אי שם באוגוסט 2020 יומיים לפני יום הולדתי. פרסמה איריס אליה כהן את השיר “כשבא תמוז”.

כְּשֶׁבָּא תַּמּוּז

אֲנִי פּוֹדָה אוֹתִי בִּתְאֵנִים

רַכּוֹת

וּמַשִּׁילָה דְּמָעוֹת

מָרוֹת וּמְתוּקוֹת

עַל כֹּל מָה שֶׁאָבַד

לָעַד.

מיד בקריאה הראשונה הוא נכנס לי ללב והתיישב לו טוב טוב אצלי. נוח היה לו וגם לי.

איני יודעת מדוע השיר הזה ,למה דווקא הוא, לאיריס המון שירים יפים, שירים רגישים, שירים שגורמים לי להזדהות.  תמוז הגיע אלי בהפתעה ותיאר כנראה משהו ממה שאני מרגישה בתקופת הקורונה.

את איריס הכרתי במסגרת היותי בקהילת ההמשך של הקוראים המשפיעים של ידיעות.  היא הגיעה למפגש איתנו והציגה בפנינו את ספרה החדש “גלבי”. עוד לפני שקראתי אותו התאהבתי בספר ובאיריס, התאהבתי בשפה שלה, בחום המילים, באנרגיות הטובות ובאהבת האדם שבה. בכתיבה, בעלילה המיוחדת ובעיקר ממה שהיה שם מתחת לפני השטח.

איריס היא קוסמת, מכשפת מילים (כך מכנה אותה חברתי, לי-את הלר ) היא ממציאה מילים ויוצרת צרופים חדשים שהם כמו ציור. נשבעת לכם, כשביקרתי אותה בביתה חיפשתי בבית ובחצר את באר המילים שלה ולא מצאתי.

מאז “גלבי” כתבה איריס עוד ספרים, למעשה היא לא מפסיקה לכתוב, אפילו בלילה הראש שלה מגלגל מילים ומטאפורות.

במסגרת לימודי קליגרפיה חופשית עם הגר קדימה השתרבב לו השיר לציוריי. כתבתי עוד משיריה, אבל בכל פעם כשהמורה אומרת:” עכשיו קחו משפט ותכתבו לפי ההנחיות”  מיד “כשבא תמוז אני פודה אותי בתאנים רכות” קופץ מהלב ליד ולצייר, כמעט כמו ביאליק.

משתפת אתכם בכמה מציוריי שבהן השיר הכתוב משולב בהם. הקליגרפיה חופשית לכן לא תוכלו לקרוא את המשפט, תוכלו רק לנסות לזהות.

מי יודע, אולי בתמוז הקרוב,  כשהשנה ההזויה, הזו תסתיים אעשה תערוכה משותפת עם שיריה של איריס אליה כהן “כשבא תמוז”.

איריס אהובה, מאחלת לי עוד שירים משלך, מתשרי ועד תשרי.

על שאר ספריה ומפגשיי עם איריס מוזמנים לקרוא  כאן איריס אליה כהן