הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
חובו של היום לליליה – יסמינה חדרה
מתפללת לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.
החלמה לפצועים וחיבוק למשפחות השכולות.
חובו של היום ללילה – יסמינה חדרה
ממה אתחיל? ראשית הספר מחכה לי מעל לשנה, דחיות בלתי מוסברות דחקו אותו ,ודווקא עכשיו, בימים מורכבים אלו החלטתי לקרוא אותו. הכריכה הקשה במרקם בד עם הסימנייה המחוברת אליו נותנת תחושה של כבוד לספרות, מה גם שהיא החזירה אותי לימי ילדותי לספרים מעוצבים שכאלה.
הוצאת רות היא הוצאה משובחת, הוצאה שמוציאה לאור מעט ספרים, אבל כל ספר בעל ערך רב.
כשאני קוראת ספר עבורי החשוב מהכל הוא ה”איך”. על ה”מה” כתבו כולם והכל מופיע בתנך, אבל האיך הוא בעל הערך.
חובו של היום ללילה הוא ספר פיוטי עם מוסיקה פנימית שמתאר תקופה בחייו של הגיבור ותקופה של המדינה שבה חי, אלג’יריה. אפילו התיאורים הקשים והלא נעימים מתוארים בלשון ציורית ובשפה פואטית שהלב מתרחב מקריאתם. קראתי כמעט כל תיאור מספר פעמים, עצמתי את עיניי ודמיינתי את הציור שאני רואה.
זה רומן על גיבור ועל מדינה בתקופה הקרועה של חייה. מלחמה, מאבקים, עוני, אידאולוגיה אישית ומדינית, מאבקה של אלג’יריה לשחרור מהקולוניאליזים כשהגיבור נמצא גם בין שני הצדדים. יונס המוסלמי שנקרא בהמשך ג’ונס הצרפתי.
רומן שהוא פלא צרוף. אנחנו עוברים חיים שלמים עם הגיבור, יש בו צחוק ויש בו עצב. כמו הכותרת ,לילה ויום ומעגליות החיים.
יונס נולד לאב אוהב אדמה שכל כולו נתון לעפר שהוא מעבד. הקטעים המתארים את תיאור אהבת אביו לאדמה ולטבע הם תיאורים מפעימים כמו של איש קטן המביט בענק. יונס מביט באביו ובכל תנועה שלו בטבע. הנסיון להבין את אביו ביחסו לטבע הוא בדיעבד, רק כשהוא בוגר הוא מבין. כשהיה ילד הוא רצה יחס מאביו וזה איכזב אותו, כי את כל רגשותיו נשא אל השמים והאדמה.
אביו איש גאה, בעל כבוד כיאה לעולם הערבי, אינו מוכן לקבל עזרה מאף אחד. הוא חרוץ עובד קשה ובכל פעם, שנדמה שהנה הוא מצליח קורה אסון שמפיל אותו שוב. דמותו של האב כל כך אנושית. זו אחת הדמויות שהתחברתי אליה, חַדְרָה מצליח להכניס אותו ללב הקורא. ליבי נכמר על האב הגאה, אוהב האדמה והעבודה,האיש התמים שמנסה בכל פעם לקום ולהמשיך.
הסיפור נפתח כשאביו מתרגש מהיבול שצמח העונה ובטוח שהפעם הוא יצליח לכלכל את משפחתו, אך שריפה שפורצת בשדות מכלה את חלומותיו. האב אורז את מעט הרכוש שנותר, לוקח את אשתו ושני ילדיו ועובר לעיר. בעיר החיים אינם טובים, האב עובד קשה ואינו בוחל בשום עבודה ובעיקר אינו מוותר על כבודו. כשיונס מנסה לעזור בפרנסת המשפחה האב בעל הכבוד והעקשנות אומר לו ” אתה מקבל ממני מספיק אוכל האם הלכת פעם לישון על בטן ריקה? ביום שאיבדתי את רכושי לא איבדתי את נשמתי. לא אוכל להוריש לך את אדמות אבותיך, ועל זה אני מצטער, אין רגע שבו אני לא מתייסר על זה, אבל אני לא מרים ידיים אני הורג את עצמי בעבודה, כי רק אני ורק אני צריך להעמיד אותנו שוב על הרגליים. אתה תופס?”
מחוסר ברירה יונס עובר לגור אצל דודו, אחי אביו, בעל בית מרקחת מאוד מצליח. שם הוא הופך להיות ג’ונס, יונס בניב צרפתי. יונס נקרע בין שני העולמות, שני שמות פרטיים לשני הצדדים של אלג’יריה הקולוניאלית. ילד שגדל באמצע בין שני עמים, ילד שאוהב את ארצו באהבה רבה.
הספר הוא תיאור התבגרות של נער הקרוע בין עולמות, בעיר הוא הופך להיות מלומד, מוצא חברים חדשים הנקשרים בנפשו, מוצא אהבת נעורים בלתי נשכחת שאינה ממומשת. הוא נקרע בין שתי ערים, אוראן שבה גדל וריו סלאדו שאליה עבר עם משפחת דודו. סיפורו הוא מאבקה של אלג’יריה לעצמאות ושיחרור מהקולוניאליזם. למדתי על המחתרת האלג’ירית, הרצון להתנתק ולהשתחרר מהקולוניאליזם הצרפתי ולהיות עצמאים. הפעילות שלו במחתרת הם כמו קריאה בספר מתח. הפחד מהמלחמה, הם חשבו שהיא רחוקה, אבל הגיעה גם לארצם. הוא נושא בנפשו לכל חיו את בית אביו שבו למד על כבוד האדם, עצמאותו. הנדודים מבית הוריו ואדמתם מובילים אותו להמשיך לנדוד כל חיו.
זה סיפור על כבוד, עצמאות, חברות ואהבה. נושאים הכתובים כפנינה ספרותית. התענגתי על התיאורים וצרופי המילים.
״חורף 1960 היה אכזר כל כך שאפילו תקוותינו קפאו. כמעט שמענו אותן נופלות מהשמיים ומתרסקות על הקרקע כמו גושי קרח, עננים כבדים התנפלו על השמש כמו עופות טורפים, מבתרים לנגד עינינו את קרניה האחרונות.״
הספר הוא על הבית שמעצב את הילד, גם אם אתה מתרחק ממנו תמיד תישא אותו עימך.
גם הבית הכי עלוב והכי אומלל עם אבא בעל כבוד עצמי ואמא שיושבת בפינה ובקושי מדברת עדיין זה בית שלך ושבו חיית ובו היית ובו יש כל הזיכרונות. שום אושר ובית גדול שאפילו שאתה חולם עליו לא יתנו לך את התחושה של שייכות ושל בית. יונס נושא עימו את זיכרון הבית את אהבתו לאימו והכאב שלא יכול היה לעזור להם. זיכרונות כואבים אלו טבועים בליבו חזק עד כדי כך שהוא עצמו אינו מסוגל לבנות בית וממשיך לנדוד.
הלשון הציורים של חדרה פוצעת את הלב וכל כך נוגעת. במעט מילים הוא מצליח להעביר את התחושות.
“אבי נראה כמו רגבי אדמה מתפוררים הוא נפרם סיב אחר סיב ללא רחמים מתבודד בפינה שלו.”
“יום מכוער אומלל ואלים שהגיר את חירותו בממטרים ובברקים שנשמעו כמו קללות השמיים היו שקועים במראה שחורה וטובענית מעוננים כמו מועקה מצמיטה. עיני אבי היו נשואות אל הרקיע החבול והקודר כנבואת זעם.” כשקוראים תיאור כמו זה לא נותרות מילים להוסיף.
יסמינה חדרה זהו שם העט של הסופר מוחמד מולסהול. הוא פרסם את ספריו בשם העט בגלל הצנזורה. רק כשהיגר בשנת 2000 לצרפת חשף את זהותו האמיתית.
אני חייבת לשבח את התרגום הנפלא של רמה איילון שהצליחה לתרגם את המטאפורות הציוריות ולרגש.
ספר משובח ומיוחד. ממליצה בחום.
חובו של היום ללילה, יסמינה חדרה
מצרפתית: רמה איילון
הוצאת: ספריית רות 2022
תגובות בפייסבוק