מכתוב החדש – איריס אליה כהן

הספר “מכתוב החדש” הוא ספר מרגש, מהפנט ומטלטל.

סקירה ראשונה לשנת תשפ”ז, ואני שמחה סקירה על ספרה “מכתוב” החודש של חברתי האהובה איריס. כנראה שהכול “מכתוב”, כמו שאומר אחסאן לעירית, גיבורת הספר.

את “כתוב” בגלגולו קראתי עוד לפני שהכרתי את איריס ומאוד אהבתי, כך שאיני משוחדת. את “כתוב” החדש קראתי ביום, אני אוהב אותו אפילו יותר.

הספר נוגע בנימים אישיים של כל מי שיודע מהי אהבה: מעקצץ בעור, בועט בבטן ומלטף את הלב. ספר שבו המילים והתיאורים כל כך ברורים ומדויקים, אין הסתרה, אין התייפות, יש אמת, ולא אמת אחת.

מעל לכל, יש הרבה סקס, תשוקה ותאווה בספר. לא רק תשוקה מינית – גוף נבלע בגוף, איברים מתפתלים, אלא תשוקה נפשית, כמו תאווה לחיים, לטרוף את העולם, תשוקה לאדמה, לטבע, לעצים ולחיים טובים יותר.

אך ההתעללות הנפלאה ביותר בספר היא ההתעלסות עם השפה. איריס אליה כהן מלהט ומפליאה לעשות עם המילים, מילים מתערבבות זו בזו משל היו איברי גוף, מילים שמתחברות ויוצרת מילה חדשה כמו זוג אוהבים. כמו: מאיילת כהרגלי, סכך שפמו, מגחלים אורות. זו שפתה של איריס אליה כהן, שמאז ספרה הראשון “כתוב” הלכה ושכללה את השפה, יצרנית שפה חדשה, ומעל לכל – כישפה את הקורא במילותיה.

הספר נפתח בהקדמה, פרק שמטלטל את הקורא בדימויים ובתיאור מהפנט המכילים כבר את הרומן כולו. עירית מספרת במשפטים קצרים על משבר בזוגיות עם בעלה, ותוך כדי מחשבות, גבה מתפורר ומעשה לרגבי אדמה שחוצים את גבה, ומתוך השבר בוקע עץ התאנה האהוב עליה. תיאור זה לוכד את מהות הרומן: השבר במשפחה, הקרבה לאדמה, והזיקה לזהות האישית והלאומית של עירית.

עירית, עירית ב-ע’ ולא ב-א’, כפי שהוא טורחת להדגיש, נולדה בחיפה למשפחה מזרחית, משפחה שנחשבת בעיניה ענייה. את הפער בין ענינים לעשירים, בין מכובדים לילדים צנועים, היא מתארת ​​באופן מוחשי כבר בפתיחת הספר: בני משפחות מגיעות למסיבה אצל מנהלת בית הספר שבו עובדת אמה. הם אמנם מתלבשים יפה, אך עירית מרגישה שאינה שייכת. הנוכחים משדרים מעמד גבוה, מה שמציף ומבליט אצלה את רגש הנחיתות על צבע עורה, על האותיות הגרוניות שבפיה ועל חוסר הידע. באותה מסיבה פוגישת ברוזי, עם הביטחון העצמי, שתהפוך לחברה טובה ולא שתת סודה.

עירית בהווה אשה בוגרת, אמא ל-3 ילדים נשואה היא לאריק אהובה מהאוניברסיטה. עכשיו היא מעלה את זיכרונותיה ומה הוביל לשבר בנישואין, הזיכרונות האישיים מתערבים עם היסטורית המדינה משל היו שני גופים שמתאחדים ומתלפפים זה בזה בזה.

עירית הילדה גדלה בצל סיפוריו של אביה שהיה שוזר מציאות ובדיה עברית וערבית בסיפוריו. היא נכבשת בהם והדמיון פועל עליה, חולמת ששטיחון האמבטיה יתרום ויעוף איתה. עירית רצתה להתערות בישראל הישראלית וכעסה על המילים שהשתרבבו בשפתו של אביה. בהמשך היא תקשיב מהופנטת למילים הערביות שאחסן הגנן ידבר איתה. מילים ושפה שיחזירו אל אותה אביה.

עירית מתאהבת באריק, או יותר נכון, אריק מתאהב בה ומגיע אל דירת הסטודנטים, שבה גרה ביום מושלג בירושלים. שני אוהבים, שניהם מלאי תשוקה ומשיכה בלתי נתנת להפרדה, תשוקה שתמשיך גם כשיהיו נשואים.הם מקימים משפחה, עסוקים בעבודה, בונים בית מול הר ומחליטים להקים גינה. במשתלה היא פוגישה את אחסן הגנן, שאמנם למד משפטים, אבל אוהבת את עבודת האדמה ואומר לה “האדמה היא מולדתי, והאנושות היא משפחתית” ציטוט של ג’ובראן חליל ג’ובראן. השיחות של עירית ואחסן על עבודת האדמה מחזירה אותנו לשורשים. והוא כמו אביה מספר לה סיפורים, שאותם היא רושמת ומספרת לתלמידיה. השיחות בין רק סיפורים, יש בינהם שיחות פוליטיות. איריס אליה כהן מעלה במודע ובאופן ישיר את הקונפליקט יהודי ערבי. אחסן מהפנט אותה בסיפוריו כמו שחרזדה.

העלילה נעה במשך ארבעה עשורים יחד עם ההיסטוריה של המדינה, נאום הצ’חצ’חים של בגין, חטיפת נחשון וקסמן, רצח רבין, שיריה של זהבה בן. קוטביות הדעות הפוליטית שאותן מיצגות הדמויות. רוזי מול עירית, אחסאן מולה ומול רוזי. ארבעה עשורים עוברים שינוי עירית, נישואים גם הם משתנים והאם השבר שהיא חווה יאחה? או יצמיח את עץ התאנה האהוב עליה? על כך בספר הנפלא.

איריס אליה כהן מפליאה להלך בין הזרמים והקוטביות שבמדינה בצורה שהיא ישירה ונוגעת ללב, אין עמדה נוקטת אלא מציפה את הבעיות מעל פני השטח.

אני יודע שלא משווים בין אחים, אבל, הכתוב החדש הוא ספר בשל, שלם ומושלם. גאה באיריס על האומץ להחליט לכתוב אותו מחדש. הרבה אומנים וגם אני, לפעמים, הם היו כותבים את הספר, או יוצרים מחדש היצירה הייתה טובה יותר. איריס קבלה החלטה אמיצה, ישבה וכתבה אותו מחדש.

ממליצה בחום, הן למי שקרא בעבר והן למי שטרם קרא, לקרוא את ה”כתוב” החדש. ההנאה מובטחת.

מכתוב החדש, איריס אליה כהן

עורך ראשי: דורי מנור

עורך הספר: איתמר אורלב

הוצאת: אלטנוילנד, 2026