המשקיפות – עדנה מזי”א

המשקיפות ספר צבעוני ומחייך, בדיוק כמו הכריכה השובבה והססגונית שלו.

סיימתי לקרוא את הספר ביומיים, מה שמעיד על ההנאה שלי. לאחר שסגרתי את הספר הבטתי אל החלון ואל הנוף הפתוח, נרגעתי מכך שאין חשש שאחד השכנים משקיף עלי במשקפת תיאטרון.

פרופסור רות לפידות פרשה מתפקידה כראש המכון לרפואה משפטית. לאחר שהקדישה את כל חייה למתים היא מנהלת סדר יום קפדני, הליכה לים, יוגה, טיפול בגינת הצמחים והירקות שבמרפסת ביתה. אל השיגרה המדויקת היא הוסיפה הצצות אל בית השכנים ממול בעזרת משקפת תיאטרון. רות היא אישה קשוחה, צינית, חכמה ומתבודדת, בעיקר אינה אוהבת שמשבשים לה את סדר היום ואת חייה.

עומר, בנה היחיד, רופא מנתח מוח, נשוי לאיילת, גם היא מנתחת מוח, שניהם עסוקים במחקרים ובפריצות דרך ואינם יכולים להתפנות ליהלי, ביתם היחידה, בת ה-16 שסובלת מחרדה חברתית. עומר מציע לאמו שיהלי תגיע אליה לאחר הלימודים. רות מזועזעת מהרעיון ששגרת חייה תופר, מסכימה בעל כורחה. המשקפת מחברת בינהן, שתיהן צופות אל הבית ממול. אח”כ’ היא תספר לחוקר המשטרה שהכל התחיל מתחביב קטן להשקיף את בתי השכנים. היא אוהבת להשקיף על אנשים בודדים שחיים לבד, מסקרן אותה לראות ממה מורכב האדם, כשאף אחד לא רואה אותו, וכך התחילה להשקיף על טדי ברגר הבודד. בינתיים,  הנכדה שלה נכנסה לחייה והצטרפה אליה לתחביב, בעקבותיה הצטרפה גם קוקי, שעובדת בתיאטרון. גם היא משקיפה ומצלמת את מה שמתרחש מאחורי הקלעים. ביחד הן פתחו משרד בלשי קטן וחובבני למדי. מהר מאוד הן קלטו שיש קשר בין הגבר הבודד לשכניו, גבריאל ונלי, זוג שחקנים, מלך ומלכת התיאטרון שגרים בדירה הסמוכה והתחילו להשקיף עליהם.

למה היא מספרת זאת לחוקר המשטרה? כי יש רצח, לא אסגיר פרטים כדי לא לקלקל.

רות שכל חייה חיה בפורמט מקובע, שהפך לזהות שלה, פתאום תוך יום אחד חייה משתנים, ומקבלים גוון אחר. היא הופכת לסבתא שמנסה להתקרב לנכדה שלה, ואולי לעשות תיקון, מה שהיא לא הייתה כאמא. הנכדה מאוד פיקחית חכמה מזהה מרחוק אירועים, לא אוהבת את החברה, לא אוהבת חברים מתבודדת, לא רוצה שיכנסו לה לוורידים, כמו שהיא אומרת. רות לומדת לכבד אותה ולאט לאט מצליחה להוציא אותה מעצמה. יהלי הנכדה מתחילה לתת אמון בבני אדם ונפגשת עם אנשים. מלבד ניסיון פיענוח הרצח יש בספר תהליך  התבגרות מאוחר של רות כסבתא. המומחיות שלה היתה עם גויות, לא עם אנשים חיים, עם המתים היא מצליחה תמיד לחשוף את הסודות שלהם, אבל עם החיים קשה לה. גם היא יוצאת מעולם החברים המתים שלה, שאיתם לא הייתה צריכה להתמודד ולדבר ולמצוא חן, ועכשיו היא מוקפת בנכדתה. הבן והכלה מגיעים אל דירתה יותר, כך שפתאום יש לה הרגשה שהיא מתחילה לחיות.

אירוע הרצח קורה בתיאטרון במהלך הבכורה של ההצגה “הדוד וניה”. מקום מוכר וטבעי ביותר עבור עדנה מזי”א. משקפת התיאטרון, השחקנים, ההצגה הדוד וניה של צ’כוב, כולם רמזים מטרימים לרצח. במהלך הקריאה הרגשתי כמו בספרים של אגתה כריסטי, כל כך הרבה חשודים היו. אחד מהם היה מאוד ברור ובולט וברור שהוא לא הרוצח. אחר כך, לאט לאט נוספו עוד רעיונות ועוד דמוית ואני? כל הזמן  רציתי לדעת מי רצח ומה המניע. (היתה לי השערה).

ספר רענן, צבעוני, קצבי עם המון חוש הומור ודמויות מנוגדות, אך דומות אחת לשנייה. רות שנונה בדרכה, יהלי הנכדה בעלת חוש הומור של נערה מתבגרת. אהבתי את השיחות ביניהן, את חצאי המשפטים שבעזרתם מלמדת יהלי את סבתה על התנהלות בני הנוער. הפריע לי לפעמים שרות היתה חושבת במוחה בקלישאות. גם השינויים היו מהירים לטעמי, אבל כל אלו בטלים בשישים מול הנאת הקריאה שלי והחיוך שהיה מרוח לי על הפנים.

הכריכה של הספר  עשתה לי שמח על הלב וצבעה את חדרי ליבי, מצרך נדיר ומבוקש בימים אלו.

בסיום הספר כותבת ביתה של עדנה, אלישבע מזי”א  שאמה סיימה את כתיבת הספר בספטמבר 2023, המלחמה השכיחה ממנה את סיום קריאת הספר, ורק עכשיו התפנו להוציאו לדפוס. מעין רוגל המוכשרת והרב גונית ליטשה, ערכה, סייעה ועזרה להוציאו לאור. “זו היתה כמו עבודת רסטורציה.” סיפרה.

תודה אישית לכל מי שסייע בהבאת הספר לדפוס. אני שמחה על הוצאת הספר, זה כמו דרישת שלום מעולם אחר.

“המשקיפות” ספר שנון וחכם, מלא הנאה, עם דמויות מיוחדת.

ממליצה

המשקיפות, עדנה מזי”א

השלימה והביאה לדפוס: מעין רוגל

עורך: יונתן שגיב

הוצאת: כתר, 2026