הבלוג של רחל פארן לאנשים שאוהבים ספרים
הנשמה העשירית – יגאל סרנה
תפילה לשובם בשלום של החטופים והחיילים.
חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.
הנשמה העשירית – יגאל סרנה
אני לא אוהבת חתולים, כילדה רציתי חיית מחמד ונאלצתי להסתפק בהשאלת החתולה של השכנה. וזה היה רק לכמה שעות, כי חינכו אותנו שחתולים הם חיה מלוכלכת החיה בזבל, לא נאמנה כמו כלב, שורטת ומי שנשרט על ידה מחויב ב21 זריקות בבטן. בתי לפני גיוסה הסתובבה ברחובות העיר וצילמה עשרות חתולים. היא דווקא נמשכה לחתולים המוכים, קצוצי זנב, בעלי אוזן שמוטה, צולעים, “הם יותר מעניינם” טענה. אמי, ילידת ירושלים, קראה לכל חתול חתולה, אצלם בירושלים לא היה חתול ממין זכר.
“הנשמה העשירית” של יגאל סרנה סקרן אותי, רציתי לנסות להבין מה הסיבה שיש אנשים שנמשכים לחית הרחוב או לחיה התרבותית הזו.״ נמרים זעירים של ג’ונגל אורבני מלא מכשולים וסכנות.” כהגדרתו.
יגאל סרנה יוצא במסע אהבה לחקור את החתול, החיה שסיקרנה אותו. כמי שלא גידל בילדותו חית מחמד, זכה כעת לגדל את החתולה של בת זוגו, ולא רק לגדל אלא להתאהב בה. בספרו הוא מהרהר בעדינות על החתול, מהותו וגילגוליו ומגלה שיש לו, לחתול, עשר נשמות.
הופתעתי כמה החיה הזו נמצאת כמעט בכל מקום ובכל קרן רחוב, היא מופיעה בתלמוד, בהגדה של פסח, בשירה, בסיפורים ועד לבית המשפט ולחלל היא הגיעה.
יגאל סרנה הוא למעשה הנשמה העשירית של החתולים, את אהבתו הרבה לחתולים למד מהחתולה של אורית. את גרייסי הביאו לביתם, כי המטפל של אביה טען שהוא בא לטפל באדם ולא בחתולה גחמנית. כשהגיעה לביתם גרייסי, החתולה הגחמנית נעלמה.ואילו משפומי של דניאל עוז מעולם לא הלך לאיבוד אפילו ברחובות ניו יורק, הוא תמיד היה כרוך ברצועה.
לאורך הספר מפליג יגאל סרנה בסיפורי פנינים על חתולים של מכרים אלו ואחרים, שמלמדים אותו על החיה שהיתה בעיניו חידתית.
דניאל עוז אומר שהם יצורים טיפשים, אם מסתכלים בתעלולים שלהם הם חסרי הגיון ומסוכנים לכן תשע נשמות מגינות עליהם מפני האיוולת.
לאורך הספר משוטט יגאל סרנה עם החתולים של חבריו ומכריו. הוא מספר שמוצאם הוא מהמזרח התיכון. מגלה לנו שהם אוהבי חיים נוחים ופינוק, הם אפילו חולמים. מסביר על שמות החתולים שהבעלים בוחרים עבורם. כפורה, בגלל צבעה האפור ואופייה הצונן. טיפקס, חתול לבן. פליסט, חתולה ששוגרה לחלל 1963על גבי טיל צרפתי, כי היא חיה נוחה, וקוף וכלב כבר שוגרו לפניה.
גרייסי החתולה שלהם נדדה איתם לפורטוגל, גרייסי ערכה בדיקות. כשהגיעו לפורטוגל היא קיבלה מיד שבב ודרכון של חתול, בזמן שהוא ובת זוגו נאבקו על פירור של תושבות.
״ אירופאית אלגנטית עם שורשים עבריינים מפרדס כץ״ כך מגדירה אותה אורית.
הכתיבה של יגאל סרנה זורמת וגמישה כמעט כמו החתול. יש בה המון אהבה ליצור המפונק והמתפנק שכבש את ליבו, וגילה לו עד כמה הוא אינו יכול בלעדיו.
גם אני אחרי הקריאה גיליתי סלחנות ואהבה אל היצור הפרוותי בעל העיניים הבוהקות. היחס השתנה אליהם, אך אין זה אומר שאאמץ חתול, אבל כשאראה אותם ברחוב אחייך אליהם, אני בטוחה שהם יחייכו אלי בחזרה.
אסיים בסיפור משפחתי. כמה שמחתי לגלות שהמילה “קישטה” שאותה אנחנו אומרים באופן טבעי כשמגרשים חתול היא מהמילה קיש בערבית, שמשמעותה לך מפה, הסתלק. כשבתי היתה קטנה התקרבה אלינו חתולה וישבה לידנו . בתי, שגם היא קיבלה בירושה את אי אהבת החתולים, אמרה לי “אמא “תקשטי” אותה.” (מהמילה קישטה)
שעשע אותי שהספר יצא לאור בהוצאת תשע נשמות עם לוגו החתול, מסתבר שנשמות מתחברות לנשמות.
ספר שחייך אותי, נתן לי הצצה לעולם קסום של חיה שיכולה להיות קבצנית ויכולה להיות נסיכה סיאמית.
ממליצה לקרוא בליטופים קטנים.
הנשמה העשירית, יגאל סרנה
עורך ומוציא לאור: אוריאל קון
הוצאת: תשע נשמות,2025