תפילה לשובם בשלום של החטופים, החיילים, המפונים.

חיבוק לפצועים ולמשפחות השכולות.

מחכים לאליהו – רוחמה אלבג

 

את הפוסט אני מקדישה ללירי אלבג התצפיתנית שנחטפה ב – 7.10.23 מהמוצב נחל עוז. לירי אלבג היא האחיינית של פרופ’ רוחמה אלבג.

את הספר “מחכים לאליהו” קראתי לפני עשרים ושמונה שנים במהדורה הקודמת. זכרתי את ההתרגשות שלי מקריאת סיפורים מיוחדים ויחודיים. הקריאה המחודשת בהוצאה החדשה  לא שינתה את תחושותי. הם עדיין מיוחדים ומגוונים.

את רוחמה לא היכרתי אז, מודה, קינאתי בה  על יכולת הכתיבה. לפני שלושים שנה בערך לא כל אחד הוציא ספר, והכתיבה שלה היתה רעננה ושונה, בעיני. הצטערתי שלמרות הצלחת הספר לא המשיכה רוחמה לכתוב. היא השקיעה את כל כולה באקדמיה וכתבה ספרי מחקר. לפני שנה קיבלה את התואר פרופסור.

לימים הכרתי אותה בזכות היותה מרצה בחסד על ספרות בעיקר סופרי מזרח אירופה, לצערי, היום כולם מכירים אותה כדודה של לירי אלבג החטופה.

זהו ספר סיפורים שהקריאה בו היא חוויה.  סיפורים שמצטרפים לכדי סיפור אחד שלם, פסיספס ספרותי של אור שמתחבר לאור גדול. כמו מחרוזת פנינים. ספר מגוון רעיונית ,עלילתית וספרותית. זה אומנם ספר ביכורים, אך קשה לקרוא לו ביכורים כיוון שהוא בשל ונקודת המבט של הסופרת היא בוגרת, גם אם היא מספרת זיכרון ילדות. ספר סיפורים כמעט תמיד אינו נקרא ברצף, קוראים סיפור שניים וממתינים, אני לא יכולתי להניח את הספר קראתי אותו ברצף כאילו היה ספר עלילתי, כי מרבית הסיפורים מתאחדים לסיפור אחד.

היום, בקריאה החוזרת שלי אני מרשה לעצמי לומר שיש בספר יסודות ביוגרפים והדמויות הן חלק מרוחמה. “מחכים לאליהו” הוא למעשה הרווח שבין המילים של ספרה הממואר, אחד הנפלאים שקראתי, “נשארתי בשבילכם.” הוא משלים את הפערים, ממלא את סקרנות הקורא לדעת איך היתה הילדה רוחמה. מביא לנו את הילדה, נערה שגדלה באותו בית על הגג.

ספר על תמימות של ילדה ונערה, על שמחה ודמיון מול המציאות ובעיקר ספר התבגרות.

החלק הראשון “סיפורי הממלכה האבודה”, הוא שער שמכניס אותנו אל עולמה של ילדה ולפי השם, ניתן להבין שעולמה הוא עולם דמיוני הלקוח  מהספרים. זו ממלכה שאבדה לה, ממלכת התמימות. “רחל בוכה עוד לא חתונה” הוא סיפור התבגרות מהירה של ילדת בית ספר עם זיכרון ילדות שלא תשכח לעולם. “באותו הבוקר שהיו אצלנו צעקות חזקות בשכונה, אני קיבלתי אפס ביומן. את היום הזה אני אזכור לעולמי עולמים.” הגיבורה מצהירה שזהו יום מכונן ולא רק בגלל הצעקות והאפס, זהו יום שבו היא מגלה את עולם המבוגרים כחסר רגישות. ביקורת סמויה על המורים. על חוסר הרגישות ,על הכאב שאין לו מנחם. מקריאת הסיפור ניתן להבין שהגיבורה היא ילדה טובה ותלמידה שקדנית, ואיך היא תחייה עם עצמה והאפס שקיבלה, שהוא “כתם לכל החיים”, כך אמרה המורה.

אותה ילדה הולכת ומתבגרת מסיפור לסיפור, חיה בממלכה מדומיינת משלה, ובכל בוקר היא קמה לראות שאותה ממלכה לא נעלמה, זו ממלכה שבה היא שליטה.  כשעברו דירה מהבית על הגג, רק אז נסגרה הממלכה.

הסיפור “מחכים לאליהו” שנותן את שם הספר הוא אחד הסיפורים המקסימים, שהחזירו אותו לימי ילדותי בחולות של חולון. היא וחבר הילדות שלה, שאבי, מחכים תמיד לאליהו שמגיע באוטו סוסיתא, הוא המסריט והם העוזרים שלו, בכל פעם הוא אומר להם “היום ילדים  סרט יפה מאוד.” שניהם מוקסמים מכך, שהם עוזרי מסריט, ובעיקר ממכונת הקרנה, שלוקחת אותם למקומות אחרים, לעולמות שלא הכרו. בזמן הצפייה בסרט היא מדמיינת איך מגרש הכדורגל הופך להיות אצטדיון שיש  בו אנשים מכובדים, והיא בשמלה של השחקנית.

באמצעות הסיפורים והתיאורים המוחשיים היא  מחייה את עברה כמו שאומר שאבי ״התשוקה הבלתי מרוסנת לחוות מחדש את הרגעים, את חלקיקי הזמן  ההוא חסרת שליטה״

הקשר בין הסיפורים הוא הדמות שבונה הקורא מהסיפור הראשון עד האחרון. סיפורים שבהם ניתן לראות התבגרות של ילדה לנערה והבנת העולם הפנימי שלה.

אחד הסיפורים שחייכו אותו הוא הסיפור “אס”פ שלי”. סיפור שמראה עד כמה הגיבורה אוהבת ספרות.

 “גאלה גאלה בואי” הוא סיפור פואנטה מלא ברגש.

בסיפורים הרגעים של העבר קמים ועולים לנגד עיני הקורא באופן מוחשי ואמיתי. התיאורים אמינים ומצויירים במכחול של מילים. הם מחיים באחת את השכונות של שנות השישים, את החולות של הערים בבניה, את רכב הסוסיתא שהעלה לי חיוך, פתאום נזכרתי בשוקולד הארנבונים העטוף בעטיפה צבעונית שהגיע מחו”ל.

הכתיבה של רוחמה אלבג כמו שציינתי היא מגוונת,  באמצעות תיאורים רגישים  היא מצליחה לחדור אל נבכי הנפש של הדמויות שלה, אם מדובר בילדה קטנה, או נערה, או אפילו גבר ואשה מבוגרת.

הסיפורים מגוונים באופן הכתיבה, מה שמראה על יכולת וירטואוזית של הסופרת. חלקם בגוף ראשון מעיניה הבוגרות של הסופרת שחודרות לעיני הילדה, חלקם בגוף שלישי, ויש כאלה שהם לשון פנייה. בזמנו כשיצא הספר לראשונה זה היה חידוש מרענן. הסיפור האחרון שחותם את הקובץ הוא סיפור נוגע ללב ולדעתי הוא הפרוזדור לספר “נשארתי בשבילכם.” למה?  משפטים שנאמרים החזירו אותי לספר  “נשארתי בשבילכם.”

״הרכב מוסיקלי שבו כל אחד מנגן ממילא יצירה אחרת״ אומרת הגיבורה על משפחתה  ודברי האם “לא צריכים אהבה בשביל להישאר או בשביל לעזוב.”

פרופ’ רוחמה אלבג היא סופרת, חוקרת ומרצה. ספרה “נשארתי בשבילכם” נבחר לרשימה הארוכה של פרס ספיר לשנת 2024

תודה רוחמה שהבאת לנו מחדש את הספר המיוחד, כי הגירסה הראשונה אינה ניתנת להשגה. אני התענגתי שוב על הסיפורים הנפלאים.

מחכה לספר הבא שלך בכיליון עיניים.

מתפללת ומצפה יחד איתך ומשפחתך  לשובה של לירי אלבג ושאר החטופים במהרה. מחכה לרגע הזה.

מחכים לאליהו, רוחמה אלבג

הוצאת אלבג, 2024

מה חשבתי על הספר נשארתי בשבילכם, ספרה המיוחד והמרתק של רוחמה אלבג

רוחמה אלבג וספרה נשארתי בשבילכם התארחו אצלי בסלון