הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
המקום בו מתחיל הכחול, כריסטופר מורלי
תפילה לשובם של החטופים, החיילים והמפונים.
החלמה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.
המקום בו מתחיל הכחול, כריסטופר מורלי
מרבית אוהבי הקריאה, ואני בינהם מכירים את מורלי מספרו “פרנסוס על גלגלים”, ספר ממתק שמחייך את הלב. אחרי הקריאה בספר “המקום בו מתחיל הכחול” הכרתי את מורלי לעומק. זה ספר שונה מספרו “פרנסוס על גלגלים” ומכיל בתוכו את כל פילוסופית החיים של מורלי.
בשפה פיוטית, בתיאורים עדינים ומפעימים מעביר מורלי את מחשבותיו והגיגיו על העולם. ולא רק בשפה ציוריות הוא עושה זאת, אלא גם באמצעות אירוניה עדינה שבאמצעותה הוא מעביר ביקורת על האדם ועל התנהלותו בעולם.
קראתי את הספר פעמיים, קריאה ראשונה להתרשמות וניסיון להבין למה התכוון המשורר אם התכוון, או מה אני מבינה מהיצירה. הקריאה השנייה נבעה מכך שהרגשתי ש”פיספסתי” משהו מדעתו של מורלי. זו היתה קריאה עמוקה יותר שבה הרגשתי עד כמה מורלי נהנה לכתוב על הכחול ומניין הוא התחיל. מה שהזכיר לי את הביטוי של חמותי ” מיין צומחות הרגליים”.
זה סיפור קסום על יופי העולם. ממתק מואר על היקום.
מורלי לוקח את הקורא יד ביד איתו ומוביל אותו בעולם, הקורא מרגיש כמו ילד קטן שמבוגר מלמד אותו על הכל, מראה לו את כל הסודות ואת כל הצדדים של היקום, היפים והפחות יפים, כאילו אומר לו, לילד, זה מה שיש תבחר, אבל מתחת לפני השטח הוא גם מעביר ביקורת ומכוון אותו לתכלית הקיום.
הסיפור הקטן והמיוחד מתחיל בכך שגיסין רווק אמיד, בן למשפחה מכובדת, בעל אחוזה עם משרת, חי לבדו.
הסופר נוקט תחבולה שאותה לא אגלה על מנת לא לפגום בהנאת הקריאה.
גיסין חי חיי נוחות ללא אחריות ויכול להרשות לעצמו לנוח ולא לעבוד. גיסין יוצא אל העולם ורואה בו רק את הטוב. תיאורי הטבע של מורלי יפיפיים ונוגעים ללב. כל פרט בטבע, נתנו לו תחושה נעימה של תנועה. גיסין שמעולם לא ראה ים, חשב ששם בוודאי אפשר לראות את האופק. וכך הופך הכחול למקום, שאליו הוא שואף להגיע, ולטענתו ודאי זה יהיה תחילתו של הדבר שהוא מבקש.
“בימים רחוקים היה חומק לא פעם מהבית אחרי הזריחה וזן את עיניו בכחול שנח על קו הקריע. מסביבו היו הצבעים הצלולים של העולם שהכיר. אבל שם, על הגבעות, היו עצים ומרחבים שגונם אחר, שמימי יותר, אותו כחול רך, אם אך יוכל להגיע אליו, בודאי יהיה תחילתו של הדבר שהוא מבקש.”
הכחול שהוא מבקש והחיפוש אחריו הוא נושא הספר. החיפוש אחר הכחול הזכיר לי את סיפורו של בנימין תמוז “אופק”.
היכן מתחיל הכחול שואל גיסין ויוצא לחקור, הוא יוצא למסע התבגרות, והכחול מהתל בו מתרחק ממנו, מתחמק.
במסעו הוא לומד כמעט את כל רזי העולם, לומד על העיר, תעסוקה, אנשים, חופשה בקיץ, ים, נמל, אוניות, מרחבים כחולים, חינוך ילדים, התפתחות שונה בין האחים, תכונות אופי שונות, יצירתיות. גנסין מהרהר במחשבות פילוסופיות על הבדידות יאוש ומשמעות החיים.
ויש גם ביקורת, מורלי אינו מתאר רק את יופי העולם והאנשים, אלא מעביר בעדינות ובאירוניה ביקורת על הדת, מרדף האדם אחר הכחול.
“המקום בו מתחיל הכחול” הוא גם המקום בו מסתיים הכחול. זהו ספר חכם עם כתיבה גאונית ותיאורים מרחיבי לב ונפש. גיסין של מורלי התגלה לי כאן, כמי שעומד מאחורי הדמויות של פרנסוס ומניע אותן. המחשבות הפילוסופיות של גיסין הופכות למחשבות נפלאות של מר מיפלין אנדרו והלן אחותו.
אם “פרנסוס על גלגלים” היה ספר על אהבת הספרות והספרים, “המקום בו מתחיל הכחול” הוא ספר על אהבת העולם, הקיום והאדם.
ספר חכם, עדין עם אירוניה דקה.
המקום בו מתחיל הכחול, כריסטופר מורלי
מאנגלית: יורם נסלבסקי
הוצאת: תשע נשמות, 2024