הפוסט על “ארבעה אבות” הוא חוב לעצמי. קראתי את הספר מזמן, לפני שהיה לי בלוג משלי. העברתי עליו הרצאות, אמיר התארח אצלי במועדון הקריאה לשיחה מרתקת ומעניינת. חוויה בפני עצמה. אז למה עכשיו? לפני כמה ימים פגשתי את אמיר בכיכר רבין בשבוע הספר, לאחר שיחה קצרה איתו על ספרים, ספרות ,בלוג וסקירות, הבנתי שלא אמרתי…

איני חובבת ספרי מתח או ריגול. אני קוראת מהם מעט מאוד. מבין ספרי המתח מועדפים עלי ביותר ספרי שהמתח בהם הוא שולי ובעיקר ישנה התמקדות בגיבור. (כמו, האלמנה, נעלמת וחלק מספריו של יו נסבו). “מה את יודעת” גילה לי שאני יכולה להישאב לספר מתח שכתוב היטב, ויש בו את כל המרכיבים שמחזיקים קורא עד לנקודה…

״ראיתי את היקום! הוא עשוי משירה״. קראתי את הנובלה “צילו של בלדור” והיא עשויה שירה !! יש משהו בספרות האיסלנדית שמשרה עלי קסם. במעט הספרים האיסלנדיים שקראתי, (כולם היו מצוינים) חשתי באווירת האיפוק, אווירה אפרורית, אווירה שבה האנשים אינם מדברים הרבה. האווירה המאופקת היא רק לכאורה, שכן הכל מבעבע מתחת לפני השטח, אולי כי איסלנד…

 אני מברכת כל ספר ביכורים שנכתב ושמחה על כל אחד שאני קוראת. בכל ספר ביכורים אני מחפשת קול חדש וסגנון כתיבה אחר. לגדול על מים של אשרה גרינבלט הוא ספר ביכורים  שכתוב באומץ. אשרה גרינבלט מטפלת ברגישות בנושא  התעללות מינית בחברה הדתית. הכתיבה היא כתיבה ליניארית, הסופרת נעה בין התקופות בחייה  של הגיבורה, שמרית, בעזרת…

ספר ביכורים הכי לא ביכורים שקראתי. ספר בָּשֵל עם קול ייחודי. כתיבה נוקבת, חדה, כנה, מצחיקה. האירועים שבו ליוו אותי ולא יצאו לי מהראש כבר כמה ימים.אני והגיבורה מנהלות שיחות נפש ארוכות. חכי הלילה עוד צעיר דולקים אורות העיר ואין עוד אפלה. כך שר אייל גולן. תוספת המילה אבל לשם הספר גורמת לביטוי להשתמע לשני…

“ארכיפלג הכלב” של פיליפ קלודל הוא ספר נושך ובועט. נדמה שפיליפ קלודל לוקח על עצמו את תפקיד הנביא העיוור שבטרגדיה היוונית, או מהווה את קולו של המצפון והמוסר החברתי. קולו של המספר ב “ארכיפלג הכלב” הוא קול ללא דמות.  ” אני לא –כלום, וכך אני מעדיף להישאר. לא גבר ולא אשה. אני הקול ותו לא.…

הקריאה בספר “קוקולקה”, אינה קלה, זו קריאה שגורמת לקורא לצמרמורת וכאב. “קוקולקה”, סמירה, גדלה בבית יתומים באוקראינה, שערה כהה, עיניה גדולות  וצבע עורה כהה מעט, לכן קוראים לה צוענייה. היא אינה יודעת אפילו מה משמעות המילה צוענייה. בזכות יופייה היא נקראת “קוקולקה”, בובה. התנאים בבית היתומים נוראיים, צריך לישון רק על צד ימין, ללא בגדים…

״פריווילגיה של האמנים, הם מערימים על המוות ומשאירים אחריהם יצירות.״ ספר נעים  שמעביר את היום ומעלה חיוך. אתמול כשקראתי אותו היה ערפל שהסתיר את הנוף והאוויר, תחושה כאילו רואים הכל כמו מבעד לחלון מלוכלך. כמה כיף במזג אויר שכזה לצלול לספר צרפתי ולעיירה קרוזון שבבריטן וליהנות גם מהערפל של העלילה. ספר שמתאר את מאחורי הקלעים…