הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
לילי לא כלה, ספרו החדש של דורון שנער
אוי לילי לילי, לא רק את הדמויות של הספר כבשת, אלא גם אותי הצלחת להפנט. ניסיתי להבין מה יש בך שכל כך הוקסמתי ממך.
אביו של ניצן, שאותו לא ראה מעולם, הוריש לו בצוואתו יומן, שכתב כל חיו וביקש ממנו לעבדו לספר ולהוציאו לאור, לפני יום הולדתו השבעים, שיחול לאחר מותו. סבתו אומרת “דווקא כשהוא מת הוא חוזר אלינו עם הצרות שלו.”
פתיחה מסקרנת שכזו לא נתנה לי להניח את הספר, יצר המציצנות השתלט עלי, רציתי לדעת מה כתוב ביומן, מדוע ניצן לא זכה לראות את אביו ולו פעם אחת, למה האם מתנכרת לאב. גמעתי את הספר ביומיים.
ניצן בן שלושים פלוס, רווק, בתול, גר עם אמו, סבו וסבתו בתל אביב, עובד בחנות טבע ומשלים לימודי הנדסת חשמל. ניצן בחור מופנם ובישן שממעט לצאת מעצמו ומהדירה.
נוח אביו של ניצן מרצה בפקולטה למשפטים, אמו נמלטה מאביו,כשהיתה בהריון עם ניצן ולא פגשה אותו יותר. סרבה לקבל ממנו כסף. הסתגרה בחדרה בבית הוריה וכמעט ולא יצאה מחדרה. אביו היה מאהבן של נשים רבות, או כמו שניצן מספר, התגלגל ממיטה למיטה. הוא נישא פעמיים לאחר גירושיו מאמו של ניצן. כל הנשים של האב המופיעות בספר נקראות על שם הפרח שושנה. ורד, אמו. שושנה אשתו. רוזי, אשה נוספת. רוז באום, עורכת הדין ורוזלין. סוזי שושנה ורוז הזכירו לי את המכשפות של “מקבת.” הנשים של אביו, כולן עם אותו השם, אולי כי כולן סמל לאשה אחת.
הצוואה של אביו היתה לפרסם את היומן שלו. הוא לא הוריש לו ממון, רכוש, “רק עול”, כך טוען ניצן. ניצן מעלעל ביומן, הוא אינו קורא אותו בעיון, אלא עורך רשימות של שמות ומספר הפעמים שהם חוזרים ביומן. הוא שולח לכמה הוצאות לאור, ובזה חושב שסיים את חובתו לאביו שלא הכיר. אלא שהשם לילי החותם את היומן של אביו מסקרן אותו, הוא מרגיש שעליו לפגוש אותה, אבל איך יתראו אם אין בידיו לא שם משפחה, לא כתובת. ההחלטה לפגוש אותה מניעה אותו קדימה. הוא יוצא יותר מביתו מתחיל להתעניין בעולם החיצוני.
כיוון שיש בספר תפניות בעלילה, גילויים חדשים ומרעישים מה שיוצר מתח, איני יכולה לספר פרטים נוספים על מנת לא לפגום בהנאת הקריאה שלכם. אני רק יכולה לגלות לכם שהעניינים מסתבכים, הנשים של נוח, אביו, חוששת ממה שכתוב עליהן ביומן, אביו מטיל עליו משימה, לא רק לפרסם את היומן, אלא משימה נפשית מורכבת.
הספר כתוב במספר קולות, ניצן המספר את סיפורו בגוף ראשון וקטעי היומן של אביו הכתובים כיומן בגוף ראשון. הדמויות מאופיינות כל אחת באופן שונה. דורון שנער מצליח להעביר את הדמויות באופן אמין, כל אחת מהדמויות המספרות את עצמן מדברת בקול ובסגנון המאופיין לה. פרקי הרומן מלאים בהפתעות ומתח עם הרבה סודות ושלדים עם פחד שהסודות יצאו מהארון.
כקוראת הרגשתי כמו בספר מתח, מה יקרה בעתיד. האם היומן יתפרסם, מה יקרה לאימו במהלך האירועים. האם ניצן יפגוש את לילי ולמה לילי היא לא כלה. המון שאלות.
דורון שנער הוא סופר פורה ומרתק. הספרים שלו שונים אחד מהשני, בכולם נושא החיפוש אחר האהבה הוא המוקד, אך אופן הכתיבה שונה. בכל ספר הוא בורא עלילה אחרת במקום אחר. צורת דיבור הגיבורים, העלילה והרעיונות שונים אצלו בכל ספר. בעיניי זו גדולה של יוצר שאינו מייצר את אותו הספר, אלא מחדש ומפתיע. הכתיבה של שנער נהדרת העושר הלשוני שלו יוצרים חווית קריאה.
יש בספר קריצה ארספואטית. היומן הוא כמו הספר האם הוא אמיתי? בדוי? לאחר שנשלח להוצאות האם יזכה לפירסום. האם הקהל יאהב? האם ייעלם?
ניצן שעד היום היה כמו ניצן, בחור סגור ומופנם, פוחד מעצמו וחי מוקף בהגנת סבו סבתו אמו עובר תהליך של התפתחות והתבגרות ומניצן הוא מבשיל לפרח. זהו אינו רק ספר של תהליך התבגרות, זהו ספר על משמעות המשפחה הגרעינית, על כאב ופגיעה באהבה, על אמון, על חיפוש אחר האושר, ושאלת השאלות האם אדם יכול לכוון את גורלו או גורל האנשים שסביבו. מהי האמת ואיך מספרים אותה ואם מספרים.
ולא דיברנו על לילי. לילי פורצת לחיו ומשנה מהלכים. לא רק הדמויות התאהבו בה, אלא גם אני,היא מקסימה, יפה, רעננה, פיקחית, יודעת לנהל עניינים עם “ראש על הכתפיים” כנה ורוצה רק לעשות טוב ולתת לצדק לנצח.
מספיק סיבות טובות כדי לקרוא את הרומן ליהנות ממנו ולהתאהב בלילי.
קחו הפסקה מהכל, פנו לכם זמן בימים אלו של ראשית הסתו, ותתענגו על ספר חכם ושנון עם תפניות בעלילה שעוצרות נשימה.