“אני צ’קלקה” הוא ספר יצירתי, שונה ומסקרן.

ספרים קטנים ממיסים לי את הלב.

ספרים בכריכה קשה עוד יותר ממיסים אותי.

וספר של שירה, שאני עוקבת אחריה בדריכות, הכי הכי ממיס את נשמתי.

כמעט שנה שאני עוקבת אחר שירה והדף שלה “צרצר לשבת” בפייסבוק. בכל שבוע אני נפעמת מיכולת הביטוי שלה, מהרעיונות והרגשות שמונחים שם בין המילים שמתחברים למשפטים.

זה אינו ספר עם עלילה, כבר קראתי סיפורי  עלילה בצורת שירה, או פרוזה שירתית. אלו הם  מכתמים,(אין לי מילה אחרת לבטא) עם חשיפה אישית, פתיחת דלת להתבוננות לרגשות של הכותבת. והיא מניחה את ליבה על הדף, לפעמים הוא פצוע, כואב, מדמם, לפעמים הוא מייחל.

כל מכתם או רצף מחשבות יכול בקלות להתפתח לסיפור עם עלילה ליניארית, כזו שאנחנו רגילים לקרוא. אבל לא.  המכתמים, ובזה יופיים וכוחם, הם צ’קלקה, העין הכחולה המהבהבת שמזהירה, הנה אני באה. הנה יש לי משהו לומר על ליבי. אני רק אגיד ואעבור הלאה. ושירה במכתמים כותבת על הכל, על הפחדים, על המוות,  שווילונות החיים מסתירים אותו, על אכזבות, על נטישה, על התאהבות ותשוקה. הכתיבה שלה חדה ונוקבת ואינה משאירה את הקורא אדיש.

“אני רוצה להזמין בחור. אני רוצה שמרגע שהבחור ייכנס בדלת, הוא אף פעם לא יצא, שיעטוף אותי בנשיקות מרנג. אני רוצה להרגיש כמו בצק חם ומתוק שנאפה במקום.”

המכתמים כתובים בכתיבה סגפנית, אך עשירה. קטעים קצרים ומשפטים פשוטים מבחינה תחבירית, ובזה כוחם, כי יש בהם רובד עמוק. יש הרבה מעבר לנאמר בקצרה. משפט רודף משפט, משפט מצטרף למשפט, והרעיון מתגבש בסיום קריאת המכתם. היתה לי תחושה ששירה, כאילו לקחה מילים, זרקה לאוויר, כאשר הם נפלו לדף, הם התחברו באופן הגיוני לרעיון מגובש.

שטף המילים שלה הוא כמו מעין, או תמי ארבע שנובע ומציף. שמחתי  שמצאתי סוף סוף מישהי שכותבת כמו שאני חושבת, מחשבות שמתרוצצות בראש מצד לצד, נראה כאילו אינן מאורגנות, מתפזרות, יצירתיות, אבל בסיום הקריאה כל הפאזל מתחבר ומחבק את הקורא. טוב, שירה עושה את זה הרבה יותר טוב  ומאורגן ממני.

קטעי המחשבות ממוספרים, אולי לפי סדר הכתיבה, בין הקטעים הממוספרים יש קטעים עם כוכבית *, אתנחתא, אולי?

המשפטים הקצרים הם בעלי ריתמוס פנימי, חשבתי לעצמי אולי זו תהיה צורת הכתיבה העתידית, משפטים קצרים כמו שהצעירים שולחים בהודעות הוואטסאפ, או כמו שכותבים ברשתות החברתיות. ייתכן.

את הספר ניתן לקרוא ברצף ולקבל תמונה כללית ממוקדת על דמות המספרת, אפשר ורצוי לקרוא בכל פעם כמה מכתמים, לדעתי אין חובת רצף קריאה, אני אוהבת לפתוח בעמוד אקראי, לקרוא ומשם להמשיך.

קטע שמאוד אהבתי.

ספר שהוא פתח פיוטי לנשמה.

שירה קוריאל היא שחקנית, יוצרת וכותבת. ממליצה לעקוב אחרי הדף שלה.”צרצר לשבת”.

עוד מילה על הכריכה, אדומה קורי העכביש שמצויירים  מהווים הצצה לנפש היוצרת. הציור על הכריכה האדומה הוא יצרי ומתריס, לדעתי. האיור העדין והעוצמתי הוא של גיל-לי קוריאל.

הספר כרגע אינו בחנויות, אני רכשתי אותו ישירות מההוצאה, מרום תרבות ישראלית.

אני צ’קלקה, שירה קוריאל

מרום, תרבות ישראלית, 2022