הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
פוסטים – עמוד 35
הענק הקבור – ספרו החדש של קאזואו אישיגורו
“הענק הקבור” הוא קסם של ספר שכישף אותי. הייתי קבורה בתוך העלילה יומיים תמימים, מה שלא קרה לי זמן רב.
זהו סיפור אגדה. סיפור פנטזיה קסום המעלה שאלות פילוסופיות בנושא זיכרון ושכחה.
היה היו פעם נסיך ונסיכה, כך מתחילות כל האגדות. בספר כמו בכל האגדות יש נסיך נסיכה, מכשפות מפלצות ודרקונים רשעים שמחבלים באהבתם.
המקום הוא אנגליה. הזמן הוא המאה השישית לספירה, תקופה לאחר מלחמות עקובות מדם בין הבריטונים הנוצרים לבין הסקסונים עובדי האלילים.
המספר החיצוני לעלילה הוא מספר יודע כל בן זמננו המספר לנו “באחד האזורים הללו, בשולי מדמנה רחבת ידיים ובצילן של כמה גבעות משוננות, חי לו זוג קשישים. אקסל וביאטריס.”
אקסל וביאטריס הם זוג קשישים אוהבים שלא נפרדו מעולם. ביאטריס בטוחה שהם חיים יחד מינקות. האהבה שלהם חזקה עד כדי להתקנא.
בוקר אחד מחליטה ביאטריס, כי עליהם לצאת למסע ולפגוש את בנם, שאותו לא ראו שנים רבות, הם אינם זוכרים מדוע בנם עזב ואפילו אינם בטוחים שהיה להם בן.
על הארץ נפלה קללת ערפל השכחה. הם אינם זוכרים והסביבה אינה יכולה לעזור להם, כי גם הם אינם זוכרים.
״ משונה איך העולם שוכח אנשים כאילו אחזה בכולנו מחלה״
״העניין הוא מה עוד אנחנו לא זוכרים״
המסע שעוברים אקסל וביאטריס ביער כדי לפגוש את בנם דומה למסעו של אודיסאוס ועוד מסעות של גיבורים, דון קישוט, הקוסם מארץ עוץ. אליהם מצטרפים אדווין, בעל נשמה של לוחם. ויסטאן, לוחם שאותו הם מציגים כשוטה אילם, שקיבלו אותו מבעל חוב. גאווין האחיין של ארתור מאבירי השולחן העגול. בדרכם הם פוגשים יצורים דמויי אדם, עובדי אלילים בעלי אמונות טפלות. יצורים דמויי תרנגולת וראש נחש, דרקונית מפלצות בריכה מכשפת.
אישיגורו בורא עולם מיסתורי ופנטסטי שלרגע ונדמה כי הוא מציאותי. את המציאות הוא בונה דרך דמותם של אקסל וביאטריס ואת הפנטזיה דרך המסע ויוצרי היער המשונים. אבל אישיגורו אינו מתכוון להגיש לנו הקוראים סיפור פנטזיה בדיוני. כמו במרבית ספריו עוסק אישיגורו בנושא השכחה, שכחה אישית ושכחה לאומית. עיקרו של הספר “הענק הקבור” הוא נושא זיכרון ושכחה.
מה קורה לאומה ועם ששוכחים את ההיסטוריה שלהם? זה רע. אבל אולי שיכחה היא טובה כאשר צריך לשכוח את המלחמות והמריבות עם העמים השכנים, את הסיבה למשקעי השנים הרבות.
ומה קורה לזיכרונות האדם ולשכחה? אפילו אקסל וביאטריס חוששים ממה שכבר נעלם מזיכרונם. הזקנה אומרת לה לשמר את זיכרונותיהם ולעשות הכל כדי לזכור.
״ אולי אלוהים עצמו שכח הרבה דברים מעברנו… ואם משהו אינו בתודעה של אלוהים, מה הסיכוי שיישאר בתודעתם של בני תמותה?״ או אולי כמו שהיא אומרת בהמשך “אולי אלוהים מתבייש במה שעשו, שהוא עצמו רוצה לשכוח.”
אהבתם של אקסל וביאטריס כל כך יפה ועדינה. הוא פונה אליה בשם “נסיכה”. היא מפגינה כלפיו דאגה. אהבתם מתבטאת לא רק בכינויי החיבה שלהם אחד לשני, אלא בדאגה לשלומם ובהגנה. אקסל משביע את סר גאווין שאם יקלעו לצרה הוא יגן על אשתו, ביאטריס. גאווין אומר שהיא הולכת אחר בעלה, אקסל, כמו צל.
הכתיבה של הספר כל כך אמינה ומשכנעת עד כי כך, שלרגע שכחתי, שזהו ספר פנטזיה עם מפלצות, שדים ודרקונים. אישיגורו מצליח לשחזר תקופה באופן אמין ומדויק. גדולתו של הספר היא בעלילה ובסקרנות אצל הקורא,ובעיקר הרצון לדעת מה בני הזוג העדיפו לשכוח, כיצד יתמודדו כשיגלו את הזיכרון, מיהו הענק הקבור?
מעבר לעלילה מצליח הספר לעורר שאלות אצל הקורא בנושא הזיכרון. שאלות שליוו אותי זמן רב לאחר תום הקריאה. ואם אני חושבת על ספר לאחר שסיימתי לקרוא ומה הוא עורר אצלי זהו סימן לכך שהספר מעולה.
קחו זמן, תצללו לעולם דמיוני ופנטסטי וכשתחזרו למציאות תתחילו לחשוב ולשאול שאלות פילוסופיות. אני למשל הייתי רוצה לשכוח את שנת הקורונה.
הענק הקבור, קאזואו אישיגורו
מאנגלית, אלינוער ברגר
הוצאת הספרה החדשה, 2020
המלצה על סרטו הקצר של תום גן אור -Toshiki Death
הפעם אני רוצה להמליץ על סרט, ולא סרט עלילתי. איני מבינה בביקורת או סקירת סרטים. אני יכולה להבחין רק בנקודות ההשקה לספרות. עלילה, דמויות סמלים וכו’.אבל, העין שלי יודעת להבחין בצילומים וזוויות צילום.
סרטו של תום גן אור “Toshiki Death” הפעים אותי.
בשנה שעברה ביקרתי בתערוכת הסיום של בוגרי בצלאל. שני סרטים לכדו את עיני. סרטה של נעמה שוחט “שלושה דברים שהלכו לאיבוד” גם עליו אדבר.ממליצה להציץ בבלוג שלה. וסרט הגמר של תום גן אור. הצילומים המעניינים שלו והרכבת עלילה ללא מילים השאירה עלי רושם.
לפני הקורונה תום גן אור ארז את הסנובורד שלו וטס ליפן לצלם סרט על טושיקי יאמנה, גלשן סנובורד מפורסם. טושיקי אינו דובר אנגלית, כמו מרבית היפנים, ותום מן הסתם אינו דובר יפנית. אבל החיבור ביניהם לא הצריך תקשורת מילולית. במשך תקופה יצא תום יחד עם טושיקי וצילם אותו גולש באזור הכי קר של יפן.
הקורונה “תפסה” את תום והוא נאלץ לחזור לארץ עם שעות צילום רבות.
התוצאה כאן לפניכם.
הסרט הקצר מקפל בתוכו את דמותו המיוחדת והשונה של טושיקי, את אהבתו לגלשן, לשלג לאקסטרים.
שוב, איני מבינה בקולנוע אבל העין שלי לכדה את האסתטיקה של הצילומים. הצילומים של תום מרהיבים. צילומים נקיים, זוויות מיוחדות של צילום ושיחות מעניינות של טושיקי. טושיקי מדבר בשפתו, יפנית, לאורך הסרט, יש תרגום לאנגלית.
במהלך הסרט משולבים קטעי אנימציה הצבועים באדום, סמל לסכנה, אומץ או תעוזה. טושיקי מסתכן בפעלולים עוצרי נשימה. אני הופתעתי מפתיחות ליבו של טושיקי, שכן היפנים אינם מצטיירים כאנשים פתוחים המסבירים את רגשותיהם. כנראה שתום הצליח לכבוש את ליבו.
אותי אישית כבש הסרט ביופיו המפעים, צילומי ההרים המושלגים, נכבשתי בדמותו של הגולש המעניין והמיוחד. אין ספק שרק אנשים בעלי אומץ מסוגלים לפעלולים המפחידים. תום מכנה אותו “אחת הדמויות המעניינות והבלתי פתורות בעולם הסנובורד”. למה? צפו בסרט ותבינו.
ממליצה לצפות בסרט הקצר (14 דקות) ולהנות מגלישה שתחסיר מכם פעימה.
קיפוד אחד ומור אסאל נפלאה ומהפנטת ביקרו הבוקר בסלון הספרותי שלי
כמה ימים לפני חג החנוכה ולפני סגר / עוצר, הכניסה אלינו מור אסאל המון אור והיא לא היתה לבד, היא הביאה איתה קיפוד.
בוקר נהדר. בוקר מעניין, מרתק, נפלא וקסום חווינו היום במועדון הקריאה. כל המילים הן חיוורות מול החוויה שהיתה לנו.
בפתיחות ובמילים קולחות וזורמות סיפרה לנו מור על חוויות הכתיבה, על ניסיונות כתיבה, שלושה ניסיונות שזנחה. מור תמיד עסקה בכתיבה. היא היתה עיתונאית, כתבה ספרי הדרכה, אבל ספר שהוא “יצירה לא ממושמעת, יצירה פרועה שתסחוף אותה לא בצורה מסודרת” היא עוד לא כתבה, וזה מה שרצתה.
עד ש…. ערב אחד עמדה בתחנת הרכבת וראתה רכבת עומדת וממתינה לנסיעה. מכאן נולד הרעיון לספר, כשחזרה הביתה ישבה וכתבה את הפתיחה לספר. הדמות שעלתה מולה סיקרנה אותה, היא רצתה לדעת מה יעלה בגורלה. מכאן הרומן והרעיון התגלגלו מעצמם.
מור סיפרה על תהליכי הכתיבה שלה, כיצד כמעט בכל רגע היא חשבה על רעיון וכתבה בכל מקום. על כך ש”אני כותבת כל הזמן בראש.” “יש לי כמות מטורפת של מילים.”
במהלך הכתיבה היו לה הרבה חברים יועצים שעזרו לה והיא הקשיבה להם ונעזרה בעצותיהם.
ספרי על הקיבוץ?
ברגישות ובאמינות ספרה לנו על כך, שהקיבוץ הוא לכאורה סביבה אידיאלית, אבל מאוד קשה לגדל בה ילדים. זו סביבה מאוד לא מוגנת עבורם.
עד כמה את נוגה?
מור גילתה לנו שהיא נתנה לנוגה, הגיבורה שלה, את הביוגרפיה שלה ובעיקר את הביוגרפיה הרגשית. זה לא אומר שכל מה שחוותה נוגה היא עצמה חוותה, אלא יכולה לחוות.
מור ענתה לנו על השאלות, סיפקה את סקרנותנו כיצד התמודדה עם הוצאת ספר באופן עצמאי, כמה מכרה וכיצד ספרה הגיע להקלטה באייקסט.
והחשוב מכל – היא שימחה אותנו בכך שהתחילה לכתוב ספר נוסף, עדיין אינה יודעת לאן יובילו אותה הדמויות.
אנחנו נותרנו סקרנים לדעת את דרכם של גיבוריה.
תודה לך מור על בוקר חוויתי, מואר וקסום. בוקר שהוא אי קטן של שפיות במציאות שכזו.
השיחה איתך היתה מרתקת, מעניינת, חכמה ונעימה. כבשת אותנו ברוך קולך ובאישיותך המיוחדת.
מחכים לספרך הבא ומצפים לפגוש אותך בסלון אמיתי ולא בזום.
מוזמנים לקרוא מה חשבתי על הספר הנפלא איך ללטף קיפוד
ניתן לרכוש את הספר ישירות ממור, לרכישה ישירה
או באתר עברית.
מבטיחה לכם הנאה רבה.
ילד יחיד – ריאנון נאווין
הספר “ילד יחיד” הוא ספר קורע לב שנוגע בנקודות רגישות ומעלה שאלות רבות אצל הקורא.
זאק בן השש מספר את סיפורו וכאבו על היותו לבד, לאחר שאחיו הגדול אנדי נרצח. בבוקר רגיל ביותר נשמעות יריות מעבר לדלת הכיתה של זאק. המורה בתושייה רבה מכניסה את הילדים יחד איתה לתוך הארון ובכך מצילה את תלמידיה.
מי שלא ניצל הוא אנדי, אחיו הבכור של זאק. הוא ובני כיתתו היו במגרש הספורט ,אחד ממקומות הירי של הרוצח.
אנדי הבוגר ממנו מתואר כילד מוכשר, ספורטאי, בעל הפרעת קשב שזקוק לתרופה המפורסמת. “ילד רגזן שלוקח תרופה כל בוקר” כך מכנה אותו אחיו
בימים הראשונים לאחר הרצח ההורים שקועים בעצמם ובקושי מתפקדים כהורים עבורו. זאק מוצא את עצמו בודד ולא מקבל מענה לשאלותיו ורגשותיו. הוא מחפש צבעים לרגשות שלו. ״ ואיזה צבע זה בודד? חשבתי שבודד צריך להיות צבע שקוף, זאת אומרת בכלל בלי צבע, כי כשמרגישים בודדים זה כאילו אתם בלתי נראים לאחרים.״
ההורים השכולים שקועים באבלם ואינם יכולים להתפנות אליו. אנחנו חווים את יסוריה של המשפחה. האם מתרוצצת ונותנת ראיונות בכל כלי תקשורת. האב אינו מסכים עם דרכה של האם. חושב שזה עניין פרטי שלהם. וזאק? בודד ואומלל, מחפש את רגשותיו, את אחיו. ״אני לא רוצה שאנדי לא יהיה כאן לתמיד.״ מטפח רגשות אשמה קשים.
הסיפור מסופר מנקודת המבט של זאק הילד. בחירה מעניינת ונכונה. דרך עיניו אנחנו צופים בהתנהלות המשפחה, הוריו, סבתו. זאק הילד הצעיר מחפש מילים לרגשותיו ומוצא אותן בעזרת דמיונו. כיוון שהוא ילד הוא מעז ואומר את מה שעל ליבו ללא בחירת מילים. אומר ישירות. התנהגותו לאורך העלילה היתה אמיתית וכואבת.
הספר נותן תמונה פנורמית על כל מי שמחובר לאירוע הרצח, לא רק הוריו של אנדי ואחיו, אלא גם הוריו של הרוצח וכיצד הם מתמודדים עם מותו של בנם וההרס שזרע במשפחות. קושי כפול.
הקריאה הובילה אותי למחשבות מפוחדות. איך אני הייתי מתמודדת עם סיטואציה דומה, כאם, כרעיה או כאחות. הזדהיתי עם כל דמות בדרך ההתנהגות שלה ואף הבנתי אותה, לא יכולתי לקבל החלטה באיזו דרך הייתי בוחרת. האם בדרכה של האם לנסות להבין מה קרה, ולהוביל עצמה לתקשורת, או בדרכו של האב שבחר להישאר בצל ולא לחשוף עצמו מול המצלמות. תיאור הרגשות של כל אחד מבני המשפחה ושאר האנשים שהיו מעורבים היה אמיתי והיו סצינות קורעות לב שגרמו לי לדמוע.
ספר רגיש, נוגע ללב שתופס את הקורא מהמשפטים הראשונים. ספר שיש בו כאב מצד אחד וכאב רב, אך יש בו גם חמלה ותקוה.
אני יודעת שיהיו שיאמרו, כי בתקופה שכזו אין הם יכולים לקרוא על נושא כזה.
ממליצה לא להפסיד את הקריאה של הספר האנושי.
ילד יחיד, ריאנון נאווין
מאנגלית יעל ענבר
ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2020
כל מקום אחר – כריסטופר אישרווד
״ לסופר כל דבר הוא בגדר חומר גלם וכי אל לו להתרעם על לחם חוקו.״
הספר הוא זיכרונותיו של הסופר כריסטופר אישרווד.
ארבעה אנשים, ארבע תחנות בחייו של הסופר כריסטופר אישרווד המסופרים לפי סדר כרונולוגי. ארבעה אנשים שהשפיעו על חייו כסופר ועיצבו את אישיותו.
הספר “כל מקום אחר” משרטט את מהלך חייו במקומות שונים בעולם ודמויות מורכבות שהשפיעו על אישיותו.
כריסטופר אישרווד מפגיש אותנו עם עצמו ועם ארבעה מחבריו ששימשו לו כדמויות לכתיבת הסיפורים.
הסיפורים מסופרים לפי סדר מפגשיו עם הדמויות, לפי סדר זמן כרונולוגי. הקריאה בהם מעידה על שלבים בהתבגרותו של כריסטופר כאדם וכיוצר.
באביב 1928 כשהוא בן 23 פוגש כריסטופר את מר לנקסטר, איש המחשיב עצמו ומתנשא מול כריסטופר. מר לנקסטר נותן לו עצות ספרותיות. כריסטופר עצמו חושש מהשפעתו של מר לנקסטר עליו. המפגש עימו מגלה לו עד כמה האנשים אינם מי שהם מצטיירים כלפי חוץ.
את אמברוז הוא פוגש חמש שנים מאוחר יותר ב 1933 באיי יוון. גרמניה עומדת בפני שינוי, היטלר עלה לשלטון וכולם חוששים. הוא נוסע ברכבת עם ואלדמר שאותו נפגוש בסיפור אחר. בתחנת הרכבת מחכה לו האנס מלווה ב אמברוז בן גילו, בעל מראה נערי. חבורת הנערים נוסעת לאי, כריסטופר מתאר את הנוף הנשקף מהחלון בתיאוריים מוחשיים ציוריים אפילו ליריים כל כך.
המפגש עם אמברוז מעורר בו רגשות כעס וטינה שהדחיק. כתיבת יומן מקלה עליו. ביומנו חושף את רגשותיו. מגלה את הבדידות האישית שלו והחיפוש אחר לא להיות לבד. הגילוי הנרעש עבורו הוא שאנגליה מחרידה ויחד עם זאת לא יוכל להיות ללא לונדון.
הגילויים שלו את עצמו מול התנהלותו של אמברוז, מהווים מראה עבורו, דרך אופיו של אמברוז הוא מגלה מיהו ומהי שייכות למקום.
כשחזר לאנגליה הוא מגלה מבט בעיניו שלא היה שם לפני כן. מגלה לפצע שאינו שייך לאי או לאנגליה או לכל מקום אחר.
ב1938 הוא פוגש בואלדמר, אותו חבר שהיה עימו באי. ולאדמר משנה את שמו ואת התנהלותו בחיים. המפגש עם ולאדמר מגלה לו על עצמו, ועד כמה קשה לו לשחק לפי חוקי המשחק.
את פול, הדמות האחרונה והמורכבת הוא פוגש בוורלי הילס בשנת 1940 כשהמלחמה עשרות אלפי קילומטר משם, הוא מתייסר בגלל המלחמה.
בשנה זו כריסטופר עובד באולפן קולנוע, ומגשים את חלומות הכתיבה שלו.
פול מצליח לעורר בו רגשות כעס, קנאה. יש ביניהם מריבות על מהות החיים. פול מהווה מראה לדמותו של כריסטופר בנושא המגדר המיני.
זה הסיפור המורכב ביותר מבין שאר הסיפורים וכריסטופר מקדיש לו מספר רב של עמודים.
בכל הסיפורים מתגלה כריסטופר, הסופר והמספר כאדם רגיש ופגיע. ההתבוננות העמוקה שלו אל עצמו פנימה בתקופות שונות של חייו משמשות הצצה אל דמות הסופר ובעיקר ניסיונות הבנת מקורות ההשראה.
הכתיבה של אישרווד היא כתיבה נוקבת, מושחזת וביקורתית, ביקורת כלפי החברה ובעיקר כלפי עצמו.
המפגשים עם הדמויות הייחודיות והמעניינות מעניקים לקורא תובנה ואף חשיבה על הקורא עצמו. מי הם החברים והאנשים שמשפיעים עלינו.
הסיפורים נכתבו בשנים שונות וסדר הופעתם הוא כרונולוגי המעיד על התפתחותו האישית של כריסטופר, שהופך מבחור צעיר לאיש בוגר בעל דעות ויכולות כתיבה שהשתפרו.
הסיפורים אינם אחידים באופן הכתיבה, מה שמעיד על שינויי והתבגרות אצל הסופר, מאדם צעיר בן 23 המחפש דרכו כסופר, לאדם בשל ומפורסם. למרות שעינו נעשתה ביקורתית ובעלת אפשרות ויכולת ניתוח הוא נשאר רגיש לסביבה ורגיש לאומנות יכולת שמאפשרת לו לכתוב בפיוטיות ומלוא החושים על עצמו.
“כל מקום אחר” הוא ספר שאינו מתאר רק מקומות פיסיים, אלא מתאר את מקומם של האנשים בחיי האומן ואת מקומה של היצירה בחיינו.
ספר הכתוב בחדות ושנינות עם יכולת רבה של כנות והתבוננות פנימה.
ממליצה.
כל מקום אחר, כריסטופר אישרווד
מאנגלית, מיכל אלפון
הוצאת אפרסמון, 2020
מעגל כמעט מושלם – רותם צלח
בתקופה האחרונה אני קוראת יותר שירה. אולי זו הקורונה, או אולי לימודי הקליגרפיה החופשית שלי, שמובילים אותי לחיפוש משפטים ציוריים, צירופי מילים.
מתוך ערמת ספרי השירה שממתינים לי משך את תשומת ליבי ספרה של רותם צלח ״ מעגל כמעט מושלם״. ספר צנום וצנוע אפילו סגפני, שעל כריכתו ציור זן יפני. הסתקרנתי לקרואו בזכות הנערה שכתבה אותו.
רציתי לדעת כיצד נערה צעירה המגלה את זהותה המינית תחשוף עצמה בשירה, כי הרי שירה היא ציור רגשות.
רותם צלח בת 19 וחצי,בוגרת תנועת הנוער “כנפיים של קרמבו”, היא פעילה חברתית וחינוכית.
במילים ברורות ומדויקת מעבירה רותם את תחושותיה והרגשותיה לשורות הכתובות ונדמה כי שיריה הם פרוזה לירית. המילים הפשוטות עומדת בניגוד לסבך הרגשות ולעוצמתן.
הכתיבה עבורה היא ״ הדבר הכי קרוב למושלם״
את שיריה היא כותבת לנערה שהצליחה לחדור לנפשה ולכבוש את ליבה. היא מרגישה אסירת תודה על זכות האהבה שניתנה לה. בגב הספר כותבת רותם ״ התאהבתי בבחורה, חוויתי משבר זהות, ובטחוני העצמי התערער.״ את מחשבותיה כתבה במחברת.
היכן שמופק הצחוק שלי
במקום שכל התשוקות שלי
איפה שהדמעות נוצרות
והנקודה שבה ליבי מתחיל לרוץ
שם נמצאת את.
השירים של רותם צלאח הם בין פרוזה לשירה. בכל שיר יש סיפור. בסיום קריאת מחזור השירים מתבררת לקורא תמונה של סיפורים. פרשנות התמונה היא אישית שלי.
אהבה ענקית שכנראה הגיעה לסיומה ״ אבל אל תתני לי להישאר מפורקת עזרי לי להתחבר אחר כך מחדש״ שיברון הלב מצמיח אותה להבנה. הספר מסתיים ב ״ לטבוע בים של אהבה זה לא מסוכן.״
השירים כתובים ללא סימני פיסוק ואין אפילו נקודה בסיומם. כמו זרם בלתי פוסק של רגשות ללא יכולת עצירה.
שירים קצרים המכילים עולם מלא, שירים הכתובים בפשטות פיוטים ונוגעים בקורא. כל אחד יכול למצוא את רגשותיו, ובזה יופיו של הספר, למרות שהפנייה היא לאהבת אשה אין ברגשות האהבה מגדריות כלל.
בהקדמה לספר כותבת רותם ״אני מקוה שמילותי ייגעו בכם שתיקחו אותן למקום שלכם.״
כן רותם. הצלחת לגעת ברגשותיי. נפעמתי מול גילויי הלב האישיים שלך. אהבתי את בחירות צירופי המילים הפיוטיות שלך המתארות את רגשותייך. התרגשתי ממילותייך שמדייקות בתחושות של בת עשרה המחפשת את זהותה, ובעיקר שמחתי שמצאת אותה. מחכה לספר שירייך הבא.
ספר שירים עדין ומרגש, מילים שמצליחות לגעת ולחשוף.
ממליצה.
מעגל כמעט מושלם, רותם צלח
הוצאת ספרי ניב, 2020
חדשות רעות – אדוארד סנט אובין
אדוארד סנט אובין מצליח לשרטט דמות של גיבור המכור לא רק לסם, אלא גם לכאב של עצמו.
הקריאה בספר ״ אין דבר״ של אדוארד סנט אובין השאירה בי חלל של סקרנות. רציתי לדעת מה יקרה לגיבור לאחר אותו קיץ. הצצה קטנה בביוגרפיה נתנה לי מידע, אבל לא סיפקה את ייצר המציצנות.
בספר ״ חדשות רעות ״ אנחנו פוגשים בפטריק כשהוא בן עשרים ושתיים. הוא מקבל הודעה ״לצערי יש לי חדשות איומות במיוחד בשבילך. אבא שלך מת שלשום בלילה.״ את ההודעה הוא מקבל בדיוק ברגע שבו הניח את מזרק הסם.
כאשר מודיעים לבן על מות אביו סביר להניח, שאלה הן חדשות רעות ואף איומות. עבור פטריק אלו הן חדשות רעות או אולי טובות. טובות, כי הוא משתחרר מדמות האב שהוא נושא בתוכו, דמות איומה בלשון המעטה. הידיעה גרמה לו לחשוב כיצד הוא אוזר את כל האומץ שלו כדי לא לרקוד ברחובות. אך החדשות על המוות יכולות להיות גם רעות עבורו, כיון שמערכת היחסים שלא נפתרה בעודם בחיים לא תיפתר לעולם. הוא יישאר עם צלקת וכאב לשארית חייו.
לכן, לאחר הבשורה על מות אביו הוא יוצא למסע בניו יורק. התחנות הרבות המעבר בין מועדונים, בין סוחרי הסמים, המסעדות היוקרתיות שבהם ביקר. היה מסע לא קל לי כקוראת, וודאי גם לא לגיבור עצמו.
מסע השוטטות בן היומיים הוא מסע הזוי טבול בסמים. מסע שבו הוא מחפש את זהותו מחדש, לפעמים הוא רואה במוחו רעיונות לסרטים. במסע החיצוני והפנימי יש מעברים לעבר, זיכרונות מימיו כילד הנתון למרותו של אביו המפלצתי. בספר “חדשות רעות” הוא מנסה להתמודד מול אביו בדמות גופה, אך ללא הצלחה. מה שגורם לו למצוא נחמה בסמים הקשים שהוא נוטל.
הקריאה אינה קלה שכן הקורא נחשף למחשבות ההרסניות של פטריק לניסיונותיו לברוח מאותו קיץ נוראי שחווה בגיל חמש. הבריחה מעצמו ובעיקר מאביו.
“באיזה מכשיר יוכל להשתמש כדי להוציא את עצמו לחופשי? בוז? תוקפנות? שנאה? כולם היו מזוהמים בהשפעה של אביו, אותו הדבר עצמו שממנו היה צריך להשתחרר.”
ספר שונה. שיטוט חיצוני ופנימי של הגיבור. טיול בתוך נבכי נפשו המיוסרת וההרסנית כאשר הנוף החיצוני הוא תפאורה לפנימיות שלו. זהו טיול של גיבור שמנסה להסביר לעצמו מדוע הסמים הם מפלט עבורי. יש בספר סצנות תיאוריות של מכור המחפש אחר מנת הסם.
קראתי את הספר פעמיים. בפעם הראשונה חיפשתי עלילה, אולי קצת תיאורים ומחשבות על אותו קיץ נוראי של הספר הקודם. אבל לא מצאתי את מה שרציתי.
הקריאה השנייה היתה קריאת התבוננות פנימה אל הגיבור. ניסיון להבין את חייו וההרס העצמי שלו. יכולתי להבחין בהומור השחור והדק. כמו סצנת זיהוי הגופה. התעכבתי על הכתיבה החדה והכנה של אדוארד סנט אובין, לא קל לסופר להגיש לקורא את נפשו המיוסרת ולחשוף את הביוגרפיה הקשה של חיו. אדוארד סנט אובין עושה זאת ביכולת כתיבה מרתקת.
חדשות רעות, אדוארד סנט אובין
מאנגלית, דבי אילון
ספרית הפועלים, 2020
נועה גוטר שגיא – וספרה “דברים נעלמים” התארחו אצלי בסלון
הבוקר מעל ל-40 נשים ונועה אחת נעימה ומקסימה התקבצו במסך הזום למפגש מרתק.
הבטחתי לעצמי שהמפגש הראשון עם סופר לשנת תשפ”א יהיה עם נועה גוטר שגיא שכתבה את “דברים נעלמים” המופלא והרגיש.
לצערי הקורונה אינה מאפשרת מפגשים רבי משתתפים.
למרות הזום וקוביות המסך שמחנו לפגוש אותה. לנועה זה מפגש ראשון עם קהילת קוראים. התרגשנו בשבילה. ונועה? אישיות עדינה ומרתקת ביותר. בדיבור נעים ובוטח הובילה את השיחה בנועם וברגישות.
נועה לא העלימה פרטים מתהליך הכתיבה שעברה בכתיבת הספר “דברים נעלמים”.
השאלה המרכזית שהועלתה מיד בתחילת המפגש והמתבקשת ביותר היא, מדוע בחורה צעירה שקוראת ידיעה בעיתון בוחרת לשמור בתודעה שלה את הידיעה ולפתח אותה לספר עלילתי.
בפתיחות ובכנות סיפרה לנו נועה על אותו יום, שבו קראה את ההודעה הקצרה, ידיעה המספרת על כך, שבחור צעיר פרץ למכונית וחטף את הנהג. היא זוכרת שרשמה לעצמה על נייר משפט ” פעם שאני אהיה גדולה, אני חייבת לכתוב על זה סיפור.”
נועה גדלה וכתבה ספר נפלא וקולח.
הפרק הראשון נכתב לפני שנים בשטף. זה הפרק הראשון בספר כפי שכתבה אותו אז. שנים הוא חיכה לה וליווה אותה בחיי היומיום. לאחר כתיבת הפרק הראשון היא לא היתה מסוגלת להמשיך ולכתוב, עד שההמשך נולד כבמכת ברק.
מה שהוביל אותה והטריד אותה הוא הרעיון של מחויבות של אדם אחד על אדם אחר והאם יש לנו השפעה על אדם אחר.
הבחירה במכונית והצמצום של המרחב הוא מתוך העיסוק האישי שלה כמטפלת, כמי שפנימיות האישית מעסיקה אותה. היה לה ברור שכולם נוסעים. כולם דחוסים בתוך מכונית אחת
על הכתיבה.
הכתיבה היתה בשטף, למרות מרווח השנים בין הפרקים. למרות שהיא מחשיבה עצמה כטיפוס שולט היא הופתעה מכך שהכתיבה היתה ללא שליטה ומשוחררת. כסופרת המחליטה מה שיהיה, הופתעה מאיבוד השליטה על הדמויות והאירועים במהלך הכתיבה. מה שגרם לה להנאה.
היא מעדיפה לכתוב לבד עם עצמה. נחל אלכסנדר היה עבורה “אכסנייה” לכתיבה.
בנתה פרופיל פסיכולוגי על כל אחת מהדמויות, רשמה את כל הפרטים. הרוב לא הגיע לספר, אבל היא הכירה אותם לעומק.
לנועה חוש הומור, סיפרה בכנות על חוויותיה מהכתיבה, העריכה. הדמויות שנכנסו אל תוך ליבה ולא הירפו.
הוסיפה וגילתה לנו מדוע בחרה את נקודות המבט של הדמויות. מדוע אין את הקול הפנימי של קובי.
נועה יקרה, שמחנו שהגעת אלינו מעמק חפר ללא שהייה בפקקים. נגעת ברגישות רבה בכל אחת מאיתנו. הוספת לנו מידע רב על מאחורי הקלעים של הספר.
תודה לך שהענקת לנו בוקר קסום וחוויתי. בוקר בלתי נשכח, גדוש בתובנות ובעיקר בוקר של חיוך שהענקת לנו מאישיותך הקורנת והחכמה.
מחכים לספר נוסף. מקווים שתגיעי אלינו למפגש פנים מול פנים לפני הספר הנוסף.
מוזמנים לקרוא מה חשבתי על הספר דברים נעלמים
צעדים קטנים של אהבה – קתרין סנטר
“צעדים קטנים של אהבה” ספר על התמודדות, תקוה והצלחה.
זמן רב, בתקופה הנוכחית שאני מחפשת ספר ממתק לקריאה.
ממתק, זה מה שאני מחפשת, כאילו פותחת ארון, מקרר, מקפיא, מחפשת במגירה אולי יהיה שם משהו טעים עבורי.
התייאשתי.
והנה בדיוק כמו שחמותי נהגה לומר ״ אל תחפשי, זה ייפול לידיים שלך״ הגיע אלי בצעדים קטנים ובטוחים הספר הזה.
“צעדים קטנים של אהבה” הוא ספר כיפי לקריאה. למרות הקלישאות שבו הצלחתי להיות מרותקת ולהינות ממנו.
למרגרט מחכה עתיד ששנים חלמה עליו. היא עומדת להגשים את חלומותיה: להינשא לארוס שהיא מעריצה, להתחיל מקום עבודה חדש ומבטיח. אלא שאז, כמו בכל האגדות הכל מתמוטט. תאונת מטוס שבו היא וארוסה היו מעורבים משנה את חייה מקצה לקצה.
בעודה שוכבת בבית החולים היא מבינה שחייה לא ישובו להיות מה שהיו.
מעכשיו היא נאלצת להתמודד עם הכאב והצער שהחיים שהיו לה הלכו לבלי שוב. פרט להתמודדות האישית שלה עם מי שהיתה ולמה שהיא הופכת להיות, היא צריכה להתמודד עם: ארוסה, צ’יפ, דמות פלקטית ודי מעצבנת. אמא נודניקית שאינה מפסיקה לדבר והיא זו שיודעת הכל. עם אחותה קיט, שאותה לא ראתה שלוש שנים. ועכשיו עליה להתמודד לא רק עם חזרתה לחייה ,אלא גם עם סוד מעיב וקשה.יותר מכל היא צריכה להתמודד עם גופה שאינו מתפקד כמו בעבר, בלשון המעטה. כמו באגדות נכנס אל חדרה לסדר היום שלה ולשעות הטיפולים, איאן הפיזיותרפיסט. איאן טיפוס עצור וקשוח שאינו מוותר לה. אינו מגיב אליה רגשית, הוא עניני וכל תפקידו הוא להחזיר לה את יכולות גופה. ״נחזק את מה שעובד וננסה להעיר את מה שלא.״ הוא אומר לה וכך עושה.
ברור שאיאן ומרגרט יתקרבו זה אל זה בצעדים קטנים. לא המה הוא החשוב כאן אלא האיך. איך תצליח מרגרט לחדור לשריונו של האביר האמיתי שלה. מה יעלה בגורלה האישי.
הספר מעלה לא רק את התובנות הרגשיות של הגיבורה לתודעה, אלא מביא בפנינו שאלות מוסריות רבות, האם לנטוש את האהוב בשעת משבר. מה תפקיד המשפחה ברגעים קשים ואיך נרתמים לעזרה.
ספר קריא, כתוב בהומור מסוים עם כאב. ספר אסקפיסטי עם סיום מציאותי ולא סכריני.
למרות שיש בו קלישאות והיותו די צפוי וברור, הוא ניחן בכתיבה מושכת. היה לי כיף להעביר דפים במהירות לא לחשוב יותר מדי ולקבל מנה גדולה של סוכר.
צעדים קטנים של אהבה, קתרין סנטר
מאנגלית דנה טל
הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2020
חיי השקר של המבוגרים- המלצה על סדרת הרצאות
המלצה על המלצה על ספר.
מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת לחלוק עם חברי את אהבותי. רוצה שיהיו שותפים לחוויה שלי.
הפעם אני רוצה להמליץ על סדרת הרצאות. ולא, זו אינה פרסומת.
את הערצתי לסופרת אלנה פרנטה אני מספרת בכל הזדמנות. קראתי את כל ספריה, על חלקם העברתי הרצאות. זו סופרת שאני מוכנה לקרוא כל מה שהיא כותבת, אפילו את רשימת המכולת שלה.
“חיי השקר של המבוגרים”, בהוצאת הספריה החדשה ספרה האחרון החזיר אותי לאהבתי, החזיר אותי לנפולי של מטה ונפולי של מעלה.
אלון אלטרס, המשורר, הסופר והמתרגם הוא האיש הכי מזוהה עם אלנה פרנטה. הוא מכיר ויודע כל אות וכל פסיק בספריה.
כשאלון מגיע לארץ אני משתדלת לשמוע את ההרצאות שהוא מעביר.
לפני כחודש שמעתי סדרת הרצאות מקוונות “על חיי השקר של המבוגרים” שאותן העביר אלון.
בהרצאות אלון דן בחברויות הנשיות שבספר, במבוגרים ועולמם, בעולם הנשי של אלנה פרנטה ,בצמיד כסמל וקללה, במשמעות הדיאלקט של נפולי מול האיטלקית. ובעיקר הוא מדבר על מקורות ההשראה הספרותיים של אלנה פרנטה.
הידע הספרותי שלו עצום, הוא בקיא בספרות. ההרצאות מענינות ומרתקות. מוסיפות ידע ומרחיבות את הלב. אני חיכיתי משבוע לשבוע על מנת להקשיב להן.
בסיום הסדרה השתתפנו בזום פעיל עם אלון. אלון שוחח איתנו כמעט על הכל והאווירה היתה כאילו אנחנו בסלון ביתו שבטוסקנה.
כל מי שאוהב את ספריה של אלנה פרנטה, לכל מי שרוצה לדעת מה מסתתר בין השורות של הספרים ולהבין את הכתיבה המיוחדת שלה מוזמן להצטרף להרצאות.
מידע על ההרצאות ניתן למצוא .כאן ושוב, זו אינה פרסומת
מוזמנים לקרוא מה חשבתי על הספר “חיי השקר של המבוגרים”