הילדים הם מלכים – דלפין דה ויגאן

הרומן הילדים הם מלכים הוא רומן מטריד המתאר בעיניים ישירות ונוקבות את החברה. משלב בין ז’אנר המתח (הבלשי) לבין ביקורת חברתית חריפה על העידן הדיגיטלי.

זה רומן שראוי שכל אחד יקרא אותו, גם אם תוכנו ידוע, שכן הוא משקף באופן ברור וישיר אותנו ואת חברת השפע והמסכים שבה אנו חיים. זה רומן שמעלה שאלות רבות: משמעות החשיפה החברתית, מה כל אחד מוכן לעשות עבור היותו מפורסם וכמה זמן נמשכת אופורית ההצלחה.

הספר מתחיל כספר מתח. קימי בת השש, כוכבת ערוץ היוטיוב happy times נעלמת. את הערוץ בעל מליוני העוקבים הקימה אמה, מלאני.

מלאני, נערה אפורה  שגדלה על ברכי תוכניות ראליטי, רבים התעלמו ממנה והיא חלמה על פרסום. בגיל 26 השתתפה בתוכנית ראלטי. היתה בה ציפייה והתרגשות שאחרי התוכנית היא תהיה מוכרת, כולם יזהו אותה ברחוב ויתחנפו אליה. אלא שלאחר פרק אחד היא מודחת ונושאת את העלבון שנים רבות. לאחר שילדיה נולדו והשיעמום הציף אותה, היא פתחה ערוצי תקשורת ברשת ושיתפה את כולם בהתפתחות ילדיה. הערוץ הפך למאוד מבוקש ומלאני נעשתה משפיענית רשת. אלא שמתברר שכדי לתחזק אותו מלאני משקיעה שעות עבודה רבות, וילדיה הם פועלים שעובדים אצלה. אין להם חיי חברה משלהם, כיוון שכל שעה פנויה מוקדשת עבור הערוץ. אחה”צ אחד כשהם חוזרים מקניות, שבהם כל העוקבים שותפו והמליצו באילו נעליים לבחור,הילדים מבקשים להישאר ולשחק בחצר. זו היתה הפעם היחידה שמלאני איפשרה להם להיות כמו כל ילדי השכונה, אלא שבפעם היחידה הזו קימי נעלמת.

מול מלאני המפורסמת, שמשתפת כל רגע בחייה נצבת קלרה, חוקרת המשטרה. קלרה אינה מכירה או מבינה את עולם הרשתות. רק בגיל 13 נחשפה לעולם הטלוויזיה. “זה עולם שקיומו לא מובן לנו” היא מבינה שקימי גדלה בתוך עולם וירטואלי, שכולו בדיה, עולם שציית לחוקים שלא היה לה מושג לגביהם. קלרה אינה מעונינת בילדים והיא אינה מבינה את מלאני שנראית בעינייה כמו ילדה.

הספר נפתח כדרמת מתח  ותעלומת העלמות, מה שיוצר מתח ומעלה שאלות מסקנות: מדוע נעלמה קימי, מי חטף אותה וכיצד תמצא? אולם בהמשך הוא מקבל תפנית והופך לספר בעל אופי שונה,ספר שהוא כתב אישום חברתי. ההעלמות משמשת כלי להעלות למודעות את הרעיון המרכזי של הספר: ביקורת חברתית על הרשתות  ומשפיעני הרשת, חשיפה לעולם התקשורת, שימוש וניצול לרעה של ילדים למטרות פרסום. שאלות מהותיות נוספות עולות והן: האם יש מקום לחשוף ילדים קטנים לעיני כל באמצעי התקשורת, האם השימוש בהם הוא לגיטימי, שכן ידוע שילדים וכלבים גונבים את ההצגה. האם למלאני מותר לפתח קריירה הנשענת על חשיפה גורפת של ילדיה מול קהל מעריצים, ובכלל מה תעשה החשיפה הזו לילדים בבגרותם. והאם הורים צריכים לתת לילדהם כל מה שהם חפצים כיוון ש”הילדים הם מלכים” כפי שטוענת מלאני.

שם הספר הוא אירוני, הילדים מקבלים  הכל, החל ממוצרים ועד לתשומת לב של מליוני זרים, אך הם שבויים בתוך ארמון זכוכית, שבו כל תנועה שלהם נראית לעיני כל.

הקריאה בספר מטרידה וקשה, הקורא עומד מתוסכל מול המציאות שבה הוא חי. מצד אחד כל מי שחי בתקופה זו משתמש ברשתות החברתיות וראשו נעוץ במסך, מצד שני הקורא מודע לסכנות ולשימוש ברשת החברתית, אך אינו יכול להתנתק או לצמצם או אפילו להתריס.

הספר הוא סוג של החטא ועונשו. חטא ההיבריס של האם על היותה מפורסמת, מול העונש שמופיע בצורת העלמותה של קימי. כמה ריחמתי על מלאני, על כך שאפילו בזמן העלמות הילדה היא סופרת את כמות הלייקים שקיבלה.

החלק השלישי של הספר הוא הפתעה, יש בו ביקורת חזקה  ותובנות פסיכולוגיות.

אני אוהבת את כתיבתה של דלפין דה ויגאן. היא אחת הסופרות החשובות בצרפת. ספרה הממואר “אל מול הלילה” הוא אחד הספרים המצוינים שקראתי, ספרה “רחשי תודה” הוא ספר רגיש מלא בחמלה. “הילדים הם מלכים” שונה מאוד משאר הספרים שכתבה. למרות שגם בספר הזה היא עוסקת בטראומה משפחתית והשפעתה על הילדים.

הכתיבה שלה ישירה ורגשית שפועלת על כל החושים, הסגנון שלה הוא נקי ולא מתיפיף, סגנון נקי ומדויק ויש בה שילוב של רגישות פסיכולוגית וביקורת חברתית. היא מצליחה להעביר לקורא באופן ברור ומדויק את דעתה תוך כדי פירוק המניעים. כסופרת היא אינה ביקורתית כלפי הדמויות, אין בה שיפוטיות על התנהגותה של מלאני, להפך יש בה חמלה רבה אליה. את השיפוט יעשה הקורא.

ממליצה מאוד

הילדים הם מלכים, דלפין דה ויגאן

מצרפתית: רמה איילון

עורכת הסידרה: ארנית כהן-ברק

הוצאת: מודן, 2026