתב, לערוך ולהקליד את המסמך שלפנינו. בתוכו משולבות הערות עריכה, מחשבות על הטקסט, אותי ריתקו הערות, דרכם יכולתי להבין את מחשבותיו כעורך ההוצאה וכמו בלזאק, או הוגו, הוא משתף את הקורא בלבטי העריכה, בדיוק המחשבה.

ספר גדוש ביופי וצבע, מלא במחשבות חכמות ואנושיות. ביקורת נוקבת לצד אהבה מוחלטת. פתיחות אישית שחושפת את הלב.

כשקוראים את המחשבות שלו על אמריקה שיש ביניהם גם על ישראל אנחנו מבינים בדיוק את הבחירה שלו בתרגומים של סופרים כמו וולטר בנימין, צוויג , ביסיו,

הקריאה בספר הייתה לי כמו ישיבה של יום שלם במסעדה עם אוכל שמוגש בשפע, מהבוקר עד הערב. מנות קטנות או גדולות, טעימות פחות, טעימות יותר, מנות שאהבתי ולא אהבתי. לא יכולתי לאכול ולהכיל את כל המנות, לכן קראתי את הספר לאט לאט ובמשורה.

הטיול החיצוני על פני כמה ערים ויבשות הוא למעשה טיול פנימי אל נפשו המלאה וססגונית של הסופר. ממליצה בחום לטייל יחד איתו במחשבותיו הפנימיות. לא תצטערו, אני בטוחה שתעצרו לרגע ותשאלו מי אני ומה אני בעולם. אמריקה הוא ספר שעושה גלים.

אמריקה, אוריאל קון

הוצאה: תשע נשמות,2025