רביעיית מיתרים, אנה אנקוויסט

מתפללת לשובם בשלום של החטופים, החיילים והמפונים.

לפני שנים ישבו להם חברי רביעיית מיתרים בכניסה לגן העיר וניגנו יצירות קלאסיות. הנגינה שלהם היתה מושלמת, מתואמת. בכל פעם שחלפתי על פניהם הרהרתי לעצמי ,ודאי הם מתכוננים לחזרה לקונצרט, הם היו פשוט מושלמים. הם היו שקועים בפריטה על המיתרים כאילו אין עולם מסביב. אותי זה תמיד היפנט.

“הספר רביעיית” מיתרים הזכיר לי אותם בחיוך.

אנה אנקוויסט טווה בעזרת מוסיקה פנימית עלילה שהיא יצירת מופת (שם של ספר שלה). ארבעה חברים  נגני מיתר חובבים מתכנסים לנגן, לפעמים להנאתם לפעמים כחזרה לאיזו הזמנה שקיבלו.

קרוליין נשואה ליוכם, שניהם איבדו את ילדיהם בתאונת אוטובוס של בית הספר. קרולין פרשה מהמוסיקה בגלל ההבנה, שאין בה פרנסה ולמדה רפואה. היא רצתה ביטחון, כסף, משפחה, רצתה לעשות משהו שיביא תועלת, שיכירו לה תודה על כך.ועדיין המוסיקה בשבילה היא הכל, משהו שאי אפשר בלעדיו. כיום היא רופאת משפחה במרפאה ואינה מרוכזת או מסוגלת למלא את תפקידה. היא מרגישה רגשות אשמה על מות ילדיה ואינה מוכנה לוותר עליהם, כי היא זקוקה לאבל.

יוכם, נשוי לקרולין הוא מתקן ובונה כינורות, העבודה היא זו שמחזיקה אותו, לולא  הכינורות והוויולות החולות שמובאים אליו להבריא היה אבוד. מנהל איתם יחסים אנושיים, מדבר, ממלמל אליהם. קשה לו עם השינויים בעולם “היום הכל משתנה וגורם לך להיות זקן מוקדם יותר.”

הוא היה רוצה לשקם אותו, את קרולין ואת נישואיהם, ומציע לה להצטרף לקבוצת תמיכה. היא מצידה מבטלת את הרעיון, כי האבל שלה הוא פרטי.

הלן אחות במקצועה ועובדת במרפאה עם קרולין, הן חברות. הלן  נשואה, אמא לשלושה בנים, שמנה, לא נוח לה עם זה. היא לא היתה יודעת מה לעשות אם היתה כינור ראשון, אבל   היא יודעת להרגיש במדויק את כוונתו ולתמוך בו. כזו היא לאורך כל העלילה. תומכת, מכילה, בעלת חמלה ועוזרת. היא משתתפת בסדנת כתיבת מכתבים לאסירים.

הוחו, גר בסירה שבה הם מתאמנים. גרוש ואב לבת קטנה.  מנהל מה שהיה בית המוסיקה  והיום הפך למרכז. הבניין כנראה יימכר, והוא יפוטר. עכשיו הוא חושב מחשבות קיומיות, מה יהיה על העולם, החברה מה ייקרה לבתו בעוד 15 שנה בעולם מאיים, חסר רחמים, אלימות.

מחוץ לרביעייה ושייך להם הוא המורה  הקשיש, פן-אלסט, שהולך ומזדקן ונאחז במוסיקה. הוא עדיין מעביר שעורי נגינה לקרוליין.

 יחד הם מהווים הרכב מוזיקאלי בעל מוסיקה פנימית ייחודית.

את מפגשי הנגינה שלהם הם עורכים בסירת המגורים של הוחו, ובסירה נדחסים לא רק נגני המיתרים והחברות ביניהם, אלא כל העולם החיצוני, צער, כאב, בירוקרטיה, פשע, ביקורת חברתית, פוליטיקה מהגרים.

והעלילה כמו אות ואות תו ותו מצטרפת למוסיקה שהולכת ומתעצמת עד לפרק הסיום. ממשפט הפתיחה ועד לסיום הייתי דרוכה, צרפתי כל פרט כדי לנסות לנבא את הסיום, כי הרי על גב העטיפה כתוב שזה מעין מותחן.

זה לא מותחן, יש בו מתח. לאורך העלילה מרחף איום, מרחפת פצצה דוממת שעוד רגע תתפוצץ, והפצצה אכן מגיעה.

אנה אנקוויסט אינה מספרת רק עלילה היא נוגעת בנפשם של הדמויות כל אחד ורגישותו.  הזוגיות של קרולין ויוכם נגעה ללבי, המתח האשמה המצוקה שהם חווים כזוג לאחר אובדן ילדיהם קרע אותי. הלן שרוצה להיות בסדר עם כולם ולדאוג לרווחת האחר תמיד, הוחו שמחפש את עצמו. והמורה המזדקן החושש לעצמו בעולם מנוכר שסביבו. אנה אנקוויסט גם מספרת את עצמה,היא למדה נגינה ונשואה לצ’לן, למדה פסיכולוגיה. אנה ובעלה איבדו את בתם בתאונת דרכים.

כל דמות היא תו ביצירת רביעיית המיתרים, תו שנותן מכלול אנושי שלם, אך מעל לאנשים הפרטיים מותחת אנה אנקוויסט ביקורת חברתית על קפיטליזם, שינוי יעוד, בירוקרטיה מתמשכת, בעיית מהגרים והשתלבותם בחברה והפשע מרחף מעל. והכל כתוב כמו מוסיקה הרמונית מושלמת.

ממליצה.

רביעיית מיתרים, אנה אנקוויסט

מהולנדית, רן הכהן

הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023